קרית ספר על משנה תורה, הלכות אישות· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק ה · הלכה ז
המקדש בגזל בגניבה ובחמס אם נתיאשו הבעלים ונודע שקנה אותו הדבר ביאוש הרי זו מקודשת ואם לאו אינה מקודשת דאע"ג דבאבדה אם נתיאשו הבעלים קני מוצאה כדכתיב אשר תאבד ממנו ומצאתה שאבודה ממנו ומצויה אצל בני אדם יצתה שטפה נהר שאבודה מכל שהבעלים הם מתיאשים וקני מוצאה ולר"י יאוש באביד' נפקא ליה מדכתיב באבדה שמלה ולמה יצתה לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנים ואין הבעלים מתיאשים אלא תובעים שיחזירו להם בסימן אף כל שיש בו סימן שאינן מתיאשין משמע דאי מיאש קני באבידה והיינו משום דבהיתרה אתא לידיה אבל גזל דבאיסורא אתא לידיה לא קני אלא בשינוי רשות אחר יאוש וכשנתנו לאשה הרי שינוי רשות וקנאתו היא וכיון שקנאתו היא אף הוא קונה אותה והא דשינוי רשות אחר יאוש קונה למ"ד יאוש כדי לא קני נפקא לן מדכתיב בתשלומי ארבעה וחמשה וטבחו או מכרו וגו' מה טביחה דאהנו מעשיו אף מכירה דאהנו מעשיו שקנאו לוקח בשינוי רשות ואי שינוי רשות לא קני לא אהנו מעשיו ולא הוי דומיא דטביחה ואפילו לרב נחמן דפליג ארב ששת ואמר אפילו לפני יאוש היינו משום דסבירא ליה דלא בעינן אהנו מעשיו אבל פשיטא דלאחר יאוש אהנו מעשיו משום דקניה בשינוי רשות. המקדש בממון חברו שלא מדעת חברו אפילו הראה אח"כ חבירו שאינו מקפיד הרי זה גזל ואינה מקודשת ואם קדשה בדבר שאין מקפיד בעל הבית כגון תמרה או אגוז וכיוצא בו מקודשת מספק אי ניחא ליה לבעל הבית ולא הוי גזל או לא. היתה סחורה בינו ובין חברו וחלקה שלא מדעת חברו וקדש בחלקו אינה מקודשת דאמר ליה מאן פלג לך והרי יש לבעל הבית חלק בזה והיא לא נתקדש' אלא בכל והוי כממון חברו אם לא שפירש לה מה שיש לי בו דאז נראה דהוי מקודשת דהרי יש לו חלק שם. גזל ממנה וקדשה בו אם קדם ביניהם שידוכין ונטלה ושתקה מקודשת ואם לאו אע"פ ששתקה כשנתן לה בתורת קידושין אינה מקודשת דשלה הוא נוטל אלא אם כן אמרה הן. אמר לה כנסי פקדון זה וחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי בו קודם שנטלתו ונטלתו ושתקה הרי זו מקודשת ואם אחר כך אינה מקודשת אלא אם כן אמרה הן. ובחוב שהיה לה אצלו אם אמר לה הרי את מקודשת לי בו קודם ונטלתו ושתקה מקודשת כשהיה שידוכין ביניהם ואם לא שדך אינה מקודשת עד שתאמר הן ואם אחר שנטלה החוב אמר לה בתורת קידושין אינה מקודשת אפילו אמרה הן דשלה נטלה.