קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי
אורח חיים · הלכות סעודה
סימן מח
הרב בית מנוחה לאי"ש טהור בדף ס"ז בדיני שלא לנהוג בזיון באוכלין אות ד' כתב שאיתא בגמרא דתענית דף כ' דמאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה ופירש רש"י משום בזיון אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם, וסיים הרב ורבים אינם נזהרים בזה ויש הנותנים בעת האוכל ממה שאוכלים לחתול שבבית או לכלב והוא איסור גמור ויש ליזהר בזה ע"כ:
ואנכי הרואה בדברי הרב אבודרהם שהעתיק הרב ז"ל בעצמו בדינים השייכים לטעימת המוציא דף נ"ז אות כ"ב שכתב אין להאכיל מפרוסת פת הבציעה לנכרי או לבהמה וכו' משמע שאין האיסור אלא בפרוסת הבציעה, וכן משמעות הר"ן ז"ל בפרק ואלו עוברין על מתני' דכיצד מפרישין חלה בטומאה ד"ה ולשורפה אי אפשר וכו' כתב ולהאכילה לבהמה ולכלבים אי אפשר דתרומה שהיא אוכל אדם אין מאכילין אותה לבהמה וכו' מדנקט דתרומה שהיא אוכל אדם ולא נקט הכי שאוכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה וכו' משמע דדוקא תרומה אבל סתם אוכלין הגם שהם מאכל אדם מאכילין אותן לבהמה, וכן בשבת קנ"ח איתא ש"מ אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא משמע שנותנין לו הבשר הגם דחזי לאדם דאי לא חזי ליה מאי קמשמע לן הרי כתוב מפורש לכלב תשליכון אותו אלא ודאי בדחזי ליה ודוק, ועוד שהרב העיד בגודלו שהעולם אין נוהגין כן, ועל כן נראה לומר שאין ראיה מהא דתענית משום דבתענית קאמר הש"ס קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה וכו' משמע מדקאמר קסבר ולא קאמר סתם משום דמאכל אדם אין מאכילין אותו לבהמה משמע דהוא קסבר כך ולא אנן ועוד דדוקא בקביעות וברוב כי התם דכל מעלי פניא דשבתא הוה עביד הכי הוא דאיכא למיחש לבזוי אוכלין או משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל כי התם אבל דבר מועט או באקראי בעלמא לית לן בה ודוק:
סימן מט
הנה כתבו האחרונים והביאם הרב באר היטב בא"ח סימן קס"ז סק"ח משם רבינו האר"י ז"ל דעל דרך הנסתר צריך דוקא מלח לטבל פרוסת המוציא וכתבו המקובלים דיטבול פרוסת המוציא במלח שלשה פעמים שהשלחן במקום המזבח וכתיב על כל קרבנך תקריב מלח והוא מגן מן הפורענות כמ"ש מור"ם בהגה סימן הנז' סעיף ה', עוד ראיתי שצריך לכוין בשלשה טיבולים במלח ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך וכו' ששלשה הויו"ת יעלה חשבונם גימ' מלח שהוא דין למתקו בשלשה הויו"ת, כן ראיתי כ' בספ' דבי רב עי' עלי'.
ועתה הבאתי את פריי אשר נתת לי ה' והוא שמפני שאנחנו מברכים המוציא לחם ולחם אותיות מלח והנה אמרו רבותינו ז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, מזל"א יעלה מספרו שלשה הויו"ת שהם גימ' מזל"א שהוא גימט' לח"ם לומר דלחם תלוי במזל"א, ולכך יכוין בה' מלך ג"פ להורות דלחם תלוי במזל וה' הוא המנהיג המזל"א שהוא גימ' שלשה הוי"ות כדכתיב והעושר והכבוד מלפניך, וכתיב ואתה מחיה את כולם, ועיין להרב בעל ספר מאור ושמש בפרשת בשלח על פסוק ותעל שכבת הטל: