קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק ב - כל הזבחים · דף כט.
תוס' בד"ה למקום שיהא משולש כו' ע"ש שהקשו על פי' רש"י ז"ל הא קרא קמא בחוץ לזמנו מיירי ומקום משולש ליתא בחוץ לזמנו וכ' דיש מפרשים דכל מחשבות לא פסלי אלא במזבח החיצון ודחו גם זה הפי' דמחשבת חוץ לזמנו וודאי איתא גם בפנימיות וכ' עוד די"מ דצריך שיעמוד המחשב במקום משולש וגם זה הפי' דחו והקשו מהא דכל הפסולין דיליף מהאי טעמא דלא הוי מחשבה בניתנין בחוץ שנתנן בפנים וכן איתא לקמן ד' פ"ב וכ' עוד י"מ דשלישי בחוץ לזמנו איירי דאם חישב לזרוק דם שלמים למחר לא הוי פיגול ודברים אלו ג"כ נפלאים הם לעשות פלוגתא חדשה ומש"כ דהך דרשא דמקום משולש פלוגתא דתנאי היא בפ' כל הפסולין ג"כ אינו מוכרח כמו שיתבאר שם בס"ד והעיקר נראה כפי' הר"ר י"ט ז"ל אבל לא כדבריו ז"ל דמחלק בין קדשים קלים לק"ק דבקדשים קלים לא נפסל אלא במחשב לזרוק חוץ לירושלים וגם זה דבר תימא הוא ולא אשכחן בזה שום חילוק אלא עיקר קרא לא אתי [אלא] למחשב מעזרה להיכל או איפכא דלא מיפסל וילפינן משלישי ונהי דפשטי' דקרא מיירי בחוץ לזמנו מ"מ מיתורא ילפינן לה לחוץ למקומו כי היכי דפסול חוץ לזמן שלישי ה"נ לא מיפסיל אלא חוץ למקום משולש בפסול ג' אלו דם ובשר ואימורים היינו חוץ לעזרה דכל הני ג' מיפסלי בה ואע"ג דבקדשים קלים לא מיפסיל הבשר חוץ לעזרה כיון דמיפסיל בקדשי קדשים שפיר הוי מקום משולש לאפוקי מעזרה להיכל ומהיכל לעזרה דלאו מקום משולש הוא ואפילו בחטאת דמיפסיל דם אם נכנס לפנים מ"מ בשר ואימורין לא מיפסלי בכניסתן להיכל ואינו בכלל חוץ למקומו והכי משמע פשטא דכל הני סוגין:
ומה שיש לדקדק בזה הוא למאי דקי"ל דכל הני כמקומן דמי א"כ למה לי קרא דשלישי למעוטי דליכא פסול מחשבה מחוץ לפנים ומפנים לחוץ הא בלא"ה ידעינן דליכא פסול מחשבה כיון דאם זרק בפנים ג"כ כמקומן דמי וצ"ל דלא איצטריך אלא לחטאת וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל או דאיצטריך שלא יפסל הקרבן במחשבה זו וכמש"כ לעיל בדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ' כל הפסולין ויתבאר עוד בזה לקמן פ' כל הפסולין בס"ד:
שם בא"ד ולהאי פירושא ניחא כו' מד' משמע דקושיתם לעיל אמאי לאלתר כשר הוא משום פסול מחשבה. להכי כ' דלהאי פירושא ניחא דלאו מקום משולש הוא והקשו א"כ למחר אמאי פסול הא לאו מקום משולש היא דאין לומר מידי דהוי אמחשבת הינוח דמשמע דלא צריך להאי טעמא אלא למסקנא דכמקומו דמי ואין דבריהם ז"ל מובנים דלכולהו פי' תיקשי למחר אמאי פסול כיון דס"ד דלאו כמקומו דמי ולאו זריקה היא אלא ע"כ כר"י אתיא ומשום מחשבת הינוח או כמש"כ לעיל בשיטת הרמב"ם ז"ל דלמחר פסול גם לרבנן ומה ענין דבריה' אלו לפי' הר"ר י"ט ז"ל וצ"ע:
שם גמרא וכי מאחר שהוכשר יחזור ויפסול ואמר לו ר"ע מצינו בזב כו' לכאורה לר"א דס"ל דם אע"פ שאין בשר א"כ אם לא היה הבשר כלל היה מרצה ואם נעשה נותר אינו מרצה. והיה נראה דהשיב לד' ר"ע דפריך ליה מזב וי"ל דס"ל לר"ע כר' יהושע דאם אין בשר אין דם לזה השיב לו הרי הוא אומר המקריב כו' אלא דא"כ לר"א המקריב למה לי וצ"ל דה"א אם אין בשר כלל מרצה אבל בשביל החטא שאכל נותר אינו מרצה להכי איצטריך המקריב:
שם תוס' בד"ה ואין מאחר נדרו כו' יש תימא כו' ונראה דאיצטריך קרא שלא נימא דהוי כקרבן שעבר זמנו ופסול הוא כמו כבש יותר מבן שנה. והכי אמרינן לקמן בברייתא יכול יהיה בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין וכיון דלא ירצה מיירי בפסול חוץ לזמנו כתב רחמנא מיעוטא דאותו דאין קרבן נפסל חוץ לזמן בל תאחר: