קרן אורה על זבחים· רבי יצחק מינקובסקי
פרק א - כל הזבחים · דף ו:
גמרא ת"ש ר"ש אומר כו' והא הכא דלאחר הפרשה כו'. אלמא דמכפר על עשה דלאחר הפרשה ג"כ ודחי דאפרשינהו בזה אח"ז. ופריך וליקו כו' אלא משום לב ב"ד מתנה עליהם. ופריך הא לר"ש לית ליה לב ב"ד מתנה. ועוד הא ר' ירמיה לא מיבעי ליה אלא אחר שחיטה אבל אחר הפרשה משמע דפשיטא ליה דמכפרא. ודחי דילמא את"ל קאמר ואחר הפרשה ג"כ מספקא ליה ולא איפשיט בעיין. דהא דר"ש י"ל דאפרשינהו בזאח"ז כמש"כ התוס' ז"ל לקמן בד"ה דילמא. ולפ"ז נפ"מ לדינא בב' שעירי עצרת דצריך להפרישין דווקא בזאח"ז והוי לרמב"ם ז"ל לבאר זאת. ונהי דלדידן אית לן לב ב"ד מתנה עליהן אחר שחיטה נראה דליכא למימר לב ב"ד מתנה וכי קיבל דמן בב' כוסות שני למה הוא בא. ונראה דאיפשטא בעין מהא דבעינן למימר בשבועות דחיצון מכפר אדידיה ואדפנימי ונפ"מ לטומאה שאירעה בין זל"ז. וכן לר"מ דאמר כל השעירים כפרתן שוה. וא"כ בר"ה דאיכא ב' שעירים דר"ח ודר"ה ע"כ שני ג"כ לא בא אלא על טומאה שבין זל"ז. ואטו כ"ז צריך להפרישן בזאח"ז או ע"י לב ב"ד. וכ"ת בכה"ג דכל שעיר חובה לעצמו כגון שעיר החיצון דבא אחר הפנימי וכן דר"ה דבא אחר של ר"ח מתחילה הופרש ע"ד שיכפר על טומאה שבין זל"ז. דהא ב' שעירי עצרת ג"כ כ"א חובה לעצמו דאחד בא בגלל היום ואחד בא בגלל הלחם ואפ"ה דייק מינה דמכפר על עשה דלאחר הפרשה. אלא משמע דמכפר על עשה דלאחר הפרשה ואפילו לאחר שחיטה נראה דקי"ל כר' זירא דפשיט ליה על טומאה שאירע בין זריקה של זה לזריקה של זה. ומש"כ התוס' ז"ל לקמן בד"ה דילמא דר"ז השיב בדרך את"ל. לא הבנתי דפשיטותא היכי שייך את"ל בזה וכיון דהשיב לו שבא על טומאה שבין זריקה כו' ש"מ דפשיטא ליה דמכפר אפי' עשה דלאחר שחיטה. אלא דהש"ס לא פריך מר"ז דאע"ג דלר"ז פשיטא ליה לרבא מיבעי ליה. אבל מהא דלא בעי ר' ירמיה אלא לאחר שחיטה דייק שפיר אלמא דפשיטא להו דמכפר על עשה דלאחר הפרשה. ובגוף הדבר מאי דמשמע מרש"י ז"ל ותוס' ז"ל דאם הפרישן בב"א מיפסיל השני. אי נימא דאינו מכפר על עשה דאחר הפרשה צ"ע דהא כל מוספי המועדים חובת היום הם ולא באו לכפרה מיוחדת אלא דילפינן מקראי דמכפרי על טומאת מקדש וקדשיו ואי מתרמי שני שעירי חובה באחת ובאחד יכופרו וכי בשביל זה לא יקרב השני והכי משמע לישנא דר' ירמיה קיבל דמן בב' כוסות שני למה הוא בא. משמע דפשיטא ליה דבא הוא ואינו נפסל אלא דלמה הוא בא לר"ש דאמר דשניהם באין לכפר. והא דלא אשכח ר"ש אלא ב' שעירי עצרת לטעמיה אזיל דס"ל דלרגלים ור"ח לאו כפרה אחת להם. אבל לר"מ ור"י דקי"ל כוותיה דר"ח ורגלים כפרה אחת להם כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' שגגות בר"ה דאיכא ב' שעירים צ"ל ג"כ דבא השני לכפר בין זה לזה ועי' תוס' שבועות שכ' ז"ל דלא מסתבר לומר דבא רק על טומאה שבין זל"ז והכא אמר ר' שמעון כן: