קרית ספר על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה ח
דם הנדה או דם הזבה או היולדת מטמאין בכל שהוא במגע ובמשא בריש פרק דם הנדה תנן דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ויבשין ובגמרא אמר חזקיה דאמר קרא והדוה בנדתה מדוה כמותה מה היא מטמא במגע ובמשא אף מדוה מטמאה יבש מנלן דכתיב דם יהיה זובה וגו' יהיה בהויתו יהא ואפילו יבש מעיקרו דיהיה ריבויא הוא וכיון דדם נדה מטמא כדאמר' זיבת זבה נמי דהא מטמא באונס הנדה וכדאמרינן לעיל ואיכא נמי ק"ו בגמרא לאחרים גורם טומאה דהיינו לזב' שתטמא לעצמו הנוגע בו לא כ"ש ולא אמרינן שעיר המשתלח יוכיח לרבא פרק בנות כותים וכו' דמים טמאים כדילפינן פ' כל היד מדכתיב דמיה דמיה הרי כאן ד' ושחור אדום הוא אלא שלקה והוי בכלל ד' וירוק טהור כחכמים דמטהרין דלא הוי נמי כמשקה הזב והזב' דמטמאי כדאמר רבי מאיר משום דרבנן סברי דומיא דרוק דזב שמתעגל ויוצא שמתאסף תחלה ואחר כך יוצא לאפוקי דם כשהוא בא נוטף ויוצא ראשון ראשון וכו'.