קרית ספר על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה יג
המקדיש בעל מום קבוע אינו עושה תמורה מפני שלא נתקדש גופו קדוש גמור ואינו אלא קדושת דמים אבל בעלי מום עובר או הקדיש תמים ונעשה אח"כ בעל מום קבוע עושה תמורה בשלהי מכילתין דתמורה מייתי האי מתני' דפ"ב דבכורות דתנן כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות וכו' ואין עושין תמורה ובגמרא מאי טעמא דאמר קרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב השתא רע בטוב אמרת לא שלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קדש בעלת מום ויאמר זאת תמורה זאת טוב ברע מיבעיא אלא להכי כתיב טוב ברע לומר טוב מעיקרו עושה תמורה שנתפס בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה אף כשהומם כדכתיב או רע בטוב דמשמע רע של קדש בטוב של חולין דרע של קדש עושה תמורה כשלא היה רע מעיקרו אבל רע מעיקרו אינו עושה תמורה ואפילו קודם פדיון דמתניתין דקתני ונפדו לא קאי אלא אבכורה ומתנות וכו' אבל בעל מום מעיקרו אפילו לא נפדה אינו עושה תמורה וכדאמרינן בבריתא קדשים שקדם מום קבוע להקדישה וכו' בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין תמורה דטוב מעיקרו בעינן אבל קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ואח"כ נולד לו מום קבוע דכמאן דליתיה דמי וחל קדושה עליו בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן עושין תמורה דהא הוי מעיקרו ואע"ג דהשתא הוי רע כדא' או רע בטוב כדא'.