קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ט - המזבח מקדש · דף פד:
תוס' בד"ה ומוציא אני את אלו שלא היו פסולן בקודש כו' והאריכו בדבריהם לאשכוחי כל הני שיפסלו לאחר שהוקדשו ואתנן ומחיר וכלאים ויוצא דופן אי אתה מוצא אלא בוולדות קדשים ובהווייתן הם קדושים דאל"ה לא חל עליהם אתנן ומחיר וחזרו והקשו כלאים ויוצא דופן אכתי לא משכחת לה דאין קדושה חלה עליהם כלל כמו טומטום ואנדרוגינוס ואין לשונם ז"ל מדוקדק מאי אריא כלאים ויוצא דופן דנקטי הא אתנן ומחיר נמי תיקשי דאין קדושה חלה עליהם כיון דלא חזו ולקמן בדף קי"ד הקשו מכל הני היכי חל עליהם קדושה ע"ש ובנדה דף מ"א כ' די"ל דווקא בטומטום כו' אין קדושה חלה עליהם ולדידי קשה הא עיקר הך מילתא דמוקמינן להאי שנפסלו כשהן מוקדשים משום דאי נפסלו כשהן חולין אינו יכול להקדישן והוי חולין ופשיטא דאם עלו ירדו וכמש"כ רש"י ז"ל בנדה שם ואמאי לא מוקי לה לר"ש במעשר דס"ל בבכורות דף נ"ז דכולן נכנסין לדיר להתעשר חוץ מטומטום כו' ושפיר חל עליהם קדושת הגוף ואיצטריך קרא דירדו. וכ"ת במעשר דקדשים קלים הוא לא איצטריך קרא למעוטי כיון דנשפך הדם ירדו אפילו לר"ש וכמש"כ לעיל וכ"ש הני דלא הוי זריקה כלל ז"א דהא אתנן ומחיר ע"כ בקדשים קלים מוקמינן להו דממון בעלים הוא אלא דבהא גופא יש לדקדק דבכל הני רובע כו' מוקצה ואתנן ומחיר לא הוצרך רש"י ז"ל בנדה לפרש דמיירי בהוקדשו תחילה דאפילו הקדישן אח"כ ג"כ איצטריך קרא דירדו משום דקדשי קדושת הגוף וצריכין מום קבוע לפדות כדתניא בתמורה ריש פ' כל האיסורין וה"א דאם עלו לא ירדו ודווקא ביוצא דופן וכלאים וטריפה הוא דאיצטריך לאוקמי בולד קדשים דאי הקדישן אח"כ לא חל עלייהו קדושה כלל אלא קדושת דמים כמו מקדיש עצים ואבנים וכמבואר בד' הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי מזבח ופשיטא דירדו ובחידושי תמורה שם הארכתי בזה וכשיזכני ה' בסוף מכילתין אבאר עוד בזה ובדברי התוס' ז"ל לקמן דף קי"ד:
שם גמרא טמא הואיל והותר לעבודת ציבור ובנדה שם איתא בדברי ר"ש הטמא והנותר ופי' רש"י ותוס' ז"ל שם דלן היינו לן דם והנותר היינו לן אימורים ונוסחא דהכא ניחא יותר כיון דכבר תני הלן ואפילו לן דם כשר כ"ש אימורים דהא דם מאימורים ילפינן:
שם תוס' בד"ה יוצא שהרי כשר בבמה כו' והאריכו כאן לפרש דדם לא ילפינן מדבר שבהכשירו ולהכי לא ילפינן יוצא דדם מבמה אבל דם מדם ילפינן מדבר שבהכשירו כגון ניתנין למעלה ולמטה ולפי מש"כ ז"ל לעיל דלר"י שלא במקומו כמקומו דמי אין צריך לומר דילפינן מדבר שבהכשירו אלא ממילא מסתבר דלא ירד כיון דהבעלים נתכפרו והקשו אמאי לא נילף יוצא דדם מיוצא דאימורים ואימורים מבשר כמו בלן. ונראה דלענין יוצא לא שייך למילף אפי' אימורים מבשר דאכילה אין אדם אוכל במקום רבו ועיקר מצותו לאכול שלא במקום רבו להכי הוכשר בירושלים ג"כ משא"כ בדם ואימורים:
והנה לפי מש"כ לעיל דבקדשים קלים נשפך הדם אפילו לר"ש ירד ע"כ צ"ל דווקא נשפך אבל יצא דמה אפילו בקדשים קלים לא ירד לר"ש כמו לן דמה דלא ירד בקדשים קלים אפילו לר"י דילפי' מבשר קדשים קלים ה"נ יצא דמה לר"ש ותיקשי לדברי התוס' ז"ל לעיל דרצו לומר דחוץ למקומו בקדשים קלים ירד ומ"ש כל הני פסולי דחשיב ר' יהודה דלא ירד הוא אפי' בקדשים קלים וחוץ למקומו לחוד איירי דווקא בקדשי קדשים: