קרית ספר על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ד · הלכה טז
המפריש נקבה לאשמו תרעה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא בדמיה אשם דכיון דליכא שם אשם עליו דהוי נקבה נחתא לה קדושה לדמי אשם ומגו דנחתא לה קדושת דמים נחתא לה קדושת הגוף נמי להא מילתא דבעיא מום ותמכר ויביא בדמיה אשם כדאמר' ואם הקריב אשמו יפלו דמים לנדבה דהוי כמותר אשם דאמרינן לעיל ממדרש יהוידע דיפלו דמיהן לנדבה וכן וולד הנקבה שהפריש לאשם ירעה עד שיסתאב דאם יקרב אשם לא יהא כאמו שהרי נדחית האם מאשם ודמיה עולה ואין זה דין לחלק הוולד מדין אמו הילכך ימכר ויביא אשם ואם הקריב אשמו יפלו דמיו לנדבה כדאמר' ולא תימא דתיפוק לי דוולד אשם רועה עד שיסתאב ויפלו דמיו לנדבה מדגמרינן הלכתא דכל שבחטאת מתה והיינו ולד חטאת באשם רועה דלא היא דלא נגמרה באשם רועה אלא בהני דשייכי כהלכתו באשם כגון מתו בעליה או נתכפרו או תמורה דכל הני שייכי באשם כהלכתו אבל וולד אשם דלאו כהלכתו דאשם זכר הוא ולא שייך ביה וולד לא נגמרה ההלכה על זה.