אור ברסלב
קרן אורה על זבחים פרק ב - כל הזבחים › דף כד:

קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ב - כל הזבחים · דף כד:

דף כד.

גמרא במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי כו'. מפשטיה דהא שמעתא נראה דכל הני תנאי רבנן ור"ש ור"א בנו כולהו ס"ל דדווקא היכא דכתיב אצבע בעי ימין ורבנן ס"ל דאצבע קאי אקבלה ואנתינה ור"ש ס"ל דלא קאי אלא לאחריו אנתינה ור"ש בנו ס"ל דלא קאי אלא לפניו אקבלה. ולדידיה זריקה בשמאל כשירה אפילו בחטאת אבל בשאר קרבנות דלא כתיב אלא כהונה לכל הני תנאי כשר בשמאל בין הקבלה בין הנתינה. אבל סתמא דמתניתין דתנן בכל הקרבנות קיבל בשמאל פסול ע"כ משום דס"ל דכהונה לחוד ג"כ ימין הוא דילפינן ממצורע. ורבב"ח אמר כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין וס"ד דתרתי בעי ופריך מקמיצה דלא כתיב אלא כהונה. והא דלא פריך מקבלה דתנן במתניתין דשמאל פסול היינו משום דגבי קבלה כתיב כהונה ואצבע לת"ק דר"ש ולקח הכהן כו' באצבעו. ואע"ג דבחטאת הוא דכתיב והכא תנן בכל הקרבנות דשמאל פסול. י"ל דאהקישא דזאת התורה סמיך כדאמרינן לקמן בפרק דם חטאת. אבל מקמיצה פריך שפיר דקמיצה ליכא למילף מזאת התורה דהיא במקום שחיטה דאפי' בזר כשר ומהא מסיק דאו אצבע או כהונה קאמר. והמפרשים הקשו אמאי לא קאמר דקמיצה נפקא מגז"ש דיד יד. וקושיתם היא קושית הש"ס דפריך למה לי גז"ש דמדרב"ח נפקא ומשני חד לקומץ וחד לקידוש קומץ. והיינו דאיצטריך רבא למימר הכא דמכהונה שמעינן חדא ואידך מגז"ש:

שם גמרא כי אמרינן כו' בדבר המעכב כפרה פירש"י ז"ל אבל הולכה לא מעכבא דהוא עצמו שלא הוקטרו כו'. ובמנחות פירש"י דהולכת אברים אפשר לבטלה ע"ש והעיקר כמש"כ כאן. והכי אמרינן בהדיא ביומא ריש פ' הוציאו לו כו' דהולכת הדם פסול בשמאל אע"ג דהולכת אברים כשר משום דלא מעכבא כפרה. וע"כ היינו דהוא עצמו שלא הוקטרו כו' דאי משום דאפשר לבטלה הולכת הדם נמי אפשר לבטלה אם לא שנא' דלרבנן דר"ש לעיל א"א לבטלה. וכמו שנתבאר בארוכה לעיל בסוף פ"ק. ועי' צ"ק ז"ל:

שם גמרא והרי קבלה דכתיב ביה כהונה פירש"י דכתיב והקריבו בני אהרן כו'. ולא פי' מולקח הכהן מדם החטאת דלר"ש י"ל דהכלי אזריקה קאי אע"ג דלעיל משמע דלר"ש נמי ולקח היינו קבלה היינו לאביי אבל למאי דשני רבא ליכא התם קבלה כלל. ועוד י"ל דמקרא דולקח דכתיב בחטאת לא מצי לאקשויי דאיכא למימר דר"ש מכשיר בשאר קרבנות כמו בזריקה לקמן דלא קאי אלא אשאר קרבנות אבל מקרא דוהקריבו כתב כהונה בכל הקרבנות:

שם גמרא והרי זריקה דתנן זרק בשמאל פסול ולא פליג ר"ש ורש"י ז"ל במנחות הקשה אמאי לא פריך מקמיצה דתנן שמאל פסול ולא פליג ר"ש ע"ש. וי"ל דמקמיצה לא קשיא דמהא דמכשיר בקבלה שמאל שמעינן דה"ה קמיצה וכמש"כ רש"י ז"ל לקמן בקידוש קומץ דלא עדיף מקבלה אבל מזריקה פריך שפיר דהוי ליה לאפלוגי גבי זריקה דמקבלה לא שמעינן דהא זריקת חטאת לכ"ע בימין אלמא דזריקה חמור מקבלה. אלא דלפ"ז הוי מצי לשנויי דמש"ה לא פליג ר"ש בזריקה משום דאיכא זריקה דמודה דשמאל פסול כמו זריקת חטאת. אבל בקבלה פליג שפיר ומכשיר בכל הקבלות אפילו של חטאת. ועוד דהא אמר ר"ש בהדיא כל מקום שנאמר יד אינו אלא ימין והיינו לקמיצה וכבר ידע מהאי ברייתא. ורש"י ז"ל במנחות כ' דלא פריך מקמיצה משום דנפקא ליה לר"ש מהקישא דכחטאת כאשם. וע"ז קשה דע"כ לא ידע מהאי דרשא דא"כ הא בהדיא ס"ל לר"ש דבשאר קרבנות שמאל כשר כיון שהם בכלי. והתוס' ז"ל בד"ה והרי זריקה הקשו מאי פריך הכא אמאי לא פליג ר"ש בזריקה דילמא מודה בזריקת כל הקרבנות דבעי ימין מהקישא דזאת התורה וכדאמר ר"ע לקמן בסוף פרק דם חטאת. ונהי דבאמת שמעינן לר"ש דמכשיר שמאל בזריקת שאר קרבנות כדמוכח מדרשא דכחטאת כאשם מ"מ השתא דלא סליק אדעתא הך דרשא ובעי לאוכוחי דר"ש לא פליג בזריקה דילמא באמת לא פליג ויליף מהקישא דזאת התורה. והיה נראה דהא דילפינן לקמן כל הקרבנות מהקישא דחטאת דבידו הימנית היינו לת"ק דר"ש דיליף קבלה בחטאת ג"כ מאצבע דכתיב ביה ושפיר מקשינן כל הקרבנות לחטאת דבעינן ימין בין בקבלה בין בזריקה. אבל לר"ש גופיה דס"ל דקבלה כשר בשמאל ולא כתיב אצבע אלא גבי זריקה תו לא מקשינן כל הקרבנות לחטאת דדווקא גבי חטאת דהזריקה באצבע היא בעי ימין אבל שאר קרבנות דבכלי הוא מנלן דבעי ימין:

ור"ת ז"ל גרס והרי מליקה כו' ועופות ליתנייהו בהקישא דזאת התורה. והא דאמרינן בחולין כמשפט חטאת בהמה כו' היינו להזאה אבל מליקה כשר בשמאל לר"ש. אבל מהקישא דזאת התורה משמע מדבריהם דהוי ילפינן אפילו מליקה אי לאו דעופות לאו בכלל הקישא הוא ולא ידענא מי הכריחם לזה ולמה לא נימא דמהקישא דזאת התורה ג"כ לא ילפינן מליקה שהיא כנגד שחיטה וכמש"כ לענין קמיצה דלא ילפינן מהקישא דזאת התורה אע"ג דמנחה בכלל הקישא הוא. וכמש"כ התוס' ז"ל בריש מנחות. ושם במנחות כ' די"ל דעופות ג"כ בכלל הקישא דזאת התורה הוא והא דאיצטריך שם בחולין להקישא דכמשפט היינו כר"א דלית ליה להאי הקישא בסוף פ' התודה. וע"ז קשה הא ר"א ס"ל כר"ש דבכל הקרבנות שמאל כשר. וכדאיתא לעיל בפ"ק דלר"א הקישא דכחטאת כאשם דכתיב גבי מנחה אתי לכדר"ש בא לעבדה בכלי כו' והיכי נימא דעולת העוף חמיר מעולת בהמה דבעולת בהמה שמאל כשר ובעולת העוף פסול. אלא דע"כ משמע הכי למ"ד דהקישא דכמשפט לר"ש איצטריך דבעינן דווקא אצבע אלמא אע"ג דבעולת בהמה שמאל כשר בעולת העוף פסול. וצ"ל מפני שהיא עבודה ביד וכל עבודה ביד לר"ש נמי בעי ימין כמו במנחה. וא"כ הדק"ל מנלן למקשן דפליג ר"ש במליקה דילמא מודה בה משום דעבודה ביד היא ולא גרע מקמיצה דבעי ימין גם לר"ש וכי היכי דילפינן מהקישא דכחטאת כו' דבכל עבודות יד הם בימין אפילו קמיצה אע"ג דליכא בחטאת ה"נ נילף מהקישא דכמשפט חטאת בהמה ואפילו למליקה כיון דעבודת יד היא. אלא דע"כ לאו בכל עבודת יד מודה ר"ש דהא אמרינן לקמן דקדוש קומץ בשמאל אכשורי מכשר ופירש"י ז"ל לקמן דלא עדיף מקבלת דם אע"ג דעבודה ביד היא. ורש"י ז"ל בשמעתין פי' קידוש קומץ היינו אחיזת הכלי שהוא מקדש בו צריך שיאחז בימין ודבריו צ"ע דנראה יותר דקידוש קומץ היינו שיקדש הקומץ בכלי בימינו דאי אוחז הכלי בימינו אם כן הקומץ ע"כ בשמאלו. וכן פירש הוא ז"ל במנחות לקידוש קומץ כפשטיה שיקדש בימינו. ועי' תוס' ז"ל שם בד"ה בשמאל אכשורי מכשר מה שכתבו על פי' רש"י שם:

שם תוס' בד"ה והרי כו' אי נמי אפילו ר' יהודה מודה בעופות כו'. וכ"כ לקמן בפ' חטאת העוף ושם יתבאר מה שיש לדקדק בדבריהם ז"ל:

שם בא"ד והא דאמרינן בפ' כל הפסולין קיבל בימין כו'. כוונתם בזה לקיים הגירסא ותנן זרק בשמאל פסול והיינו מהא דיחזיר לימינו. וע"כ היינו משום זריקה דאי משום הולכה אמאי פסיל הא לא כתיב אצבע. ואין זה מובן דהא מסקינן ביומא דהולכה בשמאל פסול ור"ש וודאי מכשיר דלא עדיף מקבלה גם מש"כ דר"ש הוי ליה לאיפלוגי משום דהא עבודה שאפשר לבטלה אינו מובן דלמה ליה לר"ש טעמא שאפשר לבטלה הא מכש"כ מקבלה שמעינן לה דר"ש מכשיר ותו לא צריך לאיפלוגי בהולכה. ומש"כ לחלק בין לכתחילה ודיעבד לא מצאתי מקום לחילוק זה ואי לכתחילה בעינן ימין בדיעבד נמי פסול ולר"ש דמכשיר משמע דאפי' לכתחילה כשר וכדאמר עובדה בשמאל כאשם ואין דברים אלו ברורין אצלי:

שם בא"ד הקשו הא פלוגתא היא אי דבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש וכ' דסוגיות דחולין ופ' התודה בהא פליגי ואי מצורע חולין הוא אין כאן פלוגתא בזה ולכ"ע ילפינן בכה"ג. ובעלמא פליגי אי בתר למד אזלינן וילפינן נמי בקדשים היקש מדבר הלמד בגז"ש ולחד מ"ד דווקא היכא דמלמד חולין שפיר ילפינן אבל בקדשים לא ילפינן. וע"כ צ"ל דמספקא להו אי מצורע חולין הוא. ולעיל (דף י"א) כתבו התוס' ז"ל לתרץ הא דבא לעובדה ביד כו' וכמש"כ כאן וגריס שם הצ"ק ומ"מ קשה למ"ד דבעינן למד קודש כו' ופי' היינו למ"ד דבתר למד אזלינן ע"ש. ואין זה נראה דלמ"ד למד קודש ע"כ ס"ל דבכל דוכתי ילפינן היקש מדבר הלמד בגז"ש ומאי קושיא ונראה יותר גירסא ישנה שם ע"ש:

ויש לדקדק עוד בשמעתין למש"כ דלר"א לא פסיל שמאל אלא בחטאת דילפינן אצבע ממצורע קשה לכאורה דנהי דאצבע דמצורע מיותר אבל אצבע דחטאת אינו מיותר והוי מופנה מצד אחד ומשיבין כדאמרינן אליבא דר"א בפרק מצות חליצה. וצ"ל דאיכא נמי בחטאת איזה אצבע מיותר:

תוכן העניינים

קרן אורה על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה