קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק א - כל הזבחים · דף יג.
גמרא ואיבעית אימא צד כרת נמי פריך. משמע קצת דמכח הך פירכא דאשם נמי ליתי הוכרח לומר דצד כרת פריך. וא"כ כיון דבעולה גמרא גמירי ליה דפסול שלא לשמו ליהדר וליתי אשם במה הצד מכולהו דהשתא ליכא למיפרך שכן צד כרת דהאיכא עולה. ופירכא זו שכן ישנן בציבור משמע דלא חשיב ליה פירכא. וי"ל כיון דעולה גמרא גמירי ליה אין דנין מהלכה ועוד די"ל כנ"ל דאותה דריש למעוטי אשם. ובלא"ה אינו מוכרח לומר דלא ס"ל פירכא דשכן ישנו בציבור אלא דלא ניחא ליה לומר דצד כרת לא פריך משום דהוי פירכא גמורה להכי קאמר דגמרא גמירי לה וק"ל:
שם משנה הפסח והחטאת כו'. הא דקמ"ל הך מילתא דנוהג בכל ד' עבודות בפסח וחטאת לפסול. ה"ה דהוי מצי לאשמעינן בכל הקדשים דבכל ד' עבודות לא עלו לבעלים לשם חובה. אלא דאתי לאשמעינן רבותא דכל ד' עבודות שוין לפסול ג"כ. וכן לענין לשמו ושלא לשמו ה"ה דבשאר קדשים לא עלו לשם חובה וכ"כ הרמב"ם ז"ל. וכן דין מחשבה מעבודה לעבודה כל הקדשים שוין בין לפסול בין שלא לעלות לבעלים כדמוכח לעיל בפלוגתא דר"י ור"ל. והרמב"ם ז"ל כ' לדין מחשבה מעבודה כו' בדיני חטאת לפסולה ול"ד הוא. וכבר כתבתי לעיל דלא ידענא מנלן הא דלשמו ושלא לשמו פוסל ג"כ. ואולי מסברא אמרינן כן דהא בלא"ה סתמא לשמו קאי ואפ"ה אתי שלא לשמו ומפקא מלשמו. ה"ה אם אמר בפירוש לשמו ושלא לשמו. וכדאמר רבא הך סברא בפסחים (דף ס"א) ועי' מה שכ' בריש מכילתין בזה:
שם קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה ומסקנא דבפיגול קאמר אם שחט ע"מ לקבל למחר לא הוי פיגול ויש לדקדק דהא ר"ט קאמר לה דמצינו קבלה קיל מזריקה. והא דלא הוי פיגול במחשב ע"מ לקבל לאו משום קולא הוא. דהא שפיכת שירים והקטר אימורין דקילי אמר חישב ע"מ לשפוך כו' הוי פיגול. והיינו משום דבעינן אכילה דווקא או אדם או מזבח וקבלה לאו אכילה היא. וצ"ל דמ"מ קצת קולא היא דלא דמי לזריקה בפסול פיגול מאיזה טעם שיהיה:
שם דיקא נמי דקתני שהזבח נפסל כו'. עי' צ"ק ז"ל דקדק למאי איצטריך האי דיקא נמי הא מבואר במתני' דבשלא לשמו איירי. ולפי מה שכ' לעיל דלרבא בשלא לשמו פוסל מעבודה לעבודה אפילו ע"מ לקבל א"כ הא דתנן במתני' שהזבח נפסל בד' עבודות קאי נמי אלשמו ושלא לשמו היינו מעבודה לעבודה שוחט לשמו ע"מ לקבל שלא לשמו. וע"ז פריך הא בברייתא תני דקבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה ומשני רבא דמחשבת שלא לשמו פוסל ע"מ לקבל ובמחשבת פיגול לא פסיל ע"מ לקבל ומייתי ראיה ממתניתין דיש חילוק בין שלא לשמו ובין פיגול דאי דמיין להדדי הוי ליה למיתני שהזבח מתפגל בד' עבודות כיון דאיירי נמי במחשב מעבודה לעבודה. ועיקר דין זה מפיגול ילפינן אלא ש"מ דלא דמיין ולאו מפיגול ילפינן. אלא מסברא הוי כלשמו ושלא לשמו בעבודה אחת או כמו שחישב בשעת זריקה לחוד כמש"כ הרמב"ם ז"ל:
שם תוס' בד"ה בכהן כשר. עי' צ"ק מש"כ ודבריו נפלאים הם וחיוב מיתה ליכא בזר בקבלה אבל להכשירו לא נאמר ולא יאמר: