אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב אורח חיים › הלכות חנוכה

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות חנוכה

הלכות שמיני עצרת

סימן פו

כתב הרב ב"ח בהלכות חנוכה בטור א"ח סימן עת"ר ד"ה הכי גרסינן שהיה מונח וכו' ואפשר עוד לומר שהיה פיו צר שאינו יכול להכניס בו אצבעו וכיון שאי אפשר ליטמא במגע בעודו בכלי, אינו מטמא בהיסט דלהכי אפקיה רחמנא להיסט בלשון נגיעה לומר לך שכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט וכו' ע"ש, וקשה לי על זה מהא דאיתא בגיטין דף ס"א ע"ב הכא במאי עסקינן בכלי חרס המוקף צמיד פתיל, וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה וכו' ע"ש דמשמע מש"ס דהכא הגם שאינו מטמא במגע מטמא בהיסט, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות משכב ומושב פרק ח' הלכה ג' וז"ל חומר בהיסט הזב ממגעו שאם נגע בכלי חרס המוקף צמיד פתיל טהור, ואם הסיטו טמאהו וכן כלי חרס שהוא נבוב ככדור ועדין לא נעשה להם פה וכו' אם הסיטן הזב טמאים ואע"פ שהם טהורים באהל המת וכו' שהרי הן בכלל כלי חרס המוקף צמיד פתיל שפתחו סתום וכו' טמאים בהיסט ע"ש, וכן איתא בעדיות פרק שני משנה ה' ועל לפסין אירוניות שהם טהורות באהל המת ומטמאות במשא הזב וכו' ע"ש, הרי לך בהדיא דגם שאינו מטמא במגע מטמא בהיסט, ולכאורה נראה דכל זה אינו ענין למאי שאמרו בחולין קכ"ה ע"א את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא ע"ש, דהתם מיירי בטומ' שרץ ונבלה עצמן משום דקימ"ל שעצמות נבלה אינם מטמאים והמוח שבתוכן מטמא בזה הוא דאמרינן התם שאם העצמות סתומין שאינם מכניסים אפילו כחוט השערה שאינם מטמאין במגע מפני שעדין הם סתומים גם בהיסט ובמשא אינם מטמאין מכח היקשא דקרא הנוגע והנושא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא ע"ש:

אחר כך ראיתי שדברי הרב ב"ח ז"ל הנ"ל הם דברי הרא"ם ז"ל על הסמ"ג וראיתי שם בהרא"ם שהביא קושיתו מש"ס דשבת פרק אמר רבי עקיבא דף פ"ד ע"ב דקאמר שם הש"ס ודין הוא ומה פכים קטנים שטהורים בזב וכו' ושם פירש רש"י ד"ה ודין הוא וכו' דבמגע לא מטמו דאין מטמאות אלא מאוירן ואין יכול להכניס אצבעו לתוכן מפני שפיהם צר, ובהיסט לא דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה דכל שאינו מטמא בנגיעה אינו מטמא בהיסט ובהעור והרוטב קכ"ד אמר נמי את שבא לכלל מגע בא לכלל משא וכו' ע"ש, וזה סתירה לדברינו שכתבנו לעיל דזה אינו ענין להא דחולין ושם ראיתי בשבת הנ"ל בתוס' ד"ה שטהורים בזב הקשו וז"ל וא"ת א"כ כלי חרס המוקף צמיד פתיל לא מטמא בהיסט, ובפרק קמא דנדה דף ה' ובפרק וכו' פריך וליחוש שמא תסיטו אשתו נדה, ואומר ר"ת דצמיד פתיל חשיב בא לכלל מגע לפי שעומד ליפתח ולא דמי לקולית נבלה וכו' ע"ש, שלפי דבריהם הנ"ל אתי שפיר דברי הרא"ם והבית חדש:

אך עדין קשה לי דמאי מייתו הרבנים הנז' מהתם דשם מיירי בכלי חרס עצמו שפיו צר קאמר בש"ס שאין לו שום טומאה לא מגבו ולא מאוירו דכיון דפיו צר לא שייך בו נגיעה מתוכו דהיינו מאוירו ולהכי גם בהיסט אינו מטמא כלי זה אבל הכא בפך המלא שמן ונתמלא מפיו מתחילה א"כ הרי ראוי לערות השמן מפיו וליגע בשמן וא"כ גם בהיסט יטמא השמן שהרי ראוי לנגיעה, ויש לומר דסוברים ז"ל שכיון שהשמן עתה באוירו ואינו יכול עתה ליגע באוירו, א"כ הרי הוא כאוירו שאין שייך בו מגע והיסט, ושאני צמיד פתיל שהוא ראוי להכניס בו אצבעו באוירו, ושאני נבוב ככדור גם כן שהוא עומד ליעשות לו פה וק"ל:

סימן פז

כתב מרן בש"ע א"ח סימן תרע"ה סעיף א' הדלקה עושה מצוה וכו' וכן אם מדליק ואוחזה בידו במקומה לא יצא שהרואה אומר לצורכו אוחזה ע"ש נ"ל שדוקא אם אוחזה בידו אחר שהדליקה מנר של חול אבל אם אוחז הנר להדליקה מנר אחרת של חנוכה, ליכא חשש בזה לומר שלצורכו אוחזה שכיון שרואה שהדליקה מנר חנוכה שהוא אסור בהנאה ודאי שאין לחושדו דקא עביד איסורא ליהנות מנר חנוכה ונר חנוכה מוכיח עליו שהוא מדליקה לנר חנוכה ולא לצורכו ובהכי אתי שפיר מאי דפסק מרן ז"ל בסימן תרע"ד וז"ל מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה ועי' להרב מאמר מרדכי ז"ל מה שכתב בזה, ואי בסימן תרע"ד מיירי בנר הנוסף בכל לילה דמהדרין מן המהדרין נ"ל אי איירי בהכי לא קשה מהתם כלל דאף שיאמר לצורכו אוחזה ויטעה בזה ליה לן בה דהא בלאו הכי אין זה עיקר המצוה ואינו אלא מן הנוספים שהגם שיטעה ויאמר לצורכו אוחזו ולא למצות חנוכה אין כאן דבר שהרי כבר הדליק נר של מצוה שיוצא בו י"ח וק"ל:

סימן פח

בענין אבילות בחנוכה ופורים עי' מרן בש"ע א"ח סימן תרצ"ו דפסק וז"ל כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים וכו' ע"ש, אבל ביו"ד סימן ת"א סעיף ז' כתב וז"ל אין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו ע"ש, עי' באחרונים מה שיישבו בסתירת דברי מרן ז"ל והרב ברכי יוסף ז"ל בא"ח סימן הנז' כתב וז"ל ולענין הלכה נקטינן כמו שפסק מרן ב"י ביו"ד ובש"ע שם שלא להתאבל וכו' ע"ש, והנה נראה פשוט דזה דוקא בפורים הוא שאין אבילות משום דכתיב בהו ימי משתה ושמחה, אבל בחנוכה אליבא דכ"ע נוהג בהם אבילות דהא לא הוקבעו למשתה ושמחה וכמו שפסק מרן שם בא"ח סי' עת"ר סעיף ב' וז"ל ריבוי הסעודות שמרבים בהם וכו' שלא קבעום למשתה ושמחה וכו' והם דברי ר"מ מרוטנבורק ע"ש, וכן מוכח מדברי מרן ב"י בספרו הגדול שם בא"ח ד"ה כתוב בשאלתות וכו' ז"ל והורה ר"מ שלא להתאבל כלל בפורים דימי משתה ושמחה כתיב בהו וכו' ע"ש, הרי לך אפילו למאן דסבר שאין להתאבל לא נקט בדבריו אלא פורים וטעמא טעים משום דימי משתה ושמחה כתיב בהו וא"כ בחנוכה דליכא האי טעמא אין ללמוד מדין פורים:

ולענין סעודת הבראה בפורים כתב הרב בית דוד בהלכות מגילה סימן תצ"ו וז"ל ולענין הבראה לנחומי בביעי כמו שנוהגים פשוט הוא דמברין דאפילו מת בחיל המועד שאין בו אבילות לכ"ע מברין וכו' (א"ה ע' בס' כפ"א ח"ב חיו"ד בענין זה דמנהג ירוש"ו שלא להברות בחה"מ רק בליל מוצאי החג ע"ש) כ"ש בפורים דהוי פלוגתא וכו' ע"ש, וטעמא משום דסעודה ראשונה אסור לאכול משלו הגם שאין אבילות עתה ודוק:

והנה לענין אם מת באותו היום ונקבר נראה לי דנוהג אבילות כיון דיום ראשון דאוריית' וכתירוץ הדרישה ביו"ד סי' ת"א סע"ז ע"ש ש"ך ביו"ד שם וכן מדוקדק מדברי הש"ע שם שכ' וז"ל מת לו מת קודם פורים ופגע בו פורים אינו מפסיק האבילות ומ"מ אין אבילות נוהג בו לא בי"ד ולא בט"ו אלא וכו' ע"ש, הרי אחר שהקדים דין מת לו מת קודם פורים אמר על זה ומ"מ אין אבילות נוהג בו דמשמע להדיא דקאי אאם מת לו מת קודם פורים שאז האבילות דבפורים הויא מדרבנן בזה הוא דאמר שאין אבילות נוהג אבל באבילות דיום ראשון לא דבר מזה דבאמת כיון שהוא דאורייתא דחי לפורים שהוא דרבנן, ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דפסק מרן בש"ע א"ח סימן תקמ"ה סעיף ג' וזה לשונו הקובר את מתו בי"ט שני של גליות שהוא י"ט האחרון וכו' נוהג בו אבילות אם היה אותו היום יום מיתה וקבורה הואיל ויו"ט שני מדבריהם ואבילות דיום ראשון דאורייתא ידחה עשה של דבריהם מפני עשה של תורה וכו' ע"ש, הרי דשם בי"ט דתקנו רבנן קימ"ל כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואם כן ביום שני נמי חייבו אותו בשמחה כעין דאורייתא דכתיב ושמחת בחגך ואפי' הכי נדחית תקנתם מפני עשה ש"ת הכא נמי נימא הגם דחייבי חכמים בתקנתם בימי פורים במשתה ושמחה מ"מ נדחית תקנתם דמשתה ושמחה מפני עשה דאורייתא הגם דנימא שדברי קבלה כדברי תורה מ"מ דברי תורה עדיפי מדברי קבלה ולכן עשה דתורה ידחה עשה דדברי קבלה, ועי' להרב ב"ד בסימן תצ"ו בענין זה, והנראה לעניות דעתי כתבתי:

עוד נראה לי ראיה ברורה לזה מדברי מור"ם בהגה בסימן תרפ"ז סעיף ב' שכתב וז"ל וכל זה לא מיירי וכו' אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה ע"כ, ורשם עליה הר"ן וב"י בשם התוספות ומהר"א מזרחי ומדוקדק דבר זה גם מדברי הרמב"ם כמ"ש ב"י בספרו עיין עליו, הרי מצינו שלגבי דיחוי אין שום מצוה נדחית משום מקרא מגילה הגם שכתוב בה והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה דצריך לקרות המגילה אפילו הכי נדחית המגילה משום מצוה של תורה ולא אהני לן בזה לומר דברי קבלה כדברי תורה אם כן ה"ה לענין אבילות דיום ראשון שהוא מן התורה שהיא תדחה מצות משתה ושמחה דכתוב במגילה שהיא דברי קבלה וזה ברור ונכון וקיים ודוק, הגם שמור"ם בארח חיים כתב שנוהגין לדחות אפילו אבילות דיום ראשון מ"מ אנן מיהא דסמכינן אתכא דמרן ז"ל לא נהגינן הכי וכמו שהוכחנו לעיל בסמוך מדבריו ודוק, בשמונה ימים לחדש אדר שנת תפר"ח כחבצלת:

סימן פט

כתב מור"ם ז"ל בא"ח הלכות חנוכה בסי' תרע"ג סעי' א' וז"ל אם נתערב נר חנוכה דאסור בהנאה בשאר נרות אפילו אחד באלף לא בטיל דהוי דבר של מנין אלא ידליק מן התערובות כל כך שבודאי נר של היתר דולק עם האיסור ואז מותר להשתמש אצלו עכ"ל וכתב שם באר הגולה שדוק' אם מדליק כל אחד בפני עצמו הוא דאסור אבל להדליק ב' או שלשה ביחד בטל ברוב עכ"ל ולכאורה נראה דלפ"ז בכל דבר שבמנין דקימ"ל דלא בטל או משום חשיבותו כגון אלו שהוזכרו ביו"ד סי' ק"א דאפי' באלף לא בטלי ובהא דסי' ק"י דשבעה דברים שאינם בטלים וכיוצא בזה התם נמי נימא הכי דאינם בטלים אלא אם אוכל כל אחד בפני עצמו אבל אם מערב שלשה ביחד כגון אם מערב שלשה חביות ביחד או שלשה אגוזים משברם ומפרק האוכל ומערבם ביחד לפ"ז יכול לאוכלם ביחד כהא דנר חנוכה וזה מעולם לא שמענו אלא דיש לומר דלא התירו בזה אלא בהנאת הראייה כגון הכא שבלא האיסור יכול הוא להשתמש בהיתר כמו שמצינו ג"כ בנר חנוכה דאסור לאורה שאם יש נר נוסף של חול יכול להשתמש בנרות חנוכה הגם שעל ידי נרות חנוכה מתרבה האור יותר ויותר אפילו הכי מותר הואיל ויכול להשתמש ע"י נר הנוסף אפילו ע"י הדחק ולהכי לא מיקרי הנאה כי במעט אור יכול להסתפק כי ע"י אור כבר נגרש החושך והעינים יקבלו אור מהאור ורואה במה שצריך לראות אבל באכילה כעין זה לא התירו דאכילה חמירא מן ההנאה כי במעט אוכל אינו יכול להסתפק ועוד דשאני ההנאה מאכילה דבהנאה קימ"ל דזה וזה גורם מותר מה שאין כן באיסור אכילה ועי' להרב שערי תשובה כאן ס"ק ד' שנראה שכל האחרונים שנזכרו שם היפך דברי מור"ם ודברי בעל באר הגולה ועי' מש"כ מרן בש"ע בסי' רע"ו סעי' ד' עש"ב:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה