קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יב · הלכה ח
וולד תודה ותמורתה ומפריש אחרת תחת האבודה אם הביאן לאחר שכפר בתודה ראשונה אינן טעונין לחם מתנית' פרק התודה וולד תודה ותמורתה הפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אינה טעונה לחם שנאמר והקריב על זבח התודה התודה טעונה לחם ולא וולדה ולא חלופה ולא תמורתה טעונין לחם ובגמרא תנו רבנן מהו אומר תודה יקריב דלא הוה צריך לומר אם על תודה יקריבנו דמצי למיכתב על זבח התודה אם על תודה יקריב מנין למפריש תודתו ואבדה וכו' מנין שאי זה שירצה יקריב ולחמה עמה תלמוד לומר התודה יקריב יכול שתהא שניה טעונה לחם תלמוד לומר יקריבנו אחד ולא שנים אחר שריבה הכתוב להקרבה מיעט שאין טעון לחם מנין לרבות וולדות ותמורות להקרבה תלמוד לומר אם על תודה יכול יהו טעונות לחם תלמוד לומר והקריב על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא וולדה ולא חילופה ולא תמורתה טעונין לחם ואם עדין לא כפר בה טעונין לחם שם שלח רב חנינא משמיה דר' יוחנן לא שנא אלא לאחר כפרה אבל לפני כפרה אם הקריב וולד ותמורה וחליפין טעונין לחם הוי בה רב עמרם אהייא קאמר ר' יוחנן ל"ש אי לימא אחליפי תודות חובה כגון דאמר הרי עלי אי לפני כפרה תנינא בברייתא דטעונה לחם דקתני והרי שתיהן עומדות אי זה מהם שירצה יקריב ולחמה עמה ובתודת חובה מיירי דקתני והפריש אחרת תחתיה מכלל דתודת חובה היא ואי לאחר כפרה תנינא במתני' נמי דאין טעון לחם אלא אחליפי תודת נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונות לחם דמרבה בתודות הוא דהואיל ולא היה מחוייב להפריש אחרת דלא היה חייב באחריותה והפרישה גלי אדעתיה שרצה להרבות בתודה של נדבה והילכך מביא לחמיהן אלא רבי יוחנן לא קאי אלא אוולד תודת נדבה אין טעון לחם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה דמותר תודה הוא שכבר נתכפר באחר דדבר הבא מאליו חשיב מותר אלא אוולד תודת חובה דלפני כפרה טעון לחם לאחר כפרה אין טעון לחם וקא משמע לן ר' יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש ואיתמר נמי הכי משמיה דרבי יוחנן כדאיתא התם ונפקא לן ממימרא דרבי יוחנן דבחובה שלשתן טעונות לפני כפרה ולאחר כפרה אין טעונות ובנדבה תרוייהו טעונות בין לפני כפרה בין לאחר כפרה וולד אינו טעון דהוי מותר תודה כדאמרי'.