אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק יא - דם חטאת › דף צג:

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק יא - דם חטאת · דף צג:

דף צג.

גמרא וראוי להזאה למעוטי מאי למעוטי קיבל פחות מכדי הזיה כו' פירש"י ז"ל וחזר ועירב אפ"ה פסול דצריך לקבל בכלי אחד כדי הזיה והכי משמע דאי חזר ועירבן מהני מאי קמ"ל בשני כלים כיון דעיקר רבותא דפחות מכדי הזיה לא נתקדש ונפקא לן בפרה ודם מדכתיב במים ובדם שיהי' בו שיעור מעיקרו והא דלא מהני חזר ועירב משום דהוי כנשפך על הריצפה מן הצואר דלא הוי לי' תקנה ולכאורה הי' אפשר לומר דהיא גופא קמ"ל אם קיבל כדי הזיה בשני כלים דפחות מכדי הזיה לחוד לא איצטריך לאשמועי' דהא שיעור הזאה בעינן אלא בב' כלים קיבל ובכ"א פחות מכדי הזיה ס"ד דכשר להזות משניהם קמ"ל דלא קידש אלא צריך לטבול בכלי אח' דווקא והיינו דקאמר שיהא בדם שיעור טבילה דצריך שיהי' במקום אח' כדי הזיה אבל אם חזר ועירבן לכ"ע כשר ואין לפוסלו כמו נשפך על הריצפה דנשפך על הריצפה נפסל הדם מיד כיון דלא נתקבל בכ"ש אבל הכא בקיבל פחות מכדי הזיה אין עליו שם פסול דהא יכול להוסיף ולקבל בו עוד דלא מצינו שצריך שיקבל כדי הזיה בב"א וכיון דאין עליו שם דם פסול כי חזר ועירב מב' הכלים ויש בו כדי הזיה כשר וסתימות לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מעה"ק משמע הכי וע' במשנל"מ ז"ל פ"ה שם. וכן בפ"ט מה' פרה לא כתב אלא קידש פחות מכדי הזי' בכלי זה ופחות מכדי הזי' בכלי אחר לא נתקדשו ולא ביאר אם אפי' חזר ועירבן וכן הכא לענין כיבוס כתב אינו טעון כיבוס אלא נתקבל בכלי וראוי להזי' ויש בו כדי הזאה משמע דאתי לאשמועי' דאם אין בכלי כדי הזי' אינו טעון כיבוס ואי אפי' חזר ועירב פסול הי' לו לכתוב והי' בו כדי הזי' ופי"ג מה' מעה"ק לענין קידש הקומץ בב' כלים כתב להדיא דיכול לחזור ולקדש וכבר עמד שם המל"מ ז"ל ע"ז ע' שם וע' במשל"מ ז"ל בפ"ד הנ"ל מה שכתב בשיעור כדי הזי' שצריך לקבל או כל הזיית של הקרבן כל חד כדיני' או כדי הזי' הוא הזאה אחת לחוד:

שם גמרא למעוטי שירים שבאצבע ע' פי' הרע"ב ז"ל בפ"ג דפרה בהא דתנן התם על כל הזי' טביל' וכתב שם משום דשירים שבאצבע פסולין ואין זה עיקר הטעם דאם כן אמאי לא מייתינן מינה דשירים שבאצבע פסולין אלא התם טעמ' דילפינן מקרא וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם ומסקינן דידו מקנח בגופה של פרה ואצבעו מקנח בשפת מזרק. והרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' פרה כתב דאצבעו נמי מקנח בגופה של פרה וע' לח"מ ז"ל בפ"ה מה' מעה"ק ודבריו נכונים לפי שיטתו דלא הי' מקבל בכלי אלא בידו השמאלית וא"כ מזרק מאי בעיא התם וכמש"כ הראב"ד ז"ל שם וי"ל דמפרש הכי בשלמ' גמר מקנח ידו בגופה של פרה דכתיב ושרף את הפרה לעיניו פי' בשלמא בפר' ניחא דיכול לקנח ידו וה"ה אצבעו בגופה של פרה דהוי גביה כדכתיב ושרף את כו' אלא אצבעו בקדשים במאי מקנח ומשני בשפת מזרק וק"ל:

שם משנה משהופשט טעון כיבוס דברי ר"י כו' ע' בגמ' וברש"י ותו' דמבואר מדבריה' דדבר שאינו ראוי לקבל טומא' אלא ע"י מעשה גם לר"י אינו טעון כיבוס כי פליגי בדבר הראוי לקבל טומאה ע"י מחשבה לחוד. וכתב רש"י ז"ל בגמ' בד"ה מה בגד כו' ועור משהופשט ראוי לקבל טומאה אם חישב עליו לעבדה כמות שהוא הך מחשבה לעבדה אינו מובן אם אינה מטמא עד שתעבד א"כ מחוסרת מעשה היא העיבוד ואי מטמאה אפי' בלא עיבוד למה לי מחשבה לעבדה כמו שהיא. ונרא' מלשונו ז"ל דבלא עיבוד אין לה טומא' והעיבוד לא חשיב חסרון מעשה כיון דאין זה אלא תיקון והכשר העור ואין זה משום שינוי והא דצריך מחשבה היינו לעבדה כמות שהיא ולא לשנותה ולעשות ממנה כלי והרמב"ם ז"ל דעתו ג"כ דאין עור מקבל טומאה קודם עיבוד כמש"כ בפי' המשנה כאן ובחיבורו פ"ח הנ"ל וע' בלח"מ ז"ל שם ובאמת משמע הכי במשנה כלים פי"ז משנה ט' העושה כלי קיבול מ"מ טמא העושה מעור המצה ומן הנייר אע"ג דאין מקבלין טומא' כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' כלים וע' במשנל"מ ז"ל שם שהאריך בזה ג"כ וכל הני דמייתי הש"ס הוא בכה"ג דראוי לקבל טומא' כמו שהיא בלי שינוי כגון מטלית פחותה משלש' דאי בעי חשיב עליו ומקבלת טומאה כמות שהיא וכן בגד שחישב עליו לצורה כפירש"י או כפי' של הרמב"ם ז"ל ע"ש בדברי המשל"מ ובדברי הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהלכות כלים:

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה