קרית ספר על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה ז
אחד ההורג את הבריא או אפילו את הגוסס נהרג עליו ואם היה גוסס בידי אדם כגון שהכוהו עד שנטה למות ההורג אין ב"ד ממיתין אותו כרבנן דפליגי ארבי יהודה בן בתירא פרק הנשרפין דף ע"ד דדרשינן ואיש כי יכה כל נפש אדם עד דאיכא כל נפש לאפוקי היכא דהכוהו קודם והיה גוסס אלא שלא היה טרפה מההכאות ואף על גב דרוב גוססין למיתה כיון שהקילה תורה על המכה שחובשין אותו וכדדרשינן מדכתיב ונקה המכה משום דזימנין דאומדין למיתה וחי והילכך כיון שבא א' והרגו פטור והא אשכחן נמי גוסס בידי שמים דנחשב כחי לחייב ההורגו אף על גב דרוב גוססין למיתה דהכל מודים בגוסס בידי שמים דחייב משום דלא איתעביד ביה מעשה ברישא והרי הוא כחי אבל גוסס בידי אדם איתעביד ביה מעשה ברישא. וההורג את הטריפה פטור מדיני אדם ואפילו למ"ד טרפה חיה סופו למות בחבלה זו וכיון דניכרין חתיכת סימנין או הנקב גברא קטילא חשבינן ליה וטרפה שהרג בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת הרע מקרבך והרי ראוהו שהרג ושלא בפני ב"ד פטור דהויא לה עדות שאי אתה יכול לקיים בה דין הזמה שאם הוזמו אין נהרגין דגברא קטילא בעו למיקטל וכדא' התם דף ע"ח וכל עדות שאין יכולין להזימה אינה עדות בדיני נפשות כדא'.