קרית ספר על משנה תורה, הלכות אישות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ה · הלכה יג
המקדש במלוה ואפילו בשטר אינה מקודשת דלהוצאה נתנה וגמרינן קיחה קיחה משדה עפרון דיהיב לה מידי בשעת קידושין ומלוה אפילו בעין להוצאה נתנה וכבר הם שלה. ואם היה לה משכון ונתן לה המשכון מקודשת דגמרי מיעוד דכתיב והפדה דמשמע דצריך שיהא ביום כדי פדיה ואין יעידה אלא במקום פדיה דכתיב אשר לא יעדה והפדה שאם בא ליעדה בסוף שש צריך שיהא שהות ביום שאם תבוא לחשבון גרעונה דיהא עליה גרעון של פרוטה דמעות הראשונים לאו לקידושין ניתנו כיון דבעינן שיעור פדיון בשעת יעוד ונמצא שיש לו עליה מלוה דהיינו שהות היום מכדי פרוטה ולא הוה מקודשת אי לאו משום דהיא גופה משכון הוי וכשמקדשה בפרוטה דאית ליה גבה ממילא היא זוכה בעצמה שהיא המשכון ונמצא משכון מוחזר מאליו הכי נמי הכא כשנתן לה המשכון היא מקודשת אע"ג דמקדשה בגוף המלוה ואם קדשה בהנאת הרוחת זמן המלוה שהלוה לה מקודשת שהרי יש לה הנאה מעתה להשתמש במלוה עד הזמן שקבע לה במלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה דיהב לה השתא ומקודשת. בחוב שיש לי אצל זה במעמד שלשתן מקודשת דאע"ג דקנין מעמד שלשתן תקנת חכמים היא הוי מקודשת דאוריתא דהפקיע חכמים ממון החייב על ידי מעמד שלשתן דיש להם כח להפקיע ולהפקיר כדילפינן לעיל. קדשה בפיקדון או שאלה שהיה לו אצלה מקודשת כיון שהיה שוה פרוטה קיים ברשותה. הנאת דברים הוי כמלוה ואינה מקודשת דבעינן דיתן לה מיד או תהנה מיד בשוה פרוטה כדילפינן מקיחה קיחה דהוי בשעת קנין והכא נמי ל"ש. במלאכה זו שאעשה עמך אינה מקודשת דשכירות ישנה מתחלה ועד סוף והוי מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת והא דשכירות ישנה מתחלה ועד סוף איפשר דילפינן לה מדאיצטרך קרא לאשמועינן דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף שנא' כשכיר שנה בשנה יהיה עמך שכירות שנה זו אינ' משתלמת אלא לשנה אחרת משמע דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ולהכי איצטריך קרא דלא לישתלם אלא לבסוף דאי אמרת אינה לשכירות אלא לבסוף פשיטא דאינה משתלמת אלא לבסוף אלא וודאי כדאמר.