קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה ח
כל חטאת שאבדה ונמצאת קודם כפרה אף על פי שנמצאת בעלת מום או שעברה שנתה אינה מתה אלא תרעה כיון שלא נתכפרו בעלים אבל נתכפרו בעלים ואחר כך נמצאת בעלת מום או שעברה שנתה הרי זו תמות דהויא בכלל חטאת שנתכפרו בעליה בזמן שהיא אבודה גנובה וגזולה וחזרה אחר כפרה רועה דאבודה הוא דגמירי הלכתא דמתה אם נמצאת לאחר כפרה אבל לא גנובה וגזולה. אבודת לילה לא שמה אבודה דהיכא דתחלת אבידתה ביום דהוא שעת כפרה הוא דגמירי דמתה אבל תחלת אבידת' בלילה דאינה שעת כפרה אפילו נשארה אבודה ביום בשעת כפרה אינה מתה אלא תרעה. אבדה ממנו ולא מן הרועה או איפכא אינה מתה דלא מקרייא מתה כיון דרועה או בעל מכיר בה. וכל הרועות רועות עד שיפול בהם מום ויפלו דמיהן לנדבה ממדרשו של יהוידע הכהן דכתיב אשם לה' ואי איפשר [לומר] אשם לה' שכבר נאמר כחטאת כאשם תורה אחת להם הא כיצד כל דבר הבא ממותר חטאת וממותר אשם כגון הנך דאזלי לרעייה דק"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה ילקח בהן עולות הבשר לה' והעור לכהנים נמצאו ב' כתובים מקויימים. אבודה ממנו ומן הרועה ואחד מצאה אפילו בסוף העולם הויא ספק אי מקרייא אבודה אי לא לפיכך תמות דהויא ספקא דאוריתא ולחומרא. נחבאת אחורי הדלת או בסתר המדרגה הויא אבודה כיון שאין אדם רואה אותה בשעת כפרה. היתה בשדה או באגם הוי ספק דדילמא אחורי הדלת הוא דהויא אבודה דליכא דחזי לה אבל אבראי דאיכא דחזי לה לא הויא אבודה או דילמא אחורי הדלת דאי מהדר אפיה חזי לה ואפ"ה הויא אבודה וכ"ש אבראי דאפילו מהדר אפיה לא חזי לה הילכך תמות דהוי ספיקא דאוריתא כדאמ'.