קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי
יורה דעה · הלכות תלמוד תורה
סימן יג
בענין עכו"ם אם מותר ללמוד תורה ואם מותר ללמדו עיין סנהדרין בפרק ארבע מיתות נ"ט ע"א דאיתא התם ואמר רבי יוחנן עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה לנו מורשה ולא להם ופריך בש"ס והא אמר ר"מ מנין שאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכו' ומשני בשבע מצות דידהו, עי' פירושי רש"י שם דפירש בהלכות אותן שבע מצות להיות בקיאין בהם (ושבע מצות דידהו נ"ל לתת בהם סימן א'ב'ג'ד ושלש עבירות החמורות ע"ז וג"ע ושפיכות דמים, דהיינו א' אבר מן החי, ב' היינו ברכת השם, ג' גזל, ד' דינין) והנה מוכח מפרכא ופירוקה ולא משני לומר שיש הפרש וחילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ משמע דבכל גוונא אסור לגוי ללמוד תורה בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה, ומימרא זו פסקה הרמב"ם ז"ל הלכות מלכים בפרק י' הלכה ט' והרמב"ם נמי מסתם לה סתומי שכתב עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה לא יעסוק אלא בשבע מצות דידהו בלבד ע"ש ואיתא בחגיגה דף י"ג ע"א אמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לנכרי שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ע"ש, וכתבו שם התוספות ד"ה אין מוסרין דברי תורה וכו' דרבי אמי אוסר ללמד לנכרי תורה אפילו איכא כותי אחר ללמדו דבזה ליכא משום ולפני עור לא תתן מכשול אפילו הכי אסור עיין שם, ועיין מהרש"א שם בחידושי אגדות מש"כ בזה, ועיין בהרב שדי חמד בפאת השדה מערכת כללים סי' ק"ב, וכן בזוהר הקדוש בפרשת אמור החמיר מאד למי שמלמד תורה לנכרי עי' בזוהר צ"א ע"ב וז"ל ת"ח בשעתא דבעא קב"ה למיהב אורייתא לישראל זמין בה לבני עשיו אמר לון בעאן אתון לקבלא אורייתא וכו' אמר לה קב"ה ייבדון אלף אומין כוותייהו וקיימא דאורייתא לא יזדמן קמייהו וכו' ומאן דיוליף אורייתא למאן דלא אתגזר משקר בתרי קיימי, משקר בקיימא דאורייתא ומשקר בקיימא דצדיק וכנסת ישראל וכו' ר' אבא אמר משקר בתלת דוכתי עלאי משקר בתורה משקר בנביאים משקר בכתובים, משקר בתורה דכתיב וזאת התורה אשר שם משה לפני וגו' משקר בנביאים דכתיב וכל בניך למודי ה' אינון למודי ה' ולא אחרא, משקר בכתובים דכתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל וכו' ע"ש ומשמעות הזוהר הנז' ג"כ הוא בכל התורה תורה שבכתב ותורה שבע"פ.
ומעתה צריכין אנו למודעי להא שראיתי להרב עיר וקדיש זיע"א בעל ספר מאור ושמש ריש פרשת חקת שכתב וז"ל והנה תורה שבכתב מותר ללמדה לאומות העולם כמו שמצינו שמשה רבינו כתבה בשבעים לשין באר היטב שפירשו בו רז"ל בשבעים לשון אבל תורה שבע"פ שהם טעמי התורה ומצותיה אסור ללמדם לגוי דכתיב לא עשה כן לכל גוי וכו' ע"ש, והוא תמוה לי מאד מכל אשר כתבנו שמהש"ס ומהזוהר מוכח דבכל גוונא אסור ללמוד וללמד לנכרי תורה, תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ומה שהביא ראיה הוא ז"ל ממה שכתבה משה רבינו בשבעים לשון כדי שיוכלו כל האומות ללמוד התורה ולהבינה אמת שכן הוא וכדאיתא בסוטה דף ל"ה ע"ב אמר לו ר' שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם של אותו הזמן תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם וכו' ע"ש, א"כ מוכח משם דנתן להם הקב"ה בינה כדי ללמוד ולכן באמת ביאר להם משה רבינו התורה בשבעים לשון, אבל נראה לי אחרי נשיקת כפות רגליו העומדים על אדמת הקודש שיש להשיב על דבריו ז"ל דשאני התם דעשה ה' כל זה כדי שלא יהיה להם לאחר זמן פתחון פה לאותן האומות לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד תורה וכמו שהחזירה מתחילה על האומות מהאי טעמא ועי' בתוספות שם בסוטה ד"ה על דבר זה נחתם גזר דינם לבאר שחת, ולכן כיון שמתחילה הכינה וגם חקרה לכל האומות כדי שילמדו את התורה והם לא רצו בה ולא בלימודה נאסר להם ללמוד תורה מעתה כיון שלא רצו בה גם השם יתן הטוב לא רצה בהם עוד ליכנס בתחומה ובשעריה שכבר נתקדשה נתארסה לנו ודינה כנערה המאורסה שאין שום אחד שאינו מבני ישראל יכול ליכנס בתחומה דלנו מורשה ולא להם ולכן דברי הרב הקדוש ז"ל צריכין לי עיון:
אחר כך ראיתי להרב החסיד בעל ספר ויאמר יצחק למהר"י בן ואליד זיע"א בחלק א"ח סימן כ"א שנשאל ע"ז והשיב וז"ל ולפ"ז מוכרחים אנו לומר דלא שנא תורה שבכתב לא שנא תורה שבע"פ הכל אסור דקרא דתורה צוה לנו וכו' בכל גוונא מיירי ע"ש בדבריו ז"ל, והרב דבר שמואל סימן ע"ה כתב אפילו ללמדו אל"ף בי"ת, ואח"כ ראיתי להר"ם במז"ל בספר פאר הדור סימן נ' בתשובת שאלה על האי דרבי יוחנן שאמר גוי שעסק בתורה חייב מיתה אם זה הלכה והשיב ז"ל הלכה היא בלי ספק ואם תהיה יד ישראל תקיפה עליהם ימנע מת"ת עד שיתגייר וכו' ויכול ללמוד המצית לנוצרים והשכר והעונש כי יש כמה מהם שיחזרו למוטב והם אומרים ומודים כי תורתנו זאת היא מן השמים היא הנתונה לנו על ידי מרע"ה והיא כתובה אצלם בשלימותה אך פעמים וכו' וכמה מהם חוזרים למוטב ואין בזה מכשול לישראל עכ"ל, הנה מתחילת לשונו ומסוף לשונו מוכח שעל תורת משה קאי האיסור ולא התיר כ"א ללמד המצות והשכר והעונש לנוצרים ונ"ל שזהו שאסיק בש"ס התם בשבע מצות דידהו אלא שחידש לנו הרמב"ם לא לבד שמותר להם לעסוק בתורת מצות דידהו אלא גם אנחנו בנ"י מותר ללמדם ובזה יהיו דבריו שבספרו הגדול עם תשובותיו מכוונים ודוק ועי' בש"ס דקמא דף ל"ח ע"א ובתוס' שם ד"ה קראו ושנו ושלשו וכו' וביש"ש דמסכת קמא שם סימן ט' דנצטער אותו צדיק על הלומדים עם האומות תורת ה' ע"ש, דגם מדבריו משמע שאין חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ, ועי' להרב וישב יוסף להרה"ג ר' יוסף בורלא סימן ב' וסימן ג' עש"ב, ועיין להרב חלק יפה בדרשותיו על התורה פרשת ואתחנן ע"פ ראה למדתי אתכם שכתב משם הרב רמת שמואל והרב שם שלמה דהאיסור בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה ע"ש, ובזוהר אתרי מות דף ע"ג ע"א ז"ל ואסיר לאודעא להו מילי דאורייתא בגין דאורייתא כולה שמא דקב"ה וכל אות דאורייתא מתקשרא בשמא קדישא וכל מאן דלא אתרשי' ברשימא קדיש' בבשריה אסיר לאודע' ליה מלה דאורייתא וכו' ע"ש והתהלך במשרים ותראה כל חמיר"א דאיתיה ברשותיה דאיסור זה, ועי' עוד בזוהר פרשת משפטים בסבא דף קי"א ע"ב וז"ל ולא בעא קב"ה דיקרב לקדושה בר עמיה ועדביה חולקיה ואחסנתיה וכו' והכי תנינן אסיר ליה לישראל למילף אורייתא לעכו"ם דכתיב מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי וגו' ע"ש, גם הרב של"ה הקדוש החמיר בזה מאד מאד ע"ש מה שהאריך בזה והביא גם הוא לשון הזוהר ע"ש בדבריו, במס' שבועות בסוף נר מצוה דף נ"א ע"א דפוס חדש אבל הרב מחנה חיים להרב חיים זוסמאן סופר בסי' ו' האריך בזה ודע' שתורה שבכתב וכן תורה שבע"פ בלא פלפול מותר ללמוד עם הנכרי ואם כדי להתגייר מותר הכל ע"ש אבל נ"ל שאין דבריו נראין נגד כל אמבוהא דספרי דכתבנו ודוק:
והן עתה נראה לי להביא ראיה מפורשת מהא דאית' בשבת פ"ז ע"א והובא בירושלמי בפרק רביעי דתענית דף כ' ע"א שיבר את הלוחות מאי דרש אמר משה ומה פסח שהיא מצוה אחת נאמר בה כל ערל לא יאכל בו, התורה שכל המצות כלולות בה וישראל חומרין על אחת כמה וכמה והסכים הקב"ה על ידו ואמר לו ישר כחך ששיברת וכו' הרי לך שמרע"ה למד ק"ו מפסח שנאמר בו כל ערל לא יאכל בו לאסור למוד התורה לישראל שהיו באותה שעה כנכרים א"כ כ"ש וקו"ח לנכרים ממש ערלים הם שיש ללמוד קו"ח מפסח שנאמר בו כל ערל לא יאכל בו קו"ח התורה שכל מצות כלולות בה שאסור לנכרי ללמוד תורה כיון שהוא ערל שאינה כדאי להם, ועוד איתא בחולין קל"ג ע"א אמר רב יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל לגיהנם שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו וגו' אמר רבי זירא אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד וכתיב לא נאוה לכסיל תענוג וכתיב מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע זה המלמד תורה לתלמיד רשע אשר אין בלבו לקיימה כדפירש רש"י ז"ל בפירושו על משלי עש"ב, וכל זה נאמר בישראל וכ"ש נכרי שלא קיבל עליו גרות ובודאי אין דעתו לקיימה אין למסור לו דברי תורה וכל המוסר לו דבר תורה בא לכלל פרק אלו הן הנאמרין ודוק:
דוד הכהן סקלי י"ץ