אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב אורח חיים › הלכות נטילת ידים

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות נטילת ידים

הלכות תפלה

סימן כג

בענין כלי של רחיצת ידים שנוטלין ממנו לנטילת ידים לסעודה שיש לו בליטה בשפת הכלי כמו לשון יוצא להלאה כנגד יד הכלי שמשם יוצאים המים וזוחלין ונמשכים כשירצה להטות הכלי ולשפוך המים לחוץ ואיתה הבליטה היא גבוה משאר שפת הכלי באופן כשירצה למלאות הכלי הזה עד שפתו המים אינם מגיעים להבליטה הנז' ומיד כשירצה להוסיף עליו יותר ממלואו ועוד יורדים המים משפתו ונשפכים ואינם מגיעים להבליטה באופן שאין הבליטה מקבלת מים ואין המים עולין על גבה כ"א בשעת שפיכה שהולכין המים עליה ונשפכים לאט לאט כפי רצין השופך, אם הכלי הזה כשר לנטילת ידים או לא?

תשובה הנה לכאורה יש לפסול מהא דפסק מרן בש"ע א"ח סימן קנ"ט סעיף א' ב' וז"ל אין נוטלין לידים אלא בכלי וכו' ואם ניקב בכונס משקה וכו' אז בטל מתורת כלי ואין נוטלים ממנו לידים ואפילו אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה, ובסעיף ב' כתב וז"ל והני מילי שנוטל דרך פיו ולמעלה שמה שממנו מן הנקב ולמעלה אינו חשוב ככלי וכו' אבל אם נוטל דרך הנקב שרי וכו' ע"ש, הרי ראינו שמרן פוסל אם נוטל דרך פיו וטעמא הוי משום שמהנקב ולמעלה אינו מקבל מים שהם זבים דרך הנקב ואינו מתמלא מהנקב ולמעלה ואינו מקבל מים אלא בשעת שפיכה אשר המים הולכים עליו שאז משמש מה שמהנקב ולמעלה, וא"כ גם בנ"ד הדין כן כמ"ש, וכד דייקת שפיר נראה שאין משם ראיה לפסול בנ"ד דשאני התם שמתחילה נעשה כל גובה הכלי להתמלאת מים עד שפתו וכל גובה הכלי נעשה לקבל ולאצור מים בתוכו וכשניקב נקב כזה הרי נתבטל מתשמישו מה שמהנקב ולמעלה ממה שניתקן מתחילה ולהכי אינו נקרא כלי משום הכי פסול, אבל בנדון דידן תחילת תיקונו הוא כך שעשו לו לשון הזה להמשך משם השפיכה ולא ממקום אחר שיהא כח תשמישו ע"י כך וזהו תיקון הכלי ולכן יש להכשיר בזה, וראיה לזה ממה שפסק מרן שם סעיף ה' וז"ל כלי שתחילת תיקונו כך וכו' לפיכך כלי שהוא מלא נקבים מתחתיו וכו' אע"פ שאינו מחזיק כלום כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו נקרא כלי ע"כ, והוסיף מור"ם ז"ל וכ"ש כלי שיש בו ברזא למטה הואיל ומתחילה עשוי לכך עכ"ל, הרי לך בהדיא הגם שבשעה שמסיר אצבעו אינו מקבל כלום אפילו הכי כיון שעשוי לכך מתחילה דבהנחת אצבע מקבל הוי כלי הכא נמי נימא כיון שמתחילה עשוי לכך שמשתמש בו ע"י הטיה לטובה שזהו תיקון הכלי מתחילתו שפיר דמי שהרי הבליטה הזאת ע"י הטית ידו מקבלת המים ואם ירצה להטותה באופן שיעמדו המים על הבליטה ולא ישפכו יכול לעשות והרי היא בת דומה לכלי הנז' שהוא מלא נקבים וכו' שכתב מרן ז"ל, אלא שראיתי להרב הקדוש השל"ה בשער האותיות אות קו"ף דף נ"ד דפוס יוזעפאף החדש בהגה וז"ל כלי שאינו שוה למעלה רק יש בו בליטה גבוהה מן הכלי שדרך בו הולך השפיכה אין ליטול בו ידים לאכילה דרך שם כי זה מה שגבוה מן הכלי אין שם קיבול לקבל, ואע"ג שתחילת תיקון הכלי בכך נעשה והדין הוא כלי שאינו יכול לעמוד בלי סמיכה אם מתחילה נעשה להשתמש בו כך שרי, שאני התם דהוא בית קבול אבל זו הבליטה אין לה קבול ודמיא למגופת חבית שהיא וכו' אע"פ שיש לפלפל על זה מ"מ כך קבלתי על כן לא יוכל לשפוך מהבליטה רק ישפוך מן הצד עכ"ל ע"ש, הרי שהרב פסל לכלי זה שהוא הנדון דידן מכח מה שקבל מרבותיו, והגם שכתב שיש לפלפל על זה ומשמע שלפי הדין יש תשובה, ונ"ל שהפלפול שיש לו להרב הוא זה דשאני מגופת החבית שנא נעשה מתחילתו לקבל בו המשקה ולהשתמש בתוכו שום דבר רק נעשה מתחילה להופכו על פניו ולכסות בה פי החבית ולא נעשה לקבלה כלל, אבל זה נהי שאינו מקבל המים מפני שהוא גבוה ואין המים עולים שם בבליטה לקבל מילוי המים מ"מ נעשית הבליטה מתחילה כדי לקבל המים המריקים מן הכלי והרי כשירצה להטות הכלי לשפוך ממנו מעט מעט לאט לאט הלשון הזה נעשה לקבל המים בשעת שפיכה ועוד שזה תיקון הכלי שמקבל ונותן מים מזה הלשון שילכו ממנו כפי רצין השופך לאט לאט ולא יזובו מצדדי הכלי ע"י זו הבליטה, וכן יש לפלפל מהא דכתב מרן סעיף ה' כמש"ל אלא שכבר קבל מרבותיו ז"ל שלא לסמוך ע"ז ואין ליטול מכלי זה דרך הבליטה:

וראיתי להרב מ"א כאן בסימן קנ"ט סעיף הנז' ס"ק ד' שכתב וז"ל כתב בשל"ה דאין ליטול ידיו מהקנקן שקורין גיסק"ן דרך הדד שבולט כי לא נעשה לקבלה ע"ש וצ"ע דעיקר נט"י בכלי ילפינן מכיור והכיור היו לו דדים כדאיתא ביומא וצ"ל דאותם היו עשויים כמין שפופרת שמקבלים מים אבל כשעשויים כמין צנור הפתוח למעלה והם כמו חצי עגולה לא ע"ש, והנה מה שקורהו השל"ה בליטה קורא לו מ"א דד והוקשה לו ז"ל מכיור וחילק בין העשוי כשפופרת להעשוי כצנור כמו חצי עגולה, ולכאורה לפי מה שנתבאר בדברי השל"ה שהבליטה גבוה משפת הכלי ומשום הכי אינה מקבלת המים ולהכי פסיל ליה א"כ מאי קא קשיא ליה רבינו מ"א מדדי הכיור דמנא לן שהדדים היו גבוהים מגוף הכלי שם ודאי היו שוים גובהם לכלי ומתמלאין עם הכלי והרי הם מקבלין המים וצ"ל שהרב מ"א היתה לו גירסא אחרת בדברי השל"ה וכמו שכתב הוא ז"ל לשונו וא"כ לפי גירסתו ז"ל שהדד של הכלי שנקרא בלשונם גיסקן היה חוץ לכלי דבוק עליו מבחוץ סמוך לשפת הכלי אלא שנוקבין בשפת הכלי מה שהוא כנגד דד הדבוק שמאותם נקבים יוצא המים להדד ומשם שופכין מהכלי לאט לאט וגובהו שוה לשפת הכלי ומתמלא עם הכלי אלא שפוסל אותו הדד לנטילה משום שאין עיקר עשייתו להתמלאות במים ויתוסף במלואו ועוד ע"י הדד הזה שיקבל כלי זה מים מרובים ע"י הדד הזה לא לכך נעשה אלא נעשה בשביל שפיכת המים שיתהלכו משם במשרים ולהכי פסל ליה ועל כן הוקשה לו מן הכיור והוצרך לחלק ביניהם וה"ה דיכול להקשות לפ"ז מדין הברזא שכתב רמ"א בהגה דסעיף ה' שקורא אותו שנעשה לקבלה ולא לשפיכה דוקא אלא דעדיפא ליה להקשות מהכיור שהוא אבוהון דכלי נטילת ידים:

וחזיתיה להרב מחצית השקל שהרגיש בזה על הרב מ"א וז"ל דרך הדד וכו' אף ששם מיירי שבולט למעלה ע"ש אות קו"ף, מ"מ לדינא סבירא ליה להרב מ"א לאסור מ"מ כיון דלא נעשה לקבלה ע"ש ואם הרב ז"ל מפרש בדברי השל"ה כפירושנו אשר פירשנו קודם שראינו דברי הרב מ"א קשה לשמוע דקרי ליה דלא נעשה לקבלה שכיון שהוא מגוף הכלי והוא שוה בגובהו עם שפת הכלי הגם שיוצא להלן מ"מ הרי הוא מקבל כגוף הכלי הגם שיש להשיב על זה מ"מ לא נראה לי, ויש לומר שודאי גם הוא מפרש בדברי השל"ה כפירושנו אלא דכונת הרב מחצית השקל לומר דכונת הרב מ"א לומר דגם זה הכלי גיסק"ן שיש לו דד מחוץ לגוף הכלי כדאמרן לעיל הגם שהוא שוה גובהו לשפת הכלי כיון שלא נעשה לקבלה אלא לשפיכה דינו כהבליטה שיוצאה מגוף הכלי אלא שהיא גבוהה משפת הכלי שכתב השל"ה לפסול משום שלא נעשית לקבלה הכא נמי הגם שאינה גבוהה משפת הכלי מ"מ כיון שאינה מגוף הכלי א"כ לא נעשית לקבלה אלא לשפיכה ולהכי גם זה פסול הוא, ולפ"ז גם להרב מג"א אם הבליטה יוצאה מגוף הכלי והיא שוה לגוף הכלי הגם שהיא משוכה משפת הכלי ולהלן כשר לנטילת ידים אליבא דכ"ע, והגם שראיתי להרב מגן האלף כאן ס"ק ט"ו שכתב וז"ל השל"ה ומג"א מיירי בבליטה גבוהה והבאר היטב עשה תערובת וכו' ע"ש, באמת תמוה הוא שאם המג"א מיירי בבליטה גבוה א"כ מאי קא קשיא ליה מהכיור דהוצרך לחלק ביניהם אלא נראה כמש"ל וכמו שהבין הרב מחצית השקל, גם הרב חיי אדם בכלל ל"ו סעיף ו' כתב וז"ל כלי שיוצא ממנו דף שקורין גיסק"ן דהיינו שצד אחד גבוה משאר הכלי אסור ליטול ממנו דרך הדד דאין זה כלי וציין על זה מ"א סימן קנ"ט ס"ק ד' ע"ש, והוא תמוה כדכתבינן, והרב ט"ז כאן בס"ק ו' בסופו כתב וז"ל הבאתי זה ללמוד ממנו על אותם כלים של בדיל שנותנים בסעודה ליטול מהם לידים וקורין אותו גיסקא"ן דיש באיזה מהם למעלה סמוך לפיהם בצדו נקב אחד ואומרים שעושין אותו לנוי והוא עכ"פ גדול הרבה מן כונס משקה ושמעתי שהם אומרים שאין נקב זה פוסל כיון שמתחילה עשאוהו כן, ואין ממש בדבריהם אלו דהא וכו' וא"כ בזה ודאי פסול שהרי באותו חלק למעלה ששם הנקב לא מיקרי עשוי לקבלה דהא נקב גדול יש שם רק למטה ממנו עשוי לקבלה וא"כ היאך יטול דרך פיו אם לא שיטול דרך אותו הנקב וכו' ע"ש, נראה דגם הוא אזיל בשיטת השל"ה שהרי פסיל גם הוא אפילו בדבר שעשוי מתחילת תיקונו בכך כיון שאינו מקבל מים במלואו ואינו משתמש למעלה מהנקב אלא בשעה שמריקין המים מתוכו, ונ"ל דזה גרע מכלי שיש לו בליטה של השל"ה דשם יש צד להכשיר ולימא דכיון שאין שם גבוה אלא מקצת מהכלי והוא מעט מזער מעיקר הכלי והוה אמינא שבטל הוא לגבי עיקר הכלי וממילא יש להכשירו אבל בנדון הט"ז שכל שפת הכלי שהוא למעלה מהנקב אינו ראוי לקבלה ודאי מגרע גרע וראוי לפסול בו יותר מהאחר, וכן ראיתי לדעתיה של הרב שניאור זלמן בש"ע שלו שהעתיק דברי השל"ה והט"ז בסי' קנ"ט סעיף י' וז"ל אבל כל דבר שלא נעשה לקבלה אין מועיל לו מה שלכך נעשה מתחילתו וזה עיקר תשמישו כגון קנקנים שאינם שוים למעלה אלא בולט מהם כמו דד ששופכים דרך שם והוא גבוה יותר מן הכלי ואין צ"ל בקנקנים שיש בהם כמו נקב בצדיהם סמוך לפיהם שאין נוטלים מהם אלא דרך הנקב וכו' ע"ש, הרי לך בהדיא דפסק דין הראשון של השל"ה והדין הב' של הט"ז:

אמנם ראיתי להלק"ט ח"ב סימן קנ"ח שנשאל על זה וז"ל כלי שיש לו שני פיות או צנורות קטנות אחד גבוה מחבירו אם מותר ליטול מן העליון וכו' תשובה כלי העשוי מתחילה לכך לא מיבעיא דאפילו דרך הפה העליון מותר ליטול, דהא כיור היו לו י"ב דדין ולמ"ד בידי אדם נמי אי אפשר לצמצם אפשר שהי' אחד למעלה מחבירו וכו' ע"ש, הרי אתה רואה בעיניך שהרב מוהר"י חאגיז פליג על דינו של השל"ה שהרי הוא ז"ל התיר ביש לו פיות זה למעלה מזה וא"כ הפה העליון אין מגיעין לו המים כדי להתמלאות ואפי' הכי מתיר הרב ליטול ממנו וטעמו משום שמתחילה עשוי לכך שמשתמשין בו כך, אלא שראיתי להרב בית דוד בסימן ע"ב שהביא דינו של הלק"ט ודחה ראיותיו והוא מתחילה צידד להכשיר ואחר כך הניח הדבר בצ"ע ומהריק"ש ז"ל בספרו ערך לחם בהגהותיו לש"ע סימן קנ"ט סעיף א' כתב וז"ל ודוקא בכלי נקוב הוא דאין תורת כלי עליו מן הנקב ולמעלה אבל אם יש לו שני פיות נוטל כמו שירצה וכו' ולא כתבתיו אלא מפני שראיתי מגמגמין בדין האברי"ק שקורין בערבי עכ"ל, והנה משמע מדבריו ז"ל דגם אם דד האברי"ק פיו גבוה למעלה מפי הכלי הכשירו לנטילת ידים מלשונו שכתב ודוקא נקוב הוא דאין עליו תורת כלי מן הנקב ולמעלה אבל אם יש לו שני פיות וכו' דמשמע דבזה הגם שהוא גבוה למעלה והוא היפך מדברי השל"ה, ודבריו כדברי הלק"ט, וכן מצאנו להרב מהר"י עייאש בספרו מטה יהודה שכתב וז"ל כלי שקורין האברי"ק שהמים עומדין בו לעולם מן הדד ולמטה והדד אינו משמש אלא בשעת שפיכה שרוצה להריק ממנו מהני לכ"ע כיון שהכל עשוי מתחילה לכך לקבלה ולא דמי לטיטרו"ס וכו' והרי זה דומה לכלי שיש בו ברזא למטה שהכשיר מור"ם ז"ל וכו' כיון דאתי עלה מטעמא דהואיל ומתחילה עשוי לקבל על כך, וכתב הוא ז"ל וז"ל ושוב ראיתי להרב בני אהרן וכו' שכתב משם מהריק"ש שהכשיר ליטול מהאברי"ק ממקום שירצה ודחה דברי הט"ז וכן כתב מוהר"י חאגיז וכו' עכ"ל, הרי גם הרב הוא ודעמיה בני אהרן סברי לה להא דהלק"ט שהכשיר, שוב ראיתי להרב מר וקציעה בסי' קנ"ט הביא דברי השל"ה דכתב שאין ליטול ידיו מגיסק"ן דרך הדד וכתב עליו שאין נראה להחמיר בזה ע"ש, גם ראיתי להרב חיד"א ז"ל בספרו הקדוש מחזיק ברכה שדעתו דעת עליון מסכמת עם כת המתירין עי' לו באות ד' שכתב וז"ל מנהג פשיט בטורקיא וארץ הצבי ליטול ידיו מן כלי הנחשת הנקרא איברי"ק ועי' בהגהת מהריק"ש והרב מוהר"י חאגיז ובספר בית דוד ובספר מטה יהודה שנדפס מחדש עכ"ל עש"ב, גם הרב האחרון שהיה לפנינו אי"ש טהור בספרו הקדוש בית מנוחה בדיני איזה כלי נוטלים לידים באות י"ב דף ל"ו ע"ב כתב וז"ל כלי שיש לו שתי פיות אחד גדול להכניס בו מים ואחד יותר קטן להוציא המים נוטל ידיו ממנו מאיזה פה שירצה שדוקא בכלי נקוב הוא דפוסל בו הנקב בכונס משקה וכו' ודלא כיש מגמגמין בכלי הנקרא אברי"ק מהריק"ש וכן כתב הלק"ט בח"ב וכן כתב מהר"י עייאש ז"ל וכו' ואין לחלק בין כשהדד הוא יותר גבוה מפי הכלי או יותר נמוך וכו' ע"ש, הרי שפלוגתא דרבוותא היא מערכה מול מערכה מלחמת מצוה משיבי מלחמה שערה הרב השל"ה והרב מגן אברהם והרב ט"ז והרב מגן האלף והרב חיי אדם והרב שניאור זלמן זכרונם לברכה כל כהאי נבגא דברכתא כולם קדושים ודעתייהו להחמיר בזה אבל דעת מהר"י חאג'יז ומהריק"ש והרב מהר"י עייאש והרב מר וקציעה והרב חיד"א והרב בעל בית מנוחה דעתייהו להכשיר בזה ועוד העידו בגודלן שכך המנהג בארץ טורקייא ובארץ צבי וכן גם אנחנו מעידין שכך הוא מנהגנו ליטול לידים מכלי שיש לו בליטה בשפתו גבוה משאר שפתי הכלי ולפי האמור יש לנו על מי לסמוך סמיכת זקנים שמונה אלה ילדה מלכ"ה מאן מלכי רבנן מלכי בקדש בקדושתן הן עומדין ועל כן יש להכשיר בשופי ליטול מדדי הכלים האלו הנז' וקרינן בזה דדיה ירווך בכל עת משום שהם עש"ו דדי כליה מתחילת עשייתן לכך להשתמש בהם ע"י דדין האלו כדאמרן, ועוד מטעמא אחרינא יש להקל בזה כיון שהיא פלוגתא דרבוותא נקטינן לקולא כמו שכתב הרב ב"י בסי' זה סימן קנ"ט משם הרב תרומת הדשן וכתב הטעם משום דקי"ל כל ספק בטהרת ידים טהור ע"ש בב"י:

ודע דמש"כ מור"ם בסעיף ה' וכ"ש כלי שיש בו ברזא למטה הואיל ומתחילה נעשה לקבל ע"י כך ר"ל שמתחילה נקבו את החבית אדעתא שיסתמו אותה בברזא וכשרוצים להוציא המים מן החבית מסירים הסתימה והמים יוצאים מנקב החבית והוי דומה ממש למש"כ מרן שם בסעיף ה' כלי שהוא מלא נקבים וכו' ע"ש, ועי' בש"ע סעיף ט', אבל אם תוחבים בנקב החבית שפופרת דרוכה מעט ומשימין הברזא בשפופרת אז יש חלוקי דינים בזה לדעת הרב של"ה והרמ"א שאם משימים הברזא בפי השפופרת אז השפופרת היא ג"כ מקבלת המים בחללה ויכול ליטול הברזא וליטול ידים מהשפופרת, אבל אותן שהברזא תחובה באמצע השפופרת אין ליטול ידיו מהשפופרת דהא אותו חתיכת שפופרת שלמעלה מן הברזא אין לה בית קבול וכמ"ש הרב מחצית השקל בביאורו לדברי הרב מגן אברהם סק"ד ע"ש, אלא דכל זה הוא לדעת מג"א וסיעת מרחמוהי דפוסלים אם אינו עשוי לקבלה אפילו תחילת תיקונו בכך, אבל לדעת המכשירין כשנעשה תחילת תיקונו בכך יכול ליטול מפי השפופרת הגם דהברזא הסותמת באמצע כיון דנעשה תחילת תקונו בכך, ונ"ל דכל זה בשפופרת שהיא צינור שלם בכל צדדיו ודבוקה בכלי ותקועה בו כגון בחבית וכיוצא שכיון שמחובר לכלי הניטל ונעשה תיקון לכלי גם מה שמחובר בכלי נקרא כלי והרי מקבל המים ע"י זה אבל סילונות וצנורות המחוברים למקוה ולאוצרות המים ולמי מעין שמחוברים לקרקע בהני דכתב מרן בש"ע יו"ד סי' ר"א סעיף מ"ח מס' דראויים להמשך בהם מים למי מקוה שלא נקראו כלים כמ"ש הש"ע שם הגם שיש להם ברזא לסתום ולהעמיד מים לעת הצורך מ"מ לא חשיבי כלים ולכן אין ליטול מהם לכ"ע, וגם בסילונים וצנורות העשויים בשפופרת המחוברים לכלי שהכשרנו אינו אלא בברזות הקצרים העשויים לתיקון הכלי שיהא כח תשמישו בזה אבל בכלים העשויים לנחת לאצור בהם המים וקובעים בהם צנורות וסילונות שהם כעין צנור ושפופרת של בדיל ועופרת ארוכות ומכניסין אותם לחצירות ולבתים לבית התבשיל ולבית הרחיצה וקובעין אותם בקרקעות ובכותלים אין ליטול מהם לידים דלא נקרא עליהם שם כלי בתלוש כלל וכמ"ש האגודה שהביא מור"ם סוף סעיף ז' בסימן זה וכ"ש במחובר שאין נקראים כלי אלו הסילונות והגם שהם מחוברים לכלי שאוצרים בו המים אין לדונם כמו צנור של חבית שכתבנו ושתי תשובות בדבר חדא שאני דן גם על הכלים שאוצרין בו המים שאין נקרא כלי לענין נטילת ידים שהרי כלי של נטילת ידים נקרא נטלא על שם שנוטלים אותו ורוחצים בו הידים וזה תחילתו נעשה לנחת לאצור בו מים מרובים ואינו עשוי להשתמש בו ולטלטלו ולהכי אין ליטול ממנו לידים ועוד גם אם חשבינן ליה כלי מ"מ כבר נפסק כח הכלי וכמו שפסק מרן שם סעיף ז' וז"ל לפיכך צינור שדולה מים מן היאור ושופך בו ונמשכים ממנו להשקות את השדה אינו יכיל ליתן ידיו לתוכו שיקלחו המים עליהם מפני שאינם באים מכח אדם שכבר פסק כח השופך וכו' הרי אם נתרחק פסול דאמרינן שכבר פסק כח השופך, וה"ה דאמרינן שכבר פסק כח הכלי דמאי שנא וכן כתבו התוספות בפרק כל הבשר ד"ה דלא אתו מכח גברא דף ק"ז ע"א ע"ש, וכן כתב הרא"ש שם עי' להרב ב"ח בד"ה וצריך שיבואו המים וכו' שהעתיק דברי הרא"ש וכן כתב רבינו יונה עי' פרישה שם ס"ק י"ג ד"ה האי אריתא ע"ש, ולכן אין ליטול מהם לכולי עלמא, וכן כתב הרב עולת תמיד כאן בסימן קנ"ט סעיף ז' ס"ק י' וז"ל ונראה דאותם מים שמושכין ע"י קנים חלולים למרחוק שקורין וכו' אין נכון ליטול מן הקנים עצמם משום דאינם באים מכח גברא ועי' להרב באר היטב בס"ק ח' כ"ה לחדש טבת דהאי שתא טבתא עזרת"י היית לפ"ק פה אוראן יע"א:

דוד הכהן סקלי י"ץ

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה