קרן אורה על הוריות· רבי יצחק מינקובסקי
פרק שלישי · דף י ע"ב
מאי דכתיב כי ישרים דרכי כו'. אחר שביארו ז"ל דרכי העוה"ז איך הם קרובים להתעות באו לבאר עוד כי גם בדרכי ה' לא כל אדם ילך בטח, כי אם הצדיקים אשר הולכים בתום. אבל פושעים יכשלו גם בהם, כי גם בדרכיהם הטובים עיניהם לבוא אל מחוז חפץ תאוותן, ומשל ללוט ושתי בנותיו. ועולא ורב נחמן בר יצחק באו לבאר שבח הצדיקים כי הוא בתכלית ההיפוך, כי צדיקים אפילו בלכתם בדרכי הרשעים במחשבתם הטובה ינחם ה' ויבאו אל מחוז חפצם הטוב. וכמעשה תמר ויעל אשת חבר הקני. וכמו הרשעים מרוב אוות נפשם ברע לא ירגישו בטוב אפילו בעשותם מעשה הטוב, כמו לוט. כן להיפך הצדיקים אפילו בעשותם מעשה הרע כמו יעל אשת חבר הקיני לא ירגישו ברע מרוב חפצם בתכלית הטוב. וזהו שאמרו טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. והנה רב נחמן בר יצחק דרש מקרא דיעל דעבירה לשמה גדולה ממצוה שלא לשמה, מדכתיב תבורך מנשים כו', משמע דעדיף מעשה יעל, אף דהפועל לא טוב היה, מ"מ כיון שעשתה זאת לשמה בלי הרגש שום דבר רע, מדרך כל הנשים אף על פי שמצוה היא מ"מ יעלה לרגל המצוה איזה הנאה גשמית, אשר זה יקרא שלא לשמה. ופריך והאמר רב יהודה לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות כו', ומשני אימא כמצוה שלא לשמה. ולכאורה קשה, הא מקרא דתבורך מנשים כו' משמע דעבירה לשמה עדיפא. אבל הדברים מבוארים, כי באמת יש בעבירה לשמה מעלה וחסרון. ובמצוה שלא לשמה מעלה וחסרון. בעבירה לשמה המעלה היא שאינו מרגיש בנפש שום רע. אבל יש חסרון ג"כ, שאם ח"ו ירגיל בזה תפעל בו פעולות הרעות טבע הרגשת הרע בנפש. ומצוה שלא לשמה הוא להיפוך, כי בראשית פעולתו יש לו מעט הרגש רע. אבל אם יתמיד בפועל הטוב תהפך טבעו והרגשת נפשו רק בטוב.
ובזה יובן כי לא ניחא להש"ס למימר דגדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, כיון שיש מעלה במצוה שלא לשמה להרבות בפועל טוב. משא"כ בעבירה לשמה. ומש"ה אמר אימא כמצוה שלא לשמה. כי בזה יש מעלה וחסרון ובזה ג"כ כמו כן, וקרא דתבורך מנשים נמי ניחא, דבפעם הראשון גדולה מעלת עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה בהרגש הפנימי. אבל לענין זה מצוה שלא לשמה עדיף שפעולת הטוב מצד עצמה תהפך טבע עושיה לטוב, כי ע"י פועל הטוב יקנה בחי' הטוב בנפש. ובלק יוכיח, שעשה עבודה לשמים, אם כי היתה בתכלית הכוונה שלא לשמה עכ"ז קנה לעצמו מעט טוב, עד שזכה שיצתה ממנו רות: