אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב אורח חיים › הלכות נשיאות כפים

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות נשיאות כפים

הלכות קריאת ספר תורה

סימן מז

נשאלתי על הכהנים העולים לדוכן דקימ"ל שאין רשאין לעלות בסנדליהן והיא מתקנת ריב"ז כדאיתא בסוטה מ"ו ע"א עי"ש, וכדאיתא בר"ה ל"א ע"ב, אם יכולים לנעול אנפילאות של בגד ולעלות בהם או לא? עוד שואלים הלכו בו אם יהיה ההיכל סגור או פתוח כדי שיהא הכבוד והמורא חופפת על המברכים את העם וזהו כבודו בפתיחת שערים שתהא אימת מלכות עליהם ובהיכלו כולו אומר כבוד וה' עליהם יראה?

תשובה הנה תחילה וראש יש להבין ולהשכיל בהאי איסורא שאסרו על הכהנים שלא לעלות בסנדליהן לדוכן אם הוא מפני קדושת המקום שהוא מקומו של היכל הקדש והוי כאדמת קדש שהוא מקום שעומדין שם הס"ת בקביעות ובתמידות ולהכי אסרו עליהם לעמוד שם כל אותו זמן מתחילת סדר העבודה עד שיגמרו כל ברכת נשיאות כפים שאינם דורסים שם אלא בדרך העברה בעלמא ולהכי אסרום בסנדל, או דילמא מפני כבוד הקהל מפני שהכהנים עומדים ברום עולם דהיינו על המעלה שלפני ההיכל שקורין דוכן והציבור כולם למטה מהם לקבל את ברכתם ואינו כבוד שיעמדו עליהם בסנדליהם הדורסים בהם בשווקים וברחובות קריה והם מלאים טיט ורפש ולהכי הצריכו לחולצם, או מפני טעם אחר, ולכן חל עלינו חובת הביאור מהא דאיתא בסוטה שם אמר ר' יצחק לעולם תהא אימת הציבור עליך שהרי הכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה וכו' רבנן אמרי מהכא דאין הכהנים רשאים לעלות בסנדליהן לדוכן וזוהי אחת מתשע תקנות שהתקין ריב"ז, מאי טעמא לאו משום כבוד ציבור אמר רב אשי לא התם שמא נפסקה לו רצועה בסנדלי והדר אזיל למיקטריה ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא ע"כ, ופירש רש"י ד"ה לאי משום אימתא דציבורא מפני שמסלקין בגדיו העשויין למדתו בהגבהת ידיו ונראין סנדליו לציבור והן אין ראויין ליראות מפני טיט שעליהן ע"כ, (נ"ל שכך היתה גרסתו אימתא):

וקשה לי דלמה לא דחה רב אשי הכי התם משום כבוד השכינה דהיינו מפני שהן עומדין כלפי ההיכל מקום הקדש ומפני כבוד התורה הוא שאין רשאין לעלות בסנדליהן ולא משום כבוד צבור והו"ל לדחות בפשיטות כך, (ע' מה שאכתוב לקמן בזה) ועוד קשה דלמה רבנן הוצרכו לסיומא לומר שזוהי אחת מתשע תקנות שתיקן ריב"ז בלא זה ראיתם ישרה ולמה צריכין להודעה זו לראיתם אלא נראה דחדא מתרצא חבירתה דמשום דקשיא להו קושיא ראשונה דנימא דאסרו סנדל משום כבוד השכינה שהוא מקודש ולכך הוצרכו לסיים שזוהי מתקנת ריב"ז ולא מפני שהמקום שלפני ההיכל מקודש שאם כן למה הוצרכו לתקנה ולא אסרו בפשיטות משום שהמקום מקודש וכתיב של נעלך מעל רגליך וגו' אלא מדהוצרכו לתקנת ריב"ז נראה שהמקום לא נתקדש ליאסר בנעילת הסנדל אלא מקום עמידת הס"ת ולא מה שלפניו ולהכי מסיים ומאי טעמא לאו משום כבוד ציבור וא"כ מוכח מכאן דמקום שלפני ההיכל אין קדושתו אלא כקדושת בית הכנסת ובקדושת ביהכנ"ס כבר נתבאר בברכות דף ס"ג ע"א אמר רבא כי ביתו מה ביתו אקפנדריא קפיד איניש ארקיקה ומנעל לא קפיד איניש אף ביהכנ"ס וכו' ארקיקה ומנעל לא קפיד איניש ושרי ע"ש, ועי' בש"ע א"ח סימן קנ"א סעיף ו' ע"ש, נמצינו למדין מכאן שלא אסרו סנדלין משום קדושת המקום אלא משום כבוד ציבור כדאמרי רבנן דרב אשי או כדאמר רב אשי דילמא נפסקה לו רצועה וכו' ואמרי בן גרושה וכו':

אלא דבאמת צריך להתבונן דלמה לא אסרו לדרוס בנעלים לפני הס"ת שאינו כבוד שידרסו ברגליהם ובמנעליהם סמוך לעמידת הס"ת, וראיתי להר"ם במז"ל בתשובותיו בספר פאר הדור סימן ע"ח וז"ל שאלה ותורנו הדרתו נשיאות כפים המנהג אצלינו בנא אמון מהקדמונים שעולין הכהנים להיכל אשר בו הספרים ועומדין שם לברך ולפעמים פתח ההיכל פתוח או סגור ואין גם אחד מערער בזה כלל, ולעת עתה הנה ראיתי מי שרוצה לאסור דבר זה שלא יעשו נשיאות כפים בהיכל ואף גם מפני שאחוריהם אל היכל הקדש יורנו מורה צדק הדין הזה ויבא שכמ"ה:

תשובה אם היו הספרים גבוהים מן הארץ עשרה טפחים חלקו כבוד לעצמן ואין שום איסור לכהנים שאחוריהם אל היכל הקדש בשעת נשיאות כפים (ר"ל באותה שעה דוקא משום כבוד צבור) וכן נתפשט המנהג וכתב משה עכ"ל:

וא"כ הרי מצינו טעמא רבה כטעם לשד הא שלא חשו לדריסת רגלי הכהנים לפני היכל תורה הקדושה משום שהספרים קמו עמדו למעלה מעשרה וחלקו רשות לעצמן ולהכי ג"כ אין לחוש למה שדורסין אותו המקום במנעליהן שכמו שאין איסור למה שאחוריהן אל ההיכל משום שחלקו רשות לעצמן כמו כן אין לחוש למה שדורסין שם במנעליהן ואין כאן חסרון כבוד כיון שאינן עושין כן אלא בשעת נשיאות כפים שבאותה שעה הם בעצמם כסא כבוד מרום מראשון לשכינה שמורידין שפע ברכות להשפיע על אחיהם, עי' רש"י מגילה כ"ד ע"ב ד"ה כהן שיש בידיו מומין ע"ש דמשמע מדבריו דגם בזמן הזה כבוד ה' יראה על ידיהם ע"ש, ועי' בתוספות שם, איך שיהיה איסור עליתם בסנדל הוא או משום כבוד צבור כרבנן דרב אשי או משום דילמא נפסקה רצועה וכו' כרב אשי:

ולכאורה נראה דעיקר הלכתא כרבנן דרב אשי דהא דרב אשי אינה אלא דחיה בעלמא דהא גם הוא אזיל ומודה להא דר' יצחק דלעולם תהא אימת צבור עליך וכו' אלא דדחי אי מהא לא איריא וא"כ לדעת רבנן דאמרי דאיסור סנדל הוא משום כבוד צבור אפילו במנעל שאין לו רצועה איסורו משום כבוד צבור וכל שהוא דרך לנעול ברגליו ולצאת בו חוצה והוא מלא טיט אסור וכך נראה שהוא דעת הרמב"ם בהלכות נשיאות כפים פרק ראשון הלכה ו' שכתב וז"ל ומתקנת ריב"ז שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן אלא עומדין יחפים עכ"ל, הרי דפסק שעומדין יחפים גם שאין רצועה אסור והיינו ודאי כרבנן דרב אשי דאמרי משום כבוד צבור והיינו משום דרב אשי אינה אלא דחיה בעלמא היא ונ"ל הא שכתב הרמב"ם עומדין יחפים ר"ל יחפים בלא מנעל הרגל אבל לא לגמרי יחפים ערומי רגל גם בלא בתי שוקים זה אינו דהא בבתי שוקים יב (ח"ב) לבד אין רגילים לצאת בהם לשוק כדי לחוש בהם לטיט אלא ר"ל יחפים בלא מנעלים הגם שיש להם בתי שוקים נקראים יחפים כיון שהם בלא מנעל:

אלא שראיתי להרב הגהות מיימוניות שם שכתבו על מה שכתב הרמב"ם יחפים וז"ל וכתב ראבי"ה דלרב אשי שרי בבתי שוקים ע"כ, משמע מדבריו ז"ל שני דברים אחד דמשמע מדבריו דרב אשי פליג ארבנן דידיה ועוד משמע דלרבנן דפסק כוותייהו הרמב"ם וכתב עומדין יחפים היינו יחפים בלא בתי שוקים ג"כ, ונ"ל דטעמיה דגם בבתי שוקים דרכם להיות בהם זיעת וליחות הרגלים ומאוסים הם לעיני העם ולהכי צריך שיהא יחף לגמרי בלי לבוש משום כבוד, ועוד דמשמע ליה דפליג רב אשי על רבנן דידיה, ונ"ל שטעמו הוא דאי נימא דרב אשי לא פליג ואין כונתו אלא לומר שאין משם ראיה כדכתבנו א"כ למה ליה לדחויי דברי רבנן כיון דבעיקר דינא דר' יצחק מודה דלעולם תהא אימת הצבור עליך א"כ למה ליה לדחות בלא תועלת אלא ודאי דפליג על רבנן לענין דינא דלרבנן משום כבוד צבור צריך לעמוד יחף לגמרי ולרב אשי דמשום דשמא תפסק רצועה. מנעל בלא רצועה שרי וכ"ש בבתי שוקים שאין דרך לעשות בהם רצועה שרי, ולפי מה שנתבאר נ"ל שאם מייחד אנפילאות לעלות בהם לדוכן דהיינו כשחולץ מנעליו בבית הכנסת לובש אנפילאות מיד ואינו יוצא בהם לחוץ והם נקיים מטיט מותר אליבא דכ"ע דהא דאסרינן משום כבוד צבור היינו בדבר שתמיד נועלו והולך בו חוצה ומתמלא מטיט כמו שפירש רש"י בד"ה לאו משום אימת צבור אבל באלו המיוחדים דוקא לעלות בהם לדוכן מותר ולא אתי לאחלופי דהא אין דרך לצאת באלו האנפילאות לשוק:

וראיתי להרב ב"י בסימן קכ"ח שהעתיק דברי הגהות מיימוניות דכתבו דמדרב אשי מוכח דבתי שוקים שרי וכתב ע"ז הב"י וז"ל כלומר דליכא למיחש בהו שתפסק רצועה ומשמע דאפילו בתי שוקים של עור קאמר דכיון דלית בהו רצועה כי הוו של עור מאי הוי, אבל סנדלים ומנעלים אע"פ שאין בהם רצועות אסור דלא פלוג רבנן וסתם גזרו בכל סנדלים ומנעלים, ויותר נראה דבבתי שוקים של עור אסור דבכלל סנדלים ומנעלים הם ולא התירו אלא בבתי שוקים שאינם של עור וכו' ובסוף דבריו בחר בפירוש הזה השני דלא התירו אלא בבתו שוקים שאינם של עור עוד כתב ה' בית יוסף בסמוך דמהרמב"ם משמע שלא יהיו עליו בתי שוקים ולא שום דבר אלא יחפים לגמרי, וכתב אלא שהרב מנוח פירש דהא דכתב יחפים אינו אלא למעט מנעל אבל בבתי שוקים יכולים לעמוד עכ"ל ע"ש:

ונ"ל דהכי פירושא דסובר רבינו ב"י דסתם סנדלים ומנעלים דגזרו בהם הם של עור כמו כל סתם סנדל ומנעל המוזכר בדברי חז"ל (עיין ש"ע א"ח סימן תקנ"ד וסימן תרי"ד וביו"ד סימן שפ"ב ובאה"ע סימן קס"ט סעיף ט"ו ע"ש) ואסרו דשמא נפסקה לו רצועה וכשאסרו גזרו אומר סתם שאין רשאים לעלות בסנדלים דמשמע דכל מין סנדל ומנעל אסרו גם בלא רצועות אי מיקרי סנדל ומנעל אבל בבתי שוקים הגם שהם של עור כיון דלא איקרו מנעל ודרכם בלא רצועות הגם שנקשרים ברצועות תחת הארכובה לא דמי לרצועות שנקשרים על פרסת הרגלים ועל השוקים בגלוי לעיני כל ולהכי לא נכלל בכלל שפיר גזרתם כך הוא דעת רבינו ב"י בפירוש ראשון:

ולפ"ז אנפילאות של בגד אפילו ביש בהם רצועות לא נכללו בכלל גזרתם ושרי דאי תימא דסובר הרב דגם באנפילאות אם יש בהם רצועות גם הם בכלל הגזרה א"כ אין חילוק בגזרתם בין מנעל של עור לשל בגד ובכולהו אסרו דשמא תפסק רצועה ואסרו כל מין מנעל וסנדל בין של עור בין של בגד בין יש להם רצועות בין אין בהם רצועות, ואי הכי מאי קאמר הרב"י ומשמע דאפילו בבתי שוקים של עור דלמה נקט של עור ומאי רבותייהו כיון שאין חילוק בענין גזרתם בין בגד לעיר דעיקר החילוק הוא בין דבר שדרכו ברצועות בין דבר שאין דרכו ברצועות אלא ודאי סובר הרב השתא דעיקר הגזרה בסנדלין ומנעלין של עור דוקא ולהכי קאמר דבשוקים אפילו של עור כיון שאין דרך להיות להם רצועה על הרגל שרי ולהכי יוצא לנו לפי פירושו דהשתא באנפילאות של בגד הגם דיש בהם רצועות לא גזרו ונ"ל לומר הטעם משום שלא היה דרכם לנעול וללבוש אנפילאית של בגד והוי מידי דלא שכיח ולהכי לא גזרו בו רבנן, אחר כך כתב ויותר נראה דלא התירו אלא בבתי שוקים שאינן של עור וכו' ונ"ל דמדנקט ההיתר דוקא בבתי שוקים ואינם של עור משמע הא אנפילאות שהם של בגד ואינם של עור אסור גם באין בהם רצועות כיון שהם בצורת מנעל שנועלים ולובשים אותם בפרסת הרגל כדרך סנדל ומנעל אסור דנכללו בכלל גזרתם, ולזה הסכים הרב ב"י בסוף דבריו כדכתבנו, ועוד הוסיף וכתב לקמן דמדברי הרמב"ם דכתב אלא צריך לעמוד יחפים משמע ערומי רגל גם בלא בתי שוקים אלא דהרב מנוח פירש דבריו ז"ל דלא בא למעט אלא מנעל אבל בתי שוקים שרי וא"כ הוי כפירושו השני ממש גם דעת הרמב"ם ז"ל הוי כדעת הגהות מיימוני והאי דנקט יחפים ר"ל בלי מנעל על פרסת הרגל דזה נמי מיקרי יחף כיון שהוא בלא מנעל, ובש"ע סעיף ה' פסק סתם וכתב אבל בבתי שוקים שרי והניח הדברים לראות מה יקרא לו בספרו הגדול בב"י, ומור"ם כתב על זה ויש מחמירין אם הם של עור והיינו כמ"ש הב"י, ויותר נראה שעולים בקנה אחד עם פירוש ה"ר מנוח בדברי הרמב"ם ז"ל כדרכו בכל מקום לפסוק כהרמב"ם ז"ל, ויותר נראה לי אנכי הד"ך והדל באלפי הא דכתב הרמב"ם אלא עומדים יחפים משום דחייש לתרווייהו לטעם רבנן דרב אשי דסברי משום כבוד צבור ולטעם רב אשי דסבר משום פגמא דכהן דנפסקה לו רצועה ולהכי פסק שיהיו יחפים דבלא רצועה אסיר משום כבוד צבור באם דרכם לנעול ולצאת בהם לשוק, וברצועה אסור גם באנפילאות שאין דרכם ללובשם בשוק משום שמא תפסק לו רצועה ולהכי פסק שיהיו יחפים ולא משום דלא פלוג ודוק:

ועדין צריכין אנו למודעי לדעת רבינו ב"י ז"ל דסובר דלרב אשי שאוסר בסנדל משום דשמא נפסקה לו רצועה וכו' סבירא ליה שה"ה בלא רצועה דכל מידי דמנעל אסור משום דלא פלוג א"כ מאי בינייהו מה בין רבנן דרב אשי לרב אשי כיון דסובר רב אשי דלא פלוג גם באין לו רצועה אסור א"כ היינו רבנן ואפשר דאיכא בינייהו בתי שוקים דלדעת רבנן גם בבתי שוקים מאוסים נינהו כמ"ש לעיל ולהכי אסור משום כבוד צבור ולרב אשי כיון שאין דרכם ברצועות שרי, אי נמי יש לומר דליכא בינייהו מידי אלא דרב אשי נייד מטעמא דרבנן וקאמר התם משום דשמא נפסקה לו רצועה קושטא קאמר דהכי קבל מרביה דטעם תקנת ריב"ז דאין עולין הכהנים בסנדלין הוא משום פגמו של כהן, איך שיהיה דלדעת רבינו ב"י שבחר בפירושו השני נראה דגם באנפילאות של בגד אסרו לעלות לדוכן הגם דלית בהו רצועות וכדכתבינן:

אבל אחר העיון והעומק הישר נראה לי להתיר באלו האנפילאות דידן אליבא דכ"ע בין לדעת רבנן דרב אשי בין לדעת רב אשי, והוא דכבר העתקנו פירוש רש"י בד"ה לאו משום אימתא דצבורא דכתב דבזמנם היו לובשין בגדים כמדתם ארוכים בכדי שלא יראו סנדליהם המלאים טיט ורפש ע"ש, ולהכי כשיעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן ויגביהו ידיהם יסתלקו בגדיהם ונראים סנדליהן לצבורא, אבל בזמננו זה דהכל מראין סנדליהן ואינן מקפידין עליהם לכסותם בלבושיהן ליכא חסרון כבוד צבור בזה א"כ לדעת רבנן דרב אשי יש להתיר בשופי, וכן לדעת רב אשי נ"ל דלא תיקן ריב"ז אלא בזמנם שהיו לובשין ונועלין מנעלין וסנדלין שיש עקב ארוך ופתוח וכורכין עליהם רצועות ארוכות אחת מכאן ואחת מכאן כמו שתראה צורת סנדל ומנעל של חליצה באה"ע עי' בטור ובש"ע סי' קס"ט סעיף י"ח ע"ש, שבאלו הוא שיש לו גנאי כשתפסק לו רצועה שמתלוצצים עליו כשסנדלו מותרת ויתיב למקטריה וכו' אבל בסנדלין שלנו שאינם כעין אלו אין בהם גנאי כל כך כן נראה לי, וראיתי להרב באר היטב בסימן קכ"ח ס"ק ז' שכתב וז"ל אם מותר לכהנים לעלות לדוכן במנעל של לבדין שקורין וכו' עי' כנסת יחזקאל סי' י"א, וכנסת יחזקאל לא נמצא בישיבתי ודרשתי ובקרתי בספרי דבי רב ומצאתי להרב מגן גבורים בספרו (מגן האלף) בשלטי הגבורים ס"ק ד' שהביא לנו דברי הרב כנ"י שהתיר באנפילאות וכתב שראייתו מדין ט"ב סימן תקנ"ד וסימן תרי"ד דהתירו לנעול מנעל של בגד ושל שעם ע"ש, ולי הד"ך נראה שאינה ראיה לפי מש"כ הרב"י ז"ל בפירושו השני דלא התירו כי אם בבתי שוקים שאינם של עור דמשמע להדיא דבמנעל של בגד אסור וכמ"ש לעיל הכל בביאור נכון, ואפשר שדעת הרב כנסת יחזקאל כפירוש הראשון של הרב ב"י וסובר הרב דעיקר הפירוש הוא כפירוש הראשון וס"ל דגם רבינו ב"י חזר בו מפירוש השני וראיה דהא בש"ע כתב סתם אבל בבתי שוקים שרי, ומדלא חילק משמע דגם בשל עור קאמר דשרי ובהכי אתי שפיר דברי מור"ם דכתב על זה ויש מחמירין אם הם של עור דמשמע דיש מחמירין פליגי אסתם דינא דהתיר בשל שוקים סתם דמשמע דגם בשל עור ודוק:

אחר כך בא לידי ספר כנסת יחזקאל ז"ל וראיתי להרב ז"ל דכתב דטעם שמותר במנעל של לבדים גם ביש לו רצועות משום דרש"י פירש בד"ה דילמא מפסקא ליה רצועה וגנאי הוא לעצמו ומתלוצצים עליו וכו' ע"ש, והליצנות הוא שיאמרו שכן הלך ג"כ בשוק וזה גנאי משא"כ מה שלובש לשעה קלה לדוכן ובהליכתו לשוק לובש מנעלים אחרים אין כאן גנאי ע"ש עוד כתב טעם אחר ע"ש, עוד ראיתי לו להרב שם שכתב וז"ל דכיון שרמ"א ז"ל מסיק שנהגו להתיר בקצת מקומות אף בבתי שוקים של עור אף בקשורים תחת ארכובותיהם ש"מ דסוברים כדעה ראשונה דלא אסרו כי אם במנעל ודי לנו לאסור של עור דוקא כמו סנדלים הידועים שהמה של עור בימיהם ואולי מטעם שכתבנו דלא אסרו כי אם במה שהולך חוצה, על כן הכהנים המצוננים והצנה קשה להם יש להם על מה שיסמוכו עכ"ל, הרי דכתב שדעה ראשונה סוברים כי אינו אסור כי אם במנעל של עור דוקא והוא כפירוש ראשון של הרב ב"י כאשר עלה בדעתנו לומר שכך הוא דעתו קודם שנראה בספרו הקדוש, וחזיתיה להרב ישועות יעקב בסי' זה סק"ו שכתב וז"ל דאי מיחד מנעלים של לבדים שילך בהם בעת נשיאות כפים היה מותר לטעם כבוד צבור אבל לטעם דילמא אתי למקטריה אף זה אסור ומשמע מדבריו שם גם באין בהם רצועות ע"ש, והיינו כפי' השני של הרב ב"י:

והרב עיקרי הד"ט בחלק א"ח סימן ה' אות כ"ט כתב וז"ל אסור לכהנים לעלות לדוכן במנעלים של לבדים שקורין פיטרי"ן והתיר למצוננים שהצינה קשה להם בתנאי שלא יהיו המנעלים היוצאים בהם חוצה רק נועלין אותם כשעולין לדוכן ודוקא של לבדים אבל בשל עור אסור אף שאינו הילך עמם חוצה, כנסת יחזקאל כתב הד"ט וכן פסק הרב המחב"ר בשם שו"ת הרב פנים מאירות ח"ב סימן כ"ח ובשם הרב זרע אמת סימן י"ד ובחפוש מחפוש ראיתי להרב פקודת אלעזר בסימן קכ"ח שהעתיק דברי הרדב"ז שני אלפים רס"ד דכתב להתיר בבתי שוקים של עור אי איכא צערא דקרירות עש"ב, עוד העתיק דברי הרב כנסת יחזקאל הנ"ל ודברי הד"ט הנז' ודברי הרב זרע אמת שכתב וז"ל מיום שעמדתי על דעתי נהגתי והנהגתי בבהכ"נ שלי לחלוץ מנעלים של בגד ביום הכפורים בשעת נשיאות כפים וכו' וכעת פקפק חד צו"מ וכו', איך שיהיה העלה הרב זרע אמת דגם במנעל של בגד אין לעלות לדוכן ע"ש, וספר ז"א איננו תחת ידי לראות בו ובתפארת עזו, ונראה דגם הוא ז"ל יודה ויורה להתיר לכהנים המצוננים ומזיק להם הצנה ללבוש את הבגדים המיוחדים דוקא לעלות בהם לדוכן כמו שהתיר בזה הרב כנסת יחזקאל כנ"ל וכבר לעיל כתבנו דהסנדלים שאסרו בהם חז"ל לא דמו לסנדלים שלנו של זמן הזה ולכן יש להתיר בשופי באנפילאות של בגד מיהא, ועוד שאין בגדינו ארוכים כבגדים שלהם שהיו לובשים בשעת תפלה דבזמננו זה הכל נראה בעליל הסנדלים עם בתי השוקים כעם ככהן ואין כאן חסרון כבוד לצבורא כשיהיו גלוים להם סנדלי הכהנים ולכן אין לחוש בזמן הזה ללבוש מיהא האנפילאות וכ"ש בזמן הקור שהכל חולים אצל הקור וכ"ש שהיתה עיקר השאלה עליו שהוא בבית הכנסת החדשה הגדולה והמפוארה שהיא רצופה מאבנים מפולמות אבני שיש הקרים בטבעם שיש בהם היזק גדול להולך עליהם יחף על כן נראה לי שיש לכהנים העומדין בדוכן באנפילאות על מה שיסמוכו סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר כאשר הצעתי לפניך קורא נעים:

ולענין אם בשעת ברכה יהיה פתח ההיכל פתוח או סגור, הנה מתשובת הרמב"ם בספרו פאר הדור אשר העתקנו לעיל כתוב לאמר סגור או פתוח משמע דלא קפדינן בזה כאשר יהיה האופן בתוך האופן, והאמת נראה שכן הוא שהרי הם אמרו שיעלו הכהנים לדוכן ושם דוכן הוא מקום גבוה שקורין אצטבא כדי שיהיו ידי הכהנים למעלה מראשיהן של צבור שתחול ברכה על ראשם דמלת דוכן הוא כמו לשון ערבי דקורין למקום גבוה בבנין דכא"ן בכ"ף דגושה כמו ולוים בדוכנם וכן פירש הערוך ערך דכן, וא"כ דוכן אינו מיוחד למקום שלפני ההיכל דנימא דצריך שיהא פתוח בשעה שיעלו לשם לברך את ישראל אלא כל סביבות בית הכנסת שדרכה להקיפה באצטבאות שם עומדין ואפילו בכותל שאין בו היכל והא דקאמר בש"ס פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה, וכן בש"ע נקט בסעיף י' עומדים בדוכן פניהם כלפי ההיכל וכו' כבר כתב הרב כנה"ג הגה"ט בסימן קכ"ח דלאו דוקא כלפי ההיכל אלא מפני שנהגו שקובעין ההיכל במזרח ופתח בית הכנסת במערב כדי כשיכנס האדם לבית הכנסת יהיו פניו מול ההיכל שבו הס"ת וישתחוה אל היכל הקודש כדכתיב אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך והשליח צבור פניו כנגד ההיכל במקום התיבה והכהנים לכתחילה צריכין להיות פניהם כנגד הש"ץ המקרא לכך קאמר ועומדין פניהם כלפי ההיכל וא"כ אינו צריך לעמוד לפני ההיכל ולכן נראה לי שאין צריך שיהיה פתוח כיון שאין חייבים לעמוד שם לברך את העם, ועוד יש להוכיח מן הש"ס דלא קפדינן אמקום שלפני ההיכל דוקא מהא דמוכחי רבנן דרב אשי מהא דאין רשאין הכהנים לעלות בסנדליהן לדוכן וקאמרי לאו משום כבוד צבור וכו' ע"ש, ואי כהנים קיימי בנשיאות כפים דוקא במקום היכל מאי יוכיח מכאן בכח לא משום כבוד צבור ומאי הוכחה נימא משום כבוד היכל ס"ת וכ"ש אם הוא פתוח נימא משום כבודו הוא אלא ודאי מדמוכיח דמשום כבוד צבור הוא מוכח שאין צריכין לעמוד דוקא במקום היכל, ועוד נראה לי דלהכי קורין לארון התורה היכל ולא ארון התורה וכן וילון הפרוס על ההיכל קורין אותו פרוכת כאשר קראה התורה לדבר המבדיל ומפסיק בין הקדש ובין קדש הקדשים דכתיב והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים:

ועוד ראיתי למנהגן של ישראל השם עליהם יחיו שעושין שני פרוכיות לפני ההיכל, אחת פרוסה לדרום ואחת פרוסה לצפון כמו שהיה לפני ההיכל שבמקדש נ"ל שכל זה עושים לדוגמא להיכל הקדש שהיה בבית קדשינו ותפארתנו שיבנה במהרה בימינו כדי שתמיד נזכור היכל השם ונשפוך את נפשנו עליו לפני מלכנו צורנו ולכן עושים מקום התורה שהוא הארון כעין דוגמא להיכל הקדש בשמו ובמעשיו, בשמו שקורין אותו היכל ובמעשיו שעושין שני פרוכיות כמעשה ההיכל, ולכן מבדילין זה המקום לקדושה ולנהוג בו מורא כמורא מקדש כיון שעושין בו כעין מקדש וקורין לו היכל וקורין לדבר המבדיל פרוכת ואחת מצד דרום ואחת מצד צפון הכל כעין מקדש ולכן טוב שלא ליכנס בו כל שעה ולנהוג בו מורא יותר מבית הכנסת ולכן יותר טוב שיהא ההיכל סגור וביום השבת יפתח דוקא:

אחר זמן בא לידי ספר שאל האיש להרב ראשון לציון צבי תפארת ישראל רבינו יעקב אלישר ז"ל האב ובנו שראו את החד'ש מר בריה דרבינא פני משה כפני חמ"א וראיתי שם בסימן ראשין שנשאו ונתנו בזה ודעתם להחמיר עיין בדברי קדשם, והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואתה דע לך ואם בינה שמעה זאת וכ"ש במקום שאין בו מצע ועומדים על אבני שיש המצוננים והקרים בטבעם כאשר כבר הצעתי לפניך קורא נעים והם ז"ל לא דברו בזה, ואתה תבחר ותקרב שהרי גם הרב מסיק שם בסוף תשובתו שאם הוא זקן או חולה וחלוש כח ואינו יכול לחולצם וע"י זה נמנע מלעלות לדוכן וכו' כתב שיש להתיר לו לעלות לדוכן בלי חליצתם עש"ב:

ה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות אמן, יום שני בשבת עשרים יום לחדש סיון שנת וערבת"ה כגן ה' לפ"ק פה אורן יע"א:

דוד הכהן סקלי י"ץ

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה