אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק ז - חטאת העוף

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ז - חטאת העוף

פרק ו - קדשי קדשים

משנה חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה וכ' התוס' ז"ל דזו היא מצותה ואגב אחריני נקטי' וכן בסיפא עולת העוף שעשאה למעלה כו' צ"ל כן דאגב נקטי' והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב דקמ"ל אע"ג דשינה במליקה וכ"כ הרע"ב ז"ל בביאור יותר דברישא קמ"ל אע"ג דשינה במליקה היינו שהבדיל בחטאת וכן בסיפא קמ"ל אע"ג דלא הבדיל בעולה והנה ברישא אשכחן לר"א בר"ש דמכשיר אם הבדיל אבל בסיפא בעולה לא אשכחן מאן דמכשיר וכבר הרגיש בזה התוסי"ט ז"ל וכ' דלר"א בר"ש כי היכי דמכשיר בחטאת אע"ג דגביה כתיב עיקר הבדלה ה"נ מכשיר בעולה אם לא הבדיל ע"ש ויש לפקפק בזה דלכל הני אמוראי דאמרי לעיל בטעמיה דר"א בר"ש דמכשיר הוא משום דלא עביד מעשה עולה דאיכא שהיה ברוב בשר ומחתך בשר בעלמא הוא וודאי דבעולה ליכא למימר הכי דאם לא הבדיל הרי עביד מעשה חטאת ואי משום דלא הזה ולאו מעשה חטאת הוא א"כ לת"ק נמי ליתכשר בעולה וכמו שדקדקתי לעיל אלא וודאי בעולה לכ"ע פסול הוא וכמש"כ כיון דאצרך רחמנא להבדיל אם לא הבדיל לא עביד אלא פלגא כמו בבהמת קדשים אם לא שחט אלא סימן אחד וגם למסקנא דטעמיה דר"א משום דלא יבדיל א"צ להבדיל קאמר הא מוכח דבעולה צריך להבדיל דאל"ה מה חילוק בין עולה לחטאת וכיון דצריך להבדיל לר"א מנ"ל דלא מיפסיל אם לא הבדיל ועי' בתוסי"ט ז"ל ואין דבריו ז"ל מוכרחים ע"ש וכן משמע בחולין ד' כ"ט דשני סימנים בעולת העוף מעכב ובשניהם הוי מליקה מדאמר התם דהכל מודים בעולת העוף שעשה סי' אחד למטה דפסול אפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף שהרי עשה מעשה חטאת למטה ואי לא מעכב אלא סימן אחד תיפוק בלא"ה עשה מעשה עולה למטה אלא וודאי לא חשיבא מליקה בעולה אלא אם מבדיל ב' סימנים ולכאורה ע"כ הא דחולין אליבא דר"א בר"ש אתיא דרבא הוא דקאמר הכי בחולין ואכתי תיקשי למה ליה טעמא דעשה מעשה חטאת למטה הא עיקר מעשה עולה ג"כ אינו אלא סימן אחד וסימן ב' אינו אלא לקיים מצות הבדלה כדאמר רבא בחולין ד' כ"א שם משום דבסימן אחד כבר מתה הוא אלא ע"כ כראב"ש דלא מצריך (אלא) כל סימן אליביה י"ל דברוב אחד אכתי לא חשיב מתה ושפיר הוי רוב שניהם מצות מליקה להכי צ"ל שהרי עשה מעשה חטאת למטה: וי"ל בזה דהיינו טעמיה דרבא דמוקי פלוגתא דת"ק וראבר"ש בשהיה בסימן שני אי מעכב דלת"ק דס"ל כל שנים א"כ הסימן הב' אינו אלא לקיים מצות הבדלה ולא מעכבא ביה שהיה ולר"א בר"ש דאינו מולק אלא רוב שניהם מצות מליקה הם ופסלא בהו שהיה עכ"פ מבוארים הדברים דלכ"ע מעכב הבדלה בעולת העוף ועוד אני תמה וכי דרכו של הרמב"ם ז"ל הוא לפרש ב' משניות הסמוכות בתרי תנאי ולא הזכיר כלל דאיכא תנא דס"ל דדין הבדלה לא מעכב לא בחטאת כדינו ולא בעולה כדינו ועוד דכתב במשנה ב' וכולן מטמאין כו' חוץ מחטאת כו' ג"כ בזה הלשון אע"ג דשינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת העוף בפרק שלפני זה לפי שאותו הסדר למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום עכ"ל ז"ל ואי כראבר"ש אתיא הא אליביה ליכא מצוה בחטאת כלל ואם רוצה מבדיל ועוד דכוליה סוגיא דשמעתין לא משמע הכי וכמו שכ' התוסי"ט ז"ל בעצמו ומה אעשה אם לפי ענ"ד לא נתכוין הרמב"ם ז"ל במש"כ אם שינה מסדר מליקה לד' הרע"ב ז"ל היינו ששינה בהבדלה אלא נתכוין לסדרו שכ' לעיל במשנה חטאת העוף כיצד כו' וסדר מליקת חטאת העוף הוא שיאחוז ב' רגליו כו' ומושך צווארו כו' וע"ז כתב כאן דאפילו שינה המליקה מסדר הזה אלא מלקה באיזה אופן שהוא כשירה דאין זה אלא למצוה וכן מבוארים הדברים בחיבורו ואם שינה ואחז בכל מקום כשירה ועי' בכ"מ שלא כתב מקור לזה והדבר ברור ואמת כי נתכוין לדבריו כאן בפי' המשנה:

שם תוס' בד"ה למעלה כו' והיינו באכילה אבל בעלים נתכפרו כו' והקשו המפרשים דילמא אפילו בעלים לא נתכפרו מדכתיב הוא וכמש"כ רש"י לעיל בפ' איזהו מקומן ע"ש ואין כאן קושיא דהא התם ילפינן מהדדי חטאת בהמה מחטאת העוף משמע דחד דינא להו ופסולו של זה כפסולו של זה וכי היכי דבחטאת בהמה נתכפרו בעלים לשמואל כדתנן התם למעלה שנתנן למטה ה"נ בחטאת העוף נתכפרו בעלים אלא דא"כ אין כאן רבותא דכולן אין מטמאין בבית הבליעה כיון דנתכפרו הבעלים ויבואר לקמן בזה בדברי התוס' ז"ל לקמן אי שינה בהזאה הוי ג"כ בכלל זה דנתכפרו בעלים ועי' לעיל פ' קדשי קדשים מש"כ גבי הא דתניא התם הזה מ"מ כשר עיין שם:

דף סו:

תוס' בד"ה דשני במליקה תימא לי כו' עי' בצ"ק וע"כ צ"ל דמשמע להו להתוס' ז"ל דעל בבא דרישא נמי קאי קושית הש"ס דלא כר"י וע"ז הקשו כיון דמלק למעלה הרי לא נמשכה כו' אלא דמש"כ דבהזאה נמי תליא יתבאר לקמן אי"ה:

שם תוס' בד"ה דשני במיצוי כו' עי' בדבריהם ז"ל שרצו לפרש דמעשה חטאת מיקרי כל שהזה תחילה אע"ג דמיצה אח"כ לא הוי אלא מעשה חטאת דמיצוי שאחר הזאה לאו כלום הוא כיון דכבר נתכפרו בעלים בהגיע דם למזבח ע"ש ולא משמע הכי לעיל סוף פ' ק"ק דקאמרינן התם דאי עביד מיצוי הוי מעשה עולה אע"ג דעביד הזאה ומסקי התוס' ז"ל נתכפרו בעלים אם עשה העבודה שלא כתיקנה דמצותה במיצוי והוא הזה אלא דשני במיצוי היינו שלא מיצה כלל אלא הזה וכמ"ד מיצוי חטאת העוף לא מעכב ולא הבנתי מי הכריחם ז"ל לאוקמי כמ"ד מיצוי לא מעכב בחטאת דאפילו למ"ד מיצוי מעכב א"ש משום דמ"מ הזאה מעשה חטאת הוא וכן נראה בלשון הרמב"ם ז"ל דבבבא דחטאת העוף שעשאה למעלה כ' דמיירי בהזייה ועולת העוף שעשאה למטה כ' דמיירי אפילו במליקה והך בבא דחטאת שעשאה למטה כמעשה עולה כ' דמיירי במליקה ע"כ לאו דווקא במליקה אלא רבותא קמ"ל דבמליקה נמי הוי כמעשה עולה אם הבדיל ועולת העוף שעשאה למעלה כמעשה חטאת כתב סתמא משמע דמיירי בין במליקה בין במיצוי והוא ז"ל ס"ל דמיצוי חטאת העוף מעכב ודו"ק:

דף סז.

משנה אמר לו ר"י כו' תאמר בעולה ששינה את שמה לדבר שכולו היתר וברייתא בגמרא לא קאמר ר"י תשובה זו לר"א אלא השיב לו מה לאשם ששחטו בדרום שכן לא שינה את מעשיו וע"ז פריך בגמרא ונימא ליה ר"א אשם ששחטו כו' בשינוי בעלים יוכיח ש"מ נחית כו' דאמר רבאב"א אומר היה כו' והיה נראה דראב"א לא קאמר טעמיה דר"י הכי אלא לד' הברייתא דלא השיב ר"י מה לשלמים שכן יש בה איסור והיתר ואיכא למיפרך מאשם ששחטו בדרום בשינוי השם וש"ב וע"כ טעמיה דר"י דנמשך ונעשה חטאת העוף אבל להאי פירכא דמה לאשם כו' שכן שינה לדבר שיש בו איסור והיתר כדתנן במתניתין לא הוי מצי ר"א למימר מידי לר"י א"כ א"צ להא דראב"א אלא טעמיה דר"י שכן שינה שמה לדבר שכולו ה יתר ומה שהקשו התוס' ז"ל בד"ה לדבר כו' וא"ת חטאת העוף כו' לא הבנתי קושיתם דשינוי מקום עכ"פ בעינן בין למאי דתני במתניתין בין במאי דאיתמר בברייתא והכא ליכא אלא שינוי השם ולא שינוי מקום ועפ"ז יש לישב לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מעילה שכ' שם הלכה ז' שאע"פ שלא עלתה לבעלים לשם חובה אין מועלין בה הואיל ושינה שמה ומקומה ועשייתה לדבר שאין בו מעילה עכ"ל משמע דהטעם הוא כדתנן במתניתין ולא כראב"א דנמשכה ונעשית חטאת העוף והיינו משום דלמאי דקאמר ר"י במתניתין לא איצטריך להא דראב"א ולהכי כתב טעמיה דר"י דמתניתין ומש"כ ז"ל שאע"פ שלא עלתה לבעלים לשם חובה כו' אינו מדוקדק מאי אע"פ דקאמר הא כש"כ אי היה עולה לבעלים היו מועלין בה ואם נתכוין להא דראב"א דאינו עולה לשם חובת חטאת וכדמסקינן בסוף שמעתין למיסק ליה לחובה מי אמר א"כ אינו מיושב סיום דבריו ז"ל הואיל ושינה כו' דלרא"בא טעמא לאו משום הכי הוא אלא דנמשך ונעשה חטאת העוף וכסברא דרב אשי לקמן ויתבאר עוד לקמן בזה ובתוספתא פ"ז מבואר שם בד' ר"י הני תרתי טעמי לא אם אמרת באשם ששינה את שמה ומקומה ומעשיה לדבר שיש בו מקצת מעילה תאמר בעולת העוף כו' עיין שם:

שם תוס' בד"ה אמר ר"א אשם כו' ואי לפני זריקה הא ר"י נמי מודה דמועלין דאכתי לא נמשכה להיות כחטאת העוף כו' ביאור דבריהם ז"ל דע"כ הא דאמר ר"י דאין מועלין היינו אם עשה מעשה חטאת במליקה ובהזיה דאי בחד לחוד אמאי לא ימעלו אי שינה במליקה לחוד והמיצוי עשה למעלה כדין עולה אמאי לא ימעול דהא אפילו היה חטאת גמור ושינה בהזיה מועלין בו וכי משום דעולה היא מגרע גרע ואי לא שינה אלא בהזיה לחוד ג"כ מועלין בה כיון דהמליקה היתה כדין ובין לטעמא דמתניתין משום דשינה לדבר שכולו היתר ובין למאי דמסיק משום דנמשכה להיות חטאת העוף הכל מיירי דשינה בכל העבודות בין במליקה בין בהזיה וקושית התוס' ז"ל בד"ה בשינוי בעלים דהוי מצי למימר אשם מצורע שקיבל דמו בדרום בכלי דשינה שמו ומקומו ומעשיו יוכיח ע"ש לא הבנתי דבשינוי קבלה לחוד לא קאמר ר"י דאין מועלין בה ואם כוונתם דשינה בשחיטה ג"כ הא ליכא שינוי מעשה בשחיטה ובלא"ה אינו מוכרח אם זה חשוב שינוי מעשה מה שלא קיבל ביד ולא ידעתי אמאי לא כתבו דעדיפא מינה חטאת שהזה דמה למטה ולא נתן אלא ב' מתנות לשם שלמים יוכיח דשינה שמה ומקומה ומעשיה יוכיח וכ"ת דב' מתנות למטה לא חשיב שינוי מעשה כ"כ דכל הניתנין על מזבח החיצון אפילו נתנן מתנה אחת כיפר ולמטה ג"כ לא חשיב שינוי מקום בהזיה כיון דנתכפרו הבעלים אכתי הוי מצי למימר דשינה מעשיו שזרק מן הכלי ולא ביד אלא כל דלא הוי שינוי מעשה בשחיטה ג"כ לא קאמר וזש"כ דקודם זריקה לר"י נמי מועלין בה אפילו בעולת העוף ולפ"ז דברי התוס' ז"ל לעיל בד"ה דשני במליקה כו' שכ' דלא נמשכה כו' אלא אם גם הזה למטה ברורים המה ובחנם דקדק על דבריהם בס' מי"ט מנ"ל הא ע"ש:

שם גמרא א"ה חטאת העוף נמי כו' וכ' התוס' ז"ל דמשאר קדשים כו' לא פריך כו' אלא מקנים דאין מתפרשות כו' ולדידי צ"ע דהא מיירי הכא אפילו כבר נתפרשו בלקיחת בעלים ולמה ישתנו יותר משאר קדשים ובאמת ליכא נפ"מ בין קנים לשאר קדשים בזה כמבואר בתוס"יט ביומא שם ע"ש. אלא נראה דאינו נמשך אלא ע"י שינוי השם והמקום והמעשה וזה לא אשכחן אלא קנים דש"ב לא חשיב שינוי מעשה לענין זה שתימשך למין אחר ועי' בס' מי"ט אלא דא"כ מאי פריך חטאת העוף כו' מכי מלק סי' אחד תימשך ותיהוי עולת העוף הא בסימן אחד ליכא שינוי מעשה כלל והיכי תימשך בסימן אחד לעולת העוף והיה נראה דהכי קאמר מכי מלק בה סימן אחד בסימן שני תימשך ותיהוי עולת העוף דזה הוא שינוי מעשה והכי משמע לקמן דקאמר כי הדר מליק באידך סימן היכי מימשכא כו' ומסיק הש"ס דכך היא הצעה של כולה משנה ובין חטאת ובין עולה משתנין מזה לזה ע"י שינוי השם והמקום והמעשה ורב אשי קאמר דלא דמי דבעולה לשם חטאת שפיר איכא שינוי השם והמקום והמעשה דעולה למעלה ליתא ולהכי מימשכא בסימן אחד לחטאת העוף אבל חטאת לשם עולה כיון דמליקה כשירה בכ"מ וליכא שינוי מקום בסימן אחד וחטאת פסולה היא היכי תימשך אח"כ לעולת העוף אבל אם היה מליקת חטאת למטה פסולה היתה נמשכת ע"י סי' ב' לעולת העוף דאיכא שינוי השם ומקום ומעשה וזה נכון אלא התוס' ז"ל הקשו למה ליה להש"ס למימר מכי מלק סימן אחד דיפסול ומש"ה אינו נמשך לעולה תיפוק ליה דאין כאן שינוי מקום וזה יקשה יותר לפי מש"כ דבעינן שינוי השם והמקום והמעשה דווקא ובחטאת למעלה ליכא שינוי מקום וצ"ל כיון דהמקום מיוחד לעולה וגם איכא שינוי מעשה מליקת ב' סימנים שפיר מימשכא לעולה אי לאו דכבר נפסלה ועי' רש"י ז"ל בד"ה כיון דאמר מר כו':

וכתב רש"י ז"ל בד"ה רב אשי אמר כו' וזו הכשירה בב' סימנים ולפיכך סימן ראשון אינו פוסל משום עשיית מטה עכ"ל ואין לפרש כפשוטו דעולת העוף אינה נפסלת בסימן אחד למטה דהא בחולין ד' כ"ט מסקינן דלכ"ע נפסלה בסימן אחד ולמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף נפסלת אפילו במיעוט סימן אלא ע"כ כוונתו דהכא כשנעשית למטה אינה נפסלת בסימן אחד אלא נמשכת לחטאת ויש לדקדק לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דחילוק הבדלה בין חטאת לעולה הוא הבדלה ממש הראש מהגוף ויכול למלוק גם בחטאת ב' הסימנים א"כ היכי ס"ד דע"י סימן ב' תימשך לעולת העוף הא ליכא שינוי מעשה כלל דבחטאת ג"כ מולק ב' הסימנים אם ירצה וכן עולה בסימן אחד אמאי נמשכת לחטאת הא עיקר מצות מליקת עולה אפשר די ג"כ בסימן אחד ומה שצריך למלוק השני הוא למצות הבדלה כמו הרוב בשר וא"כ עולה ג"כ תיפסל בסימן אחד וצ"ל כיון דמצוה להבדיל נחשב הכל מליקה אחת וסימן אחד הוי שינוי מעשה ועוד דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מעה"ק דב' הסימנים בעולה הוא משום מצות מליקה ולא משום הבדלה מדכתבינהו בתרתי דצריך להבדיל וצריך שימלוק ב' סימנים ע"ש אלמא דמליקת ב' הסימנים כך הוא מליקתה אע"ג דלא ידענא מנין לעשות מצות מליקה בעולה בב' סימנים כיון דלא נפק"ל אלא מלא יבדיל דחטאת וחלק הכתוב בעולה דמבדיל א"כ כל מה שהוא יותר מסימן אחד בכלל מצות הבדלה הוא וכבר כתבתי לעיל דהיינו פלוגתא דלעיל אי פוסלת שהיה בסימן ב' בעולת העוף ולמ"ד אינה פוסלת משום דאינה אלא לקיים מצות הבדלה וכדאמרינן בחולין ד' כ"א ולהאי מ"ד איכא לספוקי אם מלק בעוה"ע סימן אחד למעלה והשני למטה אי פסולה היא אלא די"ל דהבדלה עצמה ג"כ מצותה למעלה דווקא וצ"ע יותר בזה:

ולכאורה כל שקלא וטריא דהש"ס הכא לפי מאי דמסיק בסוף שמעתין דלאסוקי לחובה לא קאמר תו לא צריכא דלענין מאי תיהוי עולת העוף כיון דבין כך ובין כך פסולה היא ומועלין בה אלא דהתוס' כ' לקמן דהפסול הוא מדרבנן אבל דאורייתא חטאת כשירה היא וא"כ איצטריך שקלא וטריא דהכא ויתבאר לקמן:

דף סז:

גמרא נהי נמי כו' תימשך ותיהוי חטאת העוף לפמ"ש לעיל דאינה נמשכת אלא ע"י שינוי השם ומקום ומעשה וא"כ למ"ד דעקירה בטעות לא הוי עקירה ולא הוי שינוי השם כדאמר רבה במנחות ד' מ"ט א"כ ה"נ הוי מצי לשנויי דמש"ה אינה נמשכת לחטאת משום דהוי עקירה בטעות דסבור הוא שזו היא חטאת ולא הוי שינוי השם ויש לישב:

רש"י בד"ה חצי למעלה כו' ויקחו קן אחד כו' עיין צ"ק ז"ל:

דף סח.

תוס' בד"ה אימר כו' וי"מ כו' וצ"ל דר"י ס"ל אין שחיטה כו' עי' לעיל סוף פ' קדשי קדשים שכ' דלת"ק דר"א בר"ש הבדיל בחטאת פסולה משום גזירה שמא לא יחתוך רוב בשר וא"כ אטו סתמא דמתניתין ס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת אלא ע"כ צ"ל דפסולה היינו דאסורה באכילה אבל בעלים נתכפרו וא"כ דילמא ה"נ פסולה לאכילה קאמר אבל בעלים נתכפרו. ונהי דלישנא דהש"ס משמע הכא דלא סלקי ליה לחובה אבל מנ"ל להש"ס למימר הכי ולאוקמי ר"י כמ"ד אין שחיטה כו' וחב"ע לאו דאורייתא דילמא פסולה לאכילה קאמר וי"ל דלישנא דמתניתין דקינים משמע דלא סלקי לחובה כלל מדתנן בסתומה ומתחלקת בשניהם משמע דמפורשת לא עלה כלל ומ"מ העיקר כמש"כ בראשית דבריהם והארכתי בזה בחי' נזיר שם:

דף סח:

שם משנה זה הכלל כל שפסולו בקודש אין מטמאין בבית הבליעה לא היה פסולן בקודש כו' נראה מזה דתרווייהו תנינן במתניתין שמאל ולילה היינו פסולן בקודש דהקרבן מצד עצמו אין בו שום פסול אלא נפסל מפני קדושתו דעבודה בימין וביום דווקא וזה נעשה שלא בהכשר אבל תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה כו' לא היה פסולן בקודש דפסולין הן מצד עצמן ופיגול נותר וטמא לא תנן במתניתין דלא הוי רבותא כ"כ כיון דהמליקה נעשית בהכשר חוץ אם פיגול בשעת מליקה דבשעת מליקה נפסלה זה הוא בכלל אלו שפסולן בקודש והכי תנן לקמן בפ' המזבח מקדש ר"ש אומר לא תרד אפילו נשחטה בלילה שהיה פסולו בקודש שר"ש אומר כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו ומשמע התם דר"ש לא בעי הכשירא במקום אחר ולר"י הוא דאמרינן התם דלא מודה דלא ירד אלא דווקא הני דיש להם הכשר במקום אחר שקבלו פסולין היינו טמא דחזי לעבודת ציבור אבל לר"ש בכל הפסולין אם עלו לא ירדו דפסולן בקודש כן נראה מלישנא דהני תרתי מתניתין. אבל בגמרא פליגי רב ור"י ורב אמר דמליקת זר מטמאה בבית הבליעה ומתניתין דתנן כל הפסולין שמלקו כו' ואינן מטמאין מסיק דאתי לאתויי שמאל ולילה וקצת קשה אמאי לא משני דאתי לאתויי פסולי דחזו לעבודת ציבור וצ"ל דריבויא דכל מדייק לאתויי מאי ומוכח משיטתי' דרב דהא דתנן כללא כל שפסולו בקודש אינו מטמא היינו דווקא אלו שיש להם הכשר במקום אחר וא"כ לא א"ש דיוקא אהדדי דלא היה פסולו בקודש כו' משמע דווקא הני מטמאין אבל פסולו בקודש אינן מטמאין אפילו אין להם הכשר במ"א. והתוס' ז"ל בד"ה אמר רב עמדו ע"ז והאריכו בזה וכתבו לפרש לישנא דכל שפסולו בקודש היינו שאירע פסול אחר שנשחט ונתקדש בכלי אבל זר וסכין דאירע הפסול קודם שחיטה כמאן דחנקינון דמי ואפילו לר"ש ירד ומטמא בבית הבליעה וסכין לא הוצרכו לזה דבלא"ה הוי נבילה כדאיתא בחולין ושמאל ולילה משום דאית להו הכשירא וכבר כתבתי דהכא לענין טומאת בית הבליעה ליכא רבותא אם המליקה היתה בהכשר ואירע פסול אח"כ כיון דנעשית מליקתה כדין כבר טיהרה מידי נבילה ואם נפסלה אח"כ מאיזה טעם יחזור עליו טומאת נבילות אלא דמתניתין דלעיל דתנן ברישא וכולן אין מטמאין כו' לא משמע הכי דא"כ מאי קמ"ל התם בחטאת שעשאה למעלה דאין מטמאה כיון דהמליקה היתה בהכשר דמליקה בכ"מ כשר ואי משום שהבדיל אח"כ הא סימן ראשון כבר נעשה בהכשר אלא ש"מ דה"א כיון שנפסלה אח"כ מעיקרא מליקתה לאו כלום היא והויא נבילה דלא התירה התורה מליקה אלא בקרבן שנעשה בהכשר קמ"ל דאינו מטמאה ואכתי לפמש"כ התוס' ז"ל בריש פירקין דחטאת שנעשה למעלה אפילו הזאתו מ"מ נתכפרו בעלים כיון שהגיע דם למזבח א"כ בהא פשיטא דאינו מטמא בבית הבליעה כיון דיצא ידי חובתו וכן יש לדקדק במס' קינים דתנן התם דחטאת למעלה פסולה ואינו יוצא י"ח וע"כ עיקר הפסול לא משום דהזה למעלה אלא משום שלא לשמה דעשאה לשם עולה או משום דעשה מעשה עולה שלא הזה או משום הבדלה וא"כ אמאי תלי הפסול בעשייתו למעלה כיון דעיקר הפסול מחמת דבר אחר הוא ואפילו עשאה למטה פסולה: נחזור לשיטת התוס' ז"ל דלר"ש ג"כ הא דלא ירד ואינו מטמא היינו דווקא בפסול שנעשה אחר שחיטה או אפילו קודם שחיטה ויש לה הכשר במ"א כמו שמאל ולילה והא דלקמן משמע דלר"י הוא דבעינן שיהיה הכשר במ"א (היינו) אפילו אי פסולו בקודש היינו אחר שחיטה כגון קבלו פסולין וזרקו את דמו וכללא דמילתא לד' ז"ל דטומאת בית הבליעה תליא בדין אם עלה לא ירד וכל שלא ירד אינו מטמא כיון דמתרת את האיסור ואם ירד מטמאה ומתניתין דמלק בלילה ע"כ כר"ש אתי:

ובהג"ה פי' הא דכל שפסולו בקודש היינו כל שפסולו כשר בעלמא וגם לר"ש בכל גוונא הא דאם עלה לא ירד היינו דווקא ביש לו הכשר במקום אחר ומליקת בע"מ לכ"ע אם עלה ירד ומטמאה בבית הבליעה עי' בדבריהם ז"ל באורך: אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא נראה כן דבפ"ז מה' פסה"מ כתב סתמא כל הפסולין שמלקו מליקתן אינו מטמאה משמע אפילו בע"מ וגם במש"כ התוס' ז"ל דטומאת בית הבליעה ואם עלה לא ירד בהא תליא ומתניתין כר"ש אתיא לא ס"ל להרמב"ם ז"ל כן דהוא ז"ל פסק כר"י דנשחטה בלילה אם עלה ירד ובמליקה בלילה פ' כסתמא דמתניתין דאינו מטמא וכן בקבלו פסולים כ' דדווקא בפסולין דחזו לעבודת ציבור אם עלה לא ירד ולענין טומאת ביה"ב כ' סתמא כל הפסולין שמלקו אינה מטמאה בבית הבליעה. ונראה דס"ל דר"י דאמר דזר אינו מטמא לאו משום דיש לו היתר בבמה דמבמה לא ילפינן אלא לענין טומאת ביה"ב כל שפסולו בקודש אינו מטמאה אפי' לר' יהודה דס"ל בשמאל ולילה אם עלה ירד התם דווקא דכתיב ג' מיעוטים אבל לענין טומאת ביה"ב אפי' ר"י מודה דכל שפסולו בקודש אינו מטמא. והיינו דלא איתמר פלוגתא דרב ור"י לענין אם עלה לא ירד דהתם פליגי תנאי ר"י ור"ש והכא אליבא דר"י פליגי דאמר התם אם עלה ירד ואמר רב דשמאל ולילה אינו מטמא וזר מטמא ורבי יוחנן אמר דאפילו זר אינו מטמא וה"ה בע"מ אע"ג דלית ליה הכשר במקום אחר אלא דא"כ קשה הא דאמרינן ת"כ דר"י מלקה זר אינו מטמא דלמא האי ברייתא אתיא כר"ש דבכל הפסולין אם עלה לא ירד אפי' אלו דלית להו הכשר במקום אחר ומש"ה אינו מטמא ג"כ אבל לר' יהודה דירד מנלן ויתבאר עוד בזה לקמן בפ' המזבח מקדש בס"ד:

דף סט.

גמרא אמר חזקיה מסתברא קמיצה תרד מליקה לא תרד ומסיק דאין קידוש כ"ש במנחה בבמה וכ' התו' ז"ל דהיינו לר"ש אבל לר"י תרד כמו לילה ע"ש. וגם בזה דעת הרמב"ם ז"ל לא כן הוא דאע"ג דבנשחט בלילה פסק כר"י דתרד מ"מ כתב דמליקת זר לא תרד וקמיצה תרד וכתב שם הטעם שהרי לא נתקדש כלל ולא הזכיר כלל טעמא דאשכחן היתר בבמה אלא נראה מדבריו דטעמא דקמיצה תרד הוא משום דע"י זר לא נתקדש הקומץ והוי כמו שלא נקמץ כלל דירד אבל מליקה אפילו ע"י זר אם עלה לא ירד והכי משמע מסיום דבריו ז"ל שם אחד זר ואחד כל הפסולין משמע דאפילו בע"מ דפסול גם בבמה אפילו הכי במליקה לא תרד ולא כן הוא משמעות הש"ס וא"כ נראה לשיטתו דאם מלק בלילה ג"כ אם עלה לא ירד דפסול לילה קיל מפסול זרות כדמוכח בשמעתין וע"כ צריך לחלק בין בהמה לעוף וכמש"כ התוס' ז"ל ולפ"ז אין אנו צריכין למש"כ לעיל לחלק לדעת הרמב"ם ז"ל בין טומאת ביה"ב לדין אם עלה לא ירד דבלא"ה ניחא דאע"ג דלענין שחיטה בלילה פסק כר"י דירד אבל בעוף לא ירד והיינו טעמא נמי דאינו מטמא בבית הבליעה בין בלילה בין מלקה זר. ועיין בלח"מ ז"ל פ"ז מה' פסה"מ ולפי הנ"ל בלא"ה א"ש:

שם גמרא יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמא כו' עיין רש"י ז"ל שנראה מדבריו דלא איצטריך קרא אלא לעולה אבל חטאת וודאי אינה מטמאה כיון דהותרה באכילה לכהנים ע"ש וא"כ למה לי האי קרא לזה אמאי לא ילפינן עולה מחטאת בהיקש דאינו מטמאה וקצת נראה דבכל מליקת קדשים קאמר דנהי דגזרת הכתוב הוא דהותר לאכילת כהנים ולמזבח מ"מ טומאתה לא בטלה ועיין בת"כ פ' אחרי ובק"א שם ובדרשת אחרים שם ודו"ק:

שם גמרא יכול תהא שחיטת חולין לפנים וקדשים בין בפנים כו' מטמאין כו' צ"ל הא דס"ד השוחט חולין בפנים מטמא אע"ג דשחטה כמצותה היינו משום דבפנים לא אשכחן שחיטה בעוף וס"ד דאפי' עוף חולין לא תיהני ליה שחיטה לטהרו מידי נבילה וכש"כ קדשים בין בפנים בין בחוץ דלא שייכא שחיטה בקדשים וה"א דיטמא ויש לדקדק היכי ס"ד דשחיטת חולין בפנים לאו שחיטה היא א"כ לא אשכחן איסור חולין בעזרה בעוף דהא לא נאסר חולין בעזרה אלא אם נשחטו בעזרה אבל נוחר ומעקר ליכא איסור בחולין בעזרה כי היכי דליכא איסור שחוטי חוץ אלא בשחיטה וכיון דאיתרבי מקרא בקידושין סוף פ' האיש מקדש עוף לאיסור חולין בעזרה ש"מ דשחיטה היא וכן מבואר בד' הרמב"ם בפ"ב מה' שחיטה דנוחר ומעקר חולין בפנים לא נאסר בהנאה וי"ל דדוקא מחיוב בחוץ הוא דילפינן דחשיב שחיטה לטהרה מידי נבילה אבל מאיסור חולין בעזרה דאיסורא בעלמא הוא לא שמעינן דהוי שחיטה. וכתב רש"י ז"ל דמליקת חולין בפנים ילפינן מחולין בחוץ שלא בהכשירו כגון טריפה אבל באמת לא צריך קרא לחולין בפנים כיון דאפילו קדשים בפנים מטהרת השחיטה כש"כ חולין וכ"כ התוס' ז"ל בשם הקונטרס אלא דהקשו ז"ל מליקת חולין בפנים וקדשים בחוץ נילף ממליקת שמאל ולילה דהוי ג"כ שלא בהכשירו ומטהרת ותי' כיון דאם עלה לא ירד בהכשירו קרינא ביה וקושיתם ממליקת חולין בפנים אינה מוכרח דהיכי מצינן למילף חולין מקדשים ועיקר קושיתם הוא מקדשים בחוץ דמשני הש"ס דלא ילפינן מפנים דהוי הכשירו בכך אכתי נילף משמאל ולילה ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דחסר כאן בד' התוס' ז"ל וכצ"ל ושחיטת חולין בפנים לאו כו' זה הוא סברתם ולא ניחא להו למילף מטריפה בחוץ כפירש"י דשחיטה בחוץ הכשירו בכך בחולין בכל גוונא ולפ"ז לא תיקשי נמי נילף מליקת קדשים בחוץ משמאל ולילה בפנים דמליקה בקדשים בפנים ג"כ הכשירו בכך בכ"ג. אבל בקונטרס פירש דילפינן מטריפה בחוץ ולזה הקשו א"כ מליקת קדשים בחוץ נמי נילף מפנים שלא בהכשירו כגון שמאל ולילה וא"ש לשון וא"כ דאין מובן קצת. ולא עוד דמש"כ לתרץ כיון דאם עלה לא ירד מיקרי הכשירו בכך אינו מספיק לשיטת רש"י ז"ל דהא לר"מ קיימינן ואכתי נילף מפנים שלא בהכשירו כגון מלק ונמצאת טריפה דאינו מטמאה אע"ג דאם עלה ירד ולקמן יתבאר יותר מזה:

שם משנה מלק ונמצא טריפה ר' מאיר אומר אינה מטמאה וכדמסיק מהקישא דזאת תורת הבהמ' והעוף יש לדקדק א"כ אמאי לא פליג ר"מ נמי ברישא כל שלא היה פסולו בקודש תורין שלא הגיע זמנן כו' שיבשה גפה כו' דמה בין טריפה לכל אלו והנה למאי דאמר ר"א בסוף פירקין דמטהר היה ר"מ אפילו בבע"מ או אווזין ותרנגולים א"כ פשיטא דפליג בכל הני דמתניתין וליכא טומאת בית הבליעה בקדשים אלא אם מלק בחוץ אבל בפנים כל מליקה מטהרת כשחיטה וכמש"כ רש"י ז"ל בשמעתין דהקישא דזאת תורת לא איצטריך אלא להכי דשחיטת עוף ילפינן בק"ו וא"כ ברייתא דלעיל יכול מליקה שהיא לפנים תטמא לא אתיא כר' מאיר דלר"מ מהקישא דזאת תורת שמעינן דמליקה מטהרת אפילו מליקה שאינה מתרת האיסור אלא צ"ל דאתיא כר' יוסי דמתניתין דשחיטה לחוד מטהרת ורש"י ז"ל כתב לעיל דאתיא כר"מ והיינו דאמרינן לקמן דלר"מ איצטריך טריפה לשחיטה שהיא לפנים ולא אמרי דאיצטריך להאי דרשא דמליקה מטהרת משום דלר"מ לא איצטריך להכי אלא דא"כ קשה לר"מ מנ"ל למעוטי מליקה בחוץ כיון דלא בעינן אליביה שום היתר וכבר הערתי בזה לעיל בדברי התו' ז"ל. וי"ל דנפקא ליה מהא דאימעיט מולק מחיוב חוץ כדאיתא לקמן דף ק"ז ש"מ דנבילה היא דאי חשיבא לטהרה מידי נבילה הוי כשחיטה וליחייב בחוץ וכ"ז לר"א לקמן אבל רבי יוחנן דאמר לא טיהר ר"מ אלא בתמימים אבל בבע"מ מודה דמטמא ע"כ היינו משום דלא אמר ר"מ דמליקה פסולה מטהרת אלא כעין טריפה דלא ניכר חסרונו אבל בע"מ דניכר פסולו מודה דמטמא וא"כ כל הני דמתניתין לעיל הוי פסול הניכר ומודה ר"מ דמטמא בבית הבליעה ומ"מ לר"י גם כן לא איצטריך קרא למליקה שהיא לפנים דאינה מטמאה לדברי ר"מ דמהקישא דזאת תורת שמעינן דמליקה מטהרת ויתבאר עוד בזה בשמעתין:

דף סט:

גמרא אף עוף דבר שמכשיר באכילה מטהרת טריפתה ופירש"י ז"ל דע"כ למליקה אתי דלשחיטה מק"ו שמעינן והתוס' ז"ל ד' נ"ב כ' דק"ו פריכא הוא ע"ש ואהקישא סמיך וא"כ יקשה דילמא לא איתקש אלא לשחיטה לחוד ולא למליקה וצ"ל דמסתברא ליה לר"מ דאיתקיש לכל דבר המכשיר ומה לי שחיטה בחוץ או מליקה בפנים כל שהוא מכשיר מטהר טריפתה וע"כ צ"ל כן לפמש"כ בד"ה וכי כו' דהקישא דזאת תורת אצטריך גם למילי אחרינא אלא דאין הקיש למחצה א"כ אכתי מנ"ל דאיתקש למליקה דלמא לשחיטה לחוד הוא דאיתקש כיון דהקישא לאו מיותר הוא אלא צ"ל דלא מסתבר ליה לר"מ לחלק בין שחיטה למליקה כיון דשניהם מכשירים הם ורבי יוסי הוא דס"ל דדווקא שחיטה מטהרת ולא מליקה או משום דשחיטה ילפינן בק"ו או מהקישא דזאת תורת ועי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל ונראה דפלוגתא דר' מאיר ור"י הוא דווקא למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ולהכי ס"ל לר' יוסי דלא ילפינן ק"ו או היקש אלא לשחיטה ולא למליקה אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ולא בעינן אלא נחירת הסימנים וודאי אין לחלק בין שחיטה למליקה ושפיר ילפינן בק"ו או היקש דבעוף נחירתה גם כן מטהרת טריפתה מטומאתה ובין בשחיטה ובין במליקה חד דינא להו כיון דלא שייכא שחיטה בעוף ועפ"ז לא הבנתי דברי התוס' ז"ל בחולין דף כ"ח גבי הא דפריך התם למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ממתניתין דמלק בסכין מטמא ואי אין שחיטה כו' נהי דאיטרפא במפרקת תיהני ליה סכין לטהרה מידי נבילה וכתבו התוס' ז"ל דזה דלא כר' יוסי דאמר דאין מליקה מטהרת אלא שחיטה אלא כר"מ דאמר מליקה ג"כ מטהרת דאע"ג דמלק בסכין לאו שחיטה הוא זה כדאיתא התם בחולין מפני שהוא מחליד וכו' ולפי הנ"ל למ"ד אין שחיטה לעוף פשיטא שאין לחלק בין שחיטה למליקה ואתיא שפיר גם לר' יוסי דס"ל להאי ק"ו או הקישא דלטעמיה דס"ל יש שחיטה לעוף הוא דחילק בין שחיטה למליקה ולא ילפינן מבהמה אלא שחיטה כמו בבהמה אבל למ"ד אין שחיטה וודאי אין חילוק ובאמת הא דפריך הש"ס התם מהא דמלק בסכין רישא דמתניתין נקט וה"ה דתיקשי מכל הני דתנן לעיל דמטמאין בבית הבליעה ולמ"ד אין שחיטה לעוף תהני להו לכולהו מליקתן לטהר מידי נבילה דלא גריעי מליקה זו מנחירה בעלמא ולהאי תנא לא אשכחן שום גווני דליטמא כל שמלק הסימנים ולשחיטה שהיא לפנים הוא דאצטריך קרא משום דמליקה הוא דווקא בעצמו של כהן וה"א דע"י סכין בפנים נבילה היא להכי איצטריך קרא גם להאי מ"ד והדבר מוכרח כמש"כ דלדברי התוס' ז"ל דפירכת הש"ס שם בחולין הוא אליבא דר"מ דמליקה ג"כ מטהרת הטריפה יקשה מאי פריך הא מתניתין דלעיל ע"כ לא ס"ל כר"מ וכמש"כ לעיל דלר"מ דמליקה מטהרת את הטריפה אע"ג דאם עלה ירד ולר"א אפילו אווזין ותרנגולין מטהרת ה"ה דתורין שלא הגיע זמנן כו' דמטהרת. ועיין בתוס' יו"ט פרק י"ב דמכילתין שצידד לומר דנמצאת טריפה הוי פסולו בקודש וא"כ י"ל דר"מ דווקא בנמצאת טריפה פליג דהוי פסולו בקודש ולפ"ז גם אליבא דר"מ לא א"ש פירכת הש"ס בחולין דהתם טריפה היא מעיקרא ע"י שבירת המפרקת ובכה"ג אפילו לר"מ אין מליקה מטהרת אלא דדברי התוס' יו"ט ז"ל אין מוכרחים וכמו שיתבאר שם בס"ד ובלא"ה הא אפי' באווזין ותרנגולים מטהר ר"מ וע"כ מתניתין דלעיל לא ס"ל כוותיה אבל למש"כ ניחא דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת תיקשי בכל הני דמתניתין דלעיל תיהני להו נחירת הסימנים לטהר מידי נבילה דדווקא למ"ד יש שחיטה לעוף אם אין הזבח פסולו בקודש מליקתו נבילה היא אבל למ"ד אין שחיטה אפי' אין פסולו בקודש נחירת הסימנים יטהרו מידי נבילה וזה ברור:

וע"פ הדברים האלה יתורץ מאי דאיכא לאקשויי למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מהא דקיי"ל בשחוטי חוץ דאשחיטת עוף קדשים חייב ואמליקה פטור וכיון דאין שחיטה מ"ש שחיטה דמחייב ומ"ש אמליקה דפטור ולפי הנ"ל ניחא דמשו"ה פטר רחמנא אמליקה אע"ג דלאו נבילה היא מ"מ כבר נעשית טריפה על ידי שבירת המפרקת וקמ"ל קרא דמליקה בחוץ לאו מליקה היא ונעשית טריפה בשבירת המפרקת ולבתר הכי כי נחר הסימנים אינו ראוי' לפנים ופטור עליה בחוץ אבל בשחיטה היינו נחירת הסימנים דהוי כשחיטה בעוף מחייב בחוץ מריבויא דאו אשר ישחט וע"ש במהרש"א ז"ל ובמהר"ם ז"ל שם:

שם גמרא אם טריפה חיה הרי נבילה אמורה ואי אינה חיה הרי היא בכלל נבילה וכתבו התוס' ז"ל בשם פי' הקונטרס דאי אינה חיה מיד ירדה לה טומאה מחיים ע"ש. ותמהו התוס' ז"ל ע"ז דמילתא פשיטא דאין טריפה מטמא מחיים ובאמת תימה הוא לומר כן דאטו בבהמה דשחיטתה מטהרת טריפתה הוא דוקא למ"ד טריפה חיה אבל ברש"י לפנינו לא כ' כן בפירוש ויש לכוין דבריו ז"ל לדברי הר"ר חיים דוודאי היא עצמה אינה מטמאה מחיים אלא אם טריפה אינה חיה אם תלש ממנה בשר הרי היא בכלל נבילה ולא צריך קרא לזה אלא להביא טריפה ששחטה ואתי לאשמועינן דטריפה חיה ואפ"ה חל עליה טומאה מיד לענין זה אם אכל ממנה כזית בשר ושחיטה ג"כ אינו מועלת בה עיין בפרש"י ז"ל שנראה כן מדבריו אבל גם לפ"ז קשה דא"כ איכא עוד נפ"מ בין עוף לבהמה דבהמה שחיטתה מטהרתה וע"כ בשר הפורש ממנה נמי טהור ובעוף בשר הפורש מן הטריפה מטמא וזה לא הוזכר כלל בדברי רבי יהודה ועוד דלהאי פירושא גם כן למ"ד טריפה אינה חיה וודאי בשר הפורש ממנה מטמא וא"כ הדק"ל אמאי מטהרת שחיטת בהמה טריפתה כיון דכבר ירדה לה טומאה מחיים לעניין בשר הפורש ממנה והנכון בזה כמש"כ ויש לפרש אי טריפה חיה היינו בחיותה הרי נבילה אמורה וזו לאו נבילה היא ואי טריפה אינה אלא טריפה שמתה הרי היא בכלל נבילה:

והנה במתניתין דפ' בהמה המקשה תנינן הא דבהמה שחיטה מטהרת טריפתה הוא מסברא בעלמא דאין ללמוד מטמאה דאין שחיטתה מטהרתה דטמאה אין במינה שחיטה אבל טריפה יש במינה שחיטה ובן ח' חי ג"כ אין במינו שחיטה וא"כ דמסברא קים לן דשחיטה מטהרת הטריפה יקשה למה לי לר"מ למילף עוף מבהמה במה מצינו או בהיקש הא האי סברא גופא דאיכא בבהמה איכא נמי בעוף וכן לר' יהודה מ"ט בעוף אין שחיטתו מטהרת ואי מקרא נפקא ליה א"כ נילף בהמה מעוף דאין שחיטה מטהרת הטריפה. וע"כ צ"ל דתנאי דמתניתין ס"ל כתנא דברייתא דאמר בן ח' יוכיח דאין השחיטה מטהרת ויליף מקרא דלאכלה דשחיטה מטהרת ויליף ר"מ במה מצינו לעוף ולר"י גלי רחמנא בעוף דאין שחיטה מטהרת אלא דאכתי טעמא בעי מ"ש עוף מבהמה לר"י הא עיקר טעמא דבעי קרא לטריפה דשחיטתה מטהרתה הוא משום דלא נילף מטמאה דאסורה ואין שחיטתה מטהרתה ה"נ טריפה דאסורה מחיים אבל בלאו הכי מסתבר דשחיטתה מטהרתה א"כ השתא דגלי רחמנא בבהמה דהשחיטה מטהרת כיון שיש במינה שחיטה אם כן מ"ש עוף דאין השחיטה מטהרת. והר"מ ז"ל בפי' המשנה ריש טהרות כתב כיון דטומאת נבלת העוף אינו דומה לטומאת נבלת בהמה ס"ל לר"י דלא ילפינן עוף מבהמה והיינו כדאמרינן לקמן בשמעתין דטומאה זו חידוש הוא והחמירה בה תורה אפילו בטריפה ששחטה אלא דהא תינח לענין טומאה אבל לענין איסור ולאו דנבילה מאי א"ל מ"ש דבבהמה ליכא לאו דנבילה בטריפה ששחטה ובעוף איכא לאו דנבילה הן אמת דלר"י ליכא לאו דנבילה גם בעוף דאין איסור נבילה חל על איסור טריפה:

ובשבת פרק ר"א דמילה משמע דאיכא עוד טעמא למימר דלא מהני שחיטה לטריפה משום דהוי כמתה דיליף התם ר"י בר"י ור"א בר"ש לבן ח' דשחיטתו מטהרתו מטריפה אע"ג דמתה היא שחיטה מטהרת ה"נ. ולפ"ז איצטריך קרא מהאי טעמא שלא נימא דהוי כמתה ואם כן י"ל דדווקא בבהמה הוא דגלי רחמנא דלאו כמתה הוא אבל בעוף דזוטר חיותה הרי היא כמתה ולא מהני לה שחיטה וי"ל דהך מילתא תליא בפלוגתא אי טריפה חיה אי לא דלמ"ד טריפה חיה הא דאיצטריך קרא לטריפה דהשחיטה מטהרת הוא כי היכי דלא נילף מבהמה טמאה ולמ"ד טריפה אינה חיה איצטריך קרא דלא נימא דהוי כמתה ואין לה שחיטה ועפ"ז נראה דר"י בר"י דשבת דיליף בן ח' דשחיטה מטהרתו מטריפה פליג אדאבוה ר"י דמתניתין דס"ל בעוף אין שחיטתו מטהרתו דלר"י הא מצינו טריפה שאין השחיטה מטהרת והיינו משום דזוטר חיותה וכש"כ בן ח' דכמת הוא לכ"ע ולפי הנ"ל צ"ל דס"ל לר' יהודה טריפה אינה חיה ובחולין בעינן למימר דר"י ס"ל דטריפה משבחת ע"ש דף נ"ז ועדיין צ"ע יותר בזה. וראיתי למי שדקדק לרבי יהודה שחיטת חולין בפנים מנ"ל דמטהר לפרש"י ז"ל לעיל דיליף משלא בהכשירו בחוץ כגון שחט את הטריפה ולר"י דטריפה אין שחיטה מטהרת טריפתה מא"ל וכבר כתבתי לעיל דחולין בפנים שמעינן משחיטת קדשים בפנים ובחוץ כמש"כ התוס' ז"ל שם אלא דאפילו לפרש"י ז"ל נראה דל"ד טריפה הוא דחשיב שלא בהכשירו אלא כל שנאסר באכילה או בהנאה ושחטו חשיב שלא בהכשירו לפי' רש"י ז"ל וגם ר' יהודה מודה בכהאי גוונא דמטהרת שחיטתה ושפיר ילפינן מינה ובלא"ה ר"י ס"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא אלא דשיטת רש"י ז"ל שם בפסחים, דבהנאה הוא דלאו דאורייתא:

דף ע.

גמרא שלא תאמר הואיל וטמאה אסורה כו' משמע דבא למילף במה מצינו טריפה מטמאה ולא קאמר הך סברא גופא דגבי טמאה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טרפה כבר כתבו התוס' ז"ל לעיל דלא דרשינן הכי אלא בטמאה שאין במינה לאו דנבילה וכה"ג איתא בפסחים פ' כ"ש דילפינן דאין אדם יוצא בטבל דכתיב לא תאכל חמץ שבעת ימים תאכל מצות מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל ומוקמינן לה כר"ש דס"ל אין אחע"א ולפי הנ"ל התינח טבל דאין במינו איסור חמץ ולא היה לו הכשר ג"כ וכן תרומה אבל הקדש אמאי אין יוצאין הא הקדש הוי כמו איסור טריפה אע"ג דאין עליה איסור נבילה מ"מ במינה היינו בכשירה יש איסור נבילה ולא ממעטינן לה ה"נ הקדש הא במין זה איכא איסור חמץ והיה לה שעת הכושר מהיכא ממעטינן ליה. וי"ל דבאמת כל הני דתנן התם פסולין משום מצוה הבאה בעבירה ועיין תוס' סוכה ד' ל' אלא טבל נפקא ליה מקרא דלא תאכל עליו חמץ דאינו יוצא בו ונ"מ לחולי שהותר לו אכילת איסור דמשום מצוה הבאה בעבירה יוצא בו אבל למאי דנפקא ליה מקרא אין יוצא בו בכל גוונא ויש לחלק עוד בזה:

רש"י שם בד"ה טריפה לגופיה כו' ולעולם טריפה חיה כו' מלשון זה נראה דלמ"ד טריפה אינה חיה הרי היא כמתה לגמרי וליכא בטריפה איסור מחיים וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל לשיטתו לענין טומאה וקשה לפ"ז מאי קעביד רבא צריכותא לקמן בין טריפה לנבילה דזו מטמא וזו אסורה מחיים. והא רבא ס"ל טריפה אינה חיה כדאיתא בבכורות וא"כ שניהם באים כאחד וכבר כתבתי דשיטתו ז"ל צ"ע בזה:

שם גמרא אלא אמר רבא התורה כו' יבא איסור נבילה ויחול כו' והקשו התוס' ז"ל למאן דאית לי' איסור מוסיף למה ליה קראי לזה ועיין יבמות פ' ד"א דכ' התוס' דזה איסור כולל הוא ולא מוסיף. ובאמת כולהו תנאי אית להו איסור מוסיף לבר מר"ש דלית ליה איסור מוסיף וא"כ תיקשי לכולהו האי קרא למה לי ואפילו ר' יהודה גופא לא שמעינן ליה אלא דאין אחע"א בלא מוסיף וכולל כמו נבילה על הטמאה אבל איסור מוסיף לא שמעינן ליה ואדרבא שמעינן ליה דאיסור גיד נוהג בטמאה מצד חומר בעלמא שכן איסורו נוהג בבני נח אע"ג דלאו כולל ומוסיף הוא והיה נראה דאצטריך קרא דלא נימא כיון דליכא שם נבילה עליו לענין טומאה ה"א דלאכילה נמי ליכא עליו לאו דנבילה להכי כתב רחמנא ואכל לא תאכלוהו דלענין אכילה איכא עליו לאו דנבילה ולהכי אצטריך תרווייהו דחד מחבריה לא ילפינן ולמ"ד אחע"א בלא כולל ומוסיף בלא"ה ניחא דלדידיה אצטריך טריפה למעוטי טמאה דמנבילה לא שמעינן לה כיון דאחע"א גם טמאה ישנה בבל תאכל נבילה וכמו שיבואר לקמן בזה:

שם גמרא ור"מ חד למעוטי שחיטה כו' וחד למעוטי עוף טמא ור"י עוף טמא מנבילה נפקא וכתבו התוס' ז"ל הא דר"מ לא נפקא ליה מנבילה דס"ל איסור חל על איסור. וקשה לי לר' יוסי מא"ל ומאי עביד בהני טריפה דכתב רחמנא נהי דחדא אצטריך למעוטי שחיטה שהיא לפנים אבל אידך למה לי דלמעוטי עוף טמא לא אצטריך דהא ר"י לית לי' אחע"א ומנבילה שמעינן לה וי"ל דלר' יוסי אצטריך חד למעוטי שחיטה שהיא לפנים וחד לגלויי דמליקה שהיא לפנים אינה מטמאה אבל לר"מ לא צריך קרא למליקה שהיא לפנים כיון דאפילו במליקת טריפה מטהר אע"ג דאין מתרת את האיסור אלא דא"כ לר"י נמי הא אצטריך למליקה שהיא לפנים ומנ"ל למעוטי טריפה ששחטה אלא ע"כ מליקה שהיא לפנים דאינו מטמא ושחיטה שהיא לפנים מחד טריפה נפקא והא בהא תליא דאי מליקה שהיא לפנים מטמאת לא איצטריך קרא לשחיטה שהיא לפנים דאינו מטמא ודווקא אי מליקה שהיא לפנים אינו מטמא אלמא דבפנים עיקר מצוה במליקה שפיר ה"א דבשחיטה הוי נבילה וי"ל דרבי יהודה דממעט מנבילה עוף טמא דיצא זה שאין בו משום בל תאכל נבילה ס"ל כר"ש ביבמות דהאיסור השני אין לו חלות כלל אפילו לקוברו בין רשעים גמורים ולהכי ממעט ליה יצא זה שאין בו משום בל תאכל נבילה וכן ממעט ר"ש גופיה טבל דאין יוצאין בו ידי מצה דאין בו משום בל תאכל חמץ. אבל ר' יוסי ס"ל ביבמות דחייב שתים וכדמסיק התם לקוברו בין רשעים גמורים וחל שם איסור השני ג"כ א"כ אין למעט דיצא זה דאין בו משום בל תאכל נבילה דהא יש בו שם לאו דנבילה ג"כ ושפיר אצטריך טריפה למעוטי עוף טמא גם לר' יוסי. ועוד נראה דר' יהודה לא ממעט עוף טמא אלא מיתורא דקרא נבילה לא יאכל ע"כ למדרש אתי מי שישנו משום בל תאכל נבילה אבל בלא יתורא לא דרשינן הכי וא"כ לר"מ בלא"ה ניחא דנבילה אצטריך לאשמועינן דשיעור אכילה בכדי אכילת פרס ולא הוי מיותר ואם כן לא שמעינן מינה עוף טמא וכ"כ רש"י ז"ל דמיתורא דריש ר"י הכי ואם כן לרבי יוסי נמי ניחא:

שם גמרא וחד לשיעור בכדי אכילת פרס סד"א כו' יש לדקדק הא ר"מ לית ליה שיעור בכדי אכילת פרס כדאמר במתניתין דכריתות כאלו אוכל קליות. ופירש הרע"ב ז"ל שם דאפילו הפסיק בינתים השיעור לצרף כאלו אכל קליות היינו גרגיר אחר גרגיר ואם לא הפסיק בינתים אלא שהה בלעיסה אפי' כל היום כולו חייב וא"כ לית ליה כלל שיעור אכילת פרס באכילת איסור והיכי אמרינן הכא לר"מ שיעורא דאכילת פרס. וראיתי שם בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שפירש כאלו אוכל קליות היינו דר"מ מחמיר דווקא אם לא הפסיק בינתים אפילו שהה באכילה ולעיסה כאלו אכל קליות זא"ז בלי הפסק חייב ולפ"ז יש לומר דר"מ לא פליג אלא אם לא הפסיק בינתים אבל אם הפסיק מודה דאין מצטרף אלא בכדי אכילת פרס כדאמרינן הכא ובזה י"ל דדווקא לר"מ דאיכא שיעור אחר כאלו אוכל קליות ה"א דטומאת נבלות העוף דחידוש הוא מצטרף אפילו אם הפסיק בינתים בכדי אכילת קליות כאלו לא הפסיק אבל לר' יהודה דליכא שיעור אחר לא אצטריך קרא לנבילת העוף דאם לא בכדי אכילת פרס ליכא שיעור לדבר ופשטא דשמעתא בכריתות שם משמע כדעת הרמב"ם בפי' המשנה ודעת הרע"ב ז"ל צ"ע וכבר הערותי בזה בחידושי נזיר בשיטתא דטכ"ע בהא דאמרינן בפסחים הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס ע"ש:

דף ע:

גמרא מטהר היה ר"מ כו' ואפילו באווזין ותרנגולים צריך לדקדק מ"ט דר"מ בהא הא אווזין ותרנגולין לא קדשי אלא קדושת דמים ואפילו עוף יש לו פדיון בכה"ג כמש"כ רש"י ז"ל בסוף כריתות והיכי שייכא מליקה גבייהו ולולי פירש"י ז"ל הייתי אומר דר"מ ס"ל דאפילו בחולין מליקה מטהרת כיון דבקדשים כך היא מצותה הויא כשחיטה תדע דהא בשמעתין משמע דערף עז אי לאו דלאו חד מינא הוא היתה עריפתה מטהרת והתם בעז ליכא שום קדושה וכחולין היא דעגלה ערופה עצמה נאסרת בירידתה לנחל איתן איסור הנאה בעלמא אבל עז אין עליו איסור כלל ואפ"ה בעי למימר דעריפה מטהרת ועי' בר"ש פ"א דפרה שהביא דברי התוספתא דחומר במוקדשין מבעגלה שמוקדשין אינן נפדין אלא על מום קבוע כו' משא"כ בעגלה משמע דבעגלה שייך פדיון אלמא דיש בה קדושה ולדידי קשיא טובא אי שייך פדיון בעגלה כמו בפרה א"כ אמאי קאמר הש"ס בפ' אותו ואת בנו דלמ"ד עגלה לא נאסרה מחיים הא דתנן התם דלר"ש שחיטת עגלה הוי שחיטה שאינה ראויה אינה משנה ואי יש לה פדיון אפילו אי נאסרה מחיים הוי שחיטה ראויה כי היכי דאמרינן בפרה התם דאינה משנה משום דיש לה פדיון אלא משמע דבעגלה לא שייך פדיון כלל אלא איסור בעלמא הוא דרביע עלה בירידתה לנחל איתן ואין לה שום היתר אבל ליכא עלי' שם קדושה וא"כ הכא בעז וודאי לא נאסרה וחולין גמורים הוא ואפ"ה מיבעי ליה אי עריפה מטהרתה אלא דקשה הדבר לומר כן דלר"מ מליקת חולין מטהרת ועדיין צ"ע ועי' בה' רוצח וש"נ בד' הרמב"ם ז"ל דתצא ותרעה בעדר ע"ש ובמפרשי דבריו שם דאע"ג דחל האיסור בירידתה לנחל איתן מ"מ אם נמצא ההורג תצא ותרעה בעדר משום דהוי כהקדש טעות משמע קצת דיש בה קצת קדושה אלא דיש לומר דמד' הרמב"ם ז"ל מוכח איפכא דליכא עלי' שום קדושה אלא איסור בעלמא והיינו כשעומדת לעריפה מירידתה לנחל איתן מתחיל האיסור אבל נמצא ההורג דאינה עומדת לעריפה פקע האיסור מינה ותצא ותרעה בעדר ועי' בחי' סוטה ודו"ק:

שם גמרא ערף עז מהו כו' משמע דערף את הטריפה פשיטא דעריפה מטהרת כמו מלק את הטריפה ובירושלמי סוף סוטה מיבעי ליה עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה ובעי למפשט ממתניתין דחולין פ' אותו ואת בנו השוחט את הטריפה אלמא דשחיטה מטהרת את הטריפה כך פי' הק"ע שם והוא דחוק היכי ס"ד לפשוט עריפה משחיטה דהא לא מיבעי ליה אלא בעריפה ועוד דאמאי לא פשיט ממתניתין דפ' בהמה המקשה דתנן בהדיא דשחיטה מטהרת טריפה מטומאתה ועוד דמאי פשיט ליה התם מהא דד' ר"מ אפילו ערפה חייב משום אותו ואת בנו והיכי שמעינן מינה דאפילו טריפה מטהרת דילמא הא דעריפה חשוב כשחיטה היינו היכא דהיתה בהכשר אבל טריפה דפוסל בעגלה מנ"ל דעריפתה מטהרתה ונהי דלר"מ משמע בשמעתין דעריפה מטהרת הטריפה כמו מליקה היינו ממתניתין דהכא אבל לא ממשנה דחולין דהעריפה היה בהכשר והיה נראה דצ"ל חד סב שאל מהו שתטהר עריפתה מטומאתה ועריפה כמצוותה מיבעי ליה אי מטהרת ופשיט ממתניתין השוחט את הטריפה וכו' ותנן התם עגלה ערופה נמי חייב אלמא דחשיבא כשחיטה ואמר להו אנא בעי עריפה ואתון פשטון לי שחיטה דהשוחט קתני ואמרו לו האמר ר' ינאי דר"מ אפילו עריפה חייב משום אותו ואת בנו הרי דעריפה ג"כ חשיבא כשחיטה אמר להו מדר' ינאי אתון מגיבין לי ולקמן שם במשנה בנמצא ההורג כו' אמר ר' אמי משום רשב"ל דר"מ אם ערפה פטור דעריפה לא הוי כשחיטה לענין אותו ואת בנו ומכל הנ"ל משמע דשיטת הירושלמי דלענין חיוב אותו ואת בנו בעינן שחיטה דווקא ועריפה כמצותה הוי כשחיטה ומטהרת מטומאתה לר' ינאי וקשה קצת דבני מערבא אהדדי דבתלמודין ביומא פ' ב' שעירים איתא אמרי במערבא דחייתו לצוק זה הוא שחיטתו וחייב משום אותו ואת בנו אלמא דלא בעינן שחיטה כלל אלא איזה מיתה שיהי' כל שהיא כמצותה חייב וי"ל דהיינו הא דפליג ההוא חד סב עם רבנן דקיסרין דההוא סבא ס"ל דאין ראי' ממתניתין דחולין דמטהרת מטומאתה משום דס"ל אפילו אי אינה מטהרת חייב אפילו בעריפה דזה היא מצוותה ועריפתה זו היא שחיטתה וה"נ דחי' לצוק זו היא שחיטתה והיינו הא דאמרינן דאמרי במערבא דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ורבנן דקיסרין ס"ל דאינו חייב משום אותו ואת בנו אלא בשחיטה ועריפה נמי כשחיטה היא ומטהרת מטומאתה וכן משמע ביומא דאיכא פלוגתא בזה ומאן דמוקי התם כחנן משמע דלרבנן לא אשכחן מח"ז בשעיר דלא ס"ל דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ועי' שם בתוס' יומא ובחולין פ' אותו ואת בנו מה שהקשו דאמאי לא מוקי השוחט בעגלה היינו עורף ופוטר ר"ש משום דהוי שחיטה שאינה ראויה וביומא כתב דלרבי שמעון דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה לא ס"ל דחייתו לצוק דשעיר ועריפה דעגלה הוי שחיטה וזה צ"ע לפי משמעות שיטת הירושלמי דאי מטהרת מטומאתה הוי שחיטה ובתלמודין פשיטא לן דמטהרת מטומאתה וא"כ שפיר הוי שחיטה לענין או"ב ועל הרמב"ם ז"ל קשה קצת שלא ביאר בהלכות שחיטה דאעריפה נמי חייב כיון דפסק בה' עבודות יוה"כ דאפילו דחייתו לצוק הוי שחיטה כש"כ עריפה דמטהרת מטומאתה ובעגלה טריפה פשיטא דלדידן דקיי"ל דמליקה אין מטהרת טריפה ה"ה דעריפה אינה מטהרת טריפתה ואם נטרפה קודם ירידתה לנחל איתן נראה דהוי חולין גמורים אלא אפילו נטרפה לאחר ירידתה ג"כ היה נראה דתצא ותרעה בעדר לשיטת הרמב"ם בנמצא ההורג דפקע איסורה ה"נ נטרפה כיון דלא חזיא לעריפה פקע איסורה וכ"ז צ"ע יותר ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבארו הדברים וגם דברי התוספתא שנראה דעגלה יש לה פדיון צ"ע גדול לישב וכנ"ל וכן נראה מהא דעגלה הוי בכלל אלו שנעשית מצותה ואסורה משמע דאין לה שום היתר דלא כדאמרינן בפרה דנפדית על גב מערכתה ודו"ק:

ודרך אגב ראיתי בירושלמי שם דמיבעי לי' אי בעינן בעגלה ערופה שנים או רוב שנים ע"ש בסוף סוטה ובדברי הרמב"ם ז"ל לא הוזכר זאת ועי' בק"ע שם ולכאורה נראה מהא דאמרינן הכא דמטהרת מטומאתה ש"מ דחותך הסימנים גם כן דאל"ה לא היתה מטהרת כלל אלא דצ"ע כיון דעורף המפרקת בקופיץ כבר היא מתה ומה אהני חתיכת הסימנים אח"כ וכדאמרינן בחולין וכי מתה עומד כו' וגבי חטאת העוף אמרינן דחותך המפרקת בלא רוב בשר אבל בעגלה לא אמרינן הכי וא"כ כבר היא מתה על ידי שבירת המפרקת ולמה יחתוך הסימנים עוד והא דמטהרת מטומאתה ע"כ העריפה עצמה מטהרתה כיון דכך היא מצותה:

שם גמרא כפרה כ' בה כקדשים יש לדקדק א"כ למה לי קרא לעיל במליקה שהיא לפנים דאינו מטמא תיפוק לי' מדכ' בהו כפרה בפ' מצורע ולרש"י ז"ל לעיל שפי' דלא איצטריך קרא אלא לעולת העוף ניחא קצת די"ל דוכפר קאי על חטאת אבל מ"מ עולת העוף דהיא עצמה קדשים אטו גרע מעגלה דכ' בה כפרה כקדשים וי"ל דע"כ לא שמעינן דעריפה מטהרת אף על גב דלאו שחיטה היא מדכ' בה כפרה כקדשים היינו לבתר דשמעינן בקדשים גופייהו דמליקה מטהרת אע"ג דלאו שחיטה היא אבל אי לא אשמעינן קרא בקדשים בעגלה נמי לא הוי ידעינן ודו"ק:

הדרן עלך חטאת העוף פרק שביעי

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה