קרית ספר על משנה תורה, הלכות מעילה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה ט
בהמת הקדש שנפל בה מום ונפדית אינה מותרת בגיזה ועבודה והרי הוא באיסורה עד שתשחט מתניתין פרק הזרוע והלחיים ואינם יוצאין לחולין ליגזז וליעבד דאין בהם אלא התר זביחה ואכילה בלבד אבל גיזה ועבודה לא כדאמ' ס"פ כל האסורין על מתניתין דכל הקדשים שנעשו טרפה וכו' מנה"מ דת"ר תזבח ולא גיזה אין לך בו התר אכילה אלא משעת זביחה לאפוקי חלב וגיזה דהנאה דמחיים היא נשחטה אחר פדיונה הותרה באכילה כדכתיב תזבח ואכלת כדאמ' בד"א בשקדם הקדשן את מומן שהקדישם תמימים ונסתאבו או קדם מום עובר להקדשן דמום עובר כמאן דליתיה דמי אבל מקדיש בעל מום למזבח אינו אסור בגיזה ועבודה אלא מדבריהם דתנן פרק ראשית הגז אבל לא במוקדשין ובגמרא מ"ט אמר קרא צאנך ולא של הקדש הא לאו בני גיזה נינהו דכתיב ולא תגוז אי בקדשי מזבח ה"נ הכא במאי עסקינן בקדשי בדק הבית והאמר ר' אלעזר קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ומשני מדרבנן דמדאוריתא בני גיזה נינהו דבכור צאנך כתיב דהוי קדשי מזבח נפדת הרי זה כחולין לכל דבר כדתנן פרק הזרוע והלחיים. כל שקדם מום קבוע להקדש ונפדו חייבים בבכור' ובמתנות ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד דכל שקדם מום קבוע להקדשן הוי כמקדי' עצים ואבנים לדמיהן ולהכי אם נפדו הרי הם כחולין גמורים חוץ מן הבכור והמעשר דאף על גב שקדם מומן חלה עליהם קדושה גמורה לכל דבריהם אלא שאינן כשרים ליקרב דבכור ברחם תלה רחמנא ל"ש תם ול"ש בעל מום קדיש תם קרב ובעל מום נאכל לכהנים כדאמ' בבכורות ובשרם תרי משמע לימד על בכור בעל מום שמתנה לכהן ומעשר בהמה כתיב ביה העשירי יהיה קדש לא יבקר בין טוב לרע טוב היינו תם רע היינו בעל מום ולהכי אינם יוצאים לחולין ליגזז וליעבד לעול'. ואסור להרביע בבכור או בפסולי המוקדשין.