קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ז - חטאת העוף · דף סו:
תוס' בד"ה דשני במליקה תימא לי כו' עי' בצ"ק וע"כ צ"ל דמשמע להו להתוס' ז"ל דעל בבא דרישא נמי קאי קושית הש"ס דלא כר"י וע"ז הקשו כיון דמלק למעלה הרי לא נמשכה כו' אלא דמש"כ דבהזאה נמי תליא יתבאר לקמן אי"ה:
שם תוס' בד"ה דשני במיצוי כו' עי' בדבריהם ז"ל שרצו לפרש דמעשה חטאת מיקרי כל שהזה תחילה אע"ג דמיצה אח"כ לא הוי אלא מעשה חטאת דמיצוי שאחר הזאה לאו כלום הוא כיון דכבר נתכפרו בעלים בהגיע דם למזבח ע"ש ולא משמע הכי לעיל סוף פ' ק"ק דקאמרינן התם דאי עביד מיצוי הוי מעשה עולה אע"ג דעביד הזאה ומסקי התוס' ז"ל נתכפרו בעלים אם עשה העבודה שלא כתיקנה דמצותה במיצוי והוא הזה אלא דשני במיצוי היינו שלא מיצה כלל אלא הזה וכמ"ד מיצוי חטאת העוף לא מעכב ולא הבנתי מי הכריחם ז"ל לאוקמי כמ"ד מיצוי לא מעכב בחטאת דאפילו למ"ד מיצוי מעכב א"ש משום דמ"מ הזאה מעשה חטאת הוא וכן נראה בלשון הרמב"ם ז"ל דבבבא דחטאת העוף שעשאה למעלה כ' דמיירי בהזייה ועולת העוף שעשאה למטה כ' דמיירי אפילו במליקה והך בבא דחטאת שעשאה למטה כמעשה עולה כ' דמיירי במליקה ע"כ לאו דווקא במליקה אלא רבותא קמ"ל דבמליקה נמי הוי כמעשה עולה אם הבדיל ועולת העוף שעשאה למעלה כמעשה חטאת כתב סתמא משמע דמיירי בין במליקה בין במיצוי והוא ז"ל ס"ל דמיצוי חטאת העוף מעכב ודו"ק: