אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב אורח חיים › הלכות תענית

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות תענית

הלכות פסח

סימן עה

נשאלתי מידי"ן חכם לב יקח מצות החכם רחים רבנן ואיהו גופיה צורבא מרבנן כה"ר שלמה בר חכם כה"ר יעקב לעסרי נ"ע י"ץ על אודות שהיה לו שמחה של מצוה שהוא היה אבי הבן גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו יסוד יוסף, שחל יום המילה בתענית י"ז בתמוז שנדחה ליום ראשון שהוא י"ח, עוד אותו יום דהיינו י"ח הוא לו יום יא"צ של אמו שנלבע"ה ביום הנז' מה דינו לענין תענית אם חייב להתענות עם הצבור, ועוד משום תענית אמו, וכן לענין סליחות ותחנונים שאומרים הצבור ביום התענית אם אומר עמהם, וכן לענין עננו מה דינו, ואם יכול להיות שליח צבור ביום התענית כדרכו בכל שנה ושנה וכן אם יוכל לעלות לס"ת בפרשת ויחל, ואם יכול לעשות סעודת שבוע הבן אור למוצ"ש שהוא ליל תענית צבור ותענית פטירת אמו ולישב עם המזומנים לסעודה:

תשובה הנה לענין תענית י"ז בתמוז כבר פסק מרן בא"ח סימן תקנ"ט סעיף ט' שאם הוא דחוי, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול ורוחץ ואינו משלים תעניתו לפי שי"ט שלו הוא ע"ש, הרי דמתענה אלא שאינו משלים תעניתו ונ"ל דה"ה אבי הבן ג"כ דינו הכי דאבי הבן והמוהל והסנדק כולם נקראים בעלי ברית וכמו שכתב מור"ם שם בהגה וכן ראיתי להרב ב"י שם בביתו ביתה יוסף שהעתיק משם התשב"ץ שרבינו יעקב בר יצחק סג"ל היה הוא אבי הבן ועשה מעשה זה שלא השלים תעניתו עיין שם הרי בהדיא דגם באבי הבן דינא הכי שמתענה אלא שאינו משלים:

אלא דעדין יד הדוחה נטויה לומר שזה דוקא בתענית תשעה באב הגם שהוא דחוי מ"מ חמיר הוא משאר תעניות כמו שפסק מרן שם סימן תק"ן סעיף ב' וז"ל צומות הללו חוץ מתשעה באב מותרין ברחיצה וכו' ואין צריך להפסיק בהם מבעו"י ע"כ, ולהכי גם אם הוא דחוי ראוי להחמיר ולהתענות בו בעלי ברית אלא שלא ישלימו אבל בשאר תעניות נימא אם נדחו לאחר השבת יש להקל בהם לבעל ברית שלא יתענה כלל מפני שי"ט שלו הוא, זה אינו שמאחר שלענין תענית כולם שוין נינהו דכולהו כתיבי בקרא לענין צום אין לחלק ביניהם וכן משמע נמי מדברי הט"ז בסימן תקמ"ט סעיף א' שרצה ללמוד צום גדליה שהוא מעיקרא דחוי מתשעה באב שנדחה וכתב וכמו דתשעה באב הנדחה בעל ברית אינו משלים תעניתו הוא הדין בצום גדליה שאיני משלים תעניתו עיין שם, הרי דסובר הרב שדינם שוה:

וראיתי להרב ב"י בסימן תקנ"ט שהעתיק לשון התשב"ץ וז"ל מעשה ביעבץ וכו' והוא היה אבי הבן והמתין עד לאחר חצות וצוה להתפלל מנחה גדולה והלך ורחץ הוא ובעל בריתו ומלו הנער ואכלו כל צרכיהם ולא השלימו עם הצבור וכו' ע"ש, הרי דלא עשו המילה עד לאחר שהגיע הזמן שהותר להם לרחוץ ולאכול על המילה אז עשו המילה בששון ובשמחה דכתיב בה שש אנכי על אמרתך שקבלוה בשמחה כדרז"ל, ואם כן בנ"ד נמי נימא הכי שלא יעשו המילה בבוקר אלא אחר חצות שהוא י"ב שעות וחצי אירופית או לדעת הרב מגן אברהם שמחמיר עד מנחה קטנה עש"ב, ואז יעשו המילה ויברכו על המילה בכוס מלא וישתו בעלי הברית והאם והילד:

אחר כך ראיתי להרב בית דוד א"ח סימן שמ"ז דף פ"ז ע"א דכתב וז"ל הכלל העולה דתענית של חובה כגון תשעה באב ושאר תעניות אין המילה דוחה אותו כלל, אלא מתענה ומשלים וכו' ותענית של חובה ואינו בזמנו כגון תשעה באב וכיוצא שחלו בשבת ונדחו ליום ראשון מתענה ואינו משלים מתענה משום אל תפרוש מן הצבור, ואינו משלים מפני שאינו חייב בתענית ע"ש, ואי משום ייא"ר ציי"ט שיש לו ביום זה הדין הוא שלא יתענה כיון שי"ט שלו הוא וכמו שכתב הרב ט"ז בא"ח סימן תקס"ח ס"ק ה' וז"ל נ"ל דה"ה אם אירע לו ברית מילה של בנו ביום ההוא די"ט שלו הוא וכו' דלא יתענה ומכל שכן שאם רוצה להתענות שאין צריך להשלים אלא עד מנחה גדולה עכ"ל עיין שם, אלא דעדין יש להסתפק אם אחר חצות יוכל לאכול אפילו קודם המילה או אינם יכולים לאכול אלא אחר המילה, וכן לענין המילה יש להסתפק באיזה זמן עושין אותה אם בבוקר כיאות למילה כשאר ימות השנה אחר יציאתם מבהכנ"ס או עד חצות, והגם שבתשעה באב הדחוי מצינו להרשב"ץ שכתב שלאחר חצות אז רחץ יעבץ הוא ובעל בריתו ומלו הנער ואכלו כל צרכיהם דמשמע דהמילה אחר חצות וכן האכילה לא אכלו עד שעשו המילה, אפשר לומר דשאני תשעה באב שהוא יום אבילות בפרהסיא שאין רחיצה ולא רחיצת פנים ולא נעילת הסנדל הכל כאבל להכי המתינו עד חצות ורחצו ונעלו ועבר מעליהם האבלות ואזי עשו המילה בששון ובשמחה כדכתיב שש אנכי על אמרתך, אבל בשאר תעניות שאין בהם אבילות ראוי הוא לעשות המילה קודם חצות ככל הימים, ועוד דוקא בתשעה באב שבלאו הכי על פי הרוב שאין יוצאין בשחרית מבית הכנסת אלא עד אחר חצות להכי המתינו על המילה עד אחר חצות אבל לא בשאר תעניות, אלא שאני אומר שכיון דכאן בעיר אורן יע"א נהגו על פי הרוב להמתין על המילה בשאר הימים עד לשעה י"א או י"ב שעות אירופית לכן ביום כזה ימתינו עד לי"ב וחצי ואז יעשו המילה, וירויחו בזה שימצא מי שהוא שישתה כוס המילה דהיינו אבי הבן והבעלי ברית ויהיה לבעלי ברית חציו לה' דהיינו להשתתף עם הצבור בתעניתם וחציו לכם דהרי לענין אכילה מוכח מהמעשה של יעבץ שלא אכלו עד אחר המילה והוא הדין גם כן בשאר תעניות דינא הכי דמאי שנא:

ולענין ליל שבוע הבן שבנ"ד שחל ליל תענית שבעה עשר בתמוז ועוד לו לאבי הבן שהוא ליל ייא"ר ציי"ע של אמו נראה דלפי מה שכתב מור"ם ביו"ד סימן שצ"א סוף סעיף ג' וז"ל יש אומרים דאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחורת מת אביו או אמו עכ"ל, ע"ש ונ"ל שלפי זה גם בליל שלמחורת תענית צבור דינא הכי דמאי שנא שאדרבה תענית צבור עדיף וחמיר כתענית ייא"ר ציי"ט עיין באר היטב אורח חיים סימן תק"ן ס"ק ה' ע"ש, ועי' עוד במור"ם ביו"ד סימן ת"ב סי"ב ועי' להרב באר היטב שם סימן שצ"א ס"ק ז', ואם כן הכא נמי בשבוע הבן נמי נראה דאסור הגם שהתענית דחוי וכ"ש דהכא תרווייהו איתנהו תענית צבור ותענית ייא"ר ציי"ט, אלא דאי מהא לית ביה איסורא כיון שאינו מחוייב להתענות מצד ייא"ר ציי"ט כיון דיום טוב שלו הוא, וראיתי להרב פתחי תשובה שם ס"ק ח' שכתב דהא דאסרינן לאכול בסעודה לא מיירי אלא בסעודת חתונה שיש שם מזמוטי חתן וכלה ויש בה שמחה אבל בסעודת מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא מותר ע"ש, ואם כן בנ"ד אבי הבן וכל המוזמנים יכולים לאכול בסעודת שבוע הבן:

ולענין אמירת תחנונים כבר גילה דעתו מרן ז"ל בא"ח סימן קל"א סעיף ה' וז"ל אם חל מילה בתענית צבור מתפללין סליחות ואומרים ודוי ואין נופלין על פניהם ואין אומרים והוא רחום וכו' ע"ש, וכתב הרב ב"ד בסימן שמ"ז הנז', וז"ל ולענין אמירת התחנונים והסליחות שאומרים בעשרה בטבת נראה שאין לבעל ברית לאומרם דדוקא בתענית חייב מפני שהוא חובה אבל התחנונים והסליחות אינם חובה אמנם הצבור שמתפללין עמו יש להם לאומרם ובקריאת ס"ת פרשת ויחל חיוב גם על הבעל ברית שהיא תקנת חכמים עכ"ל, וכן אל ארך אפים הגם שאומרים חטאנו לך יאמרו בעלי ברית דבלאו הכי הרי הוא אומר ודוי עמהם וכן אומר יענך ה' ביום צרה עם הקהל ומזמור של אותו תענית גם כן יאמרנו עם הקהל כמ"ש מור"ם בהגה ביו"ד סימן רס"ה סעיף י"ג ובבאר היטב שם ס"ק י"ח שכתב משם הגהות מנהגים שאומרים למנצח משום צערא דינוקא, ונראה לי דר"ל דכיון דיש צערא לינוקא ועוד היום יום תענית שהוא יום צרה וצער להכי יוכל לומר יענך כיון דמתרי צדדים שוים אבל אם יהיה יום שאין בו תענית ודאי לא אמרינן בו יענך ולא משגחינן על צערא דינוקא כיון שיום טוב שלו הוא וכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב וק"ל:

ולענין אם אבי הבן יוכל לעלות לס"ת בפרשת ויחל כיון שאינו משלים תעניתו נ"ל הגם שכתב הרב ב"ד שהבאנו לשונו לעיל שבקריאת פרשת ויחל חייב גם הבעל ברית מ"מ אינו עולה לס"ת כיון שאין משלים תעניתו לא הוי תענית דכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית אלא משום שחייב לשתף עצמו עם הצבור לכך לא יאכל אלא עד חצות וכיון שאינו מתענה אינו עולה לקרות בתורה כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סימן תקס"ו סעיף ו' וז"ל יש מי שאומר שאין עומד לקרות בתירה בתענית צבור מי שלא התענה ואם הכהן וכו' ע"ש, ועי' מה שכתבתי אנכי הד"ך בספרי זה בח"א ה' תענית סי' פ"ט דס"ה ע"א בענין זה שנשאתי ונתתי בזה באמונה והעלתי שדעת מרן ז"ל שמן הדין אינו יכול לעלות לס"ת בפרשת ויחל מי שאינו מתענה ולא מצד המנהג דוקא ע"ש, ולענין אבי הבן שיש לו ייא"ר ציי"ט ונוהג בכל שנה להיות ביום ההוא שליח צבור, נראה לי שביום הזה אינו יכול להתפלל בתענית צבור דכיון שאינו משלים תעניתו אם כן אינו יכול לומר עננו כמו שפסק מרן בא"ח סימן תקס"ב סעיף א' וז"ל כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צאת הכוכבים אינו תענית ואם דעתו לאכול קודם לכן אינו מתפלל עננו ע"ש, ואפילו לדעת מור"ם ז"ל דסובר דנוהגין לומר עננו אעפ"י שאין משלימין ע"ש מ"מ הרי מסיק בסוף ההגה וכתב וז"ל אבל שליח צבור לא יאמר עננו אלא אם כן משלימין והטעם כיון דאומרה ברכה בפני עצמה ע"ש, וכבר פסק מרן ז"ל בסימן תקס"ו סעיף ה' וז"ל בתענית צבור שליח צבור שאינו מתענה לא יתפלל ע"כ, וכאן נמי כיון שאינו משלים תעניתו אינו יכול לומר עננו ואינו יכול להתפלל, ועל כן בנ"ד אינו יכול להתפלל ולא לעלות לס"ת ולא לקרות ההפטרה לנוהגים לקרותה בתענית צבור כיון שי"ט שלו הוא:

והנה אם יסכימו להשהות המילה עד זמן מנחה קטנה כדי שאחר המנחה יאריכו קצת אנה ואנה עד שיתיישבו כל הקרואים והמוזמנים כל אחד במקומו למצות סעודת מילה שדרכם שיטעמו על המילה דבר מה ואדביני ביני יעבור זמן ויתפללו ערבית ואחר כך יטעמו על המילה הקרואים והמוזמנים, נראה לי לומר שאבי הבן ובעלי ברית יכולים לאכול מזמן מנחה גדולה לדעת מרן אפילו קודם המילה שאין לומר עד שיעשו המילה אזי נקרא י"ט שלהם שהרי לענין תחנונים הוא קודם המילה ואפילו הכי אין אומרים תחנונים בבוקר קודם שעושים המילה מפני שהיום י"ט שלו הוא נחשב מתחילת היום, והגם דלענין חתונה מחלוקת היא בין מור"ם והפר"ח דלמור"ם אפילו קודם כניסתו לחופה כיון שהיום יום חופתו הוא אין אומרים תחנונים ולהפר"ח כל שלא נכנס לחופה אומרים נפילת אפים מ"מ לענין מילה מסיק הרב חיד"א בספרו ברכי יוסף בסימן קל"א שקודם המילה אין אומרים תחנונים אליבא דכ"ע די"ט שלו הוא ולהכי נראה דלאחר שהגיע זמן חצות שכבר שיתף עצמו עם הצבור ברוב היום בתענית די לו בכך ויכול לאכול אפילו קודם המילה כיון שי"ט שלו הוא, ונראה לי דהיינו טעמא דלא הזכיר מרן בלשונו ענין מילה כשכתב מתפלל מנחה גדולה בעוד היום גדול ורוחץ ואינו משלים תעניתו ודילג עשיית המילה ולא כתב ורוחץ ועושה מילה ואינו משלים תעניתו אלא משום דזה אינו תלוי בעשיית המילה אלא ביום המילה ביום שתעשה המילה הגם דיד הדוחה נטויה מ"מ הנראה הוא זה, ועוד שהרי עיקר שמחת המילה היא ההכנה שאנחנו מכינים את עצמנו לעשות המצוה שקבלנו בשמחה ומכינים כסא לאליהו ז"ל ואנחנו שמחים אימתי תגיע ונזכה לעשות המצוה החתומה בבשרנו והמשך המצוה אינו עד שתעשה ולהכי לכ"ע סוברים שאין אומרים תחנונים בשחרית קודם המילה אבל כשכבר נעשית המצוה הגם אם מתפללין אצל התינוק הנימול מחלוקת בין האחרונים אם יש לומר תחנונים אם לא, דהב"ח ורש"ל ושיירי כנה"ג סוברים שאין אומרים ורוב האחרונים סוברים שאומרים עי' באר היטב סימן קל"א ס"ק י"ג אבל בחתן יש לו המשך השמחה כל שבעה ודוק:

היוצא מכל האמור שבשחרית אין אומרים ודוי וכן והוא רחום וכן במנחה גם כן הדין כך ואומרים אל ארך אפים ולמנצח יענך בכל תפלותיו ואבי הבן ובעלי ברית אין אומרים דבר מזה כדכתבנו לעיל, אור ליום ו' כ"ט אב הרחמן שנת תרפ"ד והיא שנת השמטת כספים, המנחם ציון הוא ינחמנו אמן אורן יע"א:

דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן עו

צבור שביום תענית צבור לא רצו לעשות החזרת תפלת שחרית ונסתפקו בענין עננו היכן אומרה הש"ץ אם כשיגיע בין גואל לרופא ואומרה בקול רם כמו שאומר ג' ראשונות בקול רם וקדושה בקול רם וכן שלש אחרונות הכל בקול רם יאמר ג"כ עננו בקול רם ובחתימה כחזרה, או נימא כיון שכל אחד מתפלל בפני עצמו הרי זו כתפלת יחיד ואומרה בשומע תפלה ובלא חתימה דהעונה לעמו ישראל בעת צרה, או נימא דאומרה בשומע תפלה ויחתום העונה בעת צרה ושומע תפלה כדין שליח צבור ששכח שלא אמר עננו בון גואל לרופא שיאמר עננו בשומע תפלה כיחיד ולדעת הגמ"נ ובית חדש ומ"א שיחתום בשנים בעת צרה ושומע תפלה:

הנה לכאורה היה נראה לומר שכיון שאמרו חז"ל שהיחיד אינו יכול לאומרה בין גואל לרופא בין בחתימה בין בלא חתימה ותקנו ליחיד לכוללה בשמע קולנו בלי חתימה הכא נמי שרוצים להתפלל בלא חזרה ומתפללין דוקא בלחש אם כן הרי הם כיחידים כיון דכל אחד מתפלל בפני עצמו וגם שליח צבור תפלתו גם כן תפלת יחיד ואינו יכול לאומרה בין גואל לרופא אפילו בלא חתימה וגם כשיגיע לשמע קולנו יאמרה גם שליח צבור כדין יחיד בלא חתימה, ולא דמי להא דפסק מרן ז"ל בסימן קי"ט סעיף ד' שליח צבור שגמר גואל ישראל ושכח ולא אמר עננו וכו' יאמר עננו בשומע תפלה ומצינו רבנן סבוראי דסברי שיחתום בשנים כנז"ל דשאני התם דאינו מתפלל לעצמו שהרי כבר התפלל בלחש לעצמו ועכשיו מתפלל החזרה לצבור שהדין הוא שקובע ברכה לעננו בפני עצמה וכבר נתחייב בה אלא ששכחה במקומה לכך יש לה תשלומין בשומע תפלה וצריך לחתום בשנים לדעת הגמ"נ וב"ח והרמ"א וגם בדין זה מצינו רבנים גדולים שחלקו עליהם בזה וסברי שאינו חותם כי אם בשומע תפלה והם הרב עולת תמיד והרב אליה רבה וכתב דכן משמע מתשובת רש"ל עי' באר היטב שם ס"ק ח' וכן משמע מדברי הכנה"ג שהעתיק דבריו הרב ברכי יוסף דפירש כיחיד ע"ש, ובנדון דידן נראה דמודים כולי עלמא גם הרב הגמ"נ ודעמיה שאינו חותם אלא בשומע תפלה כמ"ש בסמוך כן נ"ל ודוק:

ואחר ההתבוננות נראה דהנכון הוא שיסדר השליח צבור בקול רם עד בין גואל לרופא כמו שסידר שלש ראשונות בקול רם ואמר הקדושה בצבור כך יוסיף עוד בקול רם ויתהלך במשרים יחד עם הקהל השליח צבור ירים קולו מעט והקהל יתהלכו עמו בלחש במשרים עד שיגיע בין גואל לרופא ויאמר עננו בחתימתה והקהל שומעין החתימה ושותקין וכמו שהקהל ענו את הקדושה עם השליח צבור בין מחיה המתים לאתה קדוש כך גם כאן יאמרו עננו בין גואל לרופא והברכה ישמעו מפי שליח צבור ושותקים ואחר כך יתפללו בלחש גם השליח צבור וזה דרך ישר שיבור לו האדם, אחר כך ראיתי בשאלות ותשובות רבי לוי אבן חביב סימן ט"ו שהעלה ש"ץ יאמרה בקול רם בין גואל לרופא בברכה וז"ל בסוף תשובתו ואם כן לדעתו ז"ל בנדון דידן שלפנינו כיון דכל הצבור נתקבצו להתפלל מנחת תענית גם השליח צבור שלוחם התחיל להתפלל כיון שסידר הקדושה באמצע התפלה אם כן הדין עמו במה שקבע עננו באמצע כדין שליח צבור ולא לעביד תרתי דסתרן אהדדי אם היה מתפלל עננו בשומע תפלה וטוב עשה השליח צבור לקבוע עננו באמצע ולחתום בברכה וכו' עיין שם באורך מה שסיים בכי טוב:

שלשה בתשרי שנת התרצ"ג בא סימן מל"א ברכ"ת השם לפ"ק תחל שנה וברכותיה אמן:

כה דברי קטינא עריך

דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן עז

ענין מי שנפלו לו תפלין כתב הבאר היטב משם הכנה"ג יתענה באותו יום ואם בשבת למחר, וברצועה אין צריך, ואם נפלו התפלין עם הכיס יתן פרוטה לצדקה עי' כל זה בבאר היטב א"ח סי' תקע"א סק"א ועי' עוד בבאר היטב שם סימן מ' סק"ב וז"ל נוהגים להתענות מי שנופלין לו תפלין וה"ה כשנפל ס"ת ובתשובת משפטי שמואל תמצא סמך למנהג, וכתב מ"א נ"ל דמיירי בלא נרתיקן אבל בס"ת אפילו בנרתיקי וכו' ע"ש, וראיתי להרב יפה ללב בא"ח סימן מ"ד אות ב' דכתב וז"ל וחזינא ליה להרב חיד"א בספר חיים שאל ח"א סימן י"ב שכתב דאף מי שנפל מידו התפלין עצמן אם היא תש כח וקשה עליו התענית וכ"ש אם הוא צורבא מרבנן וממעט מלימודו יתן צדקה לכפרה וכו' ובספר מחב"ר כתב בסימן מ' אות ג' דאין הרואה שנפלו תפלין חייב להתענות וכן כתב הרב אליה רבה שלא כתבו אלא דמי שנופלים לו מתענה וכו' וכן כתב הרב כרם שלמה אשכנזי וז"ל ובתפלין פשיטא דאין האחרים חייבים להתענות ואפילו בס"ת יש הרבה פוסקים דס"ל דמן הדין אין מקום להחמיר על הרואים להתענות וכמו שכתב רבינו הגדול אבי התעודה וכו' בספרו ספר החיים וכו' ע"ש, והנה מדברי הרב משפטי שמואל שהעתיק לשונו הרב מגן אברהם משמע שגם למה שנהגו העולם להתענות אינו אלא כשנפלו לארץ אבל אם נפלו על דבר אחר המפסיק בינו לארץ דליכא ביזוי כל כך אין מתענים שז"ל כתוב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפלין על הארץ עכ"ל, הרי שדייק בלשונו ולא כתב כשנפלו סתם אלא הוצרך לכתוב על הארץ, וכן הוא לשון השיירי כנה"ג שהעתיק משם מהר"י מברונא בסימן תקס"ו הגהת הטור אות ג' וז"ל רבותי החמירו להצריך תענית אפילו אם נפלו לארץ עם הבית שלהם וכה"ג אני מקל ליתן פרוטה לצדקה עד דנפלה קציצה לארץ אפילו אם הרצועות בידו וכו' הרי שדייק בלשונו מתחילה ועד סוף שכתב שנפלו לארץ עש"ב, ועיין להרב זכור לאברהם למהר"א אלקלעי אות תי"ו תפלין שהעתיק משם שדה הארץ ח"ג סימן ל"א וז"ל דזה דוקא כשרואה בשעת נפילה אבל אם רואה אותם בקרקע אין צריך להתענות, הרי דגם הרב נקט בקרקע עיין שם:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה