אור ברסלב
קרן אורה על הוריות פרק ראשון › דף ג ע"א

קרן אורה על הוריות· רבי יצחק מינקובסקי

פרק ראשון · דף ג ע"א

דף ב ע"ב

אמר רב אסי ובהוראה הלך אחר רוב יושבי א"י, שנאמר ויעש שלמה את החג כו' קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים, מכדי כתיב וכל ישראל עמו, קהל גדול מלבוא חמת כו' למה לי. ש"מ הני הוא דאיקרי קהל כו', ובירושלמי (פ"א סוף ה"ב) אית' אמר ריב"ל לראיה הולכין מלבוא חמת עד נחל מצרים, ונראה פירושו דחיוב לעלות לראיה אינו אלא ביושבי א"י, דקרא דשלמה נאמר בראיה, היינו בחג, וש"מ דאין מחוייבין בראיה אלא מלבוא חמת עד נחל מצרים. ואם נאמר דש"ס דילן נמי ס"ל הכי א"כ קשה קצת מנ"ל למילף מהאי קרא לענין הוראה, דהא איצטריך מלבוא חמת כו' לראיה גופא, וי"ל דאכתי קהל גדול יתירא הוא, דליכתוב וכל ישראל עמו מלבוא חמת עד נחל מצרים. קהל גדול למה לי, אלא למילף דכל היכא דכתיב קהל בתורה לא מיקרי קהל אלא היושבים בא"י. וא"כ גבי פסח נמי דכתיב ושחטו אותו כל קהל ישראל היינו קהל היושבים בא"י, וע' תוס' ריש פסחים (ג' ע"ב) ד"ה מאליה מי קספו לך, שכתבו דהדר בח"ל פטור מפסח, וראיה ותמה ע"ז המשנה למלך ז"ל. ומכאן קצת סיוע לדבריהם ז"ל. ויש לדקדק עוד, מדאיצטריך לריב"ל למילף דהדר בח"ל פטור מן הראיה מקרא דלבוא חמת כו', ש"מ דלא ס"ל להא דרבי אמי (שם ח' ע"ב) דאמר כל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל, מלא יחמוד איש את ארצך. דאי ס"ל כר' אמי א"כ תיפוק ליה מלא יחמוד איש את ארצך נמי ליושבי ח"ל, דהא לא קרינן בהו לא יחמוד איש את ארצך, דח"ל לאו ארצך. ואפילו יש לו קרקע בא"י, כיון דאינו דר בה לא שייך בה לא יחמוד כו' בעלותך לראות, כיון דבלא"ה אינו דר בה. ועפ"ז יש ליישב קצת מה שהשמיט הרמב"ם ז"ל להא דר' אמי, אלא דגם זה לא מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל דיושבי ח"ל פטורים מן הראיה (אה"כ. עיין בספר קהלת יעקב להגאון המנוח מהר"י אבד"ק קארלין בחידושיו לפסחים שכתב טעם נכון לדברי הרמב"ם ז"ל בזה. וראיה מפורשת מבבלי וירושלמי לדברי התוס' דהדר בח"ל פטור מן הראיה עי"ש):

מרובין ונתמעטו פלוגתא דר"ש ורבנן, לרבנן דאזלי בתר חטאה חייבין להביא פר. לר"ש דאזיל בתר ידיעה. והידיעה היתה לאחר שנתמעטו פטורין, מועטין ונתרבו מאי. דממתני' לא שמענו אלא דאזיל בתר ידיעה לפטורא. והיינו במרובין ונתמעטו. אבל במועטין ונתרבו מי אזיל בתר ידיעה לחיובא לחייבם פר או לא. וכן פי' התוס' (ד"ה מועטין). וע"כ צ"ל דסוגיא דאיבעיות אלו אזיל כמ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. ולפ"ז א"ש דליכא למיבעי במרובין ונתמעטו אי אזיל ר"ש בתר ידיעה לחיובא, היינו בכשבה או שעירה. כיון דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. ומש"ה במרובין ונתמעטו ליכא לספוקי כלל. אבל במועטין ונתרבו איכא לספוקי אי אזיל ר"ש בתר ידיעה לחיובי פר או לא. ומסיק דאין כאן פלוגתא, דר"ש נמי אזיל בתר חטאה, ולכ"ע פטורין. וגם מזה מוכח דס"ל להש"ס יחיד שעשה כו' פטור. דאל"ה גם במועטין ונתרבו איכא פלוגתא, דלרבנן חייבין בכשבה או שעירה, ולר"ש פטורין לגמרי, דאזיל בתר ידיעה לפטורא. ומכאן קצת סעד לשיטת התוס' בשבת (צ"ג ע"א ד"ה ה"ג) דר"ש ס"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. אלא דבמועטין ונתרבו י"ל דאפילו לר"ש לא אזלינן בתר ידיעה לפטורא. דבשלמא בנשיא שנודע לו לאחר שנתמנה לאו בר הכי הוא להביא כשבה או שעירה. ע"כ אזיל בתר ידיעה לפטורא. אבל רוב צבור נמי בני אתויי כשבה או שעירה הם, כגון בשגגת מעשה. א"כ י"ל דבהוראה נמי כיון דאין הב"ד מביאין פר מחוייבין הם להביא כשבה או שעירה עכ"פ, וצ"ע.

הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט וחזרו ב"ד כו' היה נראה לפרש דע"כ לא מיבעי לן כל הני בעיא אלא למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. א"כ המיעוט הראשון לא היה עליהם שום חיוב קרבן, להכי כי חזרו ועשו מיעוט שני יכולין שפיר להצטרף לחיובי פר. אבל למ"ד יחיד שעשה כו' חייב, א"כ כי חזרו ב"ד כבר נתחייבו המיעוט קמא להביא כשבה או שעירה, מסתבר לומר דאפי' עשו אח"כ עוד מיעוט מ"מ לא יצטרפו כיון דבשעת חטאה וידיעה מיעוט הוי, וכבר נתחייבו בכשבה או שעירה. והנה לפי גרסתינו דגרסינן בש"ס מיעוט בחלב שעל הקרב כו' ובאידך בעיא מיעוט בחלב ומיעוט בדם, ולא גרסי' וחזרו כו' אפשר לפרש דע"כ לא מיבעי לן אלא היכא דלא נודע לב"ד בינתיים. ודווקא בחד איסורא הוא דבעינן חילוק הידיעות, אבל בתרי איסורי אפילו בלא חילוק ידיעות שפיר מיבעיא לן אי מצטרפי. אבל אם נודע לב"ד בנתים בתרי איסורי אפשר דפשיטא ליה דלא מצטרפי. אבל מדברי התוס' ז"ל נראה דגם במיעוט בחלב ומיעוט בדם גריס וחזרו בהן. אלא דכתבו דה"ה דקמיבעי ליה נמי אפי' לא ידעו בנתים. עכ"פ נראה לי מילתא דמסתבר דלא מיבעי לן אלא למ"ד יחיד שעשה כו' פטור. אבל למ"ד חייב כיון דכבר נודע למיעוט קמא שאכלו חלב ונתחייבו חטאת יחיד תו לא מצטרפי.

וכן הא דמיבעיא לן לקמן בהורו ב"ד ועשו מיעוט הקהל, ומת אותו ב"ד ועמד ב"ד אחר והורו מהו, היינו נמי אם לא נודע לראשונים חטאם. אבל אם כבר נודע לראשונים וחזרו בהן הב"ד הראשון תו לא מצטרפי למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב, משום דכבר נתחייבו בחטאת יחיד. וע' מש"כ לעיל בדברי הירושלמי, בהא דפריך אליבא דשמואל לא נמצא כל יחיד מתכפר בשני חטאות כו'. אבל אחר העיון נראה דבבעיא קמייתא דההוראה בחד איסורא היתה אפי' למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב קמיבעיא ליה, דנהי דחזרו בהם. אבל כי חזרו והורו להתירא בטלה החזרה הראשונה, ושוב אין על הראשונים חיוב חטאת. ואחר שחזרו בהם פעם שני אז יכולין להצטרף לרובא.

והנה בדברי הרמב"ם ז"ל יש כאן תרי תמיהי. חדא מאי דפסק (ה' שגגות פי"ג ה"ד) אפי' במיעוט חלב ומיעוט עבודת כוכבים דמצטרפי, ובש"ס סלקא בתיקו. ועוד מה שפ' (שם) בהוראת ב"ד אחר דאין מצטרפין. ומשמע דחייבין בחטאת יחיד, וגם זה סליק בתיקו. ומן הדין אין מביאין לא פר ולא חטאת יחיד. וכבר עמדו על דבריו ז"ל הראב"ד וגם נושאי כליו ז"ל. ולקושיא השניה יש ליישב קצת ע"פ מ"ש דלא קמיבעי לן אלא למ"ד יחיד שעשה כו' פטור. אבל למ"ד חייב פשיטא דאין מצטרפין. וא"כ הרמב"ם ז"ל לשיטתו שפיר כתב דאין מצטרפין וחייבין בחטאת יחיד. כיון שפסק (שם פי"ג ה"א) יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב, ועוד דאפי' נאמר דלמ"ד חייב נמי קמיבעי ליה מ"מ אין לפטור מחמת ספק למיעוט קמא, כיון דכבר נתחייבו בחטאת יחיד מיד כשנודע לב"ד הראשונים. אלא דלפ"ז יש לחלק בין מיעוט קמא למיעוט בתרא. וזה לא נראה. אבל אם נאמר דלמ"ד חייב לא מיבעי ליה שפיר י"ל כמ"ש. אבל אכתי תיקשי אמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל היכא דלא נודע לב"ד קמא דספיקא הוי. אם לא שנאמר היכא דלא נודע לב"ד קמא ודאי דלא מצטרפי, משום דלא נודעה החטאת להם, היינו לב"ד הראשון שהורו. ולכאורה המיעוט הראשון פטורים לגמרי. דחזרת ב"ד האחר אינו מועיל אלא להוראתן. אבל לא להוראת ב"ד הראשון. וכעין שכתבתי לעיל בריש מכילתין גבי הא דאוכל חלב בזמה"ז. תדע דאטו אם עשו רוב צבור ע"פ ב"ד, ומתו אותו ב"ד ולא נודעה להם החטאת. כי עמדו ב"ד אחר ואמרו להם שטעו הראשונים אטו יביאו הצבור פר. וא"כ אמאי לא קמיבעיא ליה להש"ס בכה"ג. אלא דלישנא דהש"ס לא משמע כן, דמסיק או דלמא ידיעה דההיא ב"ד דהורו בעינן. וע' רש"י ז"ל משמע דהא גופא מספקא ליה אי בעינן ידיעה דההוא ב"ד או לא. ועדיין צ"ע.

ועל קושיא קמייתא בהא דפסק במיעוט בחלב ומיעוט בעבודת כוכבים דמצטרפי. נראה לי קצת סיוע לדבריו ז"ל, מהא דאמרינן לקמן במכילתין ונודעה החטאת ולא שיודעו החוטאין. ופריך הש"ס כמאן דלא כר"א דאמר אם חלב אכל חייב אם נותר אכל חייב. ואי נימא דחלב ועבודת כוכבים לא מצטרפי מאי קושיא, דלמא מיירי בכה"ג, וכן הקשו התוס' שם. אלא ש"מ דחלב ועבודת כוכבים נמי מצטרפי לפר. וא"כ אכתי קשה ממ"נ חייבין. ולפרש"י שם אין מזה ראיה, דאי מיירי בחלב ועבודת כוכבים א"כ למה לי קרא דונודעה החטאת בלאו קרא נמי ידעינן דלא מצי מייתי קרבן מספק, כיון דאין קרבנן שוה. אבל בחלב ודם דקרבנן שוה איצטריך קרא דלא ניחייבינהו בממ"נ, אבל לפי מה שפי' הרמב"ם (שם פי"ד ה"ד) ז"ל ולא שיודעו החוטאים היינו דקרא אשמועינן דאפי' אם החוטאים מודיעים להם באיזה חטא חטאו אפ"ה פטורים, א"כ שפיר הוי מצי לאוקמי בחלב ועבודת כוכבים. וקמ"ל קרא דאין ידיעת החוטאי' מועלת. אלא ש"מ דחלב ועבודת כוכבים נמי מצטרפי להביא פר. ואכתי תיקשי ממ"נ. ובירושלמי בפרקין מוקי לה באמת כר"א ובחלב ועבודת כוכבים. ולא ידענא מאי מספקא להו להתוס' (ד"ה והורו שעכו"ם) אם יביאו קרבן עבודת כוכבים וגם דחלב. ולפענ"ד פשיטא לי דאין מצטרפין אלא להביא פר לחוד, דבזה שניהם שוין. והא דקרי להו אין קרבנן שוין היינו דבעבודת כוכבים איכא נמי שעיר, או כפרש"י ז"ל דקרבנות היחידים אינן שוין. אבל לענין פר לחוד ודאי מצטרף איסור עבודת כוכבים דחמיר לאיסור חלב דקיל. ומדברי התוספת בד"ה והורו שעבודת כוכבים מותר דמספקא להו היכא דעשו מיעוט בתחלה ולבסוף רובא או איפכא. נראה דמפרשי להני איבעיות אפי' למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. דאל"ה ליכא נפקא מינה כלל בהאי ספיקא כיון דאיכא רובא, והמיעוט ממ"נ פטור, ומש"כ בפשיטות אי הוי מתחלה רובא ולבסוף מיעוטא אין המיעוט מצטרף לרוב, לדידי מספקא לי בחד איסורא, וכמו שכתבתי לעיל, דכיון דחזרו והורו דחלב מותר בטלה חזרה הראשונה ובטל גם חיוב הפר שנתחייבו, וכי חזרו בהם פעם שני יצטרפו כולם יחד בהבאת פר, וכה"ג מיבעי לן בזבחים דף י"ב (ע"ב) ביחיד שאכל חלב והפריש קרבן ואח"כ הורו ב"ד דחלב מותר אי נדחית חטאתו. והיינו משום דבשעה שהורו דמותר לאו בר קרבן הוא. וה"נ ע"י הוראתו להיתר אין צבור בני חיובא בפר הם. וע' פרש"י שם בזבחים שפי' דלא מיבעי ליה אלא למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור, דאם אכל השתא לאו בר קרבן הוא. וא"כ בצבור ליכא למימר הכי. אבל לא הבנתי דברי רש"י ז"ל, נהי דר' יוחנן (דפתר) [דפתח] בדיחוים ס"ל דיחיד שעשה כו' פטור, וכמו שכתבתי לעיל, מ"מ גם לר' יוחנן בר קרבן הוא בכה"ג שנתחלף לו חלב בשומן, כדאמר ר' יוחנן בריש מכילתין דחייב. אלא ודאי אף על גב דבר קרבן הוא מ"מ הוי דחוי, כיון דהשתא אין להביא קרבן על חלב, כיון שהורו שמותר. והשתא לאו בר קרבן הוא. וע' שם בזבחים בפרש"י ותוס' ז"ל בהא דמחלקינן התם דגברא אידחי קרבן לא אידחי כו', יעו"ש.

והדרינן למלתא קמייתא דהיכא דחזרו והורו שחלב מותר מצטרף המיעוט לרוב. וראיתי בזה שיטה עמוקה בירושלמי (פ"א) הלכה ב', ומפני שנצרכה לעניננו אבאר אותה כאן בעז"ה, דאית' התם פלוגתא דר"י ור"ל באכל חלב והפריש קרבן והורו ב"ד שחלב מותר ר"י אמר נדחית חטאתו ור"ל אמר לא נדחית חטאתו, ואיתא התם מאן דמחליף, דר"י אמר לא נדחית, כי היכא דלא תקשה דברי ר' יוחנן אהדדי בהא דאמר דגוסס זורקין עליו מדם חטאתו, אף על גב דאינו ראוי עתה להבאת קרבן, דלאו בר מצות הוא. ולכאורה אין זה דמיון גמור, דגוסס שאני, דמחמת אונס הוא דלא חזי. תדע דאטו חולה שיש בו סכנה דהותר לו כל האסורין דחוי הוא מהקרבת חטאתו ואשמו. אף על גב דיש לחלק, דחולה עומד הוא להתרפאות, ורוב חולים לחיים. לאפוקי גוסס. מ"מ הא לא דמיא להוראת ב"ד, והרי הוא כחי לכל דבריו, כדאית' בכמה דוכתי. ובאמת איכא מ"ד דלא מחליף. ולית ליה האי קושיא. וקאמר התם כמ"ד לא נדחית חטאתו מי מקבלה ממנו, ימתין עד שיחזרו בהן ב"ד, פי' וכי צריך הוא להמתין עד שיחזרו בהן ב"ד, דקודם חזרת ב"ד לאו שעת הקרבה היא. וקאמר אלא כשהיה כהן עבר והקריב וכפר. פי' דאם עבר והקריב כפר. ומשמע מדברי הירושלמי דלמ"ד לא נדחית חטאתו מקריבין אותה אפי' בשעה שהוא שוטה, או בשעת המרתו, וכן בשעת הוראת ב"ד, כיון דכבר הפרישה, ופריך היה שמעון בן עזאי מי מקבלה ממנו, וע' מה שפי' הפ"מ. ול"נ דה"פ, היה שמעון בן עזאי בתמיה וכי שמעון בן עזאי היה הכהן שהעמיד על דעתו להקריב נגד הורית ב"ד, אלא מי מקבלה ממנו, ימתין עד שיחזרו ב"ד ובעי התם תולדות הוריה כהוריה כו', היך עבידא, אכלו צבור חלבים והפרישו קרבנותיהם. פי' ואח"כ הורו ב"ד דחלב מותר ופטרום מקרבנותיהם, וכמאן דאמר נדחית חטאתו. והרי זו תולדות הוריה, דמחמת הוראתן נדחו הקרבנות. אין תאמר כו', ומסיק כיני פשיטא לן תולדות הורית כהוריה. וחייבין ב"ד אח"כ להביא פר. והוא דין מחודש, דלפי סוגית הש"ס דידן אין ב"ד חייבין עד שיורו לעשות, והכא לא הורו לעשות. ואמר עוד שם הורי' בהורי' מהו שיצטרפו. היך עבידא, הורו ב"ד חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל ושל מכסה אסור, חזרו והחליפו, ואכלו רוב בראשונה ורוב בשני', אין תימר מצטרפין חייבין אחת, ואין תימר כו', שתי הוריות בעבירה אחת מהו שיצטרפו.

היך עבידא, אכלו רוב ושחטו רוב, על דעתיה דר"מ חייבין אחת על דעתיה דר"ש חייבין שתים. והוא מאמר סתום. ופי' הפני משה דחוק מאד, כי מה ענין זה למחלוקת ר"מ ור"ש. וגם מש"כ דאכלו רוב היינו שאכלו שחוטי חוץ הוא תמוה, ואין זו הוראה, כיון דאין בזה כרת, ע"כ נראה לי לחלף הנוסחאות, וה"ק שתי הוריות בעבירה אחת, היינו דמעבירה אחת נולדו שתי הוראות, כגון אכלו רוב והפרישו קרבנותיהם, והורו ב"ד שחלב מותר ושחטו הקרבנות בחוץ. והוי שתי הוראות, דחלב מותר. וממילא אין איסור לשוחטן בחוץ, והכל עבירה אחת, מהו שיצטרפו. ומסיק אין תימר מצטרפין חייב אחת, ואין תימר אין מצטרפין חייב שתים, הוריה בהורי' מהו שיצטרפו, היך עבידא, שהורו תחלה בחלב של ימין והחליפו והורו היתר בשל שמאל, ואכלו רוב בראשונה ורוב בשני', ע"ד דר"מ דלא אזיל בתר ידיעה מצטרפין, ואין חייבין אלא אחת. ע"ד דר"ש דאזיל בתר ידיעה הידיעה מחלקת, וחייבין שתים. אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט בשניה ע"ד דר"מ דאין ידיעה מחלקת חייבין. ע"ד דר"ש דידיעה מחלקת פטורים, כיון דאין מצטרפין ליכא רובא. וזה ברור לפענ"ד. ומדלא קמיבעי ליה בחד מין חלב גופא, וכהא דמיבעי' ליה בש"ס דילן נרא' סייעת' למש"כ לעיל דכי חזרו והורו להתירא בטלה חזרתן הראשונה, ולכ"ע חד הוראה היא, ואפי' ר"ש מודה בה. ולגמרי בתרי איסורי נמי לא מיבעי ליה, משום דפשיט' ליה דאין מצטרפין, ודו"ק היטב.

תוס' בד"ה אלא כי תיבעי לך כו' צ"ע אי הוי מצי למיבעי נמי למ"ד ב"ד מייתי, אם מתו מיעוט צבור הראשונים ולא נודע כ"א אל אלו החיים כו'. דבריהם ז"ל אינן מובנין דלר"ש הא אמרינן לעיל דפטורים במרובין ונתמעטו כי נודע להם לאחר שנתמעטו. ובין הב"ד ובין צבור פטורים. דהא לר"ש הב"ד והצבור מביאין, ולרבנן פשיטא לן דאפילו נתמעטו חייבין. וצ"ל דהיינו דוקא היכא דבשעת החטא היו כולם קיימין. אבל הכא דמתו הראשונים קודם שחטאו השניים אם כן למ"ד צבור מייתי פשיטא דפטורין, כיון דלא היו רוב צבור בשעת החטא בבת אחת. אבל למ"ד ב"ד מייתי מספקא להו, כיון דמ"מ על פיהם עשו רוב צבור שלא כדת. ולי נראה דגם זה פשיטא דב"ד נמי פטורים, דאל"כ לר"ש במרובין ונתמעטו אמאי הב"ד פטורין אפילו כי נודע להם בשעה שנתמעטו, הא כבר עשו רובן על פיהם שלא כדת. אלא ודאי בעינן שיהיה רוב צבור או בשעת החטא לרבנן או בשעת ידיעה לר"ש, בין למ"ד ב"ד מייתי בין למ"ד צבור מייתי, וק"ל:

תוכן העניינים

קרן אורה על הוריות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה