קרית ספר על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה יב
זובו של זב הוא מאבות הטומאה בזב כדתנן ריש פרק דם הנדה ובגמרא זוב מנ"ל דטמא דתניא זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא שהטפה עצמה טמאה וכתיב הזב את זובו מקיש זובו לו מה הוא לא חלקת בו בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים אף זובו כן ואיצטריכו תרי קראי כדאיתא התם וכו'. ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא אלא הויא כשכבת זרע כדילפינן בת"כ מדכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע דזב שראה ראיה אחד הרי הוא כבעל קרי טובל ואוכל פסחו לערב כיון דהקיש זב לבעל קרי היינו כשראה ראיה א' דומיא דבעל קרי ואינו קרוי זב לטמא אלא אחר ראיה שניה כדילפינן לעיל וכדאמ' פרק ב' דהלכות מחוסרי כפרה וכו' ראה ראיה אחת כשתים אין טמא אלא המסיט טפה אחרונה כדתנן פרק קמא דזבין ראה אחת מרובה כשתים מטמא משכב ומושב דכיון דזב מטמא בכל שהו כדילפינן מדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו טמא אם כן ראה מרובה בשתים כמגדיון לשילוח הויא כשתי ראיות כיון שיש שהות לטבול ועדיין הוא רואה ובת"כ אמרינן אין לי אלא ג' ראיות דכתיב ג' זמני זוב אלא גדולות קטנות מנין ת"ל תהיה כל שהוא החתים אפילו כל שהו בשרו אפילו כל שהו ואם נאמרו בגדולות למה נאמרו בקטנות אלא ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם אחת מרובה כשתים או בשלש הוי זב וכתב הרב דאין טמא אלא מסיט טפה אחרונה דהויא כראיה שניה דראשונה לא הויא אלא כבעל קרי כדילפינן לעיל וכו'.