אור ברסלב

קרן אורה על יבמות· רבי יצחק מינקובסקי

דף ל:

דף ל.

ולרב נחמן קשיא דרב אשי כו' בהלכה זו רבו הדיעות. שיטת רש"י ז"ל הוא דלרב אשי מת. ואח"כ גירש וכנס הנכרית אסורה וכ"ש כנס ולבסוף גירש וזה הוא דאתי זו היא למעוטי. ולרב נחמן אתי זו היא למעוטי כנס ואח"כ גירש ורב אשי ור"נ תרוייהו ס"ל כר' ירמיה דמשנה זו סברא דנישואין מפילין. ורבא דאמר דלא פליגי מתניתין אהדדי וכ"ע ס"ל נמי דכנס ולבסוף גירש מותר וא"כ כ"ש דמת ואח"כ גירש וכנס דמותר וזו היא למעוטי מת ולא גירש. ולפ"ז הא דתנן לעיל בבבא שניה עשה בה מאמר חולצת ולא מתייבמת צ"ל נמי דה"ה לא עשה בה מאמר. והקשה הרשב"א דתרתי לאפוקי מב"ש למה לי. ואין כאן קושיא כ"כ כיון דזו נשנית ראשונה שפיר איצטריך למיתני לאפוקי מב"ש ובאידך בבא ג"כ צריכא לאשמעינן דאפילו ע"י מאמר נאסרה דהא הוא דחזיא להתירא ברישא כמו שכ' לעיל בלשון רש"י ז"ל. ומ"מ קשה לאשמעינן ברישא דאפילו ע"י זיקה לחוד חולצת דלאפוקי מב"ש שמעינן מאידך בבא שנשנית בראשונה. וי"ל דחדא לאפוקי מב"ש וחדא לאשמעינן דאפילו לר"ש חולצת וכמו שכ' לעיל אבל מת ואח"כ גירש ולא כנס מותר לכ"ע כמ"ש רש"י ז"ל בד"ה טעמא דגירש כו'. אע"ג דיש לדקדק כיון דלשיטת רש"י ז"ל רב אשי ס"ל כרבי ירמיה דנישואין מפילין א"כ מ"ש דמת ולא גירש אסורה אפילו לא כנס ובגירש ואח"כ מת מותרת אם לא כנס הא מ"מ הוי צרת ערוה בזיקה קודם גירושין ויש לחלק:

אבל הרי"ף ז"ל כתב כדיוקא דרב אשי טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש אסור. וכתב ליישב מהא דק"ל בכנס ולבסוף גירש דמותר דזיקה שאני דאיכא למיגזר בה טפי אטו לא גירש ע"ש בדברי הרי"ף ז"ל. ועמד המהרש"א ז"ל על דבריו ז"ל היכי מצינן למימר דמת ואח"כ גירש וכנס אסור הא אפילו כנס ואחר כך גירש מותר דקי"ל כרבא. וכתב דנוסחא אחרת הי' לו להרי"ף ז"ל לרבא אי סבר לה כרב אשי למעוטי מת ואח"כ גירש. והיינו היכא דלא כנס דהוי' בזיקה לחוד. אבל אם כנס ואח"כ גירש מותר כרבא. וכבר תמה עליו מהרש"א ז"ל דאטו בשביל שכנס ג"כ תהי' מותרת וכתב לפרש דברי הרי"ף ז"ל אליבא דרב אשי לאוקמיה כהילכתא דקיי"ל במתניתין קמייתא דכנס ואח"כ גירש מותר והכא אוסר אפילו במת ואח"כ גירש לזה כתב הרי"ף ז"ל דלרב אשי הכא שאני דנפלה לו ע"י זיקה. ומש"ה אסור במת ואח"כ גירש אפי' לא כנס אח"כ וכ"ש אם כנס אח"כ או כנס ואח"כ גירש דאסור. אבל רבא לא ס"ל האי איסורא מחמת זיקה וכל שגירש אח"כ מדקאמר דמתניתין זו ואצ"ל זו ע"כ ליכא למעוטי מזו היא אלא מת ולא גירש. ולפ"ז הוסיף הרי"ף ז"ל להחמיר בזה יותר מרש"י ז"ל דלרש"י אליבא דרב אשי נמי מותר במת וגירש ולא כנס. ולד' ז"ל אפי' לא כנס אסורה ובאמת כתב כן גם הטור ז"ל דאפילו לא כנס אסור. עיין בדבריו ז"ל בסי' קע"ה אלא דמש"כ שם אבל אם כנס הנכרית מותרת ופי' מהרש"א ז"ל דקאי אכניסה דעלמא בלא זיקה קשה לפרש כן דא"כ למה כתב כלל להאי דינא הכא דהא כבר כתב להאי דינא בסימן קע"ג ולמה כפל הדברים עוד כאן:

אבל עיקר דעתו של הרי"ף ז"ל מבואר בדברי הרשב"א ז"ל. והוא דלא ניחא ליה להרי"ף ולגאונים ז"ל גירסת הש"ס דלרבא אתי למעוטי מת ולא גירש ולא כנס. משום דכל שלא כנס אין כאן איסור צרה כלל ל"ש גירש ול"ש לא גירש כי היכי דמחיים שרו תרוייהו ליבומי. והשתא מתניתין דלעיל באידך בבא דוקא עשה בה מאמר הוא דחולצת ולא מתייבמת אבל ע"י זיקה לחוד לכ"ע שרי' וגירסת הרי"ף והגאונים ז"ל הכי הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת ואח"כ גירש ודוקא היכא דכנס. וכשיטת רש"י ז"ל. והוא דלא כמהרש"ל ודלא כמהרש"א ז"ל. ועיין בלח"מ ז"ל בפ"ו מהל' יבום שכ' דלדעת הרשב"א ז"ל ג"כ כ"ע מודים במת ולא גירש דאסור אפילו בלא כניסה. והמעיין בד' הרשב"א ז"ל יראה דאינו כן אלא כל שלא כנס אין כאן איסור כלל. ומה שהקשה הרשב"א ז"ל לד' הרי"ף ז"ל למה ליה לרבא לתרוצי דזו ואצ"ל זו קתני הא בלא"ה לא קשיא אהדדי יתורץ לקמן ע"פ דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות:

אבל דעת הרמב"ם ז"ל נראה קצת כדברי מהרש"ל ז"ל דהוא ז"ל כתב דמת ולא גירש אסור וה"ה אם גירש. מחמת גזירה כד' הרי"ף ז"ל ולא הזכיר הכניסה כלל אבל אפשר לכוין דבריו גם לדברי מהרש"א ז"ל:

אך מה שכ' מהרש"א ז"ל לעשות מחלוקת בין רבא לרב אשי אע"ג דתרוייהו ס"ל יש זיקה הוא קצת דחוק. והרמב"ן ז"ל במלחמות כתב דרבא ורב אשי לא פליגי והא דדייק טעמא דגירש ואחר כך מת אבל מת ואח"כ גירש לא היינו למאי דקאמר רבא דמשנה זו ואין צריך לומר זו היא. היינו דוקא דגירש ואח"כ מת אבל מת תחילה ואחר כך גירש לאו אין צריך לומר היא משום זיקה וזו היא למעוטי מת בלא גירש עיין שם:

ולענין סברת הרי"ף ז"ל לחלק בין זיקה לערוה גמורה. יש לדקדק קצת מהא דאמר רב לעיל דבזיקה אם מתה בין ראשונה בין שניה מותרת ולא אמרינן בה יבמה שנאסרה שעה אחת ומ"ש דלא גזרינן התם אטו לא מתה ויש לחלק. וכתב בש"ג בג' אחין ואחד נשא אשה ומת בלא בנים ונפלה. לפני ב' האחין וא' מן האחין יש לו בנים ואחר כך מת אסור השלישי ליבמה דע"י זיקה הויא כאשת אחיו שיש לו בנים והוא דין מחודש ורמ"א ז"ל הביאו. ולענ"ד יש לדון בדבר דדוקא הכא דאחיו השני מת בלא בנים ונראה כאילו נפלה לפניו מחמת זה הוא דאסורה אבל אחיו שיש לו בנים מה לי מחיים מה לי לאחר מיתה כיון דע"כ לא מכחו נפלה. וכן מוכח מדברי הירושלמי דאם היתה זקוקה לאחיו מאמו ומת אינה אסורה עליו משום אשת אחיו מאמו מחמ' זיקה לחוד וכמו שהבאתי לעיל דברי הירושלמי האלו ודו"ק. ועיין בדברי התוספתא באלו הדינין וצריכה ביאור עיין שם:

גמרא אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק כו'. והקשו התוס' ז"ל אמאי לא מחזיקינן מאיסור לאיסור כמו גבי בהמה ע"ש מה שתירצו וכן הקשה הרשב"א ז"ל. ולא ידענא מאי קשיא להו לפי מש"כ דעיקר החזקת היתר לשוק בספק גירושין משום דמוקמינן לה בחזקת שלא נתגרשה. וכן חזקת יבום בספק קדושין הוא ג"כ משום דמוקמינן לה אחזקה שלא נתקדשה וכן הוא האמת דזו שנתקדשה ספק קדושין מה"ת פנוי' היא ואם נתגרשה ספק גירושין מה"ת הרי היא כא"א משום דמוקמינן לה בחזקה דמעיקרא והבא עליה אח"כ בחטאת קאי וכיון דהערוה אשת אחיו ודאית היא מה יועיל חזקת איסור שהיא תחת בעלה להכריע נגד חזקת א"א של הערוה הא כ"ז שהיא תחת בעלה אסורה לשניהם בין לשוק בין ליבם ואמאי לא ניזיל בספק גירושין בתר חזקת א"א לפוטרה גם מן החליצה ובספק קדושין בתר חזקת פנוי' של זו להתיר צרתה גם לייבום. ומ"מ ע"כ צ"ל דלאו אהאי חזקה לחוד סמיך דמוקמינן לערוה בחזקת שלא נתגרשה דא"כ לא הוי פריך אביי לקמן מנפל הבית עליו ועל בת אחיו דהתם ליכא חזקה זו להעמידה בחזקת א"א. וע"כ אחזקת היתר לשוק הוא דסמיך וע"ז שפיר יקשה קושית התוספות ז"ל:

והנה רש"י ז"ל פי' במתניתין ספק קרוב לה. היינו בח' אמות מצומצמות. ודקדק הרשב"א ז"ל הא לא קיימא מסקנא הכי שם בגיטין. ופי' הוא ז"ל דשניהם יכולין לשומרו. אבל באמת כפי' רש"י ז"ל נראה בשמעתין דאזיל אליבא דרבה דמוקי למתניתין בכת אחת. והיינו להך אוקימתא דקרוב לה היינו בד' אמות כדאיתא בגיטין התם. אך מה שפי' בח' אמות מצומצמות הוא אינו מובן דהא בגמרא אמרינן דמיירי בכת אחת או גם ב' כתי עדים למסקנא ופי' הוא ז"ל דא' אומר קרוב לה ואחד אומר קרוב לו. ולשון רש"י ז"ל גופא במתניתין אינו מובן דבתחילה כתב בח' אמות מצומצמות ולבסוף כתב וזרקו ספק בד' אמות הקרוב לו ספק בד' אמות הקרוב לה. משמע דהוי ספיקא ע"י עדים. וא"כ לא איצטריך לאוקמא בח' אמות מצומצמות. ומה שפירש רש"י ז"ל דכת אחת היינו אחד אומר. השיב עליו הרשב"א ז"ל דאפילו ספיקא דרבנן לא הוי. וכדאיתא בכתובות תרוייהו בפנויה קמסהדי. ולא הבנתי דהא אמרינן התם דלכתחילה לא תינשא וצריכה גט ושפיר מיקרי ספק קדושין דהא ספק גירושין נמי בכה"ג הוא דבהני ג' גיטין אם נישאת לא תצא ואפ"ה מחמרינן שלא ליבמה ה"נ בספק קדושין כה"ג כיון דלכתחילה לא תינשא מחמרינן שלא תתייבם. ומה שפי' הוא ז"ל דכת אחת היינו שהיא מסופקת אם קרוב לה או לו בזה יש לפקפק. וכמו שהביא הב"ש ז"ל בסי' למ"ד ס"ק ט"ו דאם העדי' אין כאן עדים כלל. ועיין בב"ש סימן קע"ג שכתב ספק קדושין או גירושין היינו בזרק לה קדושין או גירושין ספק קרוב לו או לה הוי ספיקא דאורייתא ולא ידענא היכי משכחת לה דהוי ספיקא דאורייתא. ועיין בס' אבני מילואי' בסי' ל' שכתב דמפי' רש"י ז"ל בשמעתין מוכח דלא כדברי הב"ש ז"ל באם היו העדים מסופקים ולא הבנתי דרש"י ז"ל פי' כת אחת היינו אחד אומר קרוב לה כו'. ומה ענין זה לאם העדים מסופקים והרשב"א ז"ל הוא דפי' כן. ומש"כ שם לחלק בין קדושין לגיטין דבגיטין אם העדים מסופקים ודאי לאו כלום היא ג"כ אינו מובן דא"כ למה ליה לרבה למימר אשה זו בחזקת היתר לשוק כו'. הא בלא"ה בכת אחת בגירושין לאו כלום היא. אלא ודאי דאין חילוק וצ"ע יותר בזה בדברי הפוסקים ז"ל:

רש"י בד"ה ודבתרא לאו קדושין כו' וישאנה אחיו מאמו. עיין ברשב"א ז"ל שדקדק למה פי' דוקא אחיו מאמו הא אחיו מאביו נמי אסור לישאנה כיון דכבר חלץ ליה לצרתה קם ליה בלא יבנה. וכ' שם תשובה והאריך בזה ואינה אתי לעיין בה. ונראה דניחא ליה לרש"י ז"ל לפרש משום חשש ערוה אבל באחיו מאביו אין כאן חשש ערוה אלא לאו דלא יבנה ודו"ק:

תוכן העניינים

קרן אורה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה