קרן אורה על הוריות· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שני · דף ט ע"ב
לא אמר ר"א אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה. ואמר רב פפא ה"נ מסתברא, מדלא תני נמי משוח מביא פר, ש"מ דלא איירי אלא בטומאת מקדש וקדשיו, משמע מזה דאי לאו דאימעיט משוח מטומאת מקדש וקדשיו היה חייב פר. וקשה, הא כתיב לאשמת העם. וכיון דצבור אין חייבין ה"ה משוח.
ועוד מאי פריך ניתני נמי משוח מביא פר בשמיעת הקול, הא בשמיעת הקול לא שייך העלם דבר, כיון דחייב אפי' במזיד. וי"ל דס"ד השת' אליבא דר"א דכל היכא דיחיד חייב חטאת הנשיא מביא שעיר ומשוח פר, דמשוח לא גרע מיחיד, אף על גב דבשגגת מעשה קיל, דפטור מכלום, היינו היכא דמיעטה תורה בהדיא, אבל באלו שבעולה ויורד דליכא מיעוט' ס"ד דמשיח חייב פר אפי' בשגגת מעשה, כי היכי דחייב נשיא בשעיר. ומש"ה פריך ניתני נמי כו', וכיון דלא אמר אלא בטומאת מקדש וקדשיו תו לא מצי למיתני משוח, דפטור הוא. ופריך ודלמא ר"א אכולהון קאי, ובמשוח סבר לה כר"ע דפטור מכולהון, א"ל ר"ע מי פטר ליה מפר, דלא אימעיט אלא מקרבן עולה ויורד. אבל מפר לא אימעיט. והא דמשמע ליה דלר"ש דפוטר משיח מטומאת מקדש וקדשיו פטור הוא אפי' מפר, נראה דלר"ש אימעוט אפי' מזיד מכרת, או משום דמיעוט' דונכרתה מתוך הקהל לא כתיב גבי קרבן עולה ויורד להכי אימעיט מכל קרבנו', אבל לר"ע לא אימעוט אלא מעולה ויורד האמור בפרשה. ורש"י ז"ל פי' במתני' דלפי האמת ר"ע מחייב בפר בכולן. ולענ"ד הוא דבר תמוה שיפלוג ר"ע על כל הני מתני' דלעיל, דאין כהן משוח חייב אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ועוד, דלא עדיף מנשיא דאינו מביא שעיר, אלא עולה ויורד. אלא וודאי לר"ע פטור לגמרי. ולא קאמר הש"ס הכא אלא לר"א דאמר בנשיא דמביא שעיר. א"כ במשיח יביא נמי פר אפי' אי סבר לה כר"ע, משום דלא אימעוט אלא מקרבן עולה ויורד. וע' בלח"מ (ה' שגגות פ"י ה"ז) שכתב נמי דלר"ע מביא פר, והוא פלא.
ובירושלמי (פ"ב ה"ז) ראיתי דמייתי נמי התם הא דר' יוחנן דלא אמר ר"א אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל בהכרת. ופריך ר' אושעיא אלא מעתה אפי' כן בקבועה, פי' דלר"א מצינו בטומאת מקדש וקדשיו חטאת קבועה. ואמאי אימעוט מהוריית ב"ד ומאשם תלוי. א"ר יונה מיסבר סבור ר' אושעיא שנעקר מכל הפרשה, פי' הא דמחייב ר"א לנשיא שעיר לאו מפני שנאמר בפ' חיוב קרבן, אלא מחמת שהוא בכרת דומה הוא לכל איסורין, ומביא שעיר. ומש"ה פריך אפילו כן בקבועה. אבל לא כן הוא, אלא כהדיוט עשיר חשיב ליה. היינו דלא נעקר מכל הפרשה, אלא דחיובו בשעיר הוא כמו הדיוט עשיר בשעירה. ומש"ה לא חשיב קבועה, כיון דהוא בכלל עולה ויורד. ופריך א"כ דכהדיוט עשיר חשיב ליה אפי' שמיעת הקול וביטוי שפתים. ותני לא נחלקו על שמיעת קול וביטוי שפתים שאין מביא שעיר אלא שעירה. על מה נחלקו על טומאת מקדש וקדשיו, ולמה אינו מביא שעיר אלא שעירה על שמיעת הקול, אם כהדיוט עשיר חשיב ליה, והחיוב הוא מחמת מה שנאמר בפרשה, א"כ בשמיעת קול וביטוי שפתים נמי הוה ליה למימר הכי. אלא ש"מ דלאו כהדיוט עשיר חשיב ליה, ונעקר מכל הפרשה במה שמחייבו שעיר, כי הוא מחייבו במפני שהוא בכרת. ושפיר פריך ר' אושעיא מעתה אפי' כן בקבועה. ופריך עוד הרי משיח ועבודת כוכבים, הרי אינו מביא שעיר אלא שעירה. ופרכא זו קאי אפי' לטעם דמפני שהוא בכרת, א"כ מ"ש דמשיח מביא שעירה. וכן נשיא בעבודת כוכבים שהוא בכרת מביא שעירה ולא שעיר, וסלקא טעמיה דר"א בתיובתא. ודברים אלו בעצמן הוא מאי דשקיל וטרי הש"ס דילן לר"א אי חייב באשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו, משום דס"ד דחשיב בקבועה. ולפי המסקנא דאינו חייב באשם תלוי היינו דס"ל דטעמיה דר"א דנשיא מביא שעיר הוא מחמת ב' הסברות, חדא שהוא בכרת, וגם החיוב הוא מפני שחשוב הוא כהדיוט עשיר. וא"כ לאו קבוע הוא. אלא דאכתי לפי הנ"ל לא אתי שפיר הא דאמרי' בסוגיין ר"ע מי פטר ליה מפר, כיון דלמאי דלס"ד השתא דר"א מחייב נמי בשמיעת הקול ע"כ הוא משום דאינו מוצא מכלל הפרשה, אלא כהדיוט עשיר חשיב ליה, וא"כ כי ס"ל במשוח כר"ע דאינו בכלל הפרשה מאין לנו לחייבו בפר, ודו"ק היטב בכל הנ"ל. וע' בפני משה שפי' דברי הירושלמי הנ"ל בדרך אחרת. והבוחר יבחר.
הדרן עלך פרק שני