אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק ד - בית שמאי › דף מה.

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ד - בית שמאי · דף מה.

דף מד:

תוס' בד"ה הילכתא למשיחא כו' ונראה דרב יוסף דווקא דאית ליה הכי כו' עי' בנדה ד' ס"א ע"ב:

שם משנה קדשי עו"ג אין חייבין כו' והשוחטן בחוץ פטור ר"י מחייב התוס' ז"ל בד"ה והשוחטן כו' דקדקו אמאי לא תני בברייתא השוחטן בחוץ ובמתניתין לא תנן תמורה ונסכים ומתוך דקדוק זה נ"ל לישב ד' הרמב"ם ז"ל שפסק בכולן כר"ש ובשחוטי חוץ כתב כר"י דחייב והיינו משום דכל הני דתני בברייתא לא קאמר ר' יוסי אלא רואה אני בכולן להחמיר משמע דלדידיה גופא לא פסיקא ליה כ"כ אלא רואה הוא להחמיר ומש"ה פסק בכל הני דתני בברייתא כר"ש דפשיטא ליה לקולא ולהכי לא תני שחוטי חוץ בברייתא משום דבשחוטי חוץ מחייב ר' יוסי כדתנן במתניתין ולא תיקשי בזה קושית התוסי"ט על הכ"מ ז"ל ע"ש ולהכי לא תני במתניתין כל הני דברייתא כיון דלא מצי למיתני דר"י מחייב בכל הני והא דתנן פיגול ונותר וטמא הוא משום דהכא עיקרן של דין פיגול ונותר וסעד לד' הרמב"ם ז"ל דפסק בשחוטי חוץ לחיובי הוא מהא דאיתא בסוף מכילתין ועו"ג בזמה"ז רשאי לעשות כן היינו להקריב בבמה מה"מ דת"ר דבר אל בני ישראל בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ולא עובדי גלולים היו מצווין כו' והיינו ע"כ כר' יוסי דמחייב בשחוטי חוץ דאי כר"ש למה לי למעוטי כיון דאפי' ישראל אינו מצווה על קרבן עו"ג וכן מהא דאמר רב אסי וכו' ואי ישראל עצמו אינו מצווה אמאי אסור לעשות שליחותן ועי' תוס' שם בד"ה אסור לסייען. ונראה דבהכי פליגי ר"ש ור"י ר"ש דריש מיעוטא דבני ישראל דקדשי עו"ג שהוקדשו אפילו למזבח אין בהם משום שחוטי חוץ אפילו ישראל ור"י ס"ל דקדשי עו"ג שהוקדשו למזבח חייבין עליהם משום שחוטי חוץ ועו"ג עצמן אין מצווין על שחוטי חוץ ממיעוטא דבני ישראל ועי' תוסי"ט במתניתין שכ' דלא מצא טעם מפורש לפטור שחוטי חוץ והדבר פשוט דמבני ישראל אימעיט וכנ"ל:

שם תוס' בד"ה והשוחטן כו' ועו"יל כו' לא נהנין מדרבנן כו' ועיין בחי' ריש תמורה מש"כ שם דמסתבר דאסור בהנאה מה"ת:

שם גמרא אמר ר"י רואה אני בכולן להחמיר שנאמר בהם לה' משמע דקאי גם אנסכים והיכי מייתי ראיה לזה מדכתב לה' הא כבר איפליגי בזה ר"ע וריה"ג לריה"ג מביא אפילו יין ולר"ע אינו מביא אלא עולות לבד ולפמש"כ התוס' ז"ל במנחות ד' ע"ג דהא דאינו מביא נסכים היינו אפי' לעולתו וקרבנו טעון נסכים היינו משל ציבור י"ל דר"י אפי' מלה' דקרבנו שוה לשל ישראל וכשמביא עולה או שלמים מביא עמהם נסכים ג"כ והכי משמע התם דמוקי לדרשא דאזרח כר"ע ואי בנסכים הבאין בפ"ע קאמר למה לי מיעוטא דאזרח הא כבר אימעיט מעולה אין לי אלא עולה בלבד אבל אי בנסכים הבאים עם הזבח מיירי איצטריך אזרח דהוא אינו מביא נסכים עם הזבח אלא דא"כ למה ליה למימר התם לר"ע עולה וכל אביזרהא כיון דמשל ציבור הן באין ועוד יפלא על גירסא זו הא מבואר במתניתין דשקלים אמר ר"ש ז' דברים התקינו כו' שולח עמה נסכים קריבים משלו אלמא דלר"ש הוא עצמו יכול להביא נסכים והיכי מצינן לומר דהא דאמר ר"ש הכא אין מביאין נסכים היינו אפי' עם הזבח וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מעה"ק שכ' עולות העו"ג אין מביאין עמהם נסכים אבל נסכיהם קריבין משל ציבור ועי' שם בכ"מ ז"ל שכ' בשם הר"י קורקוס דגרס אין מביאין עליהם נסכים וכגרסת הש"ס בתמורה והקשה הלח"מ ז"ל מהא דבה' שקלים פ"ד כתב למתניתין דשקלים ששלח עולתו ממדינת הים אם הביא דמי נסכים יקרבו משלו ואם לאו יקרבו משל ציבור אלמא מביא נסכים לקרבנו ותי' הוא ז"ל דהא דאימעיט מאזרח היינו דעו"ג אינו מחוייב להביא נסכים אבל אם הביא הביא וגם זה קשה דא"כ מאי התקינו ב"ד דיקרבו משל ציבור הא ד"ת כן הוא דקריבין משל ציבור מריבויא דככה והיה נראה בנוסחא זו בד' הרמב"ם ז"ל בה' שקלים וכן מי ששלח עולתו ממדינת הים ולא שלח עמה נסכים כו' ומיירי בישראל וא"ש לישנא דממדינת הים דאי דאי לאו הכי דבישראל מיירי מדינת הים למה לי. אבל במנחות שם מבואר דגרסינן עו"ג ששלח כו' ותיקשי דר"ש אדר"ש וצ"ע:

שם גמר' בד"א בקדשי מזבח כו' עי' תוס' בד"ה דומיא דתרומה שכ' לפרש דזה ד' ר' יוסי היא ועי' בתוספתא מבואר אבל בקדשי בדה"ב ר' שמעון נמי מודה ע"ש:

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה