קרית ספר על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה ו
הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות ומת כולן פטורין ממיתת ב"ד דכתיב כל נפש אדם עד שיהיה אחד שהרג כל הנפש כרבנן דפליגי אר' יהודה בן בתירא דף ע"ז ודרשי עד דאיכא כל נפש ואם זרק כל אחד אבן וכל אחד אין בה כדי להמית ומת האחרון חייב [דכל א' אין בו כדי להמית אחרון הוא דעביד מיתה וקרינן ביה כל נפש (ויקרא כד, יז) אף על גב דבאבן שזרק הוא נמי לא הוה ביה להמית הרי על ידו מת]. רוצח שנגמר דינו ונתערב באחרים כולן פטורין כדתנן התם פרק הנשרפין דף ע"ט ובגמרא אילימא אחרים כשרים פשיטא אלא הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים שנגמר דינם דרבנן סברי אין גומרין דינו של אדם אלא בפניו וכיון דאין מכירין אותו לא הויא בפניו וכדמשמע פשטיה דקרא דכתיב ושפטו את העדה בין המכה ובין גואל הדם וגו' דמשמע דבעיא בפני המכה.