קרית ספר על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה יד
א' הממיר תמים בבעל מום או בעל מום בתמים או בקר בצאן או צאן בבקר או כבשים בעזים או עזים בכבשים או נקבות בזכרים או זכרים בנקבות או אחד במאה או מאה בא' בין בבת אחד בין בזה אחר זה עושין תמורה ולוקה על כל אחד פ"ק דתמורה במתני' מיתנו כולהו ובגמרא מנא הני מילי דת"ר בהמה בבהמה מכאן שממירים מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מבעלי מומין על התמימים ומן התמימים על בעלי מומין יכול אפילו קדם מום קבוע להקדשן ת"ל לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע ולא רע בטוב ואי זהו טוב ברע שקדם הקדישן את מומן כדילפינן לעיל מיתורא דקרא וטוב מעיקרו עושה תמורה ואין רע מעיקרו עושה תמורה ואחד במאה או מאה באחד הוי פלוגתא דרבנן ור' שמעון במתני' וטעמא דרבנן כדמפרש בבריתא ת"ר בהמה בבהמה מכאן שממירין אחד בשנים ושנים בא' אחד במאה ומאה בא' ומצינו בהמות שקרויה בהמה כדכתיב ובהמה רבה ומשמע בהמה בבהמה אפילו בבת אחת שאמר הרי אלו תחת זו דחולין או אלו דחולין תחת זו דהקדש דאי שלא בבת אחת מודה ר' שמעון דממירין וחוזרים וממירים כדא' ריש לקיש התם בגמרא דכתיב ביה הוא ותמורתו אפילו במאה ולכך לוקה במנין הבהמות שהמיר אבל בבת אחת נראה דאינו לוקה אלא אחת.