אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק ח - כל הזבחים › דף עא:

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ח - כל הזבחים · דף עא:

דף עא.

תוס' בד"ה ובטריפה כו' ע"ש שהקשו למאן דמוקי לה בולד טריפה ואליבא דר"א אמאי ירעו הא אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים כו' וכתבו דשמא קסבר פודין את הקדשים כו' ולפ"ז יקשה לקמן דאמרינן כר' ירמיה לא אמרי כיחידאה לא מוקמינן אמאי לא קאמר משום דס"ל אין פודין כו' וכסתמא דמתניתין סוף תמורה דתנן התם בהדיא דאין פודין ועוד דר"א מתלמידי ב"ש הוא וב"ש ס"ל דאסור להאכיל בכור בעל מום לא"י וכש"כ לכלבים דאסור וי"ל דע"כ לא מחמרי ב"ש אלא בבכור דאפילו לישראל אסרי אבל בשאר פסולי המוקדשין אפשר דמודו דיכול להאכילן לכלבים אבל מסקנת דבריהם ז"ל הוא דהיכא דחזי לדידיה מותר להאכיל גם לכלבים אבל אי לא חזי לדידיה כגון פה"מ שנטרפו או שמתו אסור להאכילן לכלבים והיינו דר"ע לקמן בפרק טבול יום בבכור שנמצא טריפה דהבשר יקבר והנה הני תרתי קושיות שהקשו ז"ל לא שייכא חדא בחברתה דקושיא דמתניתין שפיר איכא לשנויי כיון דבקדשים גופייהו ליכא חסרון שפיר פודין אותן דלא אימעיט פדיון אלא היכא דהם עצמן לא חזו אלא לכלבים בזה הקפידה תורה שלא לפדותן אבל אם נטרפו לאחר פדיונן או בכור שנטרף אחר שהתירו מומחה י"ל דמותר לכלבים דלא אסרה תורה אלא פדיון להאכיל לכלבים וכדמשמע לישנא אין פודין כו' אבל מהא דר"ע דפ' טבול יום מוכח דאסור להאכיל לכלבים אפי' אם מתו לאחר פדיון וכן האריכו התוס' ז"ל בבכורות פ' כל פסולי המוקדשין להוכיח מכמה משניות דאסור להאכיל לכלבים כל דלא חזו לדידיה וע"כ צריך לחלק כמש"כ ז"ל דאי חזי לדידיה מותר להאכיל גם לכלב ואי לא חזי לדידיה אסור להאכיל לכלב:

ובדברי הרמב"ם ז"ל יש לי מקום עיון בזה דבפרק ראשון מהלכות איסורי מזבח הלכה י"א כתב בפסולי המוקדשין אם מתה קודם שתפדה תקבר כקדשים תמימים מפני שהיא צריכה העמדה והערכה וקשה לי תרתי חדא מאי אריא משום העמדה והערכה הא בלאו הכי אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכמש"כ ז"ל בפ"ב שם הלכה ט' כסתמא דמתניתין דתמורה ועוד דמשמע דווקא מתה קודם שתפדה תקבר אבל אם מתה אחר פדיון לא תקבר והרי מוכח מכמה משניות דגם בכה"ג תקבר וכמש"כ הוא ז"ל לכל הני דיני דאיתמר גבי בכור בהמה ששפעה חררת דם כו' ואינך דיני דמתניתין שהביא התוס' ז"ל שם וצ"ע מש"כ בחי' בבכורות ובתמורה בזה. ועיין בפסחים ד' כ"ט ובתוס' שם:

שם בא"ד וא"ת בפ' הפרה כו' הרי המת שלו דיאותו בעורו כו' ולא הבנתי קושיתם דלא התיר ר"ע ליהנות בעורו אלא בשחטו ונמצא טריפה דהשחיטה מתרת העור אבל אם מת העור ג"כ אסור וכמש"כ רש"י ז"ל בהדיא לקמן פ' ט"י ע"ש:

שם תוס' בד"ה ויביא בדמי היפה כו' משמע לפירושו כו' ועיין רש"י במתניתין שפי' נתערב אחד באחד כו' והיינו משום לישנא דמתניתין ויביא בדמי היפה וכן בכל אינך בבי דמתניתין ועיקר רבותא דאפילו אחת בריבוא לא איתמר אלא ברישא דימותו כולן וכן משמע בגמרא דגרסינן מי קתני בכמה כו' וכמו שפי' רש"י לעיל שם:

שם גמרא תנינא חדא זימנא כל האסורין כו' ומצריך הש"ס להני תלתא דמתניתין חדא רישא דמתני' דמיירי בדבר האסור להדיוט ולגבוה ואידך הא דתמורה דמיירי בדבר האסור לגבוה לחוד ואידך משנה דע"א אלו אסורין כו' דאי תנא הך דע"א לחוד ה"א דחולין הוא דלא בטיל אבל קדשים האסורים גם להדיוט בטיל דלא נפסדינהו לכולהו ואי תנא רישא דמתניתין ה"א דוקא קדשים דמאיס הוא דלא בטיל אבל חולין בטיל. ומתניתין דתמורה אצטריך דאפילו האסורים לגבוה לחוד ג"כ לא בטלי והנה למאי דמוקי רב פפא לקמן לטעמא דמתני' משום דבר שבמנין א"ש דמצריך להני צריכותא דכולהו חד טעמא להו אבל לרב אשי דמסיק טעמא דמתניתין משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי. א"כ מאי קאמר דהדיוט תנא ליה ואלו אסורין כו' יי"נ כו' הא התם טעמא משום דבר שדרכו למנות כדאמרי' התם בע"א והכא טעמא משום דבע"ח חשיבי וצ"ל דקאי אשור הנסקל דתנינן נמי התם אבל גם מהא לא תיקשי כיון דתנא דמתניתין דהתם ס"ל ע"כ כל שדרכו כו' כדתני התם שער נזיר ואינך א"כ ה"ה שור הנסקל ולא אצטריך לטעמא דבע"ח חשיבי להכי קמ"ל מתניתין דילן דבע"ח חשיבי ולכ"ע לא בטיל ועיין שם בע"א במש"כ הרא"ש ז"ל שם באורך וגירסת הראב"ד ז"ל בתמורה ודברי הר"ן ז"ל שם. ויותר קשה לשיטת ר"ת ז"ל דשור הנסקל דתנן בע"א מיירי לאחר שנסקל והכא מיירי מחיים כמש"כ התוס' ז"ל לעיל במתניתין אם כן מאי קאמר דהדיוט נמי תני ליה הא האי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד וצ"ע וע' תוס' בד"ה דהדיוט כו' מכמה משניות הוי מצי לאתויי כו' נראה דמייתי כל הני מתני' דמיירי בתערובות בע"ח דווקא:

רש"י שם בד"ה כל שהן קתני כו' דאי ממתני' דלמא בטלי במאה או במאתים עכ"ל משמע דלא מסתבר ליה דליבטל ברובא דעכ"פ לא קיל איסור קדשים מתרומה או מכלאים דלא בטיל אלא במאה או מאתים וכדאיתא ביבמות פ' הערל ע"ש:

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה