קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק יב - טבול יום · דף קב:
תוס' בד"ה הרי טמא כו' הקשו אמאי לא פריך מכ"ג אונן דאינו חולק לערב ע"ש. וי"ל כיון דלא אשכחן אלא ביום קבורה דביום מיתה בלילה נמי אסור מדרבנן וביום קבורה ג"כ איכא תנאי דפליגי ולרבי גם ביום קבור' לילו אסור מש"ה לא תיקשי כ"כ אע"ג דסתמא דמתני' לא ס"ל כרבי וק"ל:
בעי רב אשי נטמא בינתים מהו כו' פי' כגון שנטמא אחר זריקה ולא הוקטרו החלבים עד שטבל ונטהר מטומאתו ובשעת הקטרת החלבים היה ראוי להקטיר מהו ולא איפשיטא אבל אם בשעת הקטרת החלבים טמא הי' כגון שהוקטרו החלבי' ביום בשעה שהי' טמא ואח"כ נטהר וראוי לאכיל' בליל' ואפ"ה אינו חולק לאבא שאול כיון דטמא הי' בשעת הקטרתן ולת"ק חולק בכה"ג כיון דבשעת זריקה טהור הי' וכדאמרי' הא טהור כו' וע' בדברי הרמב"ם ז"ל סוף פ"י מה' מעה"ק שפסק כאבא שאול וד' הג"ה שם שעשה מחלוקת בין פירושו לחבורו אינו מובן ודו"ק:
שם גמרא האי דינא מר"א בר"ש גמירנא ועביד צריכותא לקראי דכתיבי במנחה וחטאת ושלמי' והקשו התוס' ז"ל בד"ה בע"מ אמאי מייתרי קראי דכל זכר וי"ל דדוקא בטבול יום לענין חלוקה הוא דשייך כל הני סברי דר"א בר"ש אבל בבע"מ להיתר אכיל' לא שייכי הני צריכותא וכעין זה כתב הבה"ז ז"ל ע"ש:
שם תוס' בד"ה מה אם דחיתני מחטאת כו' תימא אמאי לא קאמר כו'. וי"ל דממנחה שמעינן לה דלאו פירכא היא מזו וכ"כ הצ"ק ז"ל אלא דלקמן גבי בכור הדר קאמר להך פירכא דאשכחן בחטאת ואפ"ה הדר פריך לה ע"ש וע' בק"א מש"כ בזה: