קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ג · הלכה ה
בהרת כגריס מצומצם ובאמצעה מחיה כעדשה מצומצמת הרי זה מוחלט בסימן טומאה של מחיה נתמעטה הבהרת או המחיה טהור דבעינן גריס בבהרת וכעדשה במחיה וכדתנן ריש פרק ו' ואם רבתה המחיה שבתוך הבהרת טהור דכנסה הבהרת ובעינן סביב המחיה בהרת כעדשה מכל צד וליכא כיון דרבתה המחיה ולא היתה הבהרת אלא כגריס מצומצם והשתא בצר ליה שיעורה היתה המחיה פחותה מכעדשה ורבתה כעדשה הרי זה מוחלט דהא איכא בין הכל שיעור גריס נתמעטה המחיה דפשתה בהרת לתוכה הרי היא כמות שהיתה כחכמים דר' מאיר דלא חשבי לה פסיון דאין הבהרת פושה לתוכה כדמשמע פשטיה דקרא דפי' ולא פשה הנגע בעור דמשמע חוץ לנגע ולא בתוכה. בהרת יתרה מגריס ובה מחיה יתרה מכעדשה ורבו או שנתמעטו טמא כדתנן התם פ"ו רבי אומר אם נתמעטו טמאים ובלבד שלא יתמעטו מכשיעור ותהיה המחיה מבוצרת לתוך הבהרת ב' שערות מכל צד כדאמ' לעיל. בהרת כגריס ומחיה כעדשה או יתר מקיפה מבחוץ ושיעור בהרת שניה מקפת את המחיה הבהרת הפנימית להסגיר דאין בה סימן טומאה כיון דאין המחי' באמצעה והחיצונה להחליט דהא מחיה מבוצרת באמצעה כת"ק דר' יוסי פ' ששי דמכלתין ואם נתמעטה המחיה והלכה לה בין מצד פנים מהבהרת הפנימית בין מבחוץ הרי שתיהן כבהרת א' שאין בה סימן טומאה כרבי עקיבא דאמר בין כך ובין כך החיצונה טהורה דלא הוי פסיון מה שנכנסה הבהרת הפנימית או החיצונ' לתוך המחיה דאין הנגע עושה לתוכו כדילפינן לעיל וכיון דנעשה הכל נגע אחד מה שפשתה הבהרת הפנימית הוי נמי כפושה לתוכה.