אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב אורח חיים › הלכות פורים

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות פורים

הלכות חנוכה

סימן צ

סעודת פורים שחל בע"ש נ"ל דהנכון הוא דצריך לנהוג כך דיתחיל סעודתו מבעו"י וכשקדש עליו היום פורס מפה ומקדש כמו שפסק הש"ע א"ח סי' אע"ר סעי' ד'. וכיון שהיה שותה יין כשמקדש על הכוס אין צריך לברך ברכת בפה"ג אלא יקדש הקדוש בלבד ואחר כך יושב ויחזור לסעודתו בלי נטילת ידים כדמשמע מלשון מרן דלא הצריך לדעה קמייתא אלא לברך המוציא ולדעה בתרייתא גם המוציא כתב אין לברך וכן משמע מדבריו ג"כ בסי' קע"ט דפסק שאם אמר הב לן ונברך הוי היסח הדעת ואסור לו לשתות אלא אם כן יברך ואכילה דינה כשתיה להרא"ש וכו' משמע דלא הצריך נטילת ידים. ונ"ל דגם למש"כ הרב מ"א בסי' קע"ח סעי' ו' דעל מ"ש מרן שם שתפלה לא הוי הפסק ואין צריך לברך המוציא כתב הרב מ"א וז"ל ומ"מ נ"ל דנטילת ידים בעי דהוי היסח הדעת עכ"ל, נראה דוק' בהפסק תפלה שיש בה שהות כל כך אבל בקידוש שאין בו שהות כל כך ועיניו פתוחות ופקוחות עליו ועוד שהקדוש הוא צורך סעודה לא הוי היסח הדעת ולכן אין צריך נטילה ועי' בסי' אע"ר סעי' י"ב בהגה ולענין ברכת המוציא ג"כ נ"ל שאין לברך משום דהוי ספק ברכות שאין לברך דברכות אין מעכבות וספק ברכות להקל וכמו שפסק הרב ב"ח שם ע"ש ועי' להרב מאמר מרדכי בסי' אע"ר ס"ק ד' ע"ש ולענין תפלה אין להתפלל עד שיגמור סעודתו ויברך בה"מ ויאמר בה עה"נ ואח"כ יתפלל כדי שלא יהיו סתראי עי' באר היטב בסי' תרצ"ה ס"ק ז' שכתב משם הרב מ"א דמטה משה ובמנהגים ושל"ה ומהרי"ל כולם עונים כאחד שאין לומר על הנסים בברהמ"ז אלא אם עדין לא התפלל ולכן כתב מ"א דיברך ברכת המזון תחלה ואחר כך יתפלל להוציא עצמו מפלוגתא ע"ש והכי נקטינן ובענין אי קידוש הוי היסח הדעת עי' בזה בסוגיית ערבי פסחים דף ק"ו ע"ב ובפירוש רשב"ם שם ובתוספות שם ובפסקי הרא"ש שם סי' ט"ז וי"ז ע"ש ועי' ברבינו ב"י בסי' אע"ר ובהרב ב"ח ע"ש ותרוה צמאונך אם אתה תאב למים עליונים:

סימן צא

לשון ב"י בא"ח הלכות מגילה בסי' תרפ"ה ד"ה כרך שהוא ספק באו"ד וראיתי להרב יוסף אבייו ז"ל וכו' ולי נראה דאפילו אם נחלקו בקבלתן זה אומר מוקפת וזה אומר וכו' דכל כה"ג לא מחייב באשם תלוי וכו' ע"ש ולכאורה דברי רבינו ב"י תמוהים שהרי בכתובות דף כ"ב מבואר בש"ס בהדיא דבכה"ג מחוייב באשם תלוי דפריך הש"ס מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי ע"ש וצ"ע. ונראה ליישב דברי רבינו ב"י על פי מה שראיתי בתוספות שם בד"ה באשם תלוי דכתבו וז"ל ולמאן דמפרש משום דבשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן איקבע איסוריה הכא נמי איקבע איסוריה שהיתה בחזקת אשת איש א"נ לאו אשם תלוי ממש קאמר אלא כלומר באיסור אשם תלוי עכ"ל ע"ש, וא"כ לפי תירוצם הראשון שאני התם משום דמיקרי איתחזק איסורא שהיתה בחזקת אשת איש משא"כ הכא דליכא חזקה. וכן נמי לפי תירוצם השני לא קשה מהתם כלל אבל באמת פשט הש"ס מורה ובא כרב יוסף אבייוב וא"כ אלו ואלו דברי אלקים חיים דברי רבי יוסף ודברי רבינו בית יוסף זכר כולם לברכה לחיי עולם הבא היום עשרים תמוז התרפ"ח שנת ותעלומות. סתר"י כל ח"י לפ"ק אורן יע"א

סימן צב

דע כי ממתני' דשבת דף ס"ו עא"ב דקתני אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהם בשבת ובש"ס פירש לחד מ"ד פירמ"י ופירשו בו כגון פרצוף אדם המשימין על הפנים להבעית בו התינוקות ועי' בש"ע א"ח סי' ש"א ס"ך עש"ב דמשמע שאין איסור משום צורת פנים של אדם הגם שהוא בולט, חדא דהא פסק בש"ע יו"ד סי' קמ"א סעיף ז' שלא אסרו בצורת אדם אלא דוקא בצירה שלימה בכל אבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאה ולא בעושה עכ"ל עש"ב, ואף למה שראיתי להרב פת"ש שם ס"ק י' שהעתיק משם שאלת יעב"ץ שאם הוא פרצוף צורת ראש אדם אסור (מה שאינו משמע הכי מדברי מרן הש"ע) אפשר שזה עדיף שאין לו אפילו צורת ראש שלימה אלא קלסתר פנים כקליפת פנים, ועוד שאין לו מלוא עינים אלא נקבים חלולים חלולים, ומזה יש ללמוד שאין איסור במה שקורין קרנב"ל שמשימין אותו על פניהם לצחוק שהרי במשנה לא אסר אלא שאין יוצאים בהם בשבת דמשמע דבחצר וכן בחול מותר ללובשן:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה