קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ג - כל הפסולין · דף לב.
גמרא שחטו דיעבד כו' לכתחילה לא ורמינהו כו' משמע ליה מברייתא דתני שהשחיטה כשירה כו' דאפילו לכתחילה כשרים כיון דלא הצריכה התורה כהונה בשחיטה מנלן לאחמורי לכתחילה ומשני דכולן כשרים אפי' לכתחילה והאי דנקט דיעבד משום טמאים דמדרבנן לכתחילה לא שמא יגעו בבשר ופריך וטמא דיעבד שפיר דמי ורמינהו וסמך ושחט מה סמיכה כו' אף שחיטה בטהורים ויש לדקדק היכי משמע ליה מהכא דאפילו דיעבד נמי לא דילמא לא נאסר אלא לכתחילה משום איסור כניסה בטומאה אבל השחיטה כשירה בדיעבד וי"ל דא"כ למה לי הקישא דוסמך ושחט הא איסור כניסה בלא"ה ידעינן אלא לאשמעינן כי היכי דסמיכה ליכא בטמאים כלל ה"נ שחיטה ליכא בטמאים ולאו שחיטה היא כלל ומשני דהאי הקישא אינו אלא מדרבנן דסמיכה שפיר ליכא בטמאים דביאה במקצת שמה ביאה אבל שחיטה אפשר דעביד סכין ארוכה ושחיט ורב חסדא מתני איפכא מה שחיטה בטהורים כשמעון התימני דהשוחט ג"כ צריך שיהיה לפנים אף סמיכה בטהורים אע"ג דביאה במקצת לא שמה ביאה ואפשר דמעייל ידיה כו' מ"מ פטריה רחמנא מסמיכה משמע דלשמעון התימני שחיטה בטמאין פסולה דיעבד וכי מחשבו אפילו בשחיטה לא הוי מחשבה אלא די"ל דלשמעון התימני נמי ליכא אלא איסור לכתחילה משום כניסה אבל דיעבד אם נכנס הטמא ושחט השחיטה כשירה ואפ"ה שפיר ילפינן בהקישא דטמא פטור מסמיכה כי היכי דטמא אינו שוחט לכתחילה מה"ת וא"כ י"ל הא דרב חסדא מתני איפכא אתי לשנויי מתניתין דתנן דיעבד משום דאתיא כשמעון התימני דטמא אסור לשחוט לכתחילה:
והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' פסהמ"ק כ' דטמא אסור לשחוט אע"פ שהוא חוץ לעזרה ופשט ידיו לעזרה ושחט שמא יגע בבשר ודקדק הלח"מ הא בגמרא אמרינן דעביד סכין ארוכה ותי' דזה אליבא דמ"ד ביאה במקצת שמה ביאה אבל למאי דקי"ל דלא שמה ביאה מותר לשחוט ע"י פשיטות ידו אי לאו דשמא יגע בבשר. ואין זה מובן דהא איסורא איכא לכ"ע גם בביאה במקצת כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' ביאת מקדש וא"כ בלא"ה אסור לכתחילה לשחוט ע"י פשיטת יד ונראה דמש"כ הרמב"ם ז"ל ופשט ידיו בעזרה אין כוונתו שהכניס ידיו לעזרה אלא ע"י סכין ארוכה וכמש"כ בפי' המשנה ג"כ ולקמן בשמעתין יבואר יותר בזה בס"ד:
תוס' בד"ה שהשחיטה כשירה בנשים כו' עי' תוס' קידושין דף נ"ב שהקשו מכאן לפי' רש"י דאשה אסורה ליכנס לעזרה מהא דאשה שוחטת לכתחילה ע"ש ואין מזה הכרח דאפשר בסכין ארוכה וליכא למימר דילמא אתיא לאמשוכי דלכ"ע ליכא בנשים ליכנס לעזרה אלא איסור דרבנן ולא שייך למיגזר ובלא"ה אין כאן קושיא כ"כ דרש"י ז"ל מודה דלצורך עבודה נכנסת ואפילו לסמוך דאינה מחויבת יכולה ליכנס דנשים סומכות רשות וה"נ מותרת לשחוט קרבנה ולא כ' רש"י ז"ל דיש איסור אלא שלא לצורך עבודה וק"ל:
שם תוס' בד"ה ובטמאים כו' וא"ת תיפוק ליה דילמא אתי לאימשוכי כו' ונראה דמתניתין גופא משמע ליה להש"ס דטעמא דטמאים אסורין לכתחילה הוא משום שמא יגעו בבשר מדתנן ובלבד שלא יגעו בבשר ומאי קמ"ל בזה אלא אתי לאשמעינן דהא דאסור לכתחילה הוא משום שמא יגעו בבשר והך גזירה עדיפא שמא יפסול הקרבן לגמרי אבל בהנך חששי שמא ימשך או שמא יכניס ידו אין כאן חשש לפסול הקרבן:
שם בא"ד והקשה רבינו אפרי' כו' איך יתכן שיהי' סכין ארוכה כ"כ ותי' ר"ת דבנטמא בעזרת נשים לא החמירו על טמא מת לצאת כו' ומורי [היינו הר"י ז"ל] מתרץ דלא גזרו אלא בעזרת נשים ואפשר לשחוט דרך שאר פתחים כו' ולהני תרתי תי' יקשה בקדשי קדשים הא לא אפשר ליה לטמא לשחוט אבל אין לחוש לזה דהא דאמרינן שמא יגעו בבשר הוא משום קדשים קלים והר"ר אפרים תי' דשחיט דרך גגין ועליות כו' ובחולין ד' ב' תי' עוד דאיירי בבמה ולא משמע הכי בשמעתין דקאמר שחיטה נמי הכתיב לפני ה' אפשר דעביד סכין כו' אלמא דמיירי במקדש דבבמה מאי לפני ה' דקאמר וי"ל דאמתניתין דחולין כ' כן דמיירי בבמה אלא דא"כ מאי קאמרינן התם תנינא חדא זימנא הכא במכילתין דילמא אי מהכא ה"א דטעמא משום שמא יכניס ידו לפנים וכמ"ד ביאה במקצת שמה ביאה ובקדשי מקדש או דה"א דטעמא משום דאתי לאמשוכי בפנים ועי' תוס' ותו"י ביומא שם וכ"ז בקדשי המקדש אבל בקדשי במה ה"א דגם לכתחילה שרי לטמא לשחוט להכי אשמעינן מתניתין דחולין דאפילו בקדשי במה אסור לטמא לשחוט שמא יגע בבשר ולפמש"כ לעיל דממתניתין גופא שמעינן דטעמא משום שמא יגע הוא א"ש ודו"ק: