קרית ספר על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
פרק א · הלכה טז
הבא על הבהמה או הביאה עליו שניהם נסקלין דכתיב ובכל בהמה לא תתן שכבתך קרי ביה נמי לא תתן שכיבתך דמשמע בין שרבעה בין שהביאה עליו וסקילה ילפינן מדכתיב ואת הבהמה תהרוגו וכתיב במסית כי הרוג תהרגנו כמו שמיסת נסקל כדכתיב וסקלתו באבנים וכו' כמו כן בהמה וכמיתת הבהמה כך מיתת השוכב דאיתקשו להדדי. ואחד בהמה ואחד חיה ועוף הכל בסקילה ואיפשר דילפינן חיה ועוף מריבוייא דובכל בהמה כדילפינן חיה ועוף משבת מדכתיב וכל בהמתך דהוי ריבוייא ולא חילק הכתוב בין גדולה בין קטנה דבהמה איקרי ואפילו ביום לידתה. הבא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב דכיון דבהמה לאו אורחא היא לבא עליה אדם ביאת תרי משכבי שוין וכיון שהערה בה או שהערת בו חייב דכתיב באחות אביו ואחות אמו כי את שארו הערה ואם אינו ענין לגופיה דהא אתיא העראה בהו מדאיתקשו כל העריות להעראה דכתיב גבי נדה תנהו ענין להעראה דבהמה. קטן בן ט' שנים ויום אחד שבא על הבהמה או הביאה עליו היא נסקלת על ידו דהא ביאתו ביאה כדאמרינן לעיל והוא פטור דאינו בר עונשין פחות מבן ט' ויום א' אין סוקלין את הבהמה דאין ביאתו ביאה וכן קטנה בת ג' שנים ויום א' שהביאה הבהמה עליה הבהמה נסקלת דביאתה ביאה ואם היתה גדולה שניהם נסקלים ומבת ג' שנים ולמטה אין הבהמה נסקלת על ידה דאין ביאתה ביאה מהלכתא כדאמרן. וכן שוכב או נשכבת לבהמה בשגגה אין הבהמה נסקלת אף על פי שהם גדולים דהוי ספק אי תקלה של מכשול עון וקלון שגנה עצמו בדבר מגונה בעינן והכא קלון איכא תקלה ליכא דכסבור מותר או דילמא אקלון דאיש הוא דחייבה רחמנא סקילה ואף ע"פ שאין תקלה אבל העריות שהיא א' גדול וא' קטן הקטן פטור והגדול חייב ער וישן ישן פטור מזיד ושוגג מזיד חייב שוגג פטור ומביא קרבן אנוס וברצון אנוס פטור דכתיב בנערה המאורשה ולנערה לא תעשה דבר דהויא אנוסה ואפילו הכי קטלינן ליה (אונס) ונראה דמינה ילפינן לשארה דאף על גב דחד מינייהו לא מיחייב אי משום קטן אי משום שוגג אפילו הכי הגדול או הבועל ברצון חייבים.