קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה ח
כל עבד עברי מגרע מפדיונו ויוצא כמו אם עבד שנה או שנתים נותן כפי ערך מה שנמכר על שאר השנים ויוצא והכל לפי חשבון דמי מקנתו כדכתיב והיה כסף ממכרו במספר השנים קנאו בשש מנים ועתיד לצאת בסוף שש נמצא קונה עבודת כל שנה במנה וכתיב נמי באמה העבריה והפדה מלמד שמגרעת מפדיונה ויוצאה ובנמכר לגוי כתיב וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היובל ומשיב השאר כסף ולא כלים ולא תבואה כדכתיב כסף ממכרו בכסף הוא נגאל מיד הגוי ולא בשוה כסף וגבי נמכר לישראל כתיב ישיב גאולתו לרבות שוה כסף ככסף. כל היוצא בגרעון כסף מחשבין להקל עליו אם הבריא והוסיף או נתחף ופחתו דמיו כדאמרינן התם דף כ' דדריש רב נחמן להני קראי בסיני דכתיב אם עוד רבות בשנים וכתיב ואם מעט נשאר בשנים וכי יש שנים מרובים ושנים מועטים דרבות שוים משמע שיהא ריבוי בשנים או מיעוט ואי אפשר להיותן מרובות על שש או מועטות אלא ה"ק אם יש ריבוי בדמיו שנתרבה בתוך שנים הללו כגון שהשביח מכסף מקנתו חשיב כמשעת קניה להקל נתמעט כספו בתוך שנים הללו חשוב אותו כפי דמיו של עכשיו דמדכתיב בשנים ולא כתיב שנים משמע נתרבה כספו בשנים כלומר בתוך השנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו. הנמכר לגוי שיש לו לגאול עצמו לחצאין פעמים יהיה להקל שקנאו במאתים והוזל בק' ונתן דמי חציו וחזר והוקר עד מאתים ופעמים להחמיר כשנשחף והוזל וכדאמר אביי התם.