אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק יד - פרת חטאת › דף קיט:

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק יד - פרת חטאת · דף קיט:

דף קיט.

גמרא בשלמא למ"ד זו וזו שילה כו' אלא למ"ד זו וזו ירושלים בשלמא נחל' זו נחלת עולמי' כו' הא דאיצטריך לפרושי הכא תרווייהו מנוח' ונחלה בין בשילה בין בירושלים אע"ג דכבר פליגי תנאי לעיל ואיכא מאן דדריש מנוחה ונחלה בין בשילה בין בירושלים י"ל דלהני תנאי דלעיל דדרשי להו בתרתי שילה וירושלים סגי בסימנא בעלמא ואיכא למימ' נחלה זו שילה דפלגו נחלות וכן מנוחה דנחו מכיבוש וכן בירושלים אשכחן דמיקרי נחלה כמש"כ הית' לי כו' וכן נקראת מנוח' זאת מנוחתי כו' אבל למאן דדריש לתרווייהו אחדא תרתי למה לי ע"כ לאשמועינן דדווקא בחדא מיירי למר בשילה ולמר בירושלים ובשלמא בשילה איכא משמעותא לתרווייהו חילוק נחלות ומנוחה מכיבוש אבל מ"ד זו וזו ירושלים ע"כ משמע לי' טפי ירושלים משילה (בשלמא) מדשבק שילה בהיתר במה ודריש לירושלים להכי קאמר אמאי משמע לי' יותר ירושלים משיל' בשלמא נחל' משמע נחלת עולמים להכי מסתבר דעלה קאי איסור במה משום דירושלי' היא נחלת עולמים אלא מנוח' מאי משמעותא ומשני מנוחת הארון כמו שנאמר קומה ה' למנוחתך וזה הוא מקום המקודש מאז כמש"נ כסא כבוד כו' ע"כ מסתבר דאיסור במה לא נאמר אלא אירושלי' דזה הוא בית אלהים לעולם אבל שילה ג"כ בכלל היתר הי' וע' מש"כ לעיל לדקדק להאי מ"ד:

שם תוס' בד"ה הקדישן כו' וכ"ת דאיצטריך לחובות ולקרבנות ציבור הא איכא לאו הבא מכלל עשה ע' מש"כ לעיל דף קי"ד דיש לאו בקרבנות ציבור בבמה מקרא דלא תוכל לזבוח וכן משמע ברש"י ז"ל שם:

שם בא"ד ונראה דמיירי בעולת במת יחיד כו' ואפילו הכניס' לפנים דקלטוה מחיצית אפ"ה אם חזר והוציא' ושחט פטור מדבריו נרא' דהא דאמר ר"א אם הכניסה לפנים קלטוה מחיצות היינו אפי' אם הכניס' וחזר והוציא' מחיים וברש"י ז"ל לקמן (לא) משמ' הכי אלא דווקא הכניסה לאחר שחיטה ושם יתבאר:

שם גמרא אמר רמב"ח ל"ש כו' לפי נוסחא דילן איכא תרי לישנא לרמב"ח לל"ק אמר ל"ש אהא דבבמ' קטנ' אין חיצוי היינו דווקא דאקרבינהו בבמה קטנה אבל אקרבינהו בבמה גדול' יש חיצוי וה"ה כל הני מילי דנהיגי בבמ' גדולה ואותבי' רבה מהא דתניא חזה ושוק בקדשי במה גדולה ואין חזה ושוק בקדשי במה קטנ' משמע דכל שהוקדש לבמה קטנ' אם שחטו בבמה קטנ' לפירש"י ז"ל אפי' הקריבו בבמה גדול' אין חזה ושוק וה"ה שאר מילי ומשני אימא ואין נוהגין בבמה קטנ' אבל בבמה גדול' אפי' קדשי במה קטנ' יש חזה ושוק ואידך לישנא אמר רמב"ח ארישא דבבמה גדול' יש חיצוי ל"ש אלא קדשי במה גדול' שהוקדשו לגדולה אבל קדשי במה קטנ' שהקריבן בגדול' אין חיצוי ומייתי לי' סייעתא מהא דתניא אין חזה ושוק נוהג בקדשי במה קטנ' משמע אפי' הקריבן בגדול' ודחי אימא אין נוהגין בבמה קטנה ופליגא דר"א כו' היינו לאיכא דאמרי אבל ללישנא קמא היינו דר"א ויש לדקדק לאיכא דאמרי מ"ש דכהן ובגדי שרת איצטריך דכי תעלה על דעתך דזר קרב למזבח ומ"ש דחיצוי בדמים וחזה ושוק אינו נוהג כמו בבמה קטנ' ובהא י"ל דבאמת גם כהונ' לא בעי בקדשי במה קטנ' אפי' הקריבו בבמה גדול' בשעת היתר במה אבל גירסת רש"י ז"ל הוא באופן אחר דתרתי לישנא קאי ארישא הא דבבמה גדול' יש חיצוי ולל"ק ל"ש אלא קדשי במה גדול' היינו שהקדישן להקריבן בבמה גדול' אבל קדשי במה קטנ' אע"פ שהקריבן בבמה גדול' אין חיצוי ומתיב רבה מהא דתניא חזה ושוק נוהג בבמה גדול' כו' משמע אפי' קדשי במה קטנ' ומשני אימא נוהגין בקדשי במה גדול' כו' ואיכא דאמרי ל"ש אלא בזמן במה גדול' היינו בשעת איסור הבמות הוא דיש חיצוי אבל בזמן במה קטנ' היינו בשעת היתר הבמות אפי' קדשי במה גדול' אין חיצוי באלו הקדשים שמקריבין בזו ובזו אבל קדשים שאין קריבין אלא בבמה גדול' כמו קרבנות ציבור וודאי יש חיצוי ושאר מילי ואיכא למידק להאי לישנא חדא לישנא דמתני' מה בין במת יחיד לבמת ציבור משמע דהחילוק הוא בין במת יחיד לבמת ציבור והכל בשעת היתר במה דבשעת איסור אמאי קרי לה במת ציבור כיון דנאסרו הבמות לכל הוי לי' למיתני מה בין שילה וירושלים לנוב וגבעון ואי תימא דאקרבנות ציבור קאי דאפי' בזמן נוב וגבעון נוהגין בהן כל הני דיני בבמה גדול' א"כ רמב"ח נמי הוי לי' למימר הכי ל"ש אלא בקרבנות ציבור דאין קריבין אלא בבמה גדול' אבל קדשים דקריבין בזה ובזה אין חיצוי ואמאי קאמר ל"ש אלא בזמן במה גדול' ומתני' לא מיירי בהכי ועוד דא"כ כל הני דיני דמתני' לא נהיגי בבמה גדול' אלא בקרבנות ציבור כדמפרש חזה ושוק בזמן במה גדול' והיכי מצינן לפרושי הכי אינך מילי קרן וכבש כו' בבמה גדול' כו' כיור וכנו בבמה גדול' כו' דתני להו בהדדי אטו ג"כ בזמן במה גדולה קאמר אבל במה גדול' דנוב וגבעון ליכא כבש ויסוד כו' וכיור וכנו והא א"א לומר כן כיון דקרבנות ציבור קריבין התם וודאי צריך מזבח כתיקונו וכיור וכנו ועוד דא"כ זר יכנס לפנים מן הקלעים ועובד עבודה והרי קדושת לפנים מן הקלעים הי' גם בנוב וגבעון כדתנן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים אלא דבהא ברייתא דמייתי הש"ס לקמן דברים שבין במה גדולה לקטנה כו' חשיב עוד בתוספתא פסול יוצא בבמה גדולה ואין יוצא בבמה קטנה. וע"ז יקשה הא בבמה גדולה נמי אין פסול יוצא בקדשים קלים כדתנן קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל וא"כ אין חילוק בין במה גדולה לקטנה לענין יוצא אם לא דקאי אקדשי קדשים דנפסלים אם יצאו חוץ לקלעים ועי' רש"י לקמן בד"ה מה יוצא כשר בבמה קטנה שהרי כשירה בלא מחיצות. ומאי אירי' במה קטנה אפילו בבמה גדולה ליכא פסול יוצא בקדשים קלים ועי' רש"י ז"ל במנחות ד' כ"ה שכ' דיוצא הותר בבמה דאין קלעים בנוב וגבעון. וכבר תמה ע"ז בתוס' שם מהא דתנן הכא קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים וע"כ בקדשים קלים הוא דקאמר דליכא פסול יוצא ומ"מ לשון התוספתא דמחלק ביוצא בין במה גדולה לקטנה צ"ע ועוד יש לדקדק להאי לישנא הא דקאמר ופליגא דר"א דאמר דקלטוה מחיצות והיכי שייך פלוגתא בזה אטו רמב"ח קאמר דלא קלטוה מחיצות הא איהו אמר דאפי' גופייהו דינן שוה לבמת יחיד ואין נוהגין בהם כל דינין אלו ואלישנא קמא הוי ליה למימר ופליגא דר"א וס"ל דלא קלטוהו מחיצות ועיין רש"י בד"ה שהכניסה כו'. ע"כ נראה יותר גירסא אשר לפנינו וכן נראה מדברי התוס' ז"ל בד"ה אין מנחה בבמה דס"ל כנוסחא דילן שכ' דכ"ע מודו דבקדשי במה גדולה יש חיצוי ולגירסת רש"י ז"ל הא לאיכא דאמרי אפילו בקדשי במה גדולה אין חיצוי בשעת היתר במה דליכא למימר דקדשי במה גדולה דקאמרי היינו קרבנות ציבור דלא קרבי אלא בבמה גדולה דלצבור מנחה ג"כ קריבה אפילו בשעת היתר במה וכדאמרינן דאקריב עומר והדר אכול והיינו בשעת היתר במה בגלגל. ועוד יתבאר בזה לקמן סוף מכילתין:

שם גמרא עולת במת יחיד שהכניסה לפנים קלטוה מחיצות לכל דין במה גדולה ופירש"י ז"ל שהכניסה לאחר ששחטה וכן פירש לקמן בבעיא דר' זירא הכניסה והוציאה לחוץ כו' הכניסה אחר ששחטה נראה דמשמע ליה הכי דמחיים לא שייך קליטה ולאחר שחיטה דראוי להקרבה שייך קליטה כיון דנכנס למחיצה. ועוד דמדמי לה לפלוגתא דרבה ורב יוסף בשחיטת דרום אם עלו מהו שירדו ואי בעיא דר' זירא בכניסה מחיים מה ענין זה להא דרבה ורב יוסף דאיירי בקליטות המזבח לאחר שחיטה ומחיים לא שייך קליטה במזבח וכדתנן לעיל עולה שעלתה חי' כו'. ולפ"ז הא דמיבעי ליה לר"ז כיון דעיילא קלטה מחיצה והוי כעולה ששחטה מתחילה בבמה גדולה ואם הוציאה לחוץ נפסלה. או דילמא כיון דהדר הדר וחזרה לדין עולת במה קטנה. אבל מדברי רש"י ז"ל לא משמע הכי וכמש"כ מי נהוג בה דין קדשי במה גדולה משמע דלא מיפסלא ביוצא. אלא מיבעי ליה אי יש לה דין קדשי במה גדולה או כיון דהדר הדר וחזרה לדין קדשי במה קטנה. וקאמר לאו היינו פלוגתא דרבה ורב יוסף בקדשים ששחטן בדרום אם עלו מהו שירדו. רבה אמר ירדו דלא קלטי' מזבח ורב יוסף אמר לא ירדו כך היא גירסת רש"י ז"ל. ויש לדקדק היכי מדמי פלוגתא דרבה ורב יוסף דפליגי בעלו אם ירדו לבעיא דר' זירא לרב יוסף דאמר לא ירדו וודאי ליכא למיפשט להוציאה לחוץ דרב יוסף לא קאמר דלא ירד אלא כשהוא על המזבח ור ז מיבעי בהוציאה לחוץ ובכה"ג אם ירדו לכ"ע לא יעלו וכן לרבה דאמר ירדו הוא משום דכמאן דחנקינון דמי דהשחיטה היה בפסול. אבל הכא השחיטה היתה בהכשר אח"כ כשהכניסה קלטוה מחיצות להקריבן בגדולה בהכשר ג"כ וא"כ לא מהני אפילו הוציאה לחוץ כיון דכבר חל עליה דין במה גדולה וצריך להחזירה. וכן הא דקאמר מילתא דפשיטא ליה לרבה ור"י מיבעי ליה לר' ינאי איברי עולות במת יחיד אם עלו מהו שירדו. גם בזה יש לדקדק מאי מיבעי לי' אם ירדו הא דינן לכתחילה שיעלו דקלטוה מחיצות. ולזה י"ל דע"כ לא אמרינן דקלטוה מחיצות ונעשית קדשי במה גדולה היינו היכא דהכניסה קודם זריקה דקלטוה מחיצות לזרוק כדין במה גדולה אבל אם גם הזריקה היה בבמה קטנה תו לא קלטוה מחיצות ופסולין הם למזבח כמו קדשים ששחטן בדרום ומד' רש"י ז"ל נראה דלא גרס הא דהיכא דלא משלה בהן האור כו' וא"כ בעיא דר' ינאי לא שייכא בדר"א אי קלטוה מחיצות. אבל במעילה ד' ד' מייתי להאי בעיא בדר"א ומייתי התם תחילה הא דר"א דאמר הכניסה לפנים קלטוה מחיצות ומיבעיא לי' לר"א עולת במת יחיד שהכניסה לפנים עלו מהו שירדו וע"כ צריך לפרש התם שהכניס' מחיים ושחטה בדרום וכיון דקלטוה מחיצות מיבעי ליה עלו מהו שירדו ומסיק התם דשפיר מיבעי ליה בין לרבה בין לרב יוסף ע"ש. והכא לא מסיק הכי אלא קאמר מילתא דפשיטא ליה כו' מיבעי ליה לר' ינאי ועפ"ז לא הבנתי לשון רש"י ז"ל שכ' דבמעילה נמי הכי גרס לה. אבל לא בדברי ר' ינאי אלא בר"א ולפי הנ"ל לאו בחדא גוונא הוי בעיא דר"י הכא עם בעיא דר"א במעילה אבל הא דמדמי בעיא דר"ז לפלוגתא דרבה ורב יוסף לגירסת רש"י ז"ל צ"ע. ועיין צאן קדשים ז"ל:

אבל התו' ז"ל גרסי בפלוגתא דרבה ורב. יוסף ירדו מהו שיעלו ופירשו דבמעילה פליגי עלו מהו שירדו ובלא משלה בהן האור והכא פליגי ירדו מהו שיעלו היינו במשלה בהן האור. ולפ"ז אתי שפיר קצת הא דאמר לאו היינו פלוגתא דרבה ורב יוסף דרב' דאמר דלא יעלו אחר שירדו ולא קלטי' מזבח להחזירו ה"נ הוציאה לחוץ בטלה קליטת המחיצ' ואין מחזירו אבל לפי גירסא זו ג"כ קשה דהתם שפיר פליגי דבכל הפסולין אם משלה בהן האור אפי' ירדו יעלו ובקדשים ששחטן בדרום פליגי משום דכמאן דחנקינון דמי. אבל הכא בעיא אחריתי היא אי קלטוה מחיצות וצריך להחזירה ולהקריב בבמה גדולה וכש"כ לפי מש"כ התוס' דהכא מיירי בהכניסה חי' מה ענין לפלוגתא דרבה ורב יוסף. ובשלמא בעיא דר"א היינו במעיל' אתי שפיר ובנכנסה לפנים ושחטה בדרום מיבעי לי' כמש"כ התוס' ז"ל שם. אבל בעיא דהכא בהוציאה לחוץ קשה מאוד היכי מדמי לפלוגתא דרבה ורב יוסף. ולענין מאי כתבו התוס' הכא דמיירי בהכניסה חי'. והצ"ק ז"ל כתב דהכניסה חי' ושחטה בפנים והוציא' ושחיטה בפנים הוי כמו משלה בהן האור דאפי' ירדו יעלו ה"נ צריך להחזיר' אחר שיצאת. ודברים רחוקים הם לדמות שחיט' בפנים למשלה בהן האור. ויותר הי' נרא' דמיבעי לי' בהוציאה לחוץ ושחטה בחוץ ומיבעי לי' אי קלטוה מחיצות להחזיר' לפנים גם אחר שחיטה בחוץ או לא והיינו דקאמר תיבעי לרבה כו'. אבל מחיצה אע"ג דלא חזי ליה קלטי' דלפשטי' דשמעתא יקשה אמאי קרי ליה לא חזי ליה כיון דקלטי' מחיצות ונעשה קדשי במה גדולה אבל לפי הנ"ל ניחא קצת דלא חזי ליה כיון ששחטה בחוץ. אבל גם זה אינו מיושב דא"כ היכי מדמי קליטת מחיצה למשלה בהן האור על המזבח הא אפילו קדשים גמורים כשנפסלו אין מעלין אותן לכתחילה וכי זה ע"י שנקלטו במחיצה עדיפא. כיון דנפסלו בשחיטת חוץ היכי ס"ד להחזירן. ועדיין צ"ע בזה ולא זכיתי כעת להבין הלכה זו על בורי' השם יאיר עיני:

שם תוס' בד"ה בעי ר"א כבר כתבתי לדקדק בדבריהם ז"ל. אבל סוף דבריהם ז"ל ולפי גירסא זו גרסינן בסמוך כו' עד סופן המה סתומים ועלומים ומה לשון ראשון דקאמרי וגם האיכא דאמרי נראה לעין שיש איזה חסרון בדבריהם. ועיין בבה"ז וצ"ק שפי' בדוחק. ואי לאו דמיסתפינא עניתי חלקי גם אני ויתבארו דבריהם ז"ל כמין חומר ונראה דגירסתם הי' בבעיא דר' ינאי איברי עולת במת יחיד כו' ירדו מהו שיעלו איכא דאמרי היכא דלא משלה בהן האור לא תיבעי לך כי תיבעי לך היכא דמשלה בהן האור. ולזה כתבו דלגירסתם לעיל בפלוגתא דרבה ורב יוסף ירדו מהו שיעלו ע"כ בבעיא דר' ינאי נמי הכי גרסינן ולז"כ אבל ללשון ראשון דמיבעי ליה בלא משלה בהן האור הלא פשיטא דאפי' שאר פסולין ירדו לא יעלו ומאי מיבעי לר' ינאי ולז"כ ושמא כיון ששחטן בהיתר לכ"ע היכא דמשלה בהן האור יעלו ומיבעי ליה בלא משלה בהן ולא דמי לשאר פסולין כיון דהשחיטה היתה בהיתר ולז"כ וצריך לומר דהא דקאמר מילתא דפשיטא ליה לרבה ור"י מיבעי ליה לר' ינאי היינו לאיכא דאמרי דמיבעי ליה במשלה בהן האור ומדמי להו לשחיטת דרום ושפיר קאמר מילתא דפשיטא כו' מיבעי ליה לר' ינאי. אבל ללשון ראשון דמיבעי בלא משלה בהן האור ומשום דנשחט' בהיתר בחוץ לא שייכא כלל בעיא דר' ינאי לפלוגתא דרבה ורב יוסף דפלוגתייהו הוא במשלה בהן האור ואם ירדו מהו שיעלה. ובעיא דר' ינאי הוא בלא משלה בהן האור ומשום דנשחטה בהיתר בחוץ ואתו דבריהם ז"ל כפשטן בלי שום דוחק:

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה