קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק יא · הלכה ז
עץ ארז ואזוב ושני תולעת שטהר בהן מצורע זה מטהר בהן מצורעין אחרים כרבי טרפון דאמר בזה טהרתי שלשה מצורעין וכדתניא נמי התם הזה בו לחטאת כשר למצורע דאינם נפסלין במלאכה דלא כרבי אליעזר דדוקא חרש הוא דבעינן שלא נעשה בו מלאכה דומיא דמים שבו דהוו מים חיים אבל הני לא וכן צפור משתלחת כיון שמותרת מאחר שנשתלחה וכבר נעשית מצותה ובפרק ב' דקידושין נפקא לן דשריא מדכתיב השדה בה"א כשדה דהוא הפקר ומותר ואית דאמרי לא אמרה תורה שלח לתקלה אבל הצפור השחוטה אסורה בהנאה משעת שחיטתה כדילפינן פרק האיש מקדש דכתיב וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת ומשום דלא נימא איפוך כתיב השדה במשולחת דמותרת כשדה שהוא הפקר כדאמרינן לעיל ואיסור הנאה בשחוטה למ"ד לא תאכלו לא משמע איסור הנאה גמרה איסור שחוטה מאיסור משולחת קודם שילוחה דאסורה בהנאה כדתנן במתניתין צפורי מצורע והיינו איסור הנאה לקידושין דמחיים לא שייך אכילה ובשחוטה נמי אסורה בהנאה ואם שחטה שלא בעץ ארז ואזוב נמי אסורה כדתניא התם רבי יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לאוסרה בהנאה. והאוכל כזית מצפור שחוטה עובר על לאו דלא תאכלו מהם ועל עשה דכל צפור טהו' תאכלו הא אסור' לא תאכלו וכדאמרי' לעיל.