אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק ט - המזבח מקדש › דף פו.

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ט - המזבח מקדש · דף פו.

דף פה:

גמ' פירשו אפי' הן בראש המזבח ירדו משמע אפילו העלן מחוברין אלא שפי' בראש המזבח ירדו ועלה קאמר ר' זירא ל"ש אלא שפי' כלפי מטה אבל כלפי מעלה קרובי כו' והיינו דווקא כשפי' בראש המזבח ולפ"ז אפי' לשיטת ר"י ז"ל דת"ק ס"ל אפי' פירשו ועודם על המזבח יעלו אבל אם פירשו בעודם ע"ג קרקע מודה ת"ק דאפי' עלו ירדו כיון דלאו בני הקטרה הם בפ"ע ולא משמע כן מלשון התוס' ז"ל בד"ה מאן שמעת כו' ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר כלל האי דינא דפי' על גבי המזבח ולא חילוקא דר"ז בפי' כלפי מטה או כלפי מעלה ולפי הנ"ל יש לומר דפסק כת"ק דפליג ארבי בפירשו ועודן על המזבח אלא דווקא אם פירשו קודם העלאה וגם לת"ק אפי' עלו ירדו וכנ"ל ולהכי לא כתב להא דר"ז ודו"ק:

שם גמרא ואפילו פירשו אמר רבה לא שנו אלא פירשו לאחר זריקה אבל קודם זריקה אתאי זריקה כו' ע' רש"י ז"ל שכתבו שחסר מן הגירסא ופי' בדוחק. ול"נ דקאי אברייתא ואדברי ת"ק דאמר לרבות העצמות ואפי' פירשו ועלה קאמר רבה ל"ש אלא פירשו לאחר זריקה דבשעת זריקה הי' ראוי להקרבה דמחוברים היו אפי' פירש אח"כ צריך להעלותן אבל פירשו לפני זריקה שריתינהו זריקה למיעבד קתא דסכיני ולאו בני הקטרה הם וסבר לה כי הא כו' וילפי' עולה מאשם דעצמותיו מותרות אפי' כשהיו בפ"ע בשעת זריקה וה"נ עצמות עולה כשהן בפ"ע מתרת אותן הזריקה אפי' לקתא דסכיני אבל אם פירשו לאחר זריקה לא שייך למימר דזריקה מתרת כיון שהיו עומדים להקטרה בחיבורן ולת"ק דאמר יעלו מועלין בהן ולרבי דאמר ירדו י"ל דמעילה אין בהם דלאו קדשי ה' הם אבל איסורא איכא ומותיב ראב"א לרבה מברייתא עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהן לאחר זריקה אין מועלין בהם ונרא' דלא איבעי כשהן מחוברים ודאי דזריקה מתרתן בכלל הבשר אלא אפי' פירשו לפני זריקה דלא חזו לאכילה אפ"ה זריקה מתרתן ונפק"ל מקרא דלו יהי' דבעצמות נמי איכא היתר זריקה ושל עולה מועלין בהם לעולם משמע אפי' פירשו לפני זריק' כמו עצמות קדשים דעיקר רבותא הוא בפי' לפני זריקה ובהא קאמר דבעולה מועלין בהם לעולם ולא מהני לה זריקה וקשיא לרבה ומשני רבה אימא ושל עולה פירשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה מועלין בהם לעולם דרישא דעצמות קדשים מיירי בכל גוונא בין פירשו לפני זריק' בין לא פירשו חד דינא להו דלפני זריקה מועלין בהן ולאחר זריקה אין מועלין אבל עולה יש חילוק דאם פירשו לפני זריקה שוה דינן לעצמות קדשים וזריקה שריא להו אבל אם היו מחובר בשעת זריקה לא שריא להן זריק' ומועלין בהן לעולם וקאמר הש"ס ופליגא אדר"א דאמר ר"א פירשו לפני זריק' מועלין בהם ופירש"י ז"ל דמועלין בהן לעולם ולא שריא להו זריק' פירשו לאחר זריקה מפקא להו זריקה מידי מעילה אבל לא נהנין ופירש"י ז"ל דבהא ילפינן מאשה וקשה קצת דילפותא דאשם מסתבר יותר היכא דפירש לפני זריקה אבל מחובר בשעת זריקה היכי חל עלייהו היתר זריקה כיון דהיו עומדים להקטרה אלא הי' נראה דלא שייך בהו מעילה משום דלאחר שפירש לא חזו להקטרה לאו קדשי ה' הם אבל אי אפשר לומר כן לשיטת רש"י ז"ל דא"כ בפירשו לפני זריקה אמאי מועלין בהם לעולם אטו משום שהיו מחוברים בשטת זריקה קילי ולשיטתו א"ש דר"א פליג אחידושי' דרבה דזריק' מועלת בפירשו לפני זריקה ור"א ס"ל דלא מהני זריקה וממילא לא שמעי' דלאחר זריקה אם פירשו נמי פליגי דרבה ע"כ ס"ל דיש בהן מעילה לעולם דבהכי מוקי לברייתא דתני מועלין בהן לעולם ור"א מוקי לברייתא בפירשו לפני זריקה דווקא אבל לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין:

והתוספת ז"ל כתבו גירסא אחרת בדברי ר"א בפירשו לפני זריקה מועלין בהן עד שעת זריקה כרבה ובפי' לאחר זריקה הוא דפליג וצ"ל דקאי אברייתא דברייתא פליגא אר"א דע"כ אליביה נמי הא דתני בברייתא ושל עולה מועלין בהם לעולם היינו בפירשו לאחר זריקה אבל מרבה לא שמעינן דמעילה אית בהו והא דמוכח ממתני' דבכלל קדשים הם היינו לאיסורא בעלמא אבל לא לענין מעילה וכש"כ לפי מה שפי' דרבה את"ק קאי דאמר פירשו יעלו פשיטא דלא פליגי דלת"ק וודאי יש בהן מעילה ור"א ע"כ לרבי קאמר דאין מועלין בהם ולפ"ז י"ל דברייתא ג"כ לא פליג אר"א דברייתא אתיא כת"ק דאמר יעלו ור"א כרבי דאמר ירדו. והתוס' ז"ל כ' דר"א אתי נמי כת"ק והא דאמר יעלו היינו בפירשו לפני זריקה ואין זה מובן לפי גירסת התוס' ז"ל דזריקה מתרת היכי קאמר ת"ק דיעלו ואפי' לגירסת רש"י ז"ל ג"כ לא מסתבר דפירשו לפני זריקה יהי' עדיף מפירשו לאחר זריקה ולי הי' נראה לפרש הא דאמר ופליגא דר"א ארבה קאי דאמר דזריקה מתרת אפי' לקתא דסכיני ולית ביה איסורא כלל ור"א אמר פירשו לפני זריקה מועלין בהם עד זריקה לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין ודלא כרבה דאמר דאפי' איסורא ליכא:

והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מעילה פסק כרבה דעצמות עולה שפי' לפני זריקה אין מועלין בהם לאחר זריקה שהזריקה מתרת אותן ואם פירשו אחר זריקה מועלין לעולם אבל בעצמות קדשים כ' שם פירשו לפני זריקה מועלין בהם פירשו לאחר זריקת דמים אין מועלין בהם משמע קצת דאם פירשו לפני זריק' מועלין בהם לעולם וכבר תמה ע"ז הכ"מ ז"ל מ"ש מעולה דזריקה מתרת אותן ע"ש שכ' באמת דפירשו לפני זריקה ג"כ אין מועלין אלא עד שעת זריק' וצ"ל דפירשו לאחר זריקה דקאמר הוא ל"ד אלא קמ"ל החילוק שבין קדשים לעולה דבעולה פירשו לאחר זריקה מועלין לעולם ובקדשים אין מועלין בהם אפי' פירשו לאחר זריקה ולא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל אם לאחר זריקה מותרין העצמות לגמרי אפי' לקתא דסכיני או דמעילה אין בהן אבל איסורא איכא ומה שהקשו התוס' ז"ל בד"ה אתיא זריקה כו' מהא דר"ה שופר של עולה כבר כתבתי בזה בחי' בכורות:

וראיתי בהלכה זו דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מעה"ק שכ' דגיד הנשה של עול' חולצו לתפוח וכרב הונא בריש פרק גיד הנשה והקש' הלח"מ ז"ל ז"ל כיון דפסק כרבי דגידים ועצמות אם עלו ירדו וקרא דוהקטיר כו' אתיא למחוברים וע"כ אתי למחוברים דאיסורא דלהתירא לא איצטריך מידי דהוי אראשה של עולה כדאמרי' התם בפ' הנ"ל ולפמש"כ לעיל דהרמב"ם ז"ל פסק כת"ק דרבי א"ש דאיצטריך קרא דוהקטיר לפירשו ועודן על המזבח ובלא"ה פשטיה דת"ק משמע דלגופיה איצטריך דאמר יכול יחלוץ גידין ועצמות כו' והא דאמרי' בחולין דלא איצטריך קרא למחוברים מידי דהוי אראשה של עולה איכא למיפרך מה לראשה של עולה דקריבה גם עם עורה דאין צריכה הפשט להכי א"צ לחלוץ גם עצמות וגידין משא"כ גופה של עולה ועוד דאי אפשר לחלוץ מן הראש העצמות דכ' ונתח אותה כו' ולא נתחיה לנתחים כדאיתא בחולין דף י"א אבל שאר הגוף הא דחליצת עצמות בכלל ונתח אותה הוא כיון דצריך לחלוץ עצמות וע"כ צ"ל לסוגיא דפרק גיד הנשה דבראש נמי הי' צריך לחלוץ עצמות אי לאו בני הקטרה הם ועוד משמע התם דלאו כולהו ס"ל דהעלאת גיד הנשה תליא בפלוגתא דרבי ורבנן ורנב"י הוא דמוקי לה בפלוגתא דהני תנאי ולדידי' ק' היכי קאמר ר' יוחנן התם דאסור להעלותו והיינו כת"ק דרבי והא אמר ר"י הל' כסתם משנה וסתמא דהכא כרבי היא מכל הלין טעמי ניחא לי' להרמב"ם ז"ל דאפי' לרבי למחוברין דהתירא איצטריך אבל לא דאיסורא וכרב הונא דחולצו לתפוח ודו"ק:

שם משנה וכולן שפקעו מע"ג המזבח לא יחזיר פירש"י ז"ל דקאי אפסולין שעלו ואגידין ועצמות שהעלן מחוברים ודקדקו התוס' ז"ל הא אמרי' לעיל דאם משלה בהן האור יעלו ותי' דהכא מיירי אם נתעכלו קצת ויש לדקדק מאי קמ"ל עולא לעיל דאם משלה בהן האור יעלו הא ממתני' שמעי' לה דאי אפילו משלה בהן האור ירדו מאי קמ"ל דאם פקעו לא יחזיר פשיט' כיון דאפי' קודם עיכול אם ירדו לא יעלו פשיטא דלאחר עיכול לא יחזיר ובאמת לא ידענא מנ"ל לרש"י ז"ל דקאי אפסולין ופשטא דמתני' משמע יותר דקאי אגידין ועצמות שהעלן מחוברים אעפ"כ אם פקעו אח"כ מעל המזבח לא יחזיר והיינו כדילפינן לעיל דאי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות וצריך לאשמועי' אע"ג דהעלתן הי' בהתר בחיבורן מ"מ פוקעין שלהם א"צ להחזיר וע' בחולין שם בפ' גיד הנשה אבל בפסולין מנ"ל הא דאין מחזירין פוקעין שלהם כיון דאחר שמשלה בהן האור נעשו לחמו של מזבח דינן כאיברים הכשירים דמהדרינן פוקעין ואי אשמועי' מאיזה קרא דאין מחזירין פוקעין דפסולין א"כ אפי' איסורא איכא ולמה כ' רש"י ז"ל דא"צ להחזיר והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי' דקאי אפסולין אבל בחיבורו נרא' דפי' דהאי אכולן קאי אגידין ועצמות וכשהעלן מחוברים דבפ"ע כ' דאפי' עלו ירדו ואפי' משלה בהן האור מדלא הזכיר גבי גידין הא דאם משלה בהן האור וא"כ הא דאיצטריך לאשמועי' אם פקעו לא יחזיר היינו כשהעלן מחוברים ובפ"ג מה' פסה"מ גבי פסולין כתב להא דמשלה בהן האור ולא הזכיר דאין מחזיר פוקעין וכן נראה דמתני' מיירי דומיא דגחלת שפקעה דהוי התירא אלא כיון דלאו עיקר עולין הוא להכי כי פקעה מעל המזבח לא יחזיר ה"נ גידין ועצמות:

והתוספת ז"ל כתבו עוד די"ל דהא דאם משלה בהן האור יעלו היינו אם ירצה ולא משמע הכי לעיל דף מ"ג דאמר האי קומץ פיגול דפלגי' אמזבח ופלגי' אארעא ומשלה בו האור מסקינן ליה לכתחיל' משמע דחיוב להעלותו. עוד כ' חילוק אחר דהא דירדו יעלו במשלה האור היינו דוקא אם הורידן בידים אבל אם פקעו מאליהן לא יעלו וסמכו סברתם בהא דאמרי' ביומא המוריד גחלת על המזבח וכבה חייב ואמאי הא אינתיק ממצותה דלא יחזיר ותו לאו אש המזבח הוא אלא ע"כ אם הורידן מחזירן למזבח וגם לסברא זו לא מצאתי טעם לחלק בזה דהא דגחלת אין ראיה דדוקא בגחלי מחתה הוא דפטר רבא משום דאינתיק למצותה למחתה ולא הוי בכלל אש המזבח אבל גחלת שהורידה מן המערכה אע"ג דאין מחויב להחזירה מ"מ הרי הוא לקחה מעל המזבח וכבה אותה שפיר עבר אלאו דלא תכבה תדע דאי חייב להחזירה מאי ס"ד דמקשה דפריך התם מהא דהמוריד גחלת וכבה כיון דעדיין במצותה היא ומחויב להחזירה:

גם מש"כ רש"י ז"ל דאין צריך להחזירה צ"ע דבתוספתא תניא גחלת שפקעה לא נהנין ולא מועלין ואי יכול להחזירה אם ירצה אמאי אין מועלין בה דלא מיקרי נעשה מצותו וכן משמע קצת במנחות ד' כ"ו בעיכולי קטרת דאסור להחזיר ע' שם וע' מעילה דף ט':

שם משנה איברים שפקעו כו' קודם חצות יחזיר ומועלין בהן אחר חצות לא יחזיר ואין מועלין ומסקינן בגמרא אי יש בהן ממש אפי' אחר חצות יחזיר ואי לית בהו ממש אפי' קודם חצות לא יחזיר דהוי אפר ומתניתין מיירי בשרירי היינו שקשים כפחם וילפי' מקרא דחצות עושה עיכול בכה"ג והאריכו התו' ז"ל כאן וביומא בהך ילפותא ובהא דאמרי' חציו להקטרה וחציו להרמה ע"ש ומשמע ממתני' דהא דאין מועלין אחר חצות היינו דווקא אם פקעו אבל בעודן על המזבח יש בהן מעילה דלא נעשה מצותו עדיין והא דמסקינן בגמ' פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות לא נהנין ולא מועלין היינו משום דלא היה מחויב להחזיר דחצות עושה עיכול אפי' אגבא דארעא והרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מעה"ק לענין חזרה על המזבח כתב כסוגיא דשמעתין דביש בהן ממש לעולם יחזיר ובאין בהן ממש קודם חצות נמי לא יחזיר ובשרירי קודם חצות יחזיר לאחר חצות לא יחזיר ובפ"ב מה' מעילה כ' כפי הגהת הבה"ז ז"ל הברורה איברי עולה שפקעו קודם חצות מועלין בהן לאחר חצות אין מועלין בהן אע"פ שפקעו קודם חצות כיון שהגיע חצות לילה נעשו כל האיברים כמו שנתעכלו ונעשו אפר וכ' הבה"ז ז"ל שקצר כאן וסמך על דבריו במעה"ק ולדידי צ"ע לשונו ז"ל כיון שהגיע כו' נעשו כל האברים כמו שנתעכלו כו' סתימות לשונו ז"ל נראה דעל כל האיברים קאמר דהוי כנתעכלו ועוד אמאי לא כ' בה' מעה"ק לענין חזרה נמי אפי' פקעו קודם חצות ועבר עליהן חצות לא יחזיר והי' נראה מדאמרי' פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות לא נהנין ולא מועלין משמע דלהחזיר מחויב כל שפירשו קודם חצות ואפ"ה אין בהן מעילה והיינו דלמעילה בכל גוונא חצות עושה עיכול אלא דקשה לומר כן דאי מחויב להחזיר אמאי אין בו מעילה הא אכתי לא נעשה מצותו ועוד דלישנא דמתניתין משמע דמעילה וחזרה הא בהא תליא וכל שמחויב להחזיר יש בו מעילה ואם אינו מחויב להחזיר אין בו מעיל' ותרוייהו מחד קרא נפקא חציו להקטרה וחציו להרמה ובפירוש המשנה במשנתינו ראיתי ג"כ דברים שאינן מובנים שכ' שם ומה שאמר קודם חצות ולא אמר כל הלילה לפי שאמר הכ' על מוקד' כו' כל הלילה עד בקר ואלו אמר כל הלילה לבד היה משמעו עד בקר ולפי שאמר אח"כ עד הבקר רמז להרחקה מן הבקר וכמש"א תן בקר לבקרו של לילה וע"כ אמרו עד חצות להרחיק אדם מן העבירה כמו שביארנו בתחילת ברכות עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דמשמע דהא דאמרו אחר חצות לא יחזיר הוא מדרבנן להרחיק מן העבירה ואמאי לא עשו הרחקה זו אלא דווקא בשרירי ולא בכל איברים ועוד דמקרא שמעינן הרחקה מבקר וכמ"ש רז"ל תן בוקר כו' וכמה הוא שיעור הרחקה זו שאמרה תורה דהחמירו חכמים ואמרו עד חצות ועוד אי שיעורא דחצות הוא מדרבנן מאי אהני הרחקה דרבנן לענין מעילה דחצות מוציאו מידי מעילה וגם איזה שייכות יש להרחקה דריש ברכות להרחק' דהכא דהתם מה"ת עד שיעלה עמוד השחר וכדי להרחיק מן העבירה אמרו דלא יקטיר כ"א עד חצות והכא מה"ת צריך ליתן בוקר לבקרו של לילה ואולי כוונתו ז"ל במש"כ וע"כ אמרו עד חצות להרחיק האדם לא קאי אחצות דמתני' דחצות דמתני' דאורייתא הוא בשרירי אלא ה"ק כיון דמצינו רמז להרחקה מן הבקר הכא מה"ת ע"כ אמרו חכמים בכל הקטר חלבים הרחקה זו דעד חצות וגם זה דחוק ועדיין צ"ע:

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה