קרית ספר על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה ה
ושיעור דשופר נראה דהוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני דשיעור שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח הוי דהוא ד' אצבעות בגודל. נסדק לארכו פסול אי משום שתי שופרות כדפרש"י ז"ל ואנן חד שופר בעינן. אי משום דלאו שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתקנה. נסדק לרחבו אם נשתייר כשיעור לצד הפה כשר דהוה ליה כאלו ניטל כל מה שלמעלה ואע"ג דלאו שופר שלם הוא לא איכפת לן בהכי אלא אשיעורא דאי הוה קפדינן אשלם לא הוה ביה שיעורא. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול ואפילו נשתייר רובו שלם ואפילו לא היה מעכב עכשיו סתימת הנקבים את התקיעה פסול כיון דבסתימת שלא במינו חזרה התקיעה לכמו שהיתה קודם שניקב הרי קול שופר ודבר אחר אף ע"ג דהשתא לא מעכב סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר דאי מעכבי הנקבים שנסתמו אף ע"ג דנשתייר רוב שלם הוי פסול דהוי שופר ודבר אחר ואי לא נשתייר רובו שלם אף ע"ג דלא מעכב השתא את התקיעה נמי פסול דהוה כדבק שברי שופרות דפסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג'. קדחו בזכרותו שהוא עצם הבולט מן הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו והוא לא הוציאו אלא נקב את הזכרות כשר שמין במינו אינו חוצץ והוי הקול מן השופר. והא דמין במינו אינו חוצץ ילפי' מדבעינן בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואי הוי מזרק תוך מזרק לא הוי חציצה דהוי דרך שירות כדנילף במצות לולב. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול דהוה ליה ב' או ג' שופרות וקרא שופר קאמר. הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול דהוה ליה שני שופרות. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פיו פסול ואם מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה נמי פסול טעמא דכולם לפי שאין הקול קול שופר אלא קול זהב ואם לא נשתנה קולו כשצפהו מבחוץ כשר דקול שופר הוי. וטעמא דפסול כשצפהו במקום הנחת פה דאינו מגיע פיו לשופר וכתיב והעברת דמשמע דהוא עצמו מעביר הקול בשופר והיינו כשמגיע לשופר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא דחיצון כמאן דליתיה אבל אם שמע קול חיצון לא יצא שהקול יוצא באויר שבין חיצון לפנימי והיינו ב' או ג' שופרות. הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול דכתיב והעברת ובעינן דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים היה ארוך וקצרו כשר דלא תימא דפסול משום דכתיב והעברת שופר אלא כיון דאית ביה שיעור כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר דאכתי שופר הוי. וכל הקולות כשר בשופר והעברת קול שופר הוא דבעינן לא שנא דק או עבה או צח כשר. התוקע לתוך הבור או המערה או חבית גדולה העומדים בפנים יצאו דשמעו קול שופר אבל עומדים בחוץ לא יצאו אי דשמעו קול הברה ואנן בעינן קול שופר לחוד: