אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק יג - השוחט והמעלה

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק יג - השוחט והמעלה

פרק יב - טבול יום

תוס' בד"ה אזהרה מנין כו' האריכו כאן אי קרבן בעי אזהרה ולרבא מסיק הש"ס במכות דף י"ג דלא בעי אזהרה והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' שגגות כת' דבעי אזהרה כדכתיב אשר לא תעשינה וכמשמעותא דשמעתין הכא ובעירובין דפטור דפסח ומילה הוא שהם בעשה ובאמת יש לדקדק בהא דפריך התם דילמא אתי לאו לקרבן ובשלמא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שפיר י"ל דנאמ' לעונש החמור ולא לעונש הקל אבל קרבן דאינו בא אלא על שוגג והלאו נאמר על מזיד במה נגרע כח הלאו לפוטרו ממלקות בשביל זה ואין כאן מקומו להאריך בזה:

דף קו:

גמרא ק"ו ומה במקום שלא ענש כו' ופריך עלה רבינא א"כ לא יאמר לאו בחלב כו' ובמסקנא פרכינן וכי מזהירין מה"ד ולכאורה קו' דאביי א"ש כיון דהכל איסור אחד שחיטה בחוץ הוא ואם אפי' הקדישו בשעת היתר איכא אזהרה כ"ש כשהקדישו בשעת איסור דהוי בכלל אזהרה זו והוי כמו בתו דילפינן בק"ו מבת הבת משום דהוי גילוי מילתא בעלמא ומאי פריך עלי' רבינא נילף ק"ו חלב מנבילה דהוי תרי איסורי תדע דהא אמרינן יכול יהא ענוש כרת ומהיכ' תיתי למימר הכי אלא משום דחד איסור הוא לא הוי מחלקינן בינייהו וה"א דכרת דכ' בהאי פרשה קאי נמי על אלו קדשים ומנ"ל לחלק בינייהו לענין הלאו ואמאי לא נימא דאכולהו קאי בין הקדיש בשעת איסור במה בין הקדישו בשעת היתר וצ"ל דמ"מ האי ק"ו מה במקום שענש כו' אית ליה פירכא דא"כ נילף חלב מנבילה בהאי ק"ו וכיון דלא אתי האי מילתא אלא בק"ו מה במקום שענש כו' שפיר פריך עליה וכי מזהירין מה"ד ויש לדקדק בשמעתין דאתא לקמיה דרבא משמע רבינא דאקשי לרב אשי א"כ לא יאמר כו' אתא לקמי' דרבא והא רבא ורב אשי לא היו בזמן אחד כדאיתא בקידושין ואולי צ"ל א"ל רבינא לרב כהנא דהוא רבינא הראשון מתלמידיו של רבא וכן רב כהנא אחר היה בימי ר"פ ורבינא כידוע מסדרן של הדורות אלא דלקמן ג"כ איכא למידק הכי אמר רב אשי אמריתא לשמעתא כו' משמע דר"א שמע מרבא הא דאי קשיא לי' כו' וי"ל דרב אשי שמע קושיא דרבא בבהמ"ד משמי' דרבא:

והנה קושיא דרבינא לא יאמר לאו בחלב שני רבא דאיכא למיפרך מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן. אבל קצת ק' מאי אירי' דפריך רבינא מלאו דחלב אמאי לא פריך מלאו דדם למה נאמר נימא מה נבילה שלא ענש כו' וליכא למיפרך מה להנך שכן לא הותר מכללו דדם נמי לא הותר מכללו והיה נרא' קצת דלהכי פריך נילף לאו דחלב מנבילה בק"ו משום דתרווייהו בחדא פרשתא נאמרו בפ' צו כל חלב שור כו' וחלב נבלה כו' ואכול לא תאכלוהו כי כל כו' ונכרתה כו' ולהכי פריך למה נאמר לאו דכל חלב שור כו' כיון דעונש נאמר בחלב א"כ ממילא נילף בק"ו דלאו דנבילה דנאמר כאן מה נבילה שלא ענש כו' והוי קצת דומיא דהכא דבחדא פ' נאמר' הלאו בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות והעונש נאמ' בקדשי' שהקדישן בשעת איסור הבמות נילף בק"ו מהדדי אלא דא"כ מאי קאמר נילף משרצים כו' וצ"ע:

דף קז.

גמרא מתקיף לה רב ביבי כו' תלתן ושב הויין דאיכא המעלה והמעלה יש לדקדק אמאי ליחייב שתים על מוקטרי פנים ומוקטרי חוץ כיון דשניהם בכרת אחד ולאו אחד נאמרו לאו דהשמר לך כו' ועונש דאל פתח אהל מועד לא הביאו אלא דאי לאו קרא דואליהם ה"א דלא קאי אלא על מוקטרי פנים דראוין לבא לאהל מועד אבל מוקטרי חוץ ה"א דלא ליחייב כיון דאין ראוין לפנים קמ"ל קרא דואליהם לערב פרשיות דאמוקטרי חוץ נמי קאי העונש אבל הכל אחד הוא עונש דמעלה בחוץ ומהיכ' תיתי לחייבו שתים ואפ"ל דאתקפתא דרב ביבי לא קאי אלא לר' יוחנן דיליף הבאה הבאה בגז"ש דאל פתח אהל מועד קאי נמי אמוקטרי חוץ דפשטי' דקרא קאי אמוקטרי פנים אלא דילפינן בגז"ש דמוקטרי חוץ נמי איכא עלייהו האי עונש הוי כתרי איסורי דבחד נאמר לאו ועונש ואידך ילפינן בגז"ש דהוי כמו שנא' בו בפירוש לאו בפני עצמו ולהכי פריך דליחייב עלה תרתי אבל לר"י דאמר עירוב פרשיות הוא ושניהם בלאו אחד נאמר לא תיקשי דליחייב שתים ויש ליישב בזה דקדוקו של הלח"מ ז"ל בפ"א מה' שגגות מה שלא מנה המעלה והמעלה ולפי הנ"ל ניחא דהרמב"ם ז"ל נרא' דלא ס"ל גז"ש דר"י דילפותא דאזהרה בשחיט' כת' לדרשא דר' יונה שם תעלה ושם תעשה וא"כ אינו חיי' אלא אחת ועדיין צ"ע וע' במשנל"מ ז"ל בפ' ח"י מה' מעה"ק מש"כ בזה ועוד הי' נרא' דלאביי לקמן דאמר שחט וזרק אפי' לר"ע דנפקא מתרי קראי אינו חייב אלא אחת דשם תעשה הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת וודאי דאינו חייב על מעלה ומעלה אלא אחת אע"ג דבזרק והעלה אמר אביי דלכ"ע חייב שתים דפליג רחמנ' להעלאה משאר עשיות היינו דווקא העלאה עם שאר עשיות אבל העלאה גופא אפי' שתי העלאות בכלל שם תעשה הכתו עשה לכל עשיות אחת:

שם גמרא והדתנן הזורק מקצת דמים בחוץ חייב מנ"ל לפי מאי דמשמע לקמן בשמעתין דהוי ילפינן קומץ ומקבל ג"כ מביני' דשחיט' והעלאה אי לאו דכתב רחמנא בזריקה א"כ מאי פריך בזריקה מנ"ל הא איכא למילף במה מצינו משחיט' והעלאה וכן הקשה הצ"ק ז"ל והי' נרא' דכולי האי שמעתא קאי ארישא בשמעתין דבעי עונש ואזהרה בשחיט' והעלאה מנ"ל והשת' הא דתנן הזורק כו' מנ"ל גבי' עונש ואזהרה דחייב משמע חייב בכל בין בעונש ואזהרה בין בקרבן ומנ"ל נהי דעונש כרת איכא למילף מבינייהו אבל לאו ליכא למילף מביני' דמבנין אב ג"כ אין מזהירין כמו מק"ו כמש"נ הר"ן ז"ל בריש נדרים וכבר העיר בזה המשנל"מ ז"ל בפ"ב מה' נזירות מהא דאמרי' בשמעתין תיתי מביני' והא כרת כתיב כאן ואין עונשין מה"ד אבל מדברי התוס' ז"ל לעיל בד"ה מכולהו שכן כו' דכרת איכא למילף בק"ו ואם י"ל דתמיהתם שם הוא למאי דס"ד למילף הכל בק"ו מ"מ למ"ד עונשין מה"ד איכא למימר דה"ה כרת איכא למילף מה"ד אבל לאו וודאי ליכא למילף מה"ד ולהכי בעי מנ"ל ומשני דנפקא לי' מדם יחשב כו' ולקמן קאמר הש"ס הא דתנן הקומץ והמקבל פטו' מנ"ל דמשמע דפטור מכל עונש ואזהרה מנ"ל וקאמר מהיכא תיתי דחייב ומשני דאיכא למייתי מביני' דשחיט' והעלאה והיינו לענין עונש ולמה תנן פטור מכל ומסיק א"כ לא יאמר בזריק' כו' דנהי דאיצטריך קרא דזריק' לאתוי' אזהרה לזריק' מ"מ הא בפרש' זו לא נאמר אלא עונש מאי איכא למילף מביני' למה נאמר ריבויא דזריק' בהאי פ' אי לאו לגלויי דלא ילפינן מביני' ועפ"ז יש ליישב קצת קושית התוס' ז"ל לקמן בד"ה להכי כתביה מסוגיא דלקמן דיליף פטור קומץ ומקבל מאשר יעלה עולה כו' דהתם הכי קאמרינן קומץ ומקבל פטור משום דלא נאמר אלא העלאה שהוא גמר עבודה וממילא קומץ ומקבל פטור דמהיכ' תיתי דחייב ובהא לחוד סגי לענין אזהרה והכי פריך הש"ס נמי מהיכ' תיתי דחייב היינו כבריית' לקמן דלא נאמר אלא העלאה וקאמר הא עכ"פ לענין עונש איכא למילף מביני' ומשני דא"כ לא יאמר בזריקה כו' וכנ"ל ואם כי דברים אלו אינן מוכרחים דוודאי נרא' משמעתין דמבנין אב שפיר מזהירין ועונשין מ"מ לענין קושית התוס' ז"ל בד"ה להכי כו' נרא' כמש"כ דהתם לא קאמרינן אלא דנא' אשר יעלה עולה כו' ואין אלו בכלל וממילא פטור והכא קאמרינן דאמאי לא ילפי' מבינייהו. ומד' הרמב"ם ז"ל בפרק י"ט מהלכות מעה"ק נראה דיליף זריקה מקרא דאשר יעלה עולה בכל הני דתנן התם המנסך יין ומקטיר קטורת ע"ש הלכה ב' וג' ובאותו פ' הנ"ל כתב לדינא דלקמן זרק והעלה חייב ב' דכתב שם תעלה ושם תעשה להכי פלגינהו וא"כ ה"ה המנסך והמעלה דחייב שתים אבל כל שאר עשיות חוץ ממעלה בכולן אינו חייב אלא אחת ועיין צ"ק מה שכתב בזה ויתבאר בזה עוד לקמן בס"ד. ובזה מיושב דקדוק אחד בדברי הרמב"ם ז"ל דפסק כר' ישמעאל במוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ שפטור והיינו משום דאית ליה תרי קראי וא"כ ע"כ יליף זריקה מדם יחשב וא"כ איצטריך זה הדבר דעל השוחט הוא חייב כו' וא"כ הא דיש שאלה בהקדש מנ"ל ולפי הנ"ל ניחא דזריקה ילפינן מאשר יעלה עולה כו' ואייתר זה הדבר לגז"ש ועיין בחידושי נדרים מה שכתב שם לר' ישמעאל גופיה אטו ס"ל כב"ש דאין שאלה בהקדש:

שם גמרא ור"י האי או זבח מיבעי ליה לחלק פירש רש"י ז"ל דלא תימא עד דמסיק עולה ושלמי'. והקשו התוס' ז"ל דהך סוגיא דלא כרבא דס"ל כר' יונתן דלא בעינן לחלק באביו ואמו ויותר יפלא דלא מייתי הכא לפלוגתא דר' יאשיה ור"י כדמייתי הש"ס בכמה דוכתי וכי קאמר ור"ע לחלק מנ"ל אמאי לא קאמר דס"ל כר' יונתן דלא בעינן לחלק ומנ"ל לעשות פלוגתא חדשה בין ר"י ור"ע במוקטרי פנים כיון דאיכא למימר דפליגי בפלוגתא דר' יאשיה ור"י ולתרווייהו איכא תרי קראי למעוטי חסר ועוד קשה הא בשחיטה כתיב אשר ישחט שור או כשב או עז הרי דחייב בשחיט' על אחד לחוד וא"כ נילף העלאה ג"כ מואליהם תאמר ולמה לי קרא לחלק בהעלאה ומה שרצה הצ"ק ז"ל לפרש דלחלק דהכא היינו לחייבו שתים על עולה וזבח אינו מובן דהא מביא במתניתין דכריתות דשוחט בחוץ כמה זבחים אינו חייב אלא אחת וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' שגגות וה"ה המעלה מכמה זבחים דאינו חייב אלא אחת ואי לר' יהושע דס"ל התם גופין ותמחוין מחלקין הא מסברא קים ליה הכי ולא מקרא. והי' נראה קצת דלחלק דהכ' לכ"ע איצטריך דאי הוי כתיב אשר יעלה עולה זבח ה"א דלא נאמר בפרשה אלא עולה לחוד ועולה זבח היינו עולה הזביחה אבל לא משמע הכי מהא דאמר ר"ע נפקא ליה לחלק מלא יביאנו ולפי הנ"ל דבעולה לחוד מיירי קרא היכי שמעינן לחלק מלא יביאנו וצ"ע יותר בזה:

שם גמרא תיתי מזריקה מה לזריקה שכן זר כו' ק"ק אמאי לא קאמר תיתי מהעלאה ואי משום דהעלאה גמר עבודה היא תיתי מביניא וצ"ל דלרווחא דמילתא אמר דתיתי נמי מזריקה ומשני א"כ לא יאמר בזריקה כו' והביא הצ"ק ז"ל יש מקשים הא איצטריך למיכתב בזריקה דאי אתי מביניא לא היה חייב אשחיטה וזריקה אלא אחת והשתא דלר"ע חייב שתים לר"א וכן בזריקה והעלאה לר' ישמעאל ומסיק דאי אתי מביניא ג"כ היה חייב שתים על שחיטה וזריקה או העלאה וזריקה וכן כתבתי לעיל לפי משמעות לשון הרמב"ם ז"ל דילפינן זריקה עם כל הני דתנן לקמן מקטיר קטורת ולבונה ומנסך יין ומים כאחד אבל אחרי העיון נראה דס"ל הני כגון מקטיר קטורת כו' ומנסך וודאי אינו חייב אלא אחת אם הקטיר קטורת והעלה האברים בהעלם אחד משום דהכל שם אחד הוא העלאה על גבי המזבח דאי חייב שתים כמו זרק והעלה א"כ אשכחן יותר משלשים ושש כריתות כגון אם שחט והקטיר קטורת והעלה איברים דאשחיטה והקטרה וודאי דחייב שתים דהקטרה בכלל העלאה היא ואי הקטרה והעלאה ג"כ חייב שתים אם כן אשכחן בחוץ שלש כריתות ודווקא בזריקה הוא דאיכא שקלא וטריא אי עביד לה עם שחיטה או עם העלאה משום דאינה דומה לא לשחיטה ולא להעלאה ולמר דיליף לה מקרא דשחיטה הוי כשחיטה ולמר דיליף *מזריקה הוי כזריקה ואינו חייב אלא אחת לר' אבהו ואביי אמר דאפי' לר"ע חייב שתים בזריק' והעלא' דלהכי פלגינהו רחמנא ואין שם אחד להם אבל כל שאר עבודו' כגון מקטיר ומנסך שם העלאה עליה' ואם עשאן עם העלאה אינו חייב אלא אחת אבל עם שחיטה לכ"ע חייב שתים כמו שחיטה והעלאה ולכ"ע ליכא אלא ל"ו כריתות והא דזריקה ושחיטה אינו חייב אלא אחת אפילו לר"ע דמרבי ליה מקרא דהעלאה היינו משום דאין עליה שם העלאה אבל הקטרה או ניסוך עם שחיטה וודאי חייב שתים דהיינו שחיטה והעלאה וא"כ לשון הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל דכלל זריקה בהדי הקטרה וניסוך מחד לימוד צ"ע קצת דהא לא דמיין להדדי דזריקה עם שחיטה אינו חייב אלא אחת ואינך עם שחיטה חייב שתים ועם העלאה הוי איפכא ודו"ק:

דף קז:

גמרא להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה עיין בלשון הרמב"ם ז"ל בפי"ט הנ"ל שהביא קרא דלעשות אותו ע"ש ועיין בלח"מ ז"ל מה שדקדק למאי דפסק כר"י לא הוי צריך להאי טעמא ע"ש ולפי מה שכתב לעיל דהוא ז"ל למד זריקה מאשר יעלה עולה כו' אתי שפיר דהוצרך להאי טעמא וק"ל:

שוב ראיתי במשנל"מ ז"ל פי"ט הנ"ל שהאריך בזה ומסקנת דבריו ז"ל דהקטרה וניסוך דין אחד להם עם זריקה וכשעשאן עם שחיטה אינו חייב אלא אחת ועם העלאה חייב שתים משום דכל העבודות חוץ העלאת עולה וזבח בכלל שם תעשה הם עשאן לכולן עבודה אחת. ול"נ כמש"כ דלא נאמר כללא דשם תעשה אלא על שאר עבודות של עולה וזבח היינו שחיטה וזריקה אבל הקטרה וניסוך פשיטא דבכלל העלאה הם ואין להם שייכות עם שחיטה כלל וכן משמע בירושלמי פרק כלל גדול דכל שקלא וטריא דהש"ס הוא על שחיטה וזריקה והעלאה שהם עבודת זבח אחד אי חייב על כל אחת ואחת או אחת על כולן אבל הקטרה וניסוך דעבודות לעצמן הם מדוע לא יתחייב שתים אם שחט זבח והקטיר קטורת והדברים ברורים:

ותו איכא למידק בשמעתין דבסנהדרין דף ל"ד מסקינן דלאביי ליכא שום נפקא מינה לדינא בדרשות דר"י ור"ע דמר יליף זריקה מקרא דשחיטה דם יחשב ומר יליף מאו זבח דהעלאה ואמאי הא איכא נפקא מינה לענין דינא דמתניתין לקמן דחשיב חומר בשחיטה מבעליה שהשוחט להדיוט חייב ומעלה להדיוט פטור וחומר בעלייה דשנים שאחזו בסכין ושחטו פטורים ואחזו באבר והעלו חייבים והשתא לר"י דיליף זריקה מדם יחשב דכתב גבי שחיטה איתא בזריקה חומרא וקולא דשחיטה דהזורק להדיוט חייב ושנים שאחזו בכלי וזרקו פטורים ולר"ע דיליף מהעלאה הוי איפכא דזורק להדיוט פטור ושנים שזרקו חייבים ואמאי קרי לה התם טעם אחד משני מקראות. ואפ"ל דלאביי דאמר שם תעשה הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת אהני נמי להאי מילתא דזריקה הוי כשחיטה לכל דיניה וזורק להדיוט חייב אפילו לר"ע וכן שנים שזרקו פטורים אפילו לר"ע ולא משמע כן מלשון הרמב"ם ז"ל שכ' לדין זורק בדין העלאה עיין שם ועוד יתבאר בזה לקמן בסייעתא דשמיא:

שם גמרא יצא דרום כו' ראוי לשחיטת קדשים קלים ועיין לעיל דאיכא תנא דיליף לאו בשחיטת דרום מלא תזבח כו' כל דבר כו' ולדבריו היה נראה דלא איצטריך למילף אזהרה לשוחט בחוץ משם תעשה כדלעיל אלא מלא תזבח שמעינן אזהרה כיון דאפילו בדרום הוי באזהרה כל שכן מחוץ למחנה י"ל דזה הוי לאו שבכללות דכמה דברים איתרבו מכל דבר רע והתוס' ז"ל כתבו לעיל דמיבעי ליה אזהרה למלקות וק"ל:

דף קח.

גמרא ע"כ לא קאמר ר"י אלא עצם דמינא דבשר הוא והוי מצי למימר אלא עצם דמחובר לבשר הוא כדאמר ר' יוחנן חבורי עולין כעולין דמו וי"ל דזה בכלל מינא דבשר הוא וע' בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב דחייב מפני שהוא מחובר: לנהורד.. ל מקרא דאו זבח הוי כהעלאה

שם גמרא שחיטת לילה איכא בינייהו רבה אמר קבלה בכלי חול כו' ודקדקו התוס' ז"ל אמאי לא קאמר נשחטה חוץ לזמנו וחוץ למקומו א"ב וי"ל דפיגול שאני כיון דמרצה לפיגולו אפי' לרבי חייב גם לר' יוסי הגלילי וכדאמרי' לעיל האי טעמא לר"י דנשחטה בלילה תרד וחוץ לזמנו לא ירד והכי נמי מהני האי טעמא אפילו לר"ש ועוד נראה דבאמת רבי ור' אליעזר ברבי שמעון לא פליגי לענין דינא אלא דרבי דקאמר אליבא דר' יוסי הגלילי דמה שהשיבו לו חכמים שוחט בפנים נמי כיון שהוציאו פסלו לזה השיב רבי מה לשוחט כו' שכן היתה לו שעת הכושר כו' ועדיין תשובה זו אינו מספיק אלא על דברי חכמים שאמרו לו כיון שהוציאו פסלו אבל אכתי איכא פסולי שלא הי' להם שעת הכושר ואפילו הכי חייב עליו כחוץ. ועל זה הוסיף ר' אליעזר ברבי שמעון להשיב מה לאלו שכן הקודש מקבלו נהי דלא היה להם שעת הכושר אבל הקדש מקבלו ובזה מיושב קושית התוס' ז"ל בסוף ד"ה שחיטת לילה דתיקשי על תשובת ר' אליעזר לר' יוסי הגלילי דבשוחט בפנים הקודש מקבלו הא אכתי תיקשי הקומץ בפנים והעלה בחוץ דאין הקדש מקבלו לר' יוסי הגלילי דאמר מנחות ירדו ואפילו הכי חייב בחוץ ולפי הנ"ל ניחא דמודה ר' אליעזר ברבי שמעון לתשובתו של רבי ג"כ דכל שהיה לו שעת הכושר חייב בחוץ אע"ג דאין הקדש מקבלו אלא דהוסיף אפילו אם לא היה לו שעת הכושר כמו שחיטת לילה וקבלה בכלי חול כיון דהקדש מקבלו ג"כ אינו דומה לנשחט בחוץ ויתר דברי התוס' ז"ל יתבארו לקמן דף קי"ח בפלוגתא דת"ק ור"ש שם וגם דברי הרמב"ם ז"ל והראב"ד שנחלקו בהעלה בחוץ בלילה יתבאר שם בס"ד:

שם משנה שהשוחט להדיוט חייב ומעלה להדיוט פטור. וכתב רש"י ז"ל דחייב משום עבודת גלולים והתוס' ז"ל הקשו עליו ע"ב בד"ה והמעלה ומלשון הרמב"ם ז"ל נראה דהאי להדיוט לאו דווקא אלא כל שלא נתכוין לה' בכלל זה הוא ובשוחט חייב אפילו לא נתכוין לה' אלא שחיטה בעלמא והמעלה אינו חייב אלא אם נתכוין לה' וא"כ חיוב חוץ לא דמי להכשר פנים דבפנים כשר אפילו סתמא ובחוץ אינו חייב אא"כ נתכוין בפירוש לה'. וי"ל כיון דלכתחילה מצוה לכוין לשמים גם בפנים וכמו שכתבתי בריש מכילתין משום הכי אינו חייב בחוץ אלא כמצותה לכתחילה ויש לומר טעם קצת דהעלאה דעבודה היא לא חייב רחמנא בחוץ אלא בכוונה לשמים אבל שחיטה דלאו עבודה היא חייב בכל שחיטה אלא דא זריקה דעבודה היא ג"כ אינו חייב אלא בכוונה לשמים ולא משמע הכי למאן דיליף זריקה מדם יחשב דשחיטה ומהאי קרא גופא יליף ר' יוסי דשוחט להדיוט חייב וא"כ ה"ה זריקה להדיוט היינו בלא כוונה דחייב. וכבר הערתי לעיל דאפילו לר"ע דיליף זריקה מאו זבח דהעלאה ג"כ צ"ל דזריקה שוה לשחיטה לכל דיניה וזורק להדיוט חייב חדא מהא דקרי לה בסנהדרין טעם אחד משני מקראות וכמו שכתבתי לעיל ועוד אי נימא דשחיטה וזריקה חלוקין בדיניהם שוחט להדיוט חייב וזורק להדיוט פטור אמאי קאמר אביי לר"ע דאינו חייב אלא אחת כיון דאין דינן שוה אבל קשה הדבר מאוד לומר כן כיון דזריקה נאמרה בפרשת העלאה לר"ע ושם נאמר לה' עד שיכוין לה' מהיכא תיתי למימר דזריקה אפילו בלא כוונה חייב. ועוד יש לדון בזה דע"כ זריקה לא דמי לשחיטה בכל דיניה דהא תני בתוספתא אין שוחט אחר שוחט אבל יש מעלה אחר מעלה משמע דאפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואם שחט מיעוט סימנים חייב על שחוטי חוץ כדאיתא בחולין דף כ"ט אם גמר השני הוא פטור דגם זה בכלל שנים ששחטו פטורים אבל במעלה אינו כן ויש מעלה אחר מעלה ואלו בזריקה נראה דיש זורק אחר זורק כגון בחטאות הפנימיות אם זרק אחד מקצת מתנות חייב ואם בא השני וזרק ג"כ חייב ובזה הערתי לעיל פרק שני דמכילתין דאפשר לשנים שיתחייבו על שחיטה אחת בחוץ ובתוספתא תני אי אפשר לשוחט אחר שוחט ועדיין צ"ע בזה:

שם משנה חומר בעליה כו' שנים שאחזו בסכין כו' פטורין אחזו והעלו חייבים ובגמרא מייתי בזה פלוגתא דר' יוסי ור"ש ומתניתין אתיא כר"ש דמחייב בשנים שהעלו ור' יוסי פוטר גם בהעלאה. ויש לדקדק למה לי קרא גבי שחיטה דשניהם פטורים הא בלאו הכי שמעינן משאר ח"ב דילפינן מבעשותה דשנים שעשאוה פטורים כדאיתא בשבת פ' המצניע וזו נמי בכלל ובשלמא לר"ש דמחייב גבי העלאה איצטריך קרא בשחיטה דלא נילף מהעלאה לחיובא אבל לר' יוסי דבהעלאה ג"כ פטור למה ליה קרא דההוא הא בכלל שאר חייבי כריתות הם דשנים שעשאוה פטורין וי"ל דבשאר חייבי כריתות קי"ל דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב להכי איצטריך הכא קרא דאפילו בכהאי גוונא פטור ובזה י"ל דר"ש לטעמיה אזיל דס"ל בעלמא דאפילו זה אינו יכול כו' ג"כ פטור א"כ לא איצטריך קרא דהכא לפטור וע"כ מיעוטא דההוא אתי למילתא אחריתי למעוטי שוגג אנוס כו' ועוד יש לדקדק אמאי לא מיבעי לן הכא אי בעינן שיעור לזה ולזה או שיעור אחד לכולם כגון אם לא העלו אלא כזית אחד דליכא שיעור הקטרה לכ"א ובשאר איסורי איפשיט התם בשבת דשיעור אחד לכולם בזה אינו יכול וה"נ דכוותיה ולמ"ד התם בשבת דבעינן שיעור לכל אחד ואחד לא א"ש הא דתנן חומר בעליה משחיטה דשנים ששחטו פטורים ואם העלו חייבים דבשחיטה פטורים משום דליכא שיעורא לכל אחד ואחד וכדתני בתוספתא אי אפשר לשוחט אחר שוחט ואי ליכא שיעורא לכל אחד ואחד גם בהעלאה הדין כן ויתבאר בזה עוד לקמן בשמעתין וכן נמי אם זה יכול וזה אינו יכול דקיימא לן התם דזה שאינו יכול פטור משום דהוי מסייע שאין בו ממש נראה דהכא בהעלאה ג"כ הדין כן כיון דאינו אלא מסייע וכל זה לא נתבאר לא בש"ס ולא בדברי הרמב"ם ז"ל:

דף קח:

גמרא ואלא השוחט להדיוט מנ"ל כו' דם שפך כו' והרמב"ם ז"ל כתב להאי דרשא דדם שפך לשוחט להדיוט. ועיין לח"מ ז"ל מה שדקדק על זה ועיין בת"כ דמשמע התם דמאיש איש דכתיב גבי שחיטה לא דריש כלל. ושנים ששחטו דפטורים יליף התם מדם יחשב לאיש אחד ולא שנים ע"ש:

שם גמרא אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' איברים דמר סבר כי כתיב לעשות כו' ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתיב. פירש"י ז"ל על כל הבהמה הוא חייב ואינו חייב על אבר אחד ומר סבר אכל אבר ואבר כתיב אבל באבר אחד דברי הכל אינו חייב אלא אחת אם הקריבו לחצאין אחר שהקריב שאר האיברים כו' או מיירי שפקע מעל האש וחזר והחזירו עכ"ל. ויש לדקדק הא ע"כ העלה וחזר והעלה היינו בשתי העלמות דאי בהעלם אחד לכולי עלמא אינו חייב אלא אחת כשני זיתי חלב בהעלם אחת אלא ע"כ בשתי העלמות וא"כ לר' יוסי דלא מחייב על אבר אחד אפילו ד' וה' איברים לא ליחייב אפילו אחת כיון שהיה לו ידיעה בינתיים דהא קיימא לן יש ידיעה לחצי שיעור ואבר אחד חצי שיעור הוא ואילו לא חזר והעלה לא היה חייב עליו אלא דבעיקר מילתא צריך לדקדק היכי קאמר דלר' יוסי לא מיחייב אלא אבהמה כולה ולר"ש על אבר אחד שלם הא תנן לקמן המעלה כזית מן העולה ואימורים בצירוף חייב אלמא דאפילו כזית מצורף משני איברים חייב ולקמן תנן דאם הקריב בפנים ולא שייר אלא כזית חייב בחוץ וע"כ צ"ל היכא דהקריב בפנים ולא נשאר אלא כזית לכ"ע חייב אפילו על כזית מצורף מכמה מינים וכי פליגי בהקרבה בחוץ לר"ש חייב גם על אבר אחד דלעשות אותו קאי על כל אבר ור"י אמר דלעשות אותו אכל בהמה כתיב ואם לא הקריב בחוץ אלא אבר אחד אינו חייב ואכתי תיקשי אמאי חייב לר"י כלל בהעלה וחזר והעלה בשתי העלמות הא יש ידיעה לחצי שיעור וכן לר"ש באבר אחד אם העלה וחזר והעלה אפילו אחת לא ליחייב והא דלר"י חייב אחת על אבר אחד ג"כ היינו כמש"כ רש"י ז"ל דכבר הקריב שאר איברים והאבר הנשאר הקריב לחצאין וגם על זה הקשה כיון דהיה לו ידיעה קודם שהקריב כל הבהמה הוי ידיעה לחצי שיעור ולמה יתחייב כלל אבל לפי מה שכתב רש"י ז"ל דמיירי בפוקעין קשה איפכא אמאי לא יתחייב שתים גם לר"י כיון דבפוקעין צריך להחזיר ולא קאי עליה קרא דלעשות אותו א"כ יתחייב על כל חזרה כזית אע"ג דלאו אבר שלם הוא ועוד קשה לפירוש רש"י ז"ל דלר' יוסי אינו חייב אלא אם העלה כל הבהמה א"כ מאי קאמר מחלוקת בד' וה' איברים כו' אכתי לר"י אמאי חייב אפילו אחת הא ד' וה' אברים לאו כוליה בהמה היא ועוד הא דתניא בתוספתא סתמא דיש מעלה אחר מעלה משמע דכ"ע מודו בזה והא לר"י הראשון לא ליחייב דהא לא העלה אלא מקצת בהמה:

אבל לפירוש התוס' ז"ל שפירשו הא דר"ל בע"א דר"י ס"ל דלעשות אותו אכל בהמה כתיב ואינו חייב אלא אחת אקמא דאכתי איתא לכוליה בהמה אבל אאחריני פטור דכבר נחסר מה שהעלה ראשון והרי זה כנאבד אבל אבר אחד שהעלה לחצאין לכ"ע אינו חייב אלא על זית ראשון דאיתיה לכוליה אבר אבל אשני פטור דאבר חסר הוא ולפי פירושם לא תיקשי מהא דיש ידיעה לחצי שיעור דכזית ראשון שיעור שלם הוא ועליו הוא חייב ועל שאר פטור אבל דברי התוספתא דיש מעלה אחר מעלה וודאי תיקשי גם לשיטתם הא לר' יוסי לא אשכחן מעלה אחר מעלה דהעלאה ראשונה הוי כנאבד ואידך כי מעלה מחסר הוא מעלה ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל שכתב דלר"ש לעשות אותו על נכ אשר ואבר קאי לפיכך חייב על כל אבר ואבר ור' יוסי אומר שהוא נופל על הקרבן כולו וע"כ אומר על השלם חייב ולא על החסר עכ"ל מזה נראה שכתב כאוקימתא דר"ל אבל התוי"ט ז"ל הביא בשם נוסחת א"י בהאי לישנא נאמר במעלה בחוץ לעשות אותו לה' על כן אמר ר"ש אותו נופל על כל אבר ואבר ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר ור"י אומר שהוא נופל על האבר כולו וע"כ אומר על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר. ולפי נוסחא זו מפרש לה למתניתין כר' יוחנן דבאבר אחד פליגי ולר"ש חייב אפילו על אבר חסר ולפיכך העלה וחזר והעלה חייב ולר"י אינו חייב על אבר חסר. אבל לא הבנתי נוסחא זו דר' יוחנן מילתא אחריתי אמר דר"ש ס"ל גבי מוקטרי פנים לא פסיל חסרון כלל ולא משום משמעות קרא דלעשות אותו ועוד היכי הוי משמעותא לר"ש דאותו נופל על כל אבר ואבר חייב אפילו על אבר חסר ולר' יוסי דאותו נופל על אבר כולו ע"כ אומר על השלם חייב ואינו חייב על חסר הא זה הוי איפכא מדרשא דר"ל ואולי כוונתו בזה דלר"ש דאותו נופל על כל אבר ואבר בכלל ולא על אבר אחד בפרט וא"כ חייב על האבר אפילו אם הוא חסר כל שיש האיברים כולם בכללם ור"י אומר דאותו קאי על אבר כולו ועליו כתיב (*דמביא) על השלם ולא על החסר אבל לא מצינו להאי משמעותא בגמרא ועוד דא"כ פליגי באבר אחד אם העלה וחזר והעלה וכר' יוחנן וכ"כ התוי"ט ז"ל דהן דברי ר' יוחנן בגמרא וא"כ אינו מובן מה שכתב בדברי ר"ש ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר הא בחיובא על כל אבר ואבר ליכא רבותא ולאו בזה פליג ר' יוסי והוי ליה לאשמעינן דאפילו באבר אחד אם העלה וחזר והעלה חייב על כל או"א ומה אעשה אם נוסחא זו פליאה ממני לא אוכל הבין לד' ודברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו אי פסק כר"ש או כר' יוסי יתבאר לפנינו בס"ד ובפירוש המשנה פסק כר' יוסי והרע"ב ז"ל לא ביאר כלל פלוגתא דר"י ור"ש במאי ע"ש ור' יוחנן מוקי פלוגתא דר"ש ור"י באבר אחד ובמוקטרי פנים דר"ש ס"ל דבמוקטרי פנים לא פסיל חסרון דמהדרינן פוקעין ור"י ס"ל דגם במוקטרי פנים פסיל חסרון ואליבא דעולא איכא תרי לישנא ולחד לישנא פליגי במוקטרי חוץ ג"כ ולר"ש לא פסיל חסרון כלל לא במוקטרי פנים ולא במוקטרי חוץ. וכתב רש"י ז"ל דלהאי לישנא אתי אותו למעוטי פחות מכזית ובאמת מפשטא דשמעתין בריש פירקין ולקמן נראה דתרתי מילי נינהו הא דפוסל חסרון למר במוקטרי חוץ ולמר גם במוקטרי פנים היינו אם נחסר מהעולה או מאימורי שלמים דפטור על מה שנשאר דלא חייבה התורה אלא כשהוא שלם ולא שיעליהו דווקא כאחת אלא אפילו על כזית ממנו חייב והוא ע"ד התוס' ז"ל אלא דמש"כ דזה שהעלה בחוץ הוי כנאבד ואינו חייב על העלאה שניה כבר הקשיתי לעיל מהא דבתוספתא משמע דלכ"ע יש מעלה אחר מעלה. ועוד למה נקטו ר"ש ור"י מחלקותן בהעלה וחזר והעלה ואמאי לא פליגי בהדיא בחסרון ע"כ היה נראה דהעלאת חוץ לא מיחשב חסרון אלא דווקא חסרון ממש והכא בהא פליגי לר"ל ס"ל לר"ש דלא פסיל חסרון אלא באבר אבל לא כל הבהמה ופליגי לענין מלקות ואם העלה כמה איברים זא"ז לוקה על כל אבר ואבר דכל אבר לאו בפ"ע הוא ור"י ס"ל אכל בהמה קאי וכל העלאות בכלל לאו אחד הוא ולפ"ז שפיר יש מעלה אחר מעלה לכ"ע ובחד גברא הוא דפליגי אבל באבר אחד דברי הכל אינו חייב אלא אחת אף על גב דאם שנים שהעלו אבר אחד לחצאין שניהם חייבין דהא אין כאן חסרון מ"מ אחד שהעלה וחזר והעלה אינו חייב אלא אחת כיון דחסרון פוסל בו כוליה העלאה אחת היא והא דילפינן לקמן דעל פחות מכזית פטור מלעשות אותו הוא דרשא אחריתי וכ"ע מודו בזה דהקטרה פחות מכזית לא חשיב הקטרה אבל עדיין אין זה מיושב דאי בהתראה אחת לכ"ע אינו חייב אלא אחת דאיסור אחד ואי בשתי התראות לר"י אמאי אינו חייב אלא אחת כי היכא דאחר שהעלה חייב ע"כ עדיין לא ברירא לי האי שמעתא ה' יאיר עיני:

שוב ראיתי שמשנל"מ ז"ל בפי"ט מה' מעה"ק שהאריך בביאור שיטת רש"י ותוס' ז"ל ומה שיש לדקדק בדבריו ז"ל וביאור דברי הרמב"ם ז"ל ושיטתו בזה יתבאר לקמן בסייעתא דשמיא:

שם תוס' בד"ה אכל בהמה כו' והקשו שם בלא הדרת פוקעין הא אם מחתך אבר לחצאין חייב להעלות הכל א"כ הקטרה היא ע"ש שתי' ולדידי קשה הא לא אשכחן דפוסל חסרון בפנים ואפילו נחסרו מאיברי עולה או אימורי שאר קדשים חייב להעלות הנשאר וא"כ ש"מ דהוי הקטרה כמה שהיא ולמה ליה להש"ס למיתלי מוקטרי פנים שחסרו בהא דמהדרינן פוקעין אי לא וצ"ע ואם נפרש הא דאמר ר"י דהעלה וחזר והעלה פטור היינו אותו אבר עצמו לאחר שפקע חזר והעלהו וכמו שכתב רש"י ז"ל לפי מה שפירש המשנל"מ ז"ל א"ש קצת הא דאמרינן כמאן מהדרינן פוקעין דלא כר"י דהיינו טעמא דר"י אולי צ"ל דחייב דפטר בהעלה וחזר והעלה אלא דא"כ למה ליה למימר דר"י ס"ל מוקטרי פנים שחסרו פטורין הא י"ל דבעלמא מחייב גם אם חסרו ודווקא הכא פוטר כיון דאפילו בפנים לא מהדרינן פוקעין א"כ לאחר שפקע לאו בר הקטרה היא ועיין גם בזה בדברי הלח"מ ז"ל והמשנל"מ ז"ל ועיין בה"ז ז"ל שכתב ברש"י בד"ה אבל באבר אחד והקריבו לחצאין כו' דהא דחייב אחת היינו על האברים שהקריב תחילה ולא משמע הכי אלא ע"ז האבר חייב ועיין משנל"מ ז"ל:

והתוס' ז"ל בד"ה כמאן מהדרינן פוקעין כו' דקדקו מהא דלעיל פ' המזבח מקדש מייתי כמה קראי דמהדרינן פוקעין ותמוה היכי פליג ר' יוסי בהא והיה נראה דמש"כ וצריך לדקדק הוא מילתא באפי נפשה וקאי אהא דאמר אבוה דשמואל דלר' יוסי לא מהדרינן פוקעין הא בפ' המזבח כו' איכא קראי דהיא העולה כו' וקרא דועשית עולותיך כו' ותימא אי פליג עליה ר"י ובאמת תמוה היא דסתמא דמתניתין לעיל דמחזירין פוקעין כדתנן וכולן שפקעו כו' ומדברי התוס' ז"ל נראה די"ל דהא דילפינן חזרת פוקעין לר"י היינו אם פקעו בשלימות אבל לא אם נחסרו ולהכי דקדקו עוד מהא דאי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות משמע דבשר דומיא דגידים כו' אפילו מקצת מהדרינן ועוד אטו פליג ר' יוסי על הא דקיימא לן חצות עושה עיכול ודרשינן לה מקרא דכל הלילה והרים כו' כדאיתא לעיל פ' המזבח מקדש והכי תנן לה ביומא דף מ"ה:

שם גמרא ואיבעית אימא היינו טעמא דר"ש מזבח פתח כו' י"ל דהני תרי טעמא אליבא דר"ש תליא בתרתי תנאי אליבא דר"ש בסוף מכילתין למ"ד מנוחה ונחלה זו ירושלים ובימי שילה היו הבמות מותרות א"כ שפיר יליף ר"ש מקרא דמנוח דלא בעינן מזבח ור' יוסי דחי הוראת שעה היתה דהא איסור הבמות היה ואיבעית אימא כו' לר"ש נמי לא יליף ממנוח דהוראת שעה היתה להאי תנא אליביה דנחלה זו שילה ואיסור במה היה אלא מקרא יליף מזבח פתח אוהל מועד כו' וק"ל ועיין בפירוש המשנה להר"מ ז"ל שכתב דר"י מביא ראיה מקרא דויעלהו על הצור כו' ויש איזה חסרון בדבריו ז"ל דר"ש הוא דמביא מהאי קרא:

דף קט.

תוס' בד"ה עולה ואימורין כו' ואי להתחייב בחוץ הא לא תני אלא עולה ואימורין כו' ע"ש והדבר פשוט דמשני קרבנות אין מצטרפין כיון דאין בו שיעור הקטרה לא מזה ולא מזה ובפנים נמי לאו הקטרה היא:

שם בא"ד והא דחלב ויין מצטרפין (*לאכילת פיגול) אע"ג דאין שיעורן שוה כו' הני מילי בשתיה אבל בדרך אכילה בכזית עיין בנזיר דף ל"ח ובחידושי שם שהארכתי מזה:

דף קט:

תוס' בד"ה כאן שניתותרו כו' וע"כ גרסינן ליה כו' דילמא איירי להצטרף להכשיר הקרבן כו' ולא הבנתי דבריהם ז"ל השתא דתני נמי טמא מנ"ל דמצטרפין לענין אכילה דילמא להכשיר הקרבן והזריקה ומפני זה חייבים עליהם משום פיגול נותר וטמא וכמש"כ ז"ל וכפירש"י ז"ל והיכי מוכח יותר מהא דתני טמא דלצירוף אכילה מיירי ועיין בה"ז ז"ל וצ"ק ז"ל:

שם משנה הקומץ והלבונה כו' ותנן הכא במתניתין תלתא בבי א' אם הקריב מהן כזית בחוץ פליגי בזה ת"ק ור"א לת"ק חייב אכזית מהם ור"א אומר עד שיקריב את כולן ב' וכולן שהקריב בפנים ושייר כזית והקריב בחוץ לכ"ע חייב כיון דלא נשאר אלא כזית. ג' וכולן שחסרו כ"ש והקריבו בחוץ פטור לכ"ע ופירש"י ז"ל דכל הני בבי ומקומץ ולבונה כו' קאי דפוסל בהו חסרון ולהכי ס"ל לר"א דאינו חייב עד שיקריב את כולן ולהכי תנן בהו וכולן שחסרו כ"ש כו' משום האי טעמא דנפסלו בחסרון אבל בעולה ואימורי שאר קרבנות לא פסיל בהו חסרון כלל וכבר האריך בזה המשנל"מ ז"ל דזה לא כתנאי דלעיל דלר"ל ר"ש ור"י תרווייהו ס"ל דבעולה ג"כ פוסל חסרון למר בבהמה כולה ולמר באבר אחד ולר"י אליבא דר"י פוסל חסרון באבר והכא לשיטת רש"י ז"ל משמע ממתניתין דבעולה לא פסיל חסרון כלל כי אם בהנך דתנן הכא דבפנים נמי פוסל בהו חסרון ועיין לעיל בתוס' בד"ה כמאן מהדרינן כו' שדקדקו בקומץ שנחסר למה פטור משום חסרון הא אם עלה לא ירד כשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ע"ש ולא הבנתי דהא בקומץ מיירי מתניתין ועלה קאי וכולן שחסרו היינו שנחסר הקומץ עצמו ולהכי פטור בחוץ אבל בשירים שחסרו לא מיירי מתניתין כלל דהא איכא מאן דאמר דמקטיר קומץ עליהם: *ליתא בתוספת לב' תיבות אלו

אבל הרמב"ם ז"ל כתב להני תלתא בבי דמתניתין בכל העולין וז"ל שם בפרק י"ט הלכה ט' כיצד הקומץ או הלבונה והאימורין והעולה ומנחה הנשרפת כו' שחסרו מקצתן בפנים והקריב שאריתן בחוץ פטור שהרי נאמר לעשות כו' על השלם הוא חייב עכ"ל מבואר מדבריו ז"ל דאין חילוק בין עולה ואימורין לאלו דתנן הכא במתניתין ור' אליעזר דאמר עד שיקריב את כולן קאי אעולה ג"כ דאינו חייב עד שיקריב את הכל וכולן שחסרו ג"כ קאי אעולה וכדבריו ז"ל מצאתי מבואר בתוספתא דתני התם עולה ועולת העוף וחלבים הקומץ והלבונה כו' שהקריב מהן כזית בחוץ חייב ר' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן משמע דר"א על כל העולין קאי ודריש לעשות אותו דאינו חייב אלא על השלם היינו כל מה שחייב להעלות העולה כולה וכן החלבים כולן וכן הקומץ כולו ולא בבת אחת דווקא אלא אפילו העלה אבר אבר חייב כל שהעלה כולו והא דתנן וכולן שחסרו כו' קאי ג"כ על כל העולין כן היה נראה בדעתו ז"ל אלא דא"כ אזלא מתניתין בשיטתיה דר"ל לעיל אליבא דר' יוסי ואלו הרמב"ם ז"ל שם בפ' הנ"ל לא כתב כן אלא העלה וחזר והעלה חייב על כל אבר ואבר. עוד כתב שם אם העלה אבר חסר פטור שנאמר לעשות אותו כו' משמע דחסרון דעולה לא פסול אלא חסרון אבר והמשנל"מ ז"ל ביאר דבריו ז"ל ע"פ שיטת התוס' ז"ל לעיל דשיעור החיוב הוא בכזית אך באופן שלא יהיה חסרון באבר. ופרושי קמפרש הא דכתב לעיל בעולה שאם חסר כל שהוא פטור על השאר היינו כשחסר האבר ע"ש באריכות והוא דחוק קצת דא"כ למה כתבה הרמב"ם ז"ל להא דהעלה אבר חסר אחר כמה הלכות ולא כתבה במקומה גבי כללא דכל העולין שחסרו כל שהוא דהיינו חסרון אבר ועוד דגבי אימורים ג"כ לא נתבאר כמה הוא החסרון ומשמע דאם נחסרו כל שהוא מאיזה שהיא או מחלב או משתי הכליות פטור אח"כ על כולן ומ"ש דאם חסר מן האימורין כל שהוא פטור על השאר ואם נחסר מעולה כ"ש חייב על שאר האיברים וי"ל כיון דמצות הקטרת עולה היא לנתח אותה לנתחיה כמו שנאמר ונתח אותה כו' אלמא דהקטרתה היא אבר אבר ולהכי גם אם נחסר אבר אחד חייב על אבר הנשאר משא"כ באימורין דמקטירן כולן כאחת אם נחסר מהן כ"ש פטור על כל הנשאר וא"כ עולת העוף דאין מנתחין אותה אם חסר כ"ש ממנה פטור על השאר ואין בה חילוק אבר אבר אבל כ"ז צ"ע גדול והדברים סתומין עד עמוד הכהן ועבודה בידו במהרה בימינו אמן:

ופשטא דמתניתין היה נראה דהוי כדברי התוספתא ורישא תנן המעלה מעולה ומאימורין כזית בחוץ חייב וקמ"ל דלא על עולה לחוד חייב אלא גם על אמורי שאר קרבנות חייב והדר תני דחייב גם על הקומץ ולבונה כו' וכדמייתי לעיל (אין לי) אלא עולה מנין לרבות אימורי חטאת ואשם כו' ת"ל זבח מנין לרבות הקומץ כו' ומהא גופא משמע דמייתי הכי לפרש דברי המשנה דתנן דמן האימורים נמי חייב והיינו אימורי שאר קרבנות אלא דמהא דדייק הש"ס עולה ואימורין אין משמע דפירושא דמתני' מן העולה ומן האימורין היינו הכל מעולה ולצרף לכזית:

שם גמרא אמר רבה בהקטרה דהיכל כ"ע לא פליגי ובין בפנים ובין בחוץ שיעורו בכזית מה"ת וכי פליגי במתניתין בהקטרה בפנים ור"א אומר עד שיקריב את כולו היינו מלא חפניו דדווקא הוא ות"ק ס"ל דמלא חפניו לאו דווקא ובכזית יוצא בין בפנים בין בחוץ ולפ"ז יקשה הא דתנן וכולן שחסרו כ"ש והקריבו בחוץ פטור ואמאי כיון דלא הוי שיעורא אלא בכזית וע"כ צריך לפרש לפ"ז וכולן שחסרו היינו שנחסר כ"ש מכזית והתוס' ז"ל הקשו למה ליה למימר לת"ק מלא חפניו ל"ד הא אפילו דווקא הוא חייב לת"ק בכזית כמו בקומץ ותי' דקטורת שאני דלא שייך בהו כזית כלל ע"ש וא"כ בניסוך היין והמים דלא שייך בהו פיגול ה"נ דליכא למימר דליחייב אכזית וא"כ היכי בעי למילף לקמן מהקטר חלבים חוץ מחוץ לחייב אכזית כיון דלא שייך בהו פיגול ויתבאר לקמן ואביי מסיק דמלא חפניו דווקא לכ"ע והא דמחייב ת"ק בכזית ממנה בחוץ הוא משום דילפינן פנים מחוץ וכי היכי דהקטרה דהיכל הוי הקטרה בכזית ה"נ הקטרה דפנים כזית הוי הקטרה לחייבו בחוץ ורבה לא ניחא ליה בהכי אע"ג דמנחה ממנחה יליף כיון דמצינו בשאר מנחה כזית ה"ה במנחת נסכים היינו חוץ מחוץ אבל הקטרה מהקטרה אע"ג דבשם קטורת אשכחן כזית בקטורת שבהיכל מ"מ פנים מחוץ לא ילפינן ורבא פריך עליה מהא דהמנסך ג' לוגין יין כו' דלא ילפינן אפילו חוץ מחוץ ולרבא צ"ל הא דיליף מנחת נסכים משאר מנחה לאו מילף חוץ מחוץ הוא אלא שם מנחה אחת היא והא דלא אמרינן שם קטרת אחת הוא היינו כיון דזה בפנים וזה בחוץ לא אמרינן שם אחד הוא ומסיק רבא דבהקטרת פנים ליכא פלוגתא ומלא חפניו דווקא וכי פליגי במתני' בהקטרה דהיכל ואע"ג דסגי בכזית לכ"ע הכא מיירי דקבעינהו במנא ור"א ס"ל מילתא הוא ואינו חייב אלא על הקטרת כולו ות"ק ס"ל קביעותא דמנא לאו מילתא היא ומשמע מפירש"י ז"ל במילתא ולאו מילתא היינו לענין פסול חסרון דלר"א דמילתא הוא מיפסיל בחסרון ולהכי אינו חייב עד שיקריב את כולו ולת"ק לאו מילתא היא ולא מיפסיל בחסרון ולהכי חייב בכזית כשיעורו והכא קשיא טובא למה ליה למימר לת"ק דלאו מילתא היא אפילו אי מילתא היא ומיפסיל בחסרון מ"מ שפיר חייב אכזית כיון דשיעור כזית הוי הקטרה כקטורת עצמה בלי קביעות מנא והתוס' ז"ל הקשו כן לעיל בד"ה ומר סבר כו' ואין תירוצם מספיק ע"ז. ולפי מה שצדדתי לעיל דלר"א אפילו לא מיפסיל בחסרון בפנים כמו עולה וחלבי' מ"מ כיון דמצוה להעלות כולו אינו חייב בחוץ עד שיקריב את כולו א"כ ה"נ איכא למימר דלר"א קביעותא דמנא מילתא היא להא דמצוה להקטיר כל החצי פרס ואינו חייב בחוץ עד שיקריב את כולו ולת"ק לאו מילתא היא דנהי דאיקבע להקטרה מ"מ חייב אכזית ממנה. וא"ש לפ"ז וכולן שחסרו דמתניתין דקאי גם אקטרת דאם חסרו פטור על השאר כמו עולה וחלבי' שחסרו וכן הא דאמר רבא לקמן בקבע ששה לפר כו' חסר כ"ש והקריבן בחוץ פטור דפירש רש"י ז"ל חסר כ"ש משלשת לוגין וזה לא איצטריך רבא לאשמעינן דהא מתניתין היא דדווקא ג' לוגין אלא חסר כ"ש היינו מכל הששה לוגין דאם הם שלימים חייב גם אארבע או שלש מהם כיון שראויין לאיל או לכבש אבל אם חסר מהם פטור על הנשאר כמו בכל הני דמתניתין:

ורב אשי מסיק כשינויא דאביי וניסוך מהקטרה לא ילפינן הקטרה מהקטרה ילפינן והשתא קיימא מסקנא דשמעתין הקטרה דהיכל לכ"ע מה"ת סגי בכזית ופטור ציבור והקטרה דיוה"כ מלא חפניו דווקא ושיעורא בחוץ פליגי אביי ורבא לאביי חייב על כזית ממנו דילפינן חוץ מבפנים ולרבא אינו חייב אלא על כולו ובשיטת הרמב"ם ז"ל נראה דסבירא לי' בקטרת דהיכל סגי בכזית וקטרת דלפני ולפנים מלא חפניו דווקא וזה מדהשמיט קטרת מכל הני דחשיב דחייב עליהן בכזית אם הם שלימים ואם חסרו פטור על השאר דבמתניתין תנינן קטרת בהדייהו והוא ז"ל לא חשיב לה והיינו משום דבקטרת ליתא להאי בבא דאם חסרו דאינו חייב על השאר דבקטרת דהיכל לא שייך חסרון כיון דאין שיעורו אלא כזית ובקטרת פנים אינו חייב על כזית דמלא חפניו דווקא וכש"כ לפי מש"כ רש"י ז"ל דדווקא בבת אחת והמשנל"מ ז"ל תמה עליו וי"ל דכוונתו ליישב קושיית התוס' ז"ל בד"ה ומר סבר דלא דמי לקומץ דהקטיר קומצו פעמים כשירה אבל מלא חפניו דווקא ועיין צ"ק ז"ל וביומא דף מ"ו משמע הכי קצת דחוזר ונותן בחפינה ע"ש וכן נראה מדבריו ז"ל בפ"ט מהלכות ביאת מקדש דזר אינו חייב עלי' אלא כמלא חפניו וכן משמע מדברי הירושלמי יומא הביאו המשנל"מ ז"ל שם אמר ר' יוסי בר בון מן מה דאת אמר הקטיר כזית בחוץ חייב את שמע מינה דנפטרי הציבור משמע דאינו חייב בחוץ אלא במה שנפטרו הציבור אלא דאין ראיה משם דגבי קטרת דהיכל וודאי כן הוא דאי חצי פרס דווקא בחוץ ג"כ אינו חייב אלא על חצי הפרס אבל למאי דקיימא לן דקטרת דהיכל שיעורה בכזית גם בפנים יש לומר דבחוץ חייב בכזית וכדאיתא בשמעתין וה"ה זר דחייב בכזית אבל מ"מ דברי הרמב"ם ז"ל נראה דלא כן הוא ובין בחוץ ובין בזר אינו חייב אלא על מלא חפניו ואפשר דכרבא ס"ל וזה דלא כדברי המשנל"מ ז"ל שם אלא דיקשה לי ע"ד מדבריו ז"ל בהלכות עבודת יוה"כ פ"ה הלכה כ"ו הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כזית בהיכל חייב מיתה וכ' הכ"מ ז"ל דלמד זאת מהקטיר כזית בחוץ דחייב משמע דס"ל דאפילו מקטרת קדש הקדשים חייב על כזית בחוץ אבל לפענ"ד נראה דלא למד זאת מהקטיר כזית בחוץ אלא בחוץ אינו חייב אלא על כולו כהעלאתו בפנים והא דחייב מיתה בהיכל בכזית הוא משום קטורת זרה כמו אם חיסר אחת מסמניה דחייב מיתה ובחוץ וודאי דאינו חייב אלא בכל הסממנים דאי לאו הכי אינה ראויה לפנים וה"נ כזית בהיכל נהי דאין בה שיעור האמור בה מ"מ כיון שהקטיר כזית דחשיבה הקטרה חייב משום קטורת זרה וזה ברור:

דף קי.

גמרא קבע ששה לפר ומשך מהן ד' כו' ולא נתבאר דין זה בדברי הרמב"ם ז"ל דלכולהו שינויי נראה דמודו להא וכש"כ לפי מה שצדדתי לעיל דהוא ז"ל ס"ל כשינויא דרבא. ועוד יש לדקדק על הא דמדמי רבא קביעותא דמנא בששה לפר לקביעותא דמנא דקטרת דקביעותא דקטרת יש לומר דלאו מילתא היא כיון דאין לה שיעור והתוספת אינו מחייב כלל הא דאיקבע במנא לאו מילתא היא אבל ששה לפר דזה שיעור נסכי פר ואם חסר מהן כ"ש נפסלין מנ"ל דקביעותא דמנא כי האי לאו מילתא היא וצ"ע במנחות פ' המנחות והנסכים:

שם גמ' איבעיא להו חסרון דחוץ שמיה חסרון מי אמרי' כיון דנפק איפסיל מפשטי' דבעי' זו משמע דהא דכולם שחסרו פטור הוא משום פסול חסרון כפירש"י ז"ל במתניתין דאי משום דלאו שלם הוא אלא חסר לא היה נראה לחלק בין נחסרו בפנים לנחסרו בחוץ וכבר דקדק המשנל"מ ז"ל על הרמב"ם ז"ל דשיטתו דוכולן שחסרו פטורין לאו משום פסול חסרון הוא אלא משום דחסר הוא וכמו שהבאתי דבריו ז"ל לעיל למה כתב להך בעיא דחסרון בחוץ דספק הוא וע"כ צ"ל דגם לפ"ז מיבעי לי' ע"כ לא מיפטר ע"י חסרון אלא אם נחסרו בפנים והכי משמע קרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו לעשות אותו שלם בפנים אבל אחר שכבר יצא ונפסל תו לא מיפסיל גם בחסרון ומ"מ קשה הא במוקטרי חוץ לכ"ע פוסל חסרון ולמה במוקטרי פנים יביא חסרון דחוץ לידי חיוב וצ"ע:

שם תוס' בד"ה אבל בחסרון מודו לי' ומסיק בחסרו בפנים ותמה ע"ז א"כ מאי קמ"ל אביי בהא דשמיע לי' ע"כ לא פליגי רבנן כו' הא מתניתין היא וכולן שחסרו כו' וי"ל דקמ"ל דרבנן מודו בחסרו אפילו בעולה וחלבי' דר"א גם עלייהו קאמר עד שיקריב את כולן וכדברי התוספתא שהבאתי לעיל וה"א דהא דמודו בחסרו היינו דווקא בקומץ וחבריה דמיפסלי בחסרון אבל עולה וחלבי' דלא מיפסלי בחסרון אימא לא קמ"ל דגם בהא מודו רבנן אבל דווקא בחסרו בפנים וכבר הארכתי בזה לעיל:

שם משנה קמצה וחזר קומצה לתוכה כו' חייב ע' במנחות דף ז' בד"ה וכי מהדר ליה לקומץ כו' אע"פ שהשירים מפסיקין מין במינו אינו חוצץ וא"כ לשמואל ור"י צריך לאוקמא מתניתין ג"כ או כר"ש או כשהפכה דהא ס"ל לעיל מב"מ חוצץ. ולפ"ז קשה הא דאמר ר' יוחנן התם זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת הא לר"י ליכא קושיא דליהדר וליקדש כיון דס"ל מב"מ חוצץ ע"כ נראה דבמנחה שהיא נבללת כ"ע מודו דלא שייכא חציצה בזה ולאו משום דהוי מב"מ או י"ל דשמואל ור"י נמי מודו דמב"מ לא חייץ והא דמר מוקי לה לעיל כשהפכן ומר מוקי לה כר"ש היינו משום דמ"מ אין דרך הקטרה בכך וע' בכ"מ פ' י"ט הנ"ל מש"כ שם:

שם גמרא קומץ מהו שיתיר שירים מישרא שרי או קלושי מיקלש ומסיק דלר"מ דאמר מפגלין בחצי מתיר וודאי מישרא שרי ולרבנן דהתם דאמרי אין פיגול בחצי מתיר לא שרי ולא קליש וכן אליבא דר"א דמתניתין וכי מיבעי לי' לרבנן דהכא דמחייבי אקומץ לחוד בחוץ ע"כ עושה הקומץ לחוד איזה התרה ומיבעי לי' אי שרי אי קלוש. ויש לדקדק בשמעתין טובא חדא הא דפשיטא ליה לר"מ דאמר מפגלין בחצי מתיר דמישרא שרי מנ"ל הא ר"מ ס"ל הכי בכל חצי מתיר כמו פסיעות דקבלה כדאיתא לעיל דף כ"ט והזאה אחת מהזאות שבפנים כדאיתא לעיל דף מ"ב והתם איזה היתר יש בפסיעות וודאי לא שייך היתר ובהזאה אחת ג"כ ליכא היתר כדתנן אם חיסר אחת לא עשה ולא כלום וכן סימן אחד בשחיטה דהוי חצי מתיר לר"מ ודאי לא שייך בזה היתר דבחולין נמי סימן אחד לאו כלום הוא והתוס' ז"ל כתבו דצ"ע אם שחט סימן אחד וקיבל וזרק אי הוי חצי מתיר ונראה דאין כאן ספק דאטו אם שחט סימן אחד ליכא לאו דאבר מן החי ואליבא דרבנן דאמרי אין מפגלין כו' שפיר מסתבר דלא שרי ולא קליש דאי עושה איזה התרה הי' מה"ד לפגל במחשבה אלא דגם לזה יקשה לי וכמו שיבואר ואליבא דר"א פשיטא ליה ג"כ דלא שרי ולא קליש מדלא מחייב בחוץ אלא אליבא דרבנן דהכא דמחייבי בחוץ ע"כ עושה איזה פעולה דאי לאו הכי לא הוי חייב בחוץ ומיבעי אי מישרא שרי או מיקלש קליש וגם ע"ז קשה לי הא דמחייבי רבנן בחוץ אפילו בכזית אחד מקומץ ובכזית אחד נראה דלא חשיב חצי מתיר לכ"ע ועוד הא אשכחן חייב חוץ לכ"ע בכזית האחרון אע"ג דאין מפגל בו לרבנן דאמרי אין מפגלין בחצי מתיר ואפילו הכי בחוץ חייב וה"נ י"ל לרבנן דהכא אע"ג דלא שרי ולא קליש מ"מ חייב בחוץ כיון דכזית חשיב הקטרה אם פיגל ע"מ להקטיר מקומצה כזית וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל הן אמת דיש לדקדק גם בסברת התוס' ז"ל דלהכי מחייבי רבנן בכזית משום דחשיב לפגל להקטיר כזית מקומצה משמע דזה מילתא דפשיטא היא לכ"ע והרי היא גופא פלוגתא דר"א ורבנן היא ולר"א מחשבת פיגול בכזית מקומצה ג"כ לאו כלום היא כדאיתא במנחות דף י"ב. והא דמוקמינן בסוף פ"ג דמנחות לאכול ולהקטיר אין מצטרפין הא לאכול כו' מצטרפין אתי כר' אליעזר אלמא דלר"א סגי בכזית מקומצה צ"ל דהתם גרסינן ר' אליעזר והכא במתניתין גרסינן ר' אלעזר ואליביה לא חשיב הקטרה אלא כל המתיר בשלימות לא במקטיר כזית ע"מ לפגל ולא מפגל ע"מ להקטיר כזית. ועוד דלפ"ז קשיא הילכתא אהילכתא דהא קי"ל כרבנן דר"מ דאין מפגלין בחצי מתיר וא"כ לא שרי ולא קליש והכא קי"ל כרבנן דחייב בחוץ על חצי המתיר ואפילו על כזית מקומץ ולא מצאתי לבעיא זו בדברי הרמב"ם ז"ל ולפי סוגין מדחייב בחוץ ע"כ חדא אית ביה או מישרא שרי או מיקלש קליש וכל כי האי הוי ליה לאשמעינן ועדיין צ"ע בזה יזכני ה' לבא בהלכות אלו במסכת מנחות יתבאר עוד בזה בס"ד וע' מש"כ בחי' נדרים פ' נערה שם:

דף קי:

גמרא ר' אלעזר בשיטת ר"ע רבו אמרה דניסוך המים דאוריית' ופריך עלי' ר"ל אי מה להלן ג' לוגין כו' ור"א מי החג קאמר פירש"י ז"ל ואפילו פחות מג' לוגין דאיכא למ"ד בלוג היה מנסך עכ"ל ואין זה מובן דהא ר"י ג"כ ס"ל דיש שיעור למים אלא שיעורו בלוג ואלו הכא בעינן למידק מר"א דאמר מי החג דאין להם שיעור כלל והוי ליה לפרש אפילו יותר מג' לוגין וכדפליגי בזה ר"ל ור"י במעיל' דר"י אמר מועלין בכולן ומ"מ נראה דדברי רש"י ז"ל נכונים דע"כ אפילו למ"ד אין שיעור למים ע"כ יש איזה שיעור למטה דאל"ה לא ידעינן כלל שיעורו בכמה ואטו אפילו בכ"ש זה לא מסתבר אלא שיעור הפחות הוא לוג דאשכחן מ"ד הכי ומלוג ולמעלה אין שיעור ומבואר לקמן יותר:

שם גמרא אי מה להלן בשאר ימות השנה כו' כבר תמהו התוס' ז"ל ע"ז הא לר"ע ג"כ אין ניסוך המים אלא בחג וכתבו לישב דהכי פריך דליחייב בחוץ בשאר ימות השנה אע"ג דאין מתקבל בפנים כמו בלא כלי שרת כו' והקשו ע"ז דהא מחוסר זמן הוא ומידי דהוי אשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות היכל ובלא"ה קשה ג"כ מאי אריא דפריך הכי לר"ע הא לכ"ע יקשה הכי ואפילו אי הלכה היא לנסך מים בחג מ"מ ליחייב גם בשאר השנה. ומשאר ימות השנה כבר כתבו התוס' ז"ל דהוי מחוסר זמן אע"ג דהשוחט בלילה חייב ולא הוי מח"ז כמש"כ התוס' ז"ל לעיל וביומא דווקא שוחט בלילה דאין מחוסר זמן לבו ביום אבל בשאר ימות השנה וודאי הוי מחוסר זמן אבל מערב החג קשה קצת דהא מבואר בירושלמי סוכה דאם ניסך המים בלילה של יום ראשון יצא וא"כ ערב החג הוי כמחוסר זמן לבו ביום דהא בלילה חזי ואמאי קאמר ר"א דווקא בחג וי"ל כיון דעיקר זמן ניסוך הוא ביום ראשון לא חשיב מחוסר זמן לבו ביום ועוד קשה הא דאמר אי מה להלן בשאר ימות השנה היכי משכחת לה בניסוך היין חיוב כל ימות השנה אין לך אלא נסכי תמיד דכל יומא זמנו והיכי נילף מינה ניסוך המים דאין זמנו אלא בחג ומדברי רש"י ז"ל נראה דלא הוי גריס לה כלל להך קושיא וכ"כ התוס' ז"ל חלופי גרסאות בזה:

שם גמרא אישתמיטתיה הא דאמר ר' אסי כו' ופירש"י ז"ל אישתמיטתיה לר' מנחם ור"ל הוא דקאמר הכי לר"י דאישתמיטתיה לר' מנחם הא דאמר ר' אסי כו' לאו בשיטת ר"ע אמרה אלא ס"ל דהלכה היא ואין שיעור למים ופירוש הזה נכון והתוס' ז"ל כתבו בשם יש מפרשים דהש"ס קאמר דאישתמיט לר"ל הא דרב אסי כו' דאי הוי שמיע ליה לא הוי מקשי לר"א אי מה להלן כו' דהא דאמר בשיטת ר"ע היינו דד"ת היא אבל לא מטעמיה אלא הלכה היא והפירוש הזה דחוק וגם התוס' ז"ל הקשו דא"כ איכא למ"ד דניסוך המים דרבנן וזה לא מצינו אבל באמת פשטיה דמימרא דר' מנחם משמע דאיכא מ"ד דניסוך המים לא הוי ד"ת ולזה אמר דר"א דמחייב בחוץ ס"ל כר"ע רביה דניסוך המים ד"ת ולהכי מחייב בחוץ וכן משמע מהא דאיצטריך ר"א לאשמועינן במתניתין אף המנסך ואי ליכא למ"ד דרבנן מאי קמ"ל ר"א. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה נראה דר' מנחם אשמע לן דר"א ס"ל דד"ת היא היינו דנפקא לן מקרא ומש"ה חייב בחוץ אבל למ"ד הלכה היא אינו חייב בחוץ וכן כתב הרע"ב ז"ל וע' תוי"ט שתמה ע"ז מ"ש הלכה מד"ת וכי הלכה לאו ד"ת היא. ובזה י"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתו בזה דקרי לה ד"ס כל כי האי דלא נאמר בקרא בפירוש ולהכי לא חמיר כ"כ לחייבו בחוץ אבל הקשה עוד דהא מסקינן דר"א נמי ס"ל הלכה היא ולהכי קאמר מי החג דאין להם שיעור ונוסחת א"י הביא התוי"ט ז"ל ר"א סבר שזה חייב מה"ת לפיכך אמר שהמנסך מי חג בחוץ חייב ואפילו ניסך שיעור מועט ואין הדבר כן לפי שאינו אלא הלכה ואם נסך ג' לוגין חייב לד"ה ונוסחא זו הוא היפך מסוגיית הש"ס דבתלמודין משמע דלמ"ד ד"ת דווקא ג' לוגין וכקושיא דר"ל ור"א ס"ל הלכה היא ולהכי קאמר מי החג דאין לו שיעור והוא ז"ל כתב להיפך והיה נראה להגיה דבריו ז"ל כשיטת הש"ס דר"א ס"ל הלכה היא ולהכי חייב אפילו בפחות מג' לוגין ואין הלכה כן אלא ד"ת היא ושיעורו ג' לוגין אבל לא נראה כן מדבריו בחיבורו ז"ל דהוא ז"ל כתב בפ"ט מה' תמידים דהלכה היא ואפ"ה פסק דאינו חייב פחות מג' לוגין וסוגיא דשמעתין וודאי סלקא דר"א דאמר מי החג בלי שיעור ס"ל דהלכה היא והני תנאי דאמרי ג' לוגין ס"ל דמקראי נפקא וצ"ל דנהי דר"א דאמר מי החג דמשמע דאין לו שיעור לא מצי סבר דמקרא דונסכיה ילפינן כקושיא דר"ל אי מה להלן ג' לוגין כו' אלא ס"ל דהלכה היא אבל הני תנאי דס"ל דווקא ג' לוגין וכדתנן במתניתין דסוכה וברייתא לעיל לענין העלאת חוץ אפשר דסברי נמי דמהלכה שמעינן לה אלא דהכי איתמר הילכתא דשיעורו ג' לוגין דווקא כי היכי דר' יהודה דאמר בלוג היה מנסך כל שמנה ע"כ הלכה היא כן וה"נ לרבנן ג' לוגין אבל בחידושי מעילה דקדקתי עוד בהא דפליגי התם ר"י ור"ל בנתנן בצלוחית דמועלין בו ואמר ר"ל דאין מועלין אלא בג' לוגין דיש שיעור למים ור"י אמר דמועלין בכולו אפילו אם הוא יותר מג' לוגין משמע דר"י ס"ל אין שיעור למים כר"א דמתניתין וכיון דאין שיעור למעלה ה"ה דאין שיעור למטה ואפילו פחות מג' לוגין והרמב"ם ז"ל פסק דבפחות מג' לוגין אינו חייב בחוץ וביותר פסק בהלכות מעילה כר' יוחנן דמועלין בכולו משמע דאין שיעור למעלה ויתבאר בזה לקמן:

שם גמרא המנסך ג' לוגין בחוץ חייב ר"א אומר אם מילאן לשם חג חייב פירש רש"י ז"ל דתנא קמא סבירא ליה אין שיעור למים ולאו דווקא שלשה לוגין אלא הוא הדין יותר ור' אליעזר אמר דווקא אם מילאן לשם חג היינו כדרך מילואן ג' לוגין דווקא אבל אי הוי טפי לא קדשינהו כלי דיש שיעור למים נראה דהכריחו לזה משום דבאינך אוקימתא אתא ר"א למעוטי ואינו חייב אלא אם קידשו בכלי ה"נ להך אוקימתא ר"א למעוטי אתי דת"ק מחייב בכל ענין דאין שיעור למים ור"א אומר דאינו חייב אלא בג' לוגין כדרך מילואו ואפשר דגרים בדברי ר"א והוא שמילאן לשם חג וא"כ לת"ק אין שיעור למעל' אבל יש שיעור למטה דהמנסך ג' לוגין חייב קאמר משמע דפחות פטור דאל"ה למה הוזכר ג' לוגין כלל וזה כפי שיטת הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל אבל כבר כתבתי שם במעילה דטעמא לא ידענא ואם יש שיעור למטה יש שיעור גם למעלה כמו נסכי יין. ועוד יקשה לר"א אמאי פטור אם יש יותר מג' לוגין נהי דהמותר לא נתקדש מ"מ על שיעורו יתחייב בחוץ ולזה י"ל דתוספת כ"ש פוסל כולו כמו חסרון כ"ש כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות מעה"ק הלכ' ה' ואם גרע או הוסיף כ"ש פסול וכיון דבתוספת אינו מתקבל בפנים בחוץ נמי פטור:

אבל התוס' ז"ל הקשו דהא ר"א ס"ל אין שיעור למים וכדמסיק לעיל דמי החג קאמר ופירשו התם ז"ל איפכא דת"ק ס"ל יש שיעור למים ודווקא ג' לוגין לא פחות ולא יותר ור"א ס"ל אין שיעור למים ולזה אמר והוא שמילאן לשם חג דקבעינהו מנה הוא דאינו חייב על פחות מקביעותא דמנא דלטעמי' אזיל דקביעותא דמנא מילתא היא אבל לא קבעינהו מנא חייב גם על פחות מג' לוגין ור"א לאוסופי חיובא אתי וגם בדבריהם ז"ל יש לדקדק חדא דהך סברא דקביעותא דמנא לאו כ"ע סברי לה אליבא דר"א ואביי ורב אשי לעיל לא סברי לה ועוד דא"כ ר"א לאוסופי חיובא אתי וזה דלא כשאר אוקימתא אליבא דר"א והיותר קשה דבתוספתא איתא בהדיא בדברי ר"א אם מילאן לשם חג חייב ואם לאו פטור אלמא דר"א לקולא קאמר והיה נראה לפרש דר"א אין שיעור למים למעלה קאמר ות"ק אמר דאינו חייב אלא על ג' לוגין אותן שהן ראויין לפנים ואתי ר"א למימר דאפילו כבר ניסך ג' לוגין לפנים אם חזר וניסך בחוץ חייב אם מלאן לשם חג דאין שיעור למים ויכול לנסך בפנים עוד וזה דווקא אם מילאן לשם חג אבל אם לא מילאן לשם חג פטור כיון דכבר נפטר מחובת פנים:

וראיתי בירושלמי סוף פ' לולב וערבה כי האי סוגיא דילן והכי איתא התם תמן תנינן ר"א אומר אף המנסך מים בחג בחוץ חייב אמר ר' יוחנן כל שיטת ר"א כשיטת ר"ע רבו כמו דר"ע אומר ניסוך המים ד"ת כן ר"א אומר ניסוך המים ד"ת מה נפק מביניהון אית תנויי תני בשם ר"א צריך שיהא מילואן לשם חג ואית תנויי בשם ר"א אין צריך שיהא מילואן לשם חג מ"ד צריך ר"א כר"ע ומ"ד אין צריך ר"א כרבנן לית יכול דאמר ר"י כל שיטת ר"א כשיטת ר"ע מה נפק מביניהון אמר ר' זעירא והוא שניסך ג' לוגין בפנים וג' לוגין בחוץ אית תנויי תני יש להם שיעור ואית תנויי אין להם שיעור מ"ד יש להם שיעור פטור מ"ד אין להם שיעור חייב עכ"ל הירושלמי וע' בק"ע שם והוא צריך ביאור חדא הא דאמר מ"ד אין צריך שיהא מילואו לשם חג כרבנן ע"כ היינו מהלכה ואכתי אמאי אין צריך שיהא מילואו לשם חג הא הלכה ג"כ לא נאמרה אלא בחג וי"ל כיון דלאו ד"ת היא אין לה דין נסכים ואפילו לא נתמלא לשם חג חייב אבל לא נתבאר הכוונ' מה שא"צ מילוי לשם חג אי לענין קידוש כלי קאמר כדאיתא בתלמודין ומסיק לית יכול דר"א בשיטת ר"ע אומר דד"ת הוא וא"כ צריך שיהא מילויו לשם חג מזה משמע דאי לאו ד"ת היא לא היה מתחייב בחוץ וכדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דאל"ה מנ"ל דר"א כר"ע ס"ל וקאמר עוד אית תנויי יש להם שיעור ואית כו' אין להם שיעור מה נפק מביניהון אמר ר' זעירא והוא שניסך ג' לוגין בפנים וג' לוגין בחוץ למאן דאמר יש להם שיעור פטור וכמש"כ לעיל ולמ"ד אין להם שיעור חייב וקצת סיוע למה שפירשתי אלא דקשה לפי הנראה משיטתו דמאן דמחייב בחוץ ס"ל דד"ת הוא כנסכי יין וא"כ מאי טעמא דמ"ד אין להם שיעור ומ"ש מנסכי יין וי"ל דוודאי שיעורן הוא ג' לוגין לא פחות ולא יותר כנסכי יין אלא דאין שיעור לזה דיכול לנסך ג' לוגין פעמים ושלש כיון דאין להם שייכות להקרבן אלא לשמחה הן באין כמש"כ ושאבתם כו' יכול לנסך כמה פעמים ביום בפנים ולהכי חייב בחוץ ג"כ אפילו אם כבר ניסך ג' לוגין בפנים ועדיין אין שיטת הירושלמי ברור אצלי וצ"ע יותר ומ"מ הא שמעינן דהא דאמרינן אין שיעור היינו להוסיף על ג' לוגין אבל לפחות לא שמעינן מדלא קאמר דנפק מביניהון פחות מג' לוגין אלא דלפי מש"כ דשיטת הירושלמי היא אליבא דר"ע דניסוך המים ד"ת וודאי ליכא למ"ד אין שיעור לפחות מג' לוגין אבל לשיטת תלמודין דר"א ס"ל דהלכה היא י"ל ג"כ דאין שיעור למטה:

ואחר כל הנ"ל דברי הרמב"ם ז"ל שפסק כר' יוחנן דמעילה דמועלין בכולן לא נתיישב עדיין דמסתימות דבריו ז"ל בהלכות תו"מ נראה דשיעור ג' לוגין בין למעלה ובין למטה. הן אמת דנסכי מים אין דומין לנסכי יין דבנסכים תנן התם דמועלין בהם משהוקדשו ולא קאמר שם שיעור אלא כמות שהן ואלו נסכי מים כשהן בחבית אין מועלין בהן כלל ואמאי לא ימעלו בהן על ידי קדושת פה לבד כמו בנסכי יין ורש"י ז"ל כ' שם דלא נתקדשו עד שיתנם לצלוחית דכלי שרת היא וא"כ אם יש יותר מג' לוגין לא נתקדשו כלל למאן דס"ל יש שיעור למים כדאיתא בסוכה סוף פ' לולב וערבה וא"כ לר"ל אמאי מועלין בג' לוגין כיון דלא נתקדשו כלל וע"כ ר"ל דאמר אין מועלין אלא בג' לוגין היינו דליכא אלא ג' לוגין ור' יוחנן דאמר מועלין בכולן ע"כ ס"ל דאין שיעור למים ומדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע כן ועדיין צ"ע:

דף קיא.

גמרא בקרבו נסכים במדבר פליגי ופירש רש"י ז"ל דתרווייהו ס"ל יש שיעור למים והקשו התוס' ז"ל עליו ופי' דתרווייהו סברי אין שיעור למים ולא ידענא מי הכריחם לזה כיון דבמילתא אחריתי פליגי אי צריך קידוש כלי ולא מיירי כלל בשיעור למים ומר כדאית ליה ומר כדאית לי' והא דלא מוקי פלוגתייהו ביש שיעור למים משום דלא משמע ליה לישנא דאם מילאן לשם חג דבהכי פליגי ויש לדקדק בעיקר מילתא דמחייבינן בחוץ על דבר שהוכשר בבמה כיון דאינו מתקבל בפנים והתוס' ז"ל חילקו לעיל בין נתקבל בכלי חול לפנים דכבר נפסל לפנים ובין קיבול בכלי חול בחוץ אבל אכתי תיקשי הא לא חל עלייהו קדושת הגוף קודם שנתקדש בכלי כמו כל מנחות ונסכים דיש להם פדיון עד שלא קידשו בכלי וא"כ למה יתחייב בחוץ ובשעת היתר במה שאני כיון דאין צריך כלי חל עליו קדושת הגוף בקדושת פה אבל בזמן איסור במה לא חל עליה קדושת הגוף כלל. ומסתימות דברי הרמב"ם ז"ל נראה דאינו חייב בחוץ אלא אם נתקדש בכלי בין בנסכי יין בין בנסכי מים כמו שהם מתקבלין בפנים דאל"ה לא הוי לי' לסתום אלא לפרש וא"כ סובר דלא קרבו נסכים בבמה קטנה ומושבות לאחר ירושה וישיבה משמע ואלו גבי חדש לא ס"ל הכי אלא כל מקום שאתם יושבין משמע וחדש בחוץ דאורייתא כר"א דקידושין והם תרי פיסקי דסתרי אהדדי. אבל לפי הנ"ל יש לומר דאפילו אי קרבו נסכים בבמה מ"מ לענין חיוב חוץ לא ילפינן מבמה ופלוגתא דר"א ורבנן היא ביש שיעור למים מוקי לה והא לא תיקשי לרב פפא היכי מוקי לה לר"א דלא קרבו נסכים בבמה ומושבות לאחר ירושה וישיבה הא בחדש ס"ל בכל מקום שאתם יושבין משמע דכבר כתבתי דר' אלעזר דהכא היינו ר"א בן שמוע והתם בחדש גרסינן ר' אלעזר היינו ר"א בן הורקנוס:

וראיתי לאחי הגאון ז"ל בספרו משכנות יעקב שהאריך בסוגיא דשמעתין בקונטרס היתר חדש וזכיתי לכוין לדבריו ז"ל בהא דיש שיעור ואין שיעור למים היינו אם יכול לנסך כמה פעמים והביא ג"כ הירושלמי הנ"ל ופי' שם פירוש מחודש בכל הני אוקימתא רנב"י מוקי ביש שיעור למים ות"ק ס"ל אין שיעור למים להכי קאמר סתם המנסך ג' לוגין חייב אפילו כבר ניסך פעם אחת בפנים ור"א אמר אם מילאן לשם חג היינו דווקא ג' לוגין ראשונים דיש שיעור למים ורב פפא אמר בקרבו נסכים במדבר פליגי וכ"ע ס"ל יש שיעור למים בשל ציבור אלא ת"ק ס"ל קרבו נסכים במדבר לכל יחיד כמו לציבור אלמא דכל הקרב לציבור קרב ליחיד וה"נ ניסוך המים יכול כל יחיד להתנדב ג' לוגין מים ולנסך ולהכי חייב בחוץ בכל ג' לוגין דהא מתקבל בפנים ליחיד ור"א ס"ל לא קרבו במדבר ולא אמרינן כל הקרב לציבור קרב ליחיד להכי קאמר דווקא מי החג. רבינא אמר בלמידין ניסוך המים מניסוך יין פליגי ואפילו לא קרבו נסכים במדבר ליחיד מ"מ הא יין קי"ל דיחיד מתנדב וס"ל לת"ק דה"ה ניסוך המים יחיד מתנדב ור"א ס"ל אין למידין כו' ואין יחיד מתנדב מים זה הוא תוכן דבריו ז"ל בקיצור ויש לי להשתעשע בדבריו הנעימים חדא הא דלכ"ע יש שיעור למים בכמותן בניסוך אחד היינו דווקא ג' לוגין לא משמע הכי בסוכה סוף פרק לולב וערבה דפליגי התם אם יש שיעור למים בניסוך אחד בכלי המקדש ע"ש ומה שפי' בדברי רב פפא דלמ"ד קרבו נסכים במדבר ליחיד מינה שמעינן דיחיד מתנדב מים לניסוך יש לפקפק בזה דנסכים שפיר קרב גם ליחיד נסכים המחוייבים לקרבן יחיד אבל מנ"ל דיחיד מתנדב נסכים ונדבות נסכים ילפינן מקרא אחריני והיכי תליא הא דמתנדב נסכים בהא דקרבו נסכים במדבר ועוד דהיכי שייך כלל למילף נדבת מים מנדבת יין היכא אשכחן נדבה בדבר שהיא חובת הזמן דהא לכ"ע בשאר ימות השנה אין מנסכין מים אלא בחג לבד והיכי מצינן למילף מיין דבא נדבה דאין זמן לנסכי יין לניסוך המים דאינו בא אלא בחג וחובת הזמן לא אשכחן דבא נדבה והדברים נפלאים עד עמוד הכהן:

ולשיטת רש"י ותוס' ז"ל דאין שיעור למים אליבא דר"א לא למעלה ולא למטה וחייב על פחות מג' לוגין בחוץ א"כ יין נמי ליחייב גם פחות מג' לוגין דנהי דניסוך מהקטרה לא ילפינן לחייבו בכזית כדאיתא לעיל אבל ניסוך מניסוך נילף וכיון דאשכחן בניסוך מים דהוי ניסוך ה"נ ביין וגבי נסכי יין לא אשכחן דפליג ר"א וגם זה צ"ע:

שם גמרא בירוצי מידות איכא בינייהו ור"א ס"ל בירוצי מידות לא נתקדשו ומשמע דבהכי פליגי לת"ק חייב על ג' לוגין עם בירוצי המידות ולר"א אינו חייב אלא על ג' לוגין לבד הבירוצין ומוכח מינה דבנסכי יין לכ"ע אינו חייב אלא על ג' לוגין אפילו ר"א דמחייב בנסכי מים בפחות מג' לוגין דאין שיעור למים ואין למידין זה מזה:

דף קיא:

גמרא שחיטת לילה בפנים איכא בינייהו לת"ק פטור על העלאה אפילו העלה ביום ור"ש מחייב אפילו העלה בלילה אבל שחט בחוץ בלילה לכולי עלמא חייב דבשחיטת חוץ לא שנא לילה מיום כמו שפירש רש"י ז"ל והוא הדין דחייב על העלאתו אפילו בלילה וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל אבל הראב"ד ז"ל כתב שם דעל העלאה אינו חייב אלא ביום ואם שחט בחוץ בלילה חייב על העלאתו ביום אבל שחט והעלה בחוץ בלילה לדברי הכל פטור וכתב שם דצורת ההלכה משמע כן ואנכי לא זכיתי לידע משמעות לזה ומ"ש דאשחיטה חייב בלילה ואהעלאה פטור ואולי ס"ל להראב"ד ז"ל דאשחיטת לילה בחוץ גם כן פטור דאינו מתקבל אז בפנים ואינו חייב אלא על העלאה שהעלה ממנו ביום והיינו דמשמע ליה דהא דקאמר שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ חייב עיקר חיוב על העלאה קאי דהיתה ביום וכבר מבואר בדברי התוס' ז"ל בד"ה השוחט בלילה דלא ס"ל הכי אלא חייב גם אשחיטה בלילה והראב"ד ז"ל צ"ל דס"ל דהוי כמו קודם פתיחת דלתות היכל דפטור אשחיטה ולדברי הרמב"ם ז"ל צ"ל כמש"כ התוס' ז"ל דלילה אין מחוסר זמן ובאמת משמע לי עוד מדברי הרמב"ם ז"ל דאפילו יותר מלילה לא חשיב מח"ז דגבי ניסוך המים לא הזכיר דאינו חייב אלא בחג והכ"מ כ' שם דקיצר במובן ולדידי צ"ע דכתב שם המנסך פחות מג' לוגין יין או מים בין בחג בין בשאר ימות השנה פטור וע"כ הא דבין בחג כו' לא לענין נסכי יין קאמר דמה נפקא מינה בנסכי יין בין חג לשאר ימות השנה אלא ע"כ לענין ניסוך המים קאמר דאפילו בשאר ימות השנה פטור בפחות מג' לוגין משמע דבג' לוגין חייב אפילו בשאר ימות השנה. אבל קשה הדבר לומר כן דלדברי הרמב"ם ז"ל אפילו בשאר ימות השנה חייב בחוץ על ניסוך המים וכקושית ר"ל אי מה התם בכל ימות השנה כו' ובתוספתא תני בהדיא בחג חייב בשאר ימות השנה פטור ע"ש וגם בירושלמי דדרש לקרא דוישאבו מים דג' הגבורים וישפכם דוד לה' היינו דהיה שעת ניסוך המים והיתר במה היה משמע דליכא ניסוך המים אלא בחג והיכי ליחייב בחוץ עלי' בשאר ימות השנה ע"כ צ"ע לשונו ז"ל מש"כ בין בחג בין בשאר ימות השנה לענין פחות מג' לוגין:

שם משנה אחד בפנים ואחד בחוץ פטור ומסקינן משום דכוס עושה חבירו דיחוי ואפילו לר"נ פטור והרמב"ם ז"ל כתב בכוסות דאחד בפנים ואחד בחוץ גם כן חייב. וכבר תמהו מפרשי דבריו ז"ל ע"ז והר"י קורקוס ז"ל כתב לישב דבריו דלמאי דמסיק הש"ס דדווקא לרבי דאמר אבודה בשעת הפרשה מתה הוא דפטור על השני אבל הפריש לאחריות חייב גם על השני וה"נ דומה להפריש לאחריות ע"ש שכתב הוא ז"ל בעצמו שדחוק הוא ואני לא אבין כלל דהא דהפריש לאחריות היינו משום דגם השני ראוי להקרבה לעולה וכדרב הונא אם שחטו סתם כשר תדע דמסיק דאינו חייב על השני אלא בשעיר נשיא דזכר הוא והוא עצמו ראוי לעולה אבל חטאת נקיבה אע"ג דהפריש לאחריות ותרעה עד שתסתאב מ"מ כיון דהיא עצמה לא חזיא לעולה פטור עליה בחוץ ואם כן כל שכן בכוסות דהשני נדחה לשפיכה לאמה היכי מחייב עליה בחוץ ובתוספתא ראיתי אומר שם אחד בחוץ ואחד בפנים אם כיפר בפנים חייב ע"ש ולא הבנתי לשון זה דאפילו לא כיפר בפנים מ"מ חייב על הראשון בחוץ כיון דהיה ראוי ליקרב. והך דינא דשתי חטאות כו' לא מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל ובחידושי מעילה הארכתי בזה וגם בלשונו ז"ל בפי' המשנה שכתב כאן דשתיהם מותרות באכילה דדבר נפלא הוא כתב שם:

דף קיב.

תוס' בד"ה הא מני רבי היא בדברים אלו עד סוף פירקין הארכתי בזה בחידושי תמורה אשר שם הוא עיקרי הלכות אלו:

הדרן עלך פרק השוחט ומעלה

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה