אור ברסלב

קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

פרק ז · הלכה יא

הלכה ט

הנזיר מותר בטומאת מת מצוה ובתגלחת מצוה ואסור ביין המצוה כיין הרשות. טומאת מת מצוה דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא מכדי כתיב על כל נפשות מת לאביו למה לי אלא להכי הוא דאתא דלאביו הוא דלא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. תגלחת מצוה דמצורע דכתיב וגלח את כל שערו ראשו מה ת"ל בכלל שערו הוא אלא לפי שנא' גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן ת"ל ראשו להתיר למצורע נזיר לגלח דמקרא מלא דבר הכתוב ל"ש הוא נזיר ול"ש אינו נזיר. איסור יין מצוה כיין הרשות שאם נשבע שאשתה ואח"כ נדר בנזיר אסור דכתיב מיין ושכר יזיר יתירא דאי משום דדרשינן דאפילו לא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולן כדאמר' לעיל לימא קרא מיין מאי ושכר ש"מ תרתי לאסור יין מצוה כיין רשות וכדאמר'. מת מצוה הוא שפגע במת שאין שם מי שיקברנו הרי זה מטמא לו ודברים אלו הם גם כן דברי קבלה והאי דהותר בטומאה היינו שאינו עובר אבל לענין סתירה והבאת קרבן היינו כנטמא בלא מצוה דלא פקע מיניה טומאתו לנזירותו בלאו הכי כתגלחת מצוה דמצורע נמי דבעי להשלים שלשים יום נזירות כי היכי דליהוי גידול שער ואף על גב דלא גלח אלא תגלחת מצוה.

תוכן העניינים

קרית ספר על משנה תורה, הלכות נזירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה