אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק ז - חטאת העוף › דף ע:

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ז - חטאת העוף · דף ע:

דף ע.

גמרא מטהר היה ר"מ כו' ואפילו באווזין ותרנגולים צריך לדקדק מ"ט דר"מ בהא הא אווזין ותרנגולין לא קדשי אלא קדושת דמים ואפילו עוף יש לו פדיון בכה"ג כמש"כ רש"י ז"ל בסוף כריתות והיכי שייכא מליקה גבייהו ולולי פירש"י ז"ל הייתי אומר דר"מ ס"ל דאפילו בחולין מליקה מטהרת כיון דבקדשים כך היא מצותה הויא כשחיטה תדע דהא בשמעתין משמע דערף עז אי לאו דלאו חד מינא הוא היתה עריפתה מטהרת והתם בעז ליכא שום קדושה וכחולין היא דעגלה ערופה עצמה נאסרת בירידתה לנחל איתן איסור הנאה בעלמא אבל עז אין עליו איסור כלל ואפ"ה בעי למימר דעריפה מטהרת ועי' בר"ש פ"א דפרה שהביא דברי התוספתא דחומר במוקדשין מבעגלה שמוקדשין אינן נפדין אלא על מום קבוע כו' משא"כ בעגלה משמע דבעגלה שייך פדיון אלמא דיש בה קדושה ולדידי קשיא טובא אי שייך פדיון בעגלה כמו בפרה א"כ אמאי קאמר הש"ס בפ' אותו ואת בנו דלמ"ד עגלה לא נאסרה מחיים הא דתנן התם דלר"ש שחיטת עגלה הוי שחיטה שאינה ראויה אינה משנה ואי יש לה פדיון אפילו אי נאסרה מחיים הוי שחיטה ראויה כי היכי דאמרינן בפרה התם דאינה משנה משום דיש לה פדיון אלא משמע דבעגלה לא שייך פדיון כלל אלא איסור בעלמא הוא דרביע עלה בירידתה לנחל איתן ואין לה שום היתר אבל ליכא עלי' שם קדושה וא"כ הכא בעז וודאי לא נאסרה וחולין גמורים הוא ואפ"ה מיבעי ליה אי עריפה מטהרתה אלא דקשה הדבר לומר כן דלר"מ מליקת חולין מטהרת ועדיין צ"ע ועי' בה' רוצח וש"נ בד' הרמב"ם ז"ל דתצא ותרעה בעדר ע"ש ובמפרשי דבריו שם דאע"ג דחל האיסור בירידתה לנחל איתן מ"מ אם נמצא ההורג תצא ותרעה בעדר משום דהוי כהקדש טעות משמע קצת דיש בה קצת קדושה אלא דיש לומר דמד' הרמב"ם ז"ל מוכח איפכא דליכא עלי' שום קדושה אלא איסור בעלמא והיינו כשעומדת לעריפה מירידתה לנחל איתן מתחיל האיסור אבל נמצא ההורג דאינה עומדת לעריפה פקע האיסור מינה ותצא ותרעה בעדר ועי' בחי' סוטה ודו"ק:

שם גמרא ערף עז מהו כו' משמע דערף את הטריפה פשיטא דעריפה מטהרת כמו מלק את הטריפה ובירושלמי סוף סוטה מיבעי ליה עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה ובעי למפשט ממתניתין דחולין פ' אותו ואת בנו השוחט את הטריפה אלמא דשחיטה מטהרת את הטריפה כך פי' הק"ע שם והוא דחוק היכי ס"ד לפשוט עריפה משחיטה דהא לא מיבעי ליה אלא בעריפה ועוד דאמאי לא פשיט ממתניתין דפ' בהמה המקשה דתנן בהדיא דשחיטה מטהרת טריפה מטומאתה ועוד דמאי פשיט ליה התם מהא דד' ר"מ אפילו ערפה חייב משום אותו ואת בנו והיכי שמעינן מינה דאפילו טריפה מטהרת דילמא הא דעריפה חשוב כשחיטה היינו היכא דהיתה בהכשר אבל טריפה דפוסל בעגלה מנ"ל דעריפתה מטהרתה ונהי דלר"מ משמע בשמעתין דעריפה מטהרת הטריפה כמו מליקה היינו ממתניתין דהכא אבל לא ממשנה דחולין דהעריפה היה בהכשר והיה נראה דצ"ל חד סב שאל מהו שתטהר עריפתה מטומאתה ועריפה כמצוותה מיבעי ליה אי מטהרת ופשיט ממתניתין השוחט את הטריפה וכו' ותנן התם עגלה ערופה נמי חייב אלמא דחשיבא כשחיטה ואמר להו אנא בעי עריפה ואתון פשטון לי שחיטה דהשוחט קתני ואמרו לו האמר ר' ינאי דר"מ אפילו עריפה חייב משום אותו ואת בנו הרי דעריפה ג"כ חשיבא כשחיטה אמר להו מדר' ינאי אתון מגיבין לי ולקמן שם במשנה בנמצא ההורג כו' אמר ר' אמי משום רשב"ל דר"מ אם ערפה פטור דעריפה לא הוי כשחיטה לענין אותו ואת בנו ומכל הנ"ל משמע דשיטת הירושלמי דלענין חיוב אותו ואת בנו בעינן שחיטה דווקא ועריפה כמצותה הוי כשחיטה ומטהרת מטומאתה לר' ינאי וקשה קצת דבני מערבא אהדדי דבתלמודין ביומא פ' ב' שעירים איתא אמרי במערבא דחייתו לצוק זה הוא שחיטתו וחייב משום אותו ואת בנו אלמא דלא בעינן שחיטה כלל אלא איזה מיתה שיהי' כל שהיא כמצותה חייב וי"ל דהיינו הא דפליג ההוא חד סב עם רבנן דקיסרין דההוא סבא ס"ל דאין ראי' ממתניתין דחולין דמטהרת מטומאתה משום דס"ל אפילו אי אינה מטהרת חייב אפילו בעריפה דזה היא מצוותה ועריפתה זו היא שחיטתה וה"נ דחי' לצוק זו היא שחיטתה והיינו הא דאמרינן דאמרי במערבא דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ורבנן דקיסרין ס"ל דאינו חייב משום אותו ואת בנו אלא בשחיטה ועריפה נמי כשחיטה היא ומטהרת מטומאתה וכן משמע ביומא דאיכא פלוגתא בזה ומאן דמוקי התם כחנן משמע דלרבנן לא אשכחן מח"ז בשעיר דלא ס"ל דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ועי' שם בתוס' יומא ובחולין פ' אותו ואת בנו מה שהקשו דאמאי לא מוקי השוחט בעגלה היינו עורף ופוטר ר"ש משום דהוי שחיטה שאינה ראויה וביומא כתב דלרבי שמעון דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה לא ס"ל דחייתו לצוק דשעיר ועריפה דעגלה הוי שחיטה וזה צ"ע לפי משמעות שיטת הירושלמי דאי מטהרת מטומאתה הוי שחיטה ובתלמודין פשיטא לן דמטהרת מטומאתה וא"כ שפיר הוי שחיטה לענין או"ב ועל הרמב"ם ז"ל קשה קצת שלא ביאר בהלכות שחיטה דאעריפה נמי חייב כיון דפסק בה' עבודות יוה"כ דאפילו דחייתו לצוק הוי שחיטה כש"כ עריפה דמטהרת מטומאתה ובעגלה טריפה פשיטא דלדידן דקיי"ל דמליקה אין מטהרת טריפה ה"ה דעריפה אינה מטהרת טריפתה ואם נטרפה קודם ירידתה לנחל איתן נראה דהוי חולין גמורים אלא אפילו נטרפה לאחר ירידתה ג"כ היה נראה דתצא ותרעה בעדר לשיטת הרמב"ם בנמצא ההורג דפקע איסורה ה"נ נטרפה כיון דלא חזיא לעריפה פקע איסורה וכ"ז צ"ע יותר ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבארו הדברים וגם דברי התוספתא שנראה דעגלה יש לה פדיון צ"ע גדול לישב וכנ"ל וכן נראה מהא דעגלה הוי בכלל אלו שנעשית מצותה ואסורה משמע דאין לה שום היתר דלא כדאמרינן בפרה דנפדית על גב מערכתה ודו"ק:

ודרך אגב ראיתי בירושלמי שם דמיבעי לי' אי בעינן בעגלה ערופה שנים או רוב שנים ע"ש בסוף סוטה ובדברי הרמב"ם ז"ל לא הוזכר זאת ועי' בק"ע שם ולכאורה נראה מהא דאמרינן הכא דמטהרת מטומאתה ש"מ דחותך הסימנים גם כן דאל"ה לא היתה מטהרת כלל אלא דצ"ע כיון דעורף המפרקת בקופיץ כבר היא מתה ומה אהני חתיכת הסימנים אח"כ וכדאמרינן בחולין וכי מתה עומד כו' וגבי חטאת העוף אמרינן דחותך המפרקת בלא רוב בשר אבל בעגלה לא אמרינן הכי וא"כ כבר היא מתה על ידי שבירת המפרקת ולמה יחתוך הסימנים עוד והא דמטהרת מטומאתה ע"כ העריפה עצמה מטהרתה כיון דכך היא מצותה:

שם גמרא כפרה כ' בה כקדשים יש לדקדק א"כ למה לי קרא לעיל במליקה שהיא לפנים דאינו מטמא תיפוק לי' מדכ' בהו כפרה בפ' מצורע ולרש"י ז"ל לעיל שפי' דלא איצטריך קרא אלא לעולת העוף ניחא קצת די"ל דוכפר קאי על חטאת אבל מ"מ עולת העוף דהיא עצמה קדשים אטו גרע מעגלה דכ' בה כפרה כקדשים וי"ל דע"כ לא שמעינן דעריפה מטהרת אף על גב דלאו שחיטה היא מדכ' בה כפרה כקדשים היינו לבתר דשמעינן בקדשים גופייהו דמליקה מטהרת אע"ג דלאו שחיטה היא אבל אי לא אשמעינן קרא בקדשים בעגלה נמי לא הוי ידעינן ודו"ק:

הדרן עלך חטאת העוף פרק שביעי

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה