קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה יד
השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא חיים ולא חיישינן שמא מתו בעליה ולמיתה אזלה והיינו בחטאת העוף דלא בעיא סמיכא או בחטאת נשים דלאו בנות סמיכה נינהו כדכת' ב"י ודרשינן ב"י סומכין ולא בנו' אבל אי הוי חטאת בהמה דאיש בעי סמיכה וכתיב ידו ודרשינן ולא יד בנו ידו ולא יד שלוחו אשם ודאי שמתו בעליו ושכפרו בעליו ירעה דהלכתא גמירי לה דכל שבחטאת מתה באשם תרעה ויפלו דמיו לנדבה ממדרשו של יהוידע כדילפינן לעיל. וכל אשם שניתק לרעייה אם הקריבו עולה כשר ומדאוריתא לכתחלה נמי יקרב עולה ואפ"ה בעינן ניתק לרעייה דמעקר שם מיניה דאי לא ניתק לרעייה לא הוי סתמא לעולה דכתיב אשם הוא ודרשינן בהויתו יהא עד שינתק שמו ממנו והיינו ברעייה כדאמר' ור"ת אומר דהא דאמרינן בכולהו תלמודא הלכתא גמירי לה דכל שבחטאת מתה באשם רועה דהוי מדרבנן שתקנוה חכמים משום גזרה דלפני כפרה וכי גמירי הלכתא הכי גמירי כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה דרעייה דרבנן היא כדאמר' והוא בהויתו יהא פירש דקאי אהלכתא דקרב עולה באותה הוייה יהא מתחלה בלא עקירת שם.