קרית ספר על משנה תורה, הלכות מעילה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה י
מותר לתלוש השער לכתחלה מן המוקדשין כדי להראות המום למומחין ואותו השער שתלש מן הבהמה או מן הבכור ומעשר אסור בהנאה דתנן פ"ג דבכורות תולש את השער לראות מקום המום דתולש לאו היינו גוזז כר' יוסי בן המשולם דמתניתין ובכור גיזה הוא דאסור ביה דכתיב לא תגוז ובגמרא איבעיא להו לכתחלה או דיעבד ת"ש תולשו וכו' ש"מ לכתחלה ש"מ ותנן נמי התם שער בכור בעל מום שנשר עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים דאי שרית צמר הנושרת מחיים אתי לשהויי לבכור כיון דלא אתי לכפרה ואתי ביה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו אבל צמר הנושר מן החטאת והאשם מותר בהנאה לאחר שחיטתן מפני מומן דהואיל ולכפרה הם באים לא משהה להו. ואם נתלש מן העולה הרי זה ספק שם בעי ר' ינאי התולש צמר מעולה תמימה מהו תולש מי איכא מאן דשרי אלא נתלש מעולה תמימה מהו דחטאת ואשם לא תיבעי לך דכיון דלכפרה אתו לא משהי להו כי תיבעי לך דעולה מאי כיון דעיקר לאו לכפרה אתי דאינה מביאה על חטא משהי לה או דילמא כיון דעולה נמי מכפרא על עשה כדילפינן ביומא לא משהי לה וכל שיתלש מן הקדשים אחר שנפל בהם מום מותר בהנאה חוץ מן הבכור דלית בהו טעמא דשמא ישהה כיון שהיה כבר בעל מום אבל בכור אף מה שנתלש ממנו אחר שנפל בו מום אסור בהנאה כדתנן שער בכור בעל מום וכו' וחכמים אוסרים וטעמא דילמא משהי ליה כדאמ' והוא חייב לאוכלו אף בעל מום שנה בשנה. השוחט בכור או שאר מוקדשין תולש את השער ומניחה במקומו שם משנה ר' יוסי בן המשולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ וכו' ובלבד שלא יזיזנו ממקומו שלא יאמרו עבד בקדשים.