קרית ספר על משנה תורה, הלכות עבדים· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ב · הלכה ז
הנמכר לגוי אם לא השיגה ידו ליגאל עצמו קרוביו פודין אותו והקרוב יותר קודם כדכתיב או דודו או בן דודו דודו קודם לבנו וב"ד כופין את קרוביו כדכתיב יגאלנו ומצוה על כל ישראל לפדותו כדכתיב ונגאל דהיינו גאולת אחרים כשלא גאלוהו קרובים ובין שפדאוהו קרובים או אחרים יוצא לחירות דכתיב או דודו וגו' או השיגה ידו ונגאל ומקרא נדרש לפניו ולאחריו דמה כשהשיגה ידו הוא [יוצא] לחירות כך כשנגאל ע"י קרוביו דלפניו וגאולת אחרים דכתיב לאחריו יוצא לחירות. ויש לו ללוות ולגאול עצמו מן הגוי וגואל לחצאין דאע"ג דאסיק רב ששת התם דאינו גואל לחצאין דכי היכי דאמרינן נמכר כולו ולא חציו ה"נ נגאל כולו ולא חציו וכתיב נמי השיגה ידו דמשמע דאינו לוה וגואל אפ"ה נראה דסבירא ליה לרב ז"ל דכיון דאביי קאמר בתר הכי אם תמצא לומר נגאל לחצאין וכו' משמע דהכי הוי הלכתא וכיון דגואל לחצאין לוה נמי וגואל ואיפשר נמי לומר דהא דאסיק רב ששת דאינו נגאל לחצאין היינו על ידי אחרים דקרא דונגאל אאחרים קאי כדאמרינן לעיל אבל על יד עצמו נגאל לחצאין והיינו דכתב הרב ז"ל וגואל לחצאין וכיון דגואל לחצאין משמע דהקפידה תורה לחזר שלא יטמע בין הגוים ולהכי לוה נמי וגואל ודחקינן קרא דהשיגה ידו על ידי הלואה. נמכר לישראל אין הקרובין פודין אותו דאינו נגאל באלה כדאמרי' לעיל ואינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין דלא כתיב ביה השגת יד ולא כתיב נמי ונגאל דנימא כולו ולא חציו.