קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ה - איזהו מקומן · דף מח:
שם רש"י בד"ה דכתיב בכשבה כו' ותילף מיני' כשבה למצוה וכי הדר תני לענין כו'. נראה דצ"ל ותילף מיני' כשבה היינו לעיכובא דמהך קרא דשעירה שמעינן לעיכובא גבי כשבה וכי תני קרא בכשבה איצטריך לפנימיות ושעירי הרגלים ועי' בזה בת"כ באורך ובק"א שם ועי' רש"י ותוס' ז"ל במנחות מש"כ שם:
שם תוס' בד"ה אותו בצפון כו' תימא ל"ל קרא כו' כוונתם כיון דאשכחן בקדשים קלים דשחיטה לא דמיא לקבלה לענין פנים ה"נ ליכא למילף שחיטה מקבלה לענין צפון בק"ק. ותי' דחוק דלרבנן דשמעון התימני אותו מאי עביד לי' ונראה דאע"ג דבקדשים קלים לא דמיא שחיטה לקבלה ושוחט אפילו לפני ה' לא בעינן היינו משום דשחיטה לאו עבודה היא אבל קבלה דעבודה היא בעינן שיהיה מקבל בפנים דכ' לעמוד לשרת לפני ה' וכמו שכתב רש"י ז"ל לעיל בפ' כל הזבחים (דף כו) אבל הכא בק' קדשים דהחמירה תורה קבלה דווקא בצפון אימא דשחיטה נמי בין השוחט ובין הקרבן יהיו דווקא בצפון כי היכי דמקבל בצפון וק"ל:
שם תוס' בד"ה מה לבן צאן שכן קבע לו כלי. ואם תאמר וליעבד ק"ו הכי כו' עי' צ"ק מה שכ' בזה ואין דבריו מובנים דע"כ האי תנא דבעי למילף דבן עוף טעון צפון לא ס"ל כר' יוסי דריש פ' ק' קדשים דקדשים שנשחטו בראש המזבח כשירות דאליבי' לא שייך למימר דבן עוף טעון צפון כיון דמליקה בראש המזבח וכל המזבח כשר גם לקדשי קדשים ע"כ ס"ל כר"י בר"י דמתניתין לקמן דמזבח עצמו ג"כ בעינן צפון ולקמן בפ' קדשי קדשים יתבאר יותר בס"ד:
שם תוס' בד"ה אלא אין שוחט כו'. אבל מקבל בצפון וכדמסיק בגמרא דולקח לא משמע לי' תימא כו' ושמא כו' ויש לדקדק ר' אחי אותו דגבי שעיר מאי עביד ליה דלמקבל לא איצטריך כיון דדרש ולקח ולשוחט ג"כ לא איצטריך דמאותו דגבי עולה שמעינן דאין השוחט בצפון וי"ל דהש"ס אזיל בשיטתי' דרבינא דלר' יהודה ניחא דאיצטריך אותו למעוטי שעיר נחשון אלא דלר"ש קשיא ומסיק דאיצטריך דאין השוחט בצפון. אבל מקבל בצפון דולקח לא משמע לי' ור' אחי' דיליף מקבל בצפון מולקח דריש אותו דשעיר לשעיר נחשון כר' יהודה:
שם גמרא אשכחן שחיטה בעולה למצוה קבלה נמי למצוה אשכחן ופירש"י כדאמרן אבל מקבל בצפון וכבר הקשו התוס' דמאותו דגבי חטאת דרשינן דמקבל בצפון וא"כ בעולה מנ"ל קבלה ומקבל למצוה ועוד עיכובא דמקבל בחטאת מנלן דלא מצינו ששינה אלא על השחיטה והקבלה ע"ש. ויש לדקדק דקבלה עצמה בחטאת היכן מצינו ששינה אלא נראה דילפינן קבלה מולקח דכתיב בתר ושחט כמש"כ רש"י ז"ל לעיל וא"כ כי היכי דשחיטה מעכב ה"נ קבלה דמעכב וה"ה מקבל דמחד קרא ילפינן לה מולקח ולמ"ד נמי דילפינן מאותו דשעיר דמקבל בצפון מסתבר דמקבל כקבלה ומה שהקשו מקבל בעולה למצוה מנלן ג"כ קשה קבלה עצמה ג"כ למצוה בעולה מנ"ל וע"כ י"ל דמאותו דעולה דילפינן דאין השוחט בצפון שמעינן מינה דמקבל בצפון אלא דלא שמעינן אלא למצוה וגבי אשם לקמן ג"כ לא מצריך קרא לעכב אלא בשחיטה וממילא שמעינן למקבל וקבלה דמעכבא כמו בחטאת ועולה ועיין תוס' ז"ל לקמן בד"ה לעכב: