אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב אורח חיים › הלכות תפלה

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות תפלה

אורח חיים

סימן א

אם צריכין לעמוד כשאומר ש"צ קדיש כדי להתפלל מנחה או ערבית?

הנה מלשון הרמב"ם פרק ט' מהלכות תפלה הל"ח שכתב וז"ל במנחה אומר ש"צ אשרי וכו' ועומד ש"צ ואומר קדיש והם עומדין אחריו ועונין כדרכן ומתפללין וכו' משמע מדכתב והם עומדין אחריו ועונין כדרכן משמע שאין עונים עד שיעמדו וכן משמעות עומדים אחריו דמשמע שמיד שעומד ש"צ ומתחיל לומר קדיש מיד עומדים אחריו וכן מצאתי כתוב בהרב תפלה לדוד בדיני משפט ברכת ערבית סימן שנ"ב וז"ל בערבית יקום להתפלל כשמתחיל הש"צ קדיש וכן כתב בספר מהרח"ו עכ"ל ע"ש, וזה מסכים למשמעות דברי הרמב"ם ז"ל הנזכרים:

סימן ב

שאלני ידי"ן החכם ונבון ה"ר אליאו ביביץ י"ץ דלמה בכל ברכות י"ח חותמין בהם מעין פתיחה אתה חונן וכו' ברוך חונן וכו', השיבנו אבינו וכו' הרוצה בתשובה, ראה נא וכו' ומהר לגאלנו וכו' גואל ישראל, סלח וכו' המרבה לסלוח, רפאנו וכו' רופא חולי עמו ישראל, ברכנו וכו' וברך שנתנו וכו' מברך השנים תקע בשופר וכו' לקבץ וכו' מקבץ נדחי וכו', ולמה בברכת השיבה שופטינו כבראשונה אין החתימה מעין הפתיחה דהו"ל לחתום ברוך ה' המשיב שופטים ומה ענין מלך אוהב צדקה ומשפט? ואנכי השבתי לו כי זה נמי מעין פתיחה השיבה שופטינו צדקה ומשפט ועוד דומלוך עלינו מהרה גם זה מוסיף על הראשונים שהיא הפתיחה והו"ל מעין פתיחה, וראיתי בו שלא נחה דעתו בזה עד שאמרתי לו דע ידידי כי בפתיחה אמרנו השיבה שופטינו כבראשונה והיינו דשמואל הנביא שהיה שופט ישראל כדכתיב וישפוט שמואל את ישראל וגו' והיה מדי שנה בשנה וגו' ושפט את כל המקומות האלה ותשובתו הרמתה וגו' שה' היה עמו ומורה לו מה יעשה ישראל ולא יצטרכו למלך לשפוט אותם ולהנהיגם וה' מלכם בראשם מנהיגם ע"י שלוחיו ושופטיו ונביאיו ועל כן כששאלו ישראל מלך הירע הדבר בעיני ה' ובעיני שמואל כי עיקר ההנהגה היתה ע"י מלכם בראשם ושמואל היה כעין סרסור בין ישראל לאביהם עד שאמר ה' לשמואל כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם כמ"ש ונמצא כי בשפוט השופטים הראשונים את ישראל היתה ע"פ הנהגת מלכו של עולם והיה ה' עליהם למלך בלא מלך בשר ודם כי ה' נשגב לבדו וא"כ הוי שפיר חתימה מעין פתיחה, וכעין זה ראיתי אחר כך להרב יערות דבש בדרושו הראשון בחלק ראשון שפירש בברכת השיבה וכו' וז"ל ישים אל לבו להחזרת סנהדרין כי הם כסא ה' והם כנגד כסא כבוד וכו' כי עיקר השראת שכינה הוא הסנהדרין כי רוח ה' היה חופף עליהם וכו' ע"ש וק"ל:

סימן ג

מה שתקנו מתקני התפלות באמת ויציב וכו' אמת ממצרים גאלתנו וכו' מבית עבדים פדיתנו וכו' וים סוף להם בקעת וזדים טבעת וידידים עברו ים וכו' דהול"ל וים סוף לנו בקעת כמו פדיתנו גאלתנו וגם אם נדחוק דקאי על מה שאמר בסמוך לה ובכורך ישראל גאלת מ"מ הוה ליה לסדר כך וים סוף להם בקעת וידידים עברו ים וזדים טבעת שהרי כך היה שאחר שעברו ישראל בים ואז טבע את שונאיהם:

על כן נראה לומר שעיקר בקיעת הים אינה אלא לצורך עונש ופורענות המצריים שיטבעו בים כמו שאמרו רז"ל בקדירה שבישלו בה נתבשלו כמ"ש כי בדבר אשר זדו עליהם, אבל לצורך הצלת ישראל אין צריך זה שהרבה ריוח והצלה יכול לעשות עמהם הקצור קצרה ידו ברוך הוא כאשר עשה באותו מצב כדכתיב ויסע עמוד הענן מפניהם וילך מאחריהם ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל שהפסיק הוא בכבודו ביניהם כנשר יעיר קנו ישאם על אברתו והרבה ריוח והצלה לפניו ומחנה סנחריב בימי חזקיה יוכיח, אלא ודאי שבקיעת הים אינה אלא לפורענות מצריים ובאגב עברו ישראל את הים שיהא נס בתוך נס במה שמכה הוא מרפא לידידיו זרע אברהם עבדו, ולהכי כיוונו מתקני התפלה שאמרו שבח זה בסדר נכון מוצאו וים סוף להם בקעת ר"ל להם למצריים בקעת ולכן סיימוה קמייהו ואמרו בתכיפה וזדים טבעת, ואחר כך וידידים עברו ים ר"ל במה שבקעת להם למצריים הם מצאו להם מקום לעבור והיינו שדקדקו לומר עברו ולא העברת כמו בקעת טבעת כדי לרמוז שעיקר בקיעת הים אינה אלא למצריים למוד להם מדה כנגד מדה וריוח והצלה עמד לישראל, ועי' מש"כ בסה"ק ל"ך דו"ד בפרשת וירא על פסוק ויבקע עצי עולה ע"ש, ובזה יבא על נכון הא דכתיב נטית ימינך תבלעמו ארץ ואחריו כתב נחית בחסדך עם זו גאלת ודוק:

סימן ד

עוד מתקני התפלות תקנו לומר ביוצר רצון קוניהם וכן בברכת החדש תקנו לומר ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם ובכתבי האר"י כתוב לאמר קוניהם כן צ"ל והרב ערוגת הבושם נתן טעם לזה ואמר שהיו"ד של קוניהם היא תמורת ה"א דשורשה קנה ע"ש מה שהאריך בדבר זה, ועי' מה שהעתיק הרב באר היטב בא"ח סימן נ"ט ס"ק א' ועי' שם בהרב שערי תשובה ס"ק א' מש"כ בזה, ואנכי הד"ך נ"ל שטעמם לשד כמ"ש בזוהר ויקרא כ"ג וז"ל ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה עושני או עושה לי מיבעי ליה אלא כמה דאמרת בשעתא דאיהו קם בפלגות לילא וכו' אתער אברהם בההוא חוטא וכו' וקודשא בריך הוא וכנסת ישראל מתקני ליה ועבדין ליה בכל יומא בריה חדשה הדא הוא דכתיב אלוה עושי והא אוקמוה א"ל ו"ה א"ל דא אברהם דכתיב האל הגדול ו' דא קודשא בריך הוא ה' דא כנסת ישראל, ודא הוא אלוה ואינון עבדין ליה לבר נש ומתקנין ליה בכל יומא ובגין כך כתיב עושי כמה דאת אמר ישמח ישראל בעושיו בעושהו מיבעי ליה וכו' וכלא חד מלה ע"ש, ולא באדם בלבד נאמר דבר זה אלא בכל מעשה בראשית מתקנו ה' בכל יום ויום ע"י מעשיו של האדם המעלה ובכתבי האר"י כתוב אבא ואימא הם תרין ריעין דלא מתפרשן הם מחדשין מעשה בראשית בכל יום ע"ש, ועי' מש"כ בהקדמת ספר אלביש ישע וכאשר כתוב בתיקון יוצר ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה מחדש קודשא בריך הוא ושכינתיה את כל אשר עשה, ולפי מה שנתבאר אתי שפיר מש"כ האר"י זצ"ל רצון קוניהם. דקאי אקב"ה ושכינתיה ובזה נמי יובן מש"כ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וכן מ"ש הכתוב הן האדם היה כאחד ממנו וכו' דקאי אקב"ה ושכינתיה ודוק:

ואחר כך מצאתי בתיקוני הזוהר תקונא שבעין דף קל"ז ע"ב וז"ל ותו נעשה אדם אנא יהיב ביה נשמתא דכתיב בצלמנו וכתיב אך בצלם יתהלך איש ואתון יהבו ביה רוחא ונפשא וארעא ארבע יסודין וידמה לכלא עלאין ותתאין ומה דרעינא דליהוי שליט וממנא עלייכו וכו' מלאכיא דסטרא ימינא בריכו ליה ואמרו נעשה ונשמע וכו' עש"ב:

סימן ה

בענין מי שמתפלל מוסף של ר"ח ביחיד או אם צבור שמתפללין בלחש אם צריך לחלוץ תפלין אם לא?

הנה מלשון הש"ע א"ח סימן כ"ה סעיף י"ג וסימן תכ"ג סעיף ד' דסתם וכתב דחולצין קודם תפלת מוסף משמע דגם ביחיד יחלוץ תפליו וכן כתב בהדיא בספרו הגדול ב"י סימן כ"ה וז"ל וביום ר"ח נהגו העולם לחלוץ תפלין קודם תפלת מוסף, ושמעתי שהטעם משום דבאותה תפלה אומרים כתר ואין נכון להיות באותה שעה כתר של תפלין כעין מה שאכתוב בסימן ל"א וכו' וכיון שבתפלה זו אומרים כתר אפילו כשמתפלל בלחש ראוי שלא יהיו עליו עכ"ל, הרי לך בהדיא שאפילו בתפלת לחש שאין אומרים בה כתר כתב הרב דחולצין וא"כ גם יחיד שמתפלל בביתו צריך לחלוץ ועי' בש"ע סימן תקס"ה סעיף א' ובמור"ם סי' תר"ז סעיף א' ע"ש והלבוש ז"ל סי' כ"ה העתיק ג"כ דברי הרב ב"י הנז' גם מור"ם בסי' כ"ה כתב וז"ל מיהו נהגו לסלקם קודם מוסף בכל מקום ע"ש, וז"ל הלבוש וביום ר"ח או חול המועד שיש בהם קרבן מוסף חולצין אותם קודם תפלת מוסף בכל מקום אפילו במקום שאין אומרים כתר (כמנהג האשכנזים שאומרים נקדש את שמך) והטעם מפני שתפלת מוסף הוא במקום הקרבת קרבן שבו ביום ואנו עושים אותן כמו יו"ט לפחות בעת הקרבה ויו"ט אינו צריך תפלין ע"כ, ולפי טעם הנז' שמוסף במקום הקרבת הקרבן א"כ גם יחיד שמתפלל מוסף הרי הוא במקום קרבן ואין צריך אות תפלין שהוא כיו"ט:

גם הרב שיירי כנה"ג בהגהת ב"י סי' כ"ה אות ב' הביא דברי מור"ם שכתב שנהגו לסלקם גם במקום שאין אומרים כתר וכתב על זה והטעם עיין בספר הלבוש ע"ש:

וראיתי להרדב"ז חלק ראשון סימן פ' שכתב משם ספר אלקנה שהטעם על פי הקבלה ע"ש ואחר כך כתב ואפשר לתת טעם לפי הפשט כיון דבמוסף דומה ר"ח לימים טובים שנקראו אות ראוי לעשות היכר זה, ועוד שהתפלין נקראו כתר והוא אומר כתר בקדושת מוסף ואין ראוי שיהיו שני כתרים עליו ביחד, ואפילו ביחיד שאין שם קדושה, כיון שהוא זמן הראוי לכתר ראוי שלא יהיו עליו תפלין ע"כ וא"כ גם הרדב"ז אזיל בשיטה זו של מור"ם והלבוש ולכל טעמיו הראשון והשני אין חילוק בין צבור ליחיד והכל חולצין על תפלת מוסף, ועי' להרב כנה"ג בסימן כ"ה הגהת ב"י שרמז דברי הרדב"ז הנז' ע"ש מה שסיים משם הרב הרמ"ע מפאנו זצוק"ל:

סימן ו

מה שתקנו לנו מתקני התפלה לומר בעל כן נקוה לך אחר תפלה לתקן עולם במלכות שדי וכו' נ"ל לומ' משום שנאמר בחרבן הבית במגלת איכה סימן ה' פסוק ט"ו נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו ומצינו לרבינו האר"י ז"ל והעתיק דבריו הרב בעל סידור שערי ציון בתקון חצות וז"ל נפלה עטרת ראשנו תכוין בר"ת שהוא נע"ר כי השכינה הנקרא' ה' אחרונה שבשם הוי"ה נפל"ה דהיינו נפל ה' ובמקומה נשאר מטטרו"ן נע"ר בסוד אי לך ארץ שמלכך נער וכו' עיין שם, וא"כ בחרבן הבית עתה בעונותינו העולם מתנהג ע"י מטטרו"ן נע"ר גימט' שד"י שמו כשם רבו ואנחנו לו אנחנו מחכים שיתקן העולם ותחזור העטרה ליושנה להיות הנהגת העולם לשכינת עוזנו שהיא ה' אחרונה שבשם כדכתיב ואשיבה שופטיך כבראשונה והיינו שאנו אומרים על כן נקוה לך וכו' לראות מהרה בתפארת עוזך שהיא שכינת עוזנו להעביר וכו' לתקן עולם ר"ל לתקן עולם אשר הוא עתה במלכות שד"י מתנהג שהוא גימט' מטטרו"ן תתקנו ותחזור העולם לכמו שהיה מתחילה דהיינו לתפארת עוזך כנ"ל, וזה לש' התקו' בהקד' ט"ו ע"א ה' ודאי איהו יוקים לון מעפרא ואיהו נהיר על אנפוי דישראל וביה ישתמודעון כל עלמין דאינון זרע ברך יי' ואתפשט קב"ה מכל כנויין ומרכבות דמטטרו"ן דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו מצפ"ץ ואתמר ביה ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך ע"כ, ור"ל לא יתכסה בכנפים שהם כינויים ע"ש בחידושי הרמ"ז, ועי' כל זה בזוהר פרשת לך לך דף צ"ה ע"ב פתח אידך וכו' אשריך ארץ שמלכך בן חורין וכו' עש"ב:

סימן ז

יש להסתפק אם נכנס לבית הכנסת ומצא צבור באמצע ק"ש באופן שאינו יכול להתחיל מתחילת יוצר ולהתפלל עם הצבור מה יעשה ישראל אם יכול להתחיל לקרות ק"ש ולהתפלל עם הצבור ואחר תפלה יחזור ויברך ברכות שלפניה או אינו יכול לקרות ק"ש בלא ברכות שלפניה כתקנת חז"ל או לפחות חייב לקרותה בברכה אחת מלפניה ואם סגי באחת ועלתה לו איזה מהם עדיף אם ברכת יוצר שפותחת בברוך וחותמת בברוך או נימא ברכת אהבת עולם עדיף שהיא סמוכה לק"ש כתקנת חז"ל, עוד יש להסתפק אם לא בירך ברכות שלפניה אם אחר תפלה יכול לברכם או נימא דלא נתקנו אלא לפניה דוקא ולהכי אם לא אמרם מקודם אינו יכול לאומרם אחר כך:

תשובה הנה איתא בברכות י"א ע"ב תנן התם אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת וכו' ובש"ס מאי ברכה אחת אמר שמואל אהבה רבה וריש לקיש אמר יוצר אור וקאמר בש"ס הא דריש לקיש מכללא אתמר דאמר ריש לקיש על מתניתין הנז' זאת אומרת ברכות אין מעכבות זו את זו דאי אמרת בשלמא יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות זא"ז דלא קאמרי אהבה רבה (עי' רש"י ד"ה דאי אמרת בשלמא יוצר אור הוו אמרי) אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי מאי ברכות אין מעכבות זא"ז דילמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ודחי לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות זא"ז סדר ברכות ע"כ:

והנה הרמב"ם ז"ל בהלכות תמידין ומוספין בפרק ששי הלכה ד' פסק כשמואל דברכה אחת היינו אהבת עולם ע"ש, ובפרק ראשון מהלכות ק"ש הלכה ח' פסק וז"ל הקדים ברכה שניה לברכה ראשונה בין ביום וכו' יצא לפי שאין סדר בברכות ע"כ, ובכסף משנה העתיק על דברי הרמב"ם ז"ל שקלא וטריא דש"ס ומסקנת הש"ס דקאמר ומאי ברכות אין מעכבות זא"ז סדר ברכות וכתב וז"ל מהכא משמע דכיון דקי"ל דברכות אין מעכבות זא"ז כ"ש שאין סדר לברכות ע"ש, משמע דסובר רבינו הכ"מ בדברי הרמב"ם דס"ל דברכות אין מעכבות זא"ז כדאמר ר' זריקא בש"ס משם ריש לקיש וכן כתב הרא"ש בפסקיו ריש פרק היה קורא סי' ראשון בשם רבינו חננאל ז"ל דברכות אינן מעכבות אפילו לא אמרן כלל וכן כתב הטור באו"ח סימן ס' משם ר"ח ז"ל ורב האי פליג עליה וסבר דברכות מעכבות וכתב רבינו ב"י שם וז"ל ומשמע מדבריהם דלמ"ד דברכות מעכבות זא"ז כלומר שאם לא אמר אלא ברכה אחת חברתה מעכבתה ואף ידי זו שבירך לא יצא וה"ה נמי אם קורא ק"ש בלא ברכותיה אף ידי ק"ש בתקונה לא יצא ולמ"ד אינן מעכבות זא"ז אם קרא ק"ש בלא ברכותיה ידי ק"ש מיהא יצא עכ"ל, ובש"ע סי' ס' ס"ב פסק וז"ל קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש וכו' ע"ש, וכרבינו חננאל ז"ל ובסעיף ג' כתב סדר ברכות אינו מעכב שאם הקדים שניה לראשונה יצא י"ח ברכה עכ"ל, והנה לפי המבואר מדברי רבינו ב"י דלמ"ד ברכות אין מעכבות זו את זו הוא הדין אינן מעכבות קריאת שמע שדינם שוה ודא ודא אחת היא וכמו שאם בירך ברכה אחת דוקא אין זה מעכב כך אם לא בירך כלל לפניה אין זה מעכב את שמע א"כ אילו היו דחוקים לעבודתן כל כך היו יכולים לקרות את שמע גם בלא ברכות לא לפניה ולא לאחריה ויוצאין י"ח ק"ש אלא מטעמא אחרינא היו מברכים אחריה אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה וברכה שלפניה לא היו דחוקים כל כך שיצטרכו לדלגה ולכך היו מברכין לפניה ברכה אחת אבל באמת שאם היו דחוקים כ"כ היו יכולים לקרות ק"ש בלא ברכה שלפניה כיון דברכות אינן מעכבות את שמע:

שמעינן מהכא שאם היו דחוקים יכולים לקרוא ק"ש ולברך לפניה ברכת אהבת עולם כמו שפסק הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין כשמואל דאמר אהבת עולם ולפי מש"כ הרמב"ם בפירושו למסכת תמיד בריש פרק אמר להם הממונה וז"ל כבר נתבאר בגמרא בברכות שהברכה הזאת שהיו מברכין תחילה היא אהבת עולם ואחר שהשמש זורח והאור מתפשט מברכין יוצר אור לפי שסדר ברכות אין מעכב וכו' ע"ש, משמע שאם כבר זרח השמש ויצא אור והיו דחוקים יכולים לברך ברכה אחת שהיא יוצר אור ולקרות ק"ש דבברכה אחת מינייהו סגי, ולאחר ק"ש ותפלה חוזרים ומברכים מה שלא ברכו מקודם עי' בסי' נ"ח סעיף ו' שאם לא קרא אותה בזמנה יכול לקרותה בברכותיה כל שעה ד' ע"ש:

עוד שמעינן מהכא דאהבת עולם אף שאינה פותחת בברוך יוכל לברכה לבדה ועי' בש"ע בסימן ס' סעיף ג' וטעמא כמ"ש הכסף משנה הלכות ק"ש הלכה ח' הביאו הרב מגן אברהם בסי' זה ס"ק ב' ע"ש, וכן כתב הרב רבינו יונה בריש ברכות בענין מי שמתפלל ערבית עם הצבור מבעוד יום כתב מאי תקנתיה לצאת י"ח ק"ש וכתב שלא יתכוין לצאת י"ח בק"ש של השתא, ובהגיע תור ק"ש יקרא ק"ש עם ברכת אהבת עולם כמ"ש רב עמרם ע"ש שהביא לשונו, והקשה ה"ר יונה שכיון שאינו אומר מעריב ערבים הויא ברכה שאינה סמוכה לחברתה וכל ברכה שאינה סמוכה צריך לפתוח בה בברוך, ותירץ דכיון דבמקומה סמוכה לחברתה אין לחוש השתא כשאומר אותה אם אינה פותחת בברוך ע"ש, והן הן הדברים הנקנים באמירה לרבינו כסף משנה ועי' להרב שונה הלכות בפרק כיצד מברכין דף י"ח ע"ש:

דבר הלמד מענינו בנדון דידן נמי שהוא דחוק כדי להתפלל תפלתו עם הצבור יכול לברך ברכה אחת משני ברכות שלפניה ולדלג אחת כדי שיגיע לתפלת הצבור דתפלת הצבור עדיפא הן אל כביר לא ימאס ואם לא יוכל שאין לו שהות יוכל לדלג שתיהם ולקרות ק"ש עם ברכה של אחריה שהיא אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה אבל אם אין לו שהות גם לזה אין לו להתפלל עם הצבור אלא יקרא ק"ש ויברך ברכות שלפניה ושלאחריה דסמיכות גאולה דשחרית עדיף מתפלה בצבור ועי' בסי' קי"א סעי' ג' ויש להביא ראיה לזה ממש"כ הרב רבינו ב"י ז"ל בסי' רל"ו וז"ל ונראה שמי שנכנס לביהכנ"ס ומצא צבור שקראו את שמע ורוצה לעמוד בתפלה יתפלל עמהם ואחר כך יקרא את שמע עם ברכותיה ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה מוטב שיתפלל עם הצבור וכו' ואע"ג דבתפלת שחרית לא אמרינן הכי בתפלת ערבית דרשות היא מדינא לא חיישינן לסמיכות גאולה כולי האי וכן כתב הכלבו וכן כתב הרשב"א וכו' משום דתפלת רבים עדיפא מסמיכות גאולה לתפלה של ערבית שהיא אינה חובה אלא רשות עכ"ל ע"ש, וכן פסק בש"ע שם סימן רל"ו סעיף ג' ע"ש, ולכן נראה לי דצריך לומר אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה שעדיפא היא מתפלת צבור כמו שכתבנו ואם הוא דחיק ידלג ברכה אחת או שתים שלפניה:

ואע"ג שמדברי מרן ז"ל בסי' נ"ב שסידר לנו כל אופני מי שאיחר לבא לבית הכנסת אופן אחד ושני ושלישי ואופן האחרון הוא בסעיף ג' שכתב וז"ל ואם כבר התחילו הצבור יוצר אור ואין לו שהות לומר פסוקי דזמרה אפילו בדילוג יקרא ק"ש וברכותיה עם הצבור ואחר כך יקרא וכו' ע"ש, ולא כתב אופן זה שאם אין לו שהית לומר ברכות שלפניה שיקרא ק"ש עם אמת ויציב ויתפלל עמהם וכו' משמע דלית ליה תיקון זה שאם לא כן למה לא כתבו כמו שכתב כל עניני אופני מי שאיחר לבא, יש לומר שאין מזה סתירה לומר דלא סבירא ליה הכי משום שדרכו של מרן ז"ל להעתיק מה שמצא בפוסקים ודבר זה לא מצא שהזכירו אותו הפוסקים ולכך לא עלה על שלחנו הטהור, אבל לעולם הדין דין אמת כמ"ש שאם אין לו שהות כדי להתפלל עם הצבור ידלג ברכה אחת או שתים שלפניה כדי להתפלל עם הצבור:

עוד יש להביא ראיה לזה דתפלת צבור עדיפא מסמיכות ברכות דק"ש מהא דכתב הרב מגן אברהם סי' ק"ט ס"ק ב' ועיין מ"א סי' ס"ו ס"ק י"ב בדין קדיש ותפלת צבור תפלת צבור עדיפא וקימ"ל קדיש וסמיכות ברכות קדיש עדיף וא"כ ק"ו הוא אם תפלת צבור עדיפא מקדיש כ"ש דעדיפא מסמיכות ברכות ולהכי הדין הוא שיקרא ק"ש וידלג ברכה או שתי ברכות שלפניה כדי שיוכל לקרות ק"ש ולסמוך גאולה לתפלה ויתפלל עם הצבור ואחר כך יברך הברכות שלפניה

אחר כך ראיתי להרב אי"ש טהור בספרו בית עובד בדינים השייכים לברכות דק"ש אות י"ב שכתב וז"ל אם בא לבית הכנסת ומצא שהצבור הם סמוך לק"ש אם יכול להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י"ח עם הצבור יתחיל יוצר ואם לאו יקרא ק"ש ויתפלל י"ח עם הצבור דעיקר קפידא שיתפלל י"ח עם הצבור הגהת יש נוחלין מ"א סוף סימן נ"ב עכ"ל והוא מבואר כמו שכתבנו אנן יד עניי אנן, אבל דע לך כי ראיתי בספר הרב מגן אברהם ז"ל ולא מצאתי כי אם לשון זה אשר אנכי עורך לפניך והוא זה וז"ל ואם בא סמוך לק"ש אם יכול להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י"ח עם הצבור יעשה, דעיקר קפידא שיתפלל י"ח עם הצבור הגהות יש נוחלין ע"כ ונחסר מה שהעתיק הרב בית עובד אלו המלות יתחיל יוצר ואם לאו יקרא ק"ש ויתפלל י"ח עם הצבור ולא כתב אלא יעשה דעיקר קפידא וכו' כאשר הראיתיך בעיניך וכל כוונתו ועיקרו לא בא אלא לאשמועינן דברכות ק"ש אין בהם קפידא אם יברך ויקרא ק"ש ביחיד שעיקר הקפידא בצבור אינו כ"א בתפלה, וכן הוא מבואר להדיא בספר הרב יש נוחלין באזהרת התפלה דף ב' בהגהת ועתה בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם אחר שהביא דברי הא"ח כי ג"כ אם נכנס אדם לביהכנ"ס בשעה שהש"ץ מתחיל יוצר ואין לו שהות לומר אפילו תהלה לדוד יקרא ק"ש וברכותיה ויתפלל עם הצבור וכו' כתב ע"ז וז"ל ונראה דלאו דוקא שרשאי לדלג דוקא בשביל כל הני דהיינו ק"ש וברכותיה והתפלה אלא ה"ה בשביל התפלה לחוד שיתפלל עם הצבור רשאי לדלג כגון שבא לבהכנ"ס סמוך לק"ש שאין לו שהות לקרות ק"ש וברכותיה עם הצבור אם יכול להגיע ולהתפלל תפלת י"ח עם הצבור יתחיל ביוצר אור ויקרא ק"ש וברכותיה לבדו ויתפלל עם הצבור כי העיקר הוא בשביל התפלה שיתפלל עם הצבור כי היא מרוצה ומקובלת מאד עם הצבור כמו שאמרו רז"ל אין התפלה נשמעת אלא עם הצבור וכו' ע"ש, הרי דברים מחוורין כשמלה לפניך שאין דבר זה רישומו ניכר כלל בדברי הרב מגן אברהם ולא בהגהת יש נוחלין בעל השמועה:

ולכן נראה שנוסחא אחרינא נזדמנה להרב בית עובד ז"ל או ט"ס יש בדבריו ז"ל, איך שיהיה הכלל העולה מן המקובץ שאם נכנס לבהכנ"ס ואין לו שהות כדי לברך ברכות של ק"ש שלפניה יכול לברך אהבת עולם שהיא סמוכה לק"ש ועניינה כמ"ש רבינו יונה משם רב עמרם בענין ברכות דק"ש של ערבית ואם אין לו שהות גם לזה ידלג השתים של לפניה ויקרא ק"ש וברכה של אחריה כדי לסמוך גאולה לתפלה ואחר תפלה יברך שתים כהלכתם דבשתים ועלתה לו כן נראה לענ"ד בעזר אלקים עזרי מעם ה' אל יתן למוט רגלי מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כי ה' סומך ידי ומעשה ידינו כוננה עלינו אמן:

ולכאורה דברי מהרי"א שהעתיק מור"ם סימן ס"ט סעיף א' נראים שסותרין זה ע"ש, יש לומר דשאני התם דעביד תרי למעליותא חדא דתפלתו עם הצבור ועוד כיון שהוא הפורס מזכה את הרבים להכי יתפלל וישלים תפלתו קודם ואחר כך יקרא ק"ש ולא יסמוך גאולה לתפלה דתרי עדיפי מחדא:

כ"ד הצעיר החותם בי"ב לחדש סיון המוכתר בכתר תורה בשנת בך אתפא"ר לפ"ק פה אוראן יע"א:

דוד הכהן סקלי ס"ט

סימן ח

מתקני התפלות תקנו לומר בעשרת ימי תשובה ה' הוא האלקים וכו' קודם ה' מלך וכו' ונ"ל לתת טעם כעיקר הגם דמדת ה' היא מדת רחמים ומדת אלקים הוא מדת הדין וא"כ מאי ה' הוא האלקים דקאמר קרא, נ"ל לומר שהכונה בזה הוא ליחד ולשתף מדת הרחמים עם מדת הדין כדי שיתרבו הרחמים והחסד שאפילו מדת הדין מסכמת להשפיע החסד והרחמים לעולם והוא שהשם הנכתב הוא הוי"ה ונקרא אדנו"ת גימט' צ"א כחשבון האלקי"ם שהוא גימ' צ"א ג"כ והיינו דקאמרינן ה' שהוא נכתב יקו"ק ונקרא אדנו"ת שעולה חשבונם כמנין צ"א הוא האלקי"ם כמניינו וכמספרו דהיינו צ"א שמשותפין בו הדין והרחמים, ומה שכופלין אותו הוא כדי שיהא מספר שני פעמים שם האלקי"ם עם הוי"ה ואדנו"ת שני פעמים הוא גימט' שס"ד גימט' השט"ן והוא על דרך שאמרו חז"ל בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנא' צופה רשע לצדיק וכו' וא"כ ה' האלקים הוא העוזר לאדם לעמוד נגד השטן בכל ימות השנה שעולים שס"ד בימים שיש רשות לשטן להשטין עלינו כמנין השטן חוץ מיום הכפורים שאין לו רשות להשטין כמ"ש חז"ל וה' הוא העוזר לנו לעמוד לנגדו בכל יום ויום שהם שס"ד כחשבון ה' הוא האלקי"ם ה' הוא האלקי"ם ודוק, (ועי' לקמן סי' צ"ט):

אחר כך ראיתי להרב חיד"א בנצוצי אורות על הזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ה ע"א דכתב וז"ל נראה הרמז דהרי הוי"ה בגימט' כ"ו ואם תכתוב במילוי כ"ף ו"ו כזה המילוי הוא פ"ו בגימט' אלהי"ם נמצא ר"ת בגימט' הוי"ה וס"ת בגימטריא אלהי"ם וזהו כי ה' הוא אלקים א"מ בשם מ"כ ע"ש, ועי' עוד בנצוצי אורות בהקדמת הזוהר דף י"ב אות ה' ע"ש, עוד יש לפרש כי הנה הוי"ה בא"ת ב"ש מצפ"ץ עולה ש' ואלהים במילוי יוד"ין עולה ש' ח"ד כח"ד:

סימן ט

מי שלא שמע קדושת מוסף ורוצה להתפלל מוסף לאחר שהתפללו הצבור וגמרו בעוד מנין בבית הכנסת אם יכול לומר שלש ראשונות בקול רם ולומר קדושת כתר כמו שהדין בשחרית ובמנחה או לא?

נ"ל דשוים הם דמאי שנא האי קדושה מהאי קדושה כיון שמחוייב במוסף כמו שמחוייב בשחרית ומנחה משום דקיימא לן בסוף פרק תפלת השחר דף ל' עא"ב כחכמים שאמרו תפלת המוספין בחבר עיר ושלא בחבר עיר וכמו שפסק מרן בש"ע א"ח סי' רפ"ו סעיף ב' וז"ל כל יחיד חייב להתפלל תפלת המוספין ועיין עוד שם בסי' תכ"ג סעי' ג' וכיון שהיום הזה נתחייב בשלש תפלות ושלש קדושות צריך גם היחיד לצאת ידי חובת כל חיובו בכל מה שנתקן בו ודוק:

סימן י

נשאלתי על ענין תפלת התשלומין אם צריך להיות סמוכה תיכף ומיד לתפלה הזמנית שלא יפסיק בין הדבקים ואם עבר והפסיק ביניהם אין עוד דין תפלת התשלומין ועבר זמנה ובטל קרבנה או נימא גם אם עבר ובא הרוח ביניהם והפסיק עדין רביע עליה חובת התשלומין כי עדין זמנו הוברר כל אותו זמן שיש לתפלה הזמנית:

תשובה הנה מרן ז"ל בש"ע א"ח סימן ק"ח סעיף ג' כתב וז"ל הא דמשלים התפלה שהפסיד דוקא בזמן תפלה אבל בשעה שאין זמן תפלה לא, עכ"ל, הנה מלשונו דנקט זמן תפלה ולא נקט דוקא אחר תפלה וסמוך לה נראה דכל זמן תפלה הזמנית ישנו לתשלומין כיון שעדין הוא זמן תפלה הזמנית שאם לא התפלל עדין יכול להתפלל התפלה הזמנית גם התשלומין יכול להשלים בזמן הזה ולפ"ז צריכין אנו לפרש מה שסיים מרן ז"ל אבל בשעה שאין זמן תפלה לא היינו דר"ל שאם אירע שלא התפלל שחרית עד שעבר חצות היום ועדין לא הגיע זמן מנחה שהוא שש שעות ומחצה שאותה חצי שעה שהיא חצי תחילת שבע שאינו זמן תפלה לא, ר"ל לא יתפלל אז שחרית לתשלומין, אלא שזה הפירוש קשה להולמו דממ"נ שאם משך חצי שעה אינו זמן מנחה פשיטא שלא ניתן לתשלומין כיון שאינו זמן לא לתפלת שחרית ולא לתפלת מנחה ואינו לא מן היום ולא מן הלילה היכי סלקא דעתין שישלים בו הרי זה דומה למי שלא הקריב ביום הראשון של חג שיש לו תשלומין כל שבעה שאינו יכול להקריב בלילה כיון שאינו זמן לא לזמנו ולא לתשלומין, ועוד הרי לשון הש"ס מי שלא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הרי מנחה בשתים ועלתה לו של מנחה בשביל התשלומין ובמשך תחלת האי שבע אינו זמן מנחה ואי חשבינן ליה שהוא באמת זמן מנחה אלא שלכתחילה אינו יכול להתפלל באותו זמן דחיישינן לשמא יטעה ויקדים לפניו וכן הוא הנראה באמת (וכדאיתא ביומא דף כ"ח ע"ב) דצלותיה דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי ופריך בש"ס א"כ נשחטיה לתמיד של בין הערבים מכי משחרי כותלי דהיינו משש שעות ולמעלה ומשני משום דלא מכווני טובא ע"ש בפירוש רש"י, ועי' עוד תוספות פסחים דף נ"ח ע"א ד"ה מוקמינן ליה אדיניה וכו' דכתבו וז"ל בריש אמר להם הממונה פריך ונשחטיה מכי משחרי כותלי פי' מתחילת שבע ומשני משום דלא מכווני עכ"ל ע"ש, ועי' בהרב מגן אברהם סי' רל"ג ס"ק ראשון ע"ש, א"כ כיון שאינו יכול להתפלל מנחה הגם שהוא זמנה אם יתפלל התשלומין של שחרית נמצא מקדים תפלת התשלומין קודם תפלת המנחה שהיא הזמנית וכבר פסק מרן ז"ל בסעיף א' שאם היפך לא יצא ידי תפלת התשלומין ואם כן אמאי איצטריך לאשמועינן עוד דין זה, ואם תדחוק עצמך להשיב לי משום דהוה ס"ד לומר שדוקא התם בסעיף א' שכבר הגיע זמן תפלת מנחה שיכול להתפלל מנחה באותו זמן לכתחילה בזה הוא דמעכב וצריך להתפלל מנחה גדולה תחילה קודם לתשלומין אבל בחצי שעה זו שאינו יכול להתפלל בה מנחה שהוא מעוכב מדברי רז"ל הוה ס"ד שיכול להקדים התשלומין ולכך הוצרך לאשמועינן שגם בזה אינו יכול להקדים לתפלת התשלומין מ"מ עדין קשה דמאי סלקא דעתין לומר זה הא בש"ס קאמר מתפלל מנחה שתים ובשעה זו אין יכול להתפלל מנחה ואין לומר שבעל סברא זו נמי הכריחו הוא מהאי לישנא דש"ס דמ"מ קשה כקושית הש"ס בכל מקום דקרי לה מאי קרי לה ומהאי טעמא נראה נמי דאין לפרש שכונת מרן ז"ל במה שסיים בסיפא דלישניה אבל בשעה שאין זמן תפלה לא היינו דבא לומר שאם אירע שלא התפלל תפלה הזמנית אלא עד שהגיע סוף זמנה ואז סיים תפלה הזמנית וא"כ לא נשאר זמן עוד לאותה תפלה כגון מי שלא התפלל מנחה אלא עם סוף היום ומיד כשגמר מנחה נכנס בתחום זמן תפלת ערבית וא"כ הגם שרוצה לדרוש סמוכים לסמוך תפלת התשלומין לתפלה הזמנית לזה כתב כיון שאינו זמן תפלה לא ר"ל כיון שאינו זמן תפלת מנחה שכבר נכנס בתחום ערבית אינו יכול להתפלל תשלומין של שחרית ולפי פירוש זה יוצא לנו שדוקא כשאינו זמן תפלת מנחה שהיא תפלה הזמנית בזה הוא דאינו יכול להתפלל עוד אבל כל זמן שעדיין יש שהות כדי להתפלל תפלה הזמנית הגם שכבר הוא התפלל תפלה הזמנית יכול להתפלל בזה הזמן תפלת התשלומין כל אותו זמן הגם שאינו מסמיכה לתפלה הזמנית דא"כ קשה קושיותנו דלעיל חדא דפשיטא שאין לפרש כך דהא כיון דנכנס בתחום ערבית צריך להקדים לתפלת ערבית ועוד דלשון הש"ס דקאמר מתפלל מנחה שתים לא אתי שפיר דהא מנחה כבר עבר זמנה ואותו זמן אינו תפלת מנחה ומאי מנחה שתים דקאמר ומאי הוה סלקא דעתיה מעיקרא, והגם שאני רואה שאין אלו קושיות אלימתות מ"מ הם סניף להכרח הגדול שאנחנו מכריחים מדברי הרשב"א בעל סברא זו שכתב מרן בסעיף הנז' סעיף ג', והוא דהרואה יראה בדברי הרשב"א ז"ל שממנו מקור דין זה בחידושיו בפרק תפלת השחר דף ז"ך ע"א והעתיקו הרב ב"י בסימן זה בעיניו יראה שאין לפירושים אלו שייכות בדברי הרשב"א כלל וז"ל ומיהו דוקא בזמן תפלה לפי שכיון שהוא זמן תפלה והוא עוסק בתפלתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפלותיו אבל שלא בזמן תפלה לא, שאם לא כן מאי מתפלל ערבית שתים או מתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל אחר חצות (קשה לי על דבריו ז"ל הא אי קאמר הכי הוה משמע דיתפלל אחר חצות דהיינו כל היום ומשמע דיכול להתפלל תפלת התשלומין באיזה זמן שירצה שאם ירצה להתפלל קודם שיתפלל מנחה רשאי ולהכי קאמר מתפלל מנחה שתים דמשמע שיתפלל מנחה קודם ואחר כך מתפלל מנחה אחרת בשביל התשלומין) א"נ טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה הול"ל עכ"ל ע"ש, ולפי פירוש הראשון דלא בא לאפוקי אלא שאין להתפלל שחרית בחצי השעה שאחר חצות היום כיון שאינו זמן תפלה לא לשחרית ולא למנחה אבל בתשלומין דערבית ומנחה לא קא מיירי ובאמת בזה יכול להשלים כל שעה שהיא שייכא לתפלה הזמנית א"כ מאי משיב מערבית ומנחה הא איהו בהכי לא קמיירי ומאי שיאטייהו הכא, וגם פירוש השני שפירשנו שבא לומר שאם סיים תפלה הזמנית בסוף זמנה שלא נשאר לו עוד זמן להתפלל תפלת התשלומין ונכנס בגבול אחר לא יתפלל אז תפלת התשלומין, א"כ מאי קאמר מאי מתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל אחר חצות הא אפילו קאמר הכי לא משמע שיתפלל שחרית גם אם נכנס בגבול ערבית וכן מאי דקאמר אחר כך א"נ טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומתפלל ומשלימה כל הלילה הול"ל הא אפילו קאמר הכי הוה משמע דוקא כל הלילה ולא שיכנס בגבול היום:

על כן נראה לומר דכוונת הרשב"א פשוטה דר"ל שדוקא בזמן שהוא עדיין עוסק בתפלתו הזמנית אבל שלא בזמן תפלה דהיינו שאחר שהשלים תפלתו הפסיק וחלף והלך לו או היה מדבר דבריו תו לא מתפלל תפלת התשלומין, ועי' בתנחומא פרשת מקץ דקאמר שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה א"ל אסור אמר ליה למה כדי שלא ינהג קלות ראש בגבורה וכו' ומה אתה שאתה ב"ו השואל בשלומך בכל שעה אתה אומר שהוא מבזה, מלך מלכי המלכים עאכ"ו שלא יהא אדם מטרידו בכל שעה וכו' ע"ש, ונ"ל דהיינו טעמא משום דכל אדם מישראל יש פתח השער שנכנסת בו תפלתו שלשה פעמים ביום וכשמתפלל מיד השער סגרו עד לזמן שיגיע תפלה האחרת כהא דאיתא בר"מ פרשת בהעלותך קנ"ב ע"ב עד שבעה יומין תרעין פתיחן מכאן ולהלאה ינעלון תרעי ע"ש, ולכן דוקא בעודו פתוח לתפלתו הזמנית אז מקבלין דורון תפלתו אבל אם הפסיק מיד השער נסגר ואין מקום לתפלתו תפלת התשלומין עוד:

אלא שראיתי להרב ב"י בסי' פ"ט שהביא ראיה לפירושו השני דפירש שאם עבר ולא התפלל שחרית עד אחר חצות היום שאינו יכול להתפלל באותה חצי שעה וימתין עד שיגיע זמן מנחה ואז יתפלל מנחה שתים, והביא ראיה לפירוש זה מדברי הרשב"א הנז' וז"ל ואחר שכתבתי כל זה מצאתי להרשב"א שכתב וכו' מיהו דוקא בזמן תפלה וכו' לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל לאחר חצות א"נ טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה הול"ל עכ"ל הרשב"א וזה מחזיק ביד הדרך השני עכ"ל הרב ב"י ז"ל ע"ש, דמשמע מדבריו ז"ל האמורים למעלה ראש שהוא מפרש בדברי הרשב"א כפירושנו הראשון אשר אמרנו ונדעם, וכבר פירשנו שיחתינו שאין שייכות פירוש זה בדברי הרשב"א כאשר עיניך תחזינה משרים בכל מה שכתבנו ופירשנו את השמלה דברים המחוורים כשמלה:

לכן נראה לומר דלעולם הרב ב"י נמי מפר"ש פריש"ה בדברי הרשב"א כפירושנו כלשון האחרון שהוא בית השלישי שכוונת הרשב"א לומר שדוקא בעודנו עוסק בתפלה הזמנית אז שייכי התשלומין אבל אם הפסיק ביניהם ואינו עוסק בתפלה הזמנית תו אינו מתפלל תפלת התשלומין והכי פירוש הרשב"א לפי דעת הרב ב"י דאם לא כן מאי מתפלל מנחה שתים וכו' ור"ל דאם תאמר דתפלת התשלומין לא תליא בזמן דעוסק בתפלה הזמנית דהיינו מנחה אלא אפילו בזמן שאינו עסוק בה וכבר הפסיק משגמר תפלתו אפילו הכי יכול להתפלל שחרית א"כ יוצא לנו דבין אם כבר התפלל מנחה ואינו עסוק השתא ובין קודם שיגיע שש ומחצה שאינו עוסק בתפלת מנחה שהרי עדין לא הגיע זמנה יכול להתפלל שחרית לתשלומין א"כ מאי מתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל אחר חצות דהשתא משמע בפירוש דלא תליא תפלת התשלומין בזמן שהוא עסוק בתפלה הזמנית דבלשון זה יוכללו בו כל הזמנים שקודם מנחה דהיינו חצי שטה ושאחר מנחה עד שיגיע זמן תפלת הערב וא"כ מאי מתפלל מנחה שתים דקאמר אלא ודאי דעת הש"ס הוא שדוקא בזמן שהוא עסוק במנחה אז יתפלל תשלומין של שחרית לאפוקי קודם זמן מנחה ואחר שהתפלל מנחה והפסיק אינו יכול להתפלל תפלת התשלומין ועפ"ז קאמר הרב ב"י וזה מחזיק ביד הדרך השני:

וראיתי להרב הלבוש שכתב וז"ל הא דיש תשלומין לתפלה דוקא בזמן תפלה אחרת לפי שכיון שהוא זמן תפלה והוא עוסק בתפלתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפלה שעברה אבל שלא בזמן תפלה כגון שישלים תפלת שחרית מיד אחר חצות קודם שיגיע זמן תפלת מנחה אין זה תשלומין שאין עכשיו זמן תפלה כלל לא של שחרית ולא של מנחה וכן אם טעה ולא התפלל מנתה לא ישלים אותה אלא בזמן ערבית ולא כל הלילה אחר כלות זמן תפלת ערבית עכ"ל (ועי' מ"ש בח"א סי' י"ד):

הנה פשט ושטחיות לשונו יורה ובא דעיקר קפידתו ז"ל באם יכנס בגבול אחר שאינו שלו שאינו זמן תפלה הזמנית דהיינו אם לא התפלל שחרית אינו יכול להתפלל התשלומין קודם שיגיע זמן מנחה וגם אינו יכול לאחרה עד שיעבור זמן מנחה וא"כ לפי דבריו דזהו עיקר הקפידא ואין דורש סמוכים דגם אם כבר התפלל מנחה והפסיק כל שלא נכנס בגבול הערב יכול להתפלל תפלת התשלומין כפשט דברי הרב ב"י דסי' פ"ט שכתבנו לעיל, אמנם באמת קשה על זה כל מה שהקשינו לעיל על הרב ב"י דסי' פ"ט מדברי הרשב"א גופיה שממנו נובע מקור דין זה, ועוד קשה לי על הלבוש שאם סובר הוא ז"ל שעיקר הקפידא באם נכנס בגבול אחר שאינו שלו לפ"ז למה הוצרך לומר אבל שלא בזמן תפלה כגון שהשלים תפלת שחרית מיד אחר חצות וכו' הא משכחת להאי דינא גם באם התפלל שחרית בזמנה בארבעה שעות אלא שלא התפלל עדין התשלומין של תפלת ערבית עד אחר חצות היום דלא יתפלל תפלת התשלומין אחר חצות, עוד קשה לי על לשונו דמאי קאמר ולא כל הלילה אחר כלות זמן תפלת ערבית דקאמר הא תפלת ערבית זמנה כל הלילה עד עמוד השחר שאפילו הרמב"ם דפליג על הרא"ש וס"ל דזמן ק"ש דערבית עד חצות ופסק מרן כוותיה בסימן רל"ה סעיף ג' ע"ש נראה דלא פליגי אלא בק"ש משום דמצינו דקאמרי חכמים בהדיא במתני' בריש ברכות דזמנה עד חצות וטעמייהו משום דק"ש דאורייתא עשו בה סייג כדי להרחיק האדם מן העבירה כדאמר הש"ס שם ד"ד ע"ב אבל בתפלה שהיא דרבנן ודאי זמנה כל הלילה וכדאיתא שם בפרק תפלת השחר דף כ"ו ע"ב מפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה ע"ש, וכן משמע מדברי הש"ס שם כ"ו ע"ב דקאמר מאי אין לה קבע אילימא דאי בעי מצלי כולי ליליא ליתני תפלת הערב כל הלילה מאי אין לה קבע וכו' משמע דהכי דינא ולא הוקשה לו אלא מצד הלשון דנקט ובתירוצו קאמר הש"ס דמילתא אגב אורחיה אתא לאשמועינן דאין לה קבע כמ"ד תפלת ערבית רשות ע"ש, וכן ראיתי להרב רבינו יונה דפירש כן ע"ש בדבריו ותמצא מנוח וכן פסק הרמב"ם בפרק שלישי מהלכות תפלה הלכה ו' וז"ל תפלת הערב אע"פ שאינה חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר וכו' ע"ש, ועי' להרב כסף משנה שם שהעתיק על דברי הרמב"ם אלו דברי הר"ר יונה הנז' ועי' להלבוש בעצמו בסי' רל"ה סעיף א' שכן הוא דעתו וז"ל תפלת ערבית רשות ואינה חובה שלא נתקנה אלא כנגד אברים ופדרים של תמיד בין הערבים וכו' שקרבין כל הלילה וכו' ע"ש, ואפילו בק"ש הא קימ"ל שאם לא קרא קודם חצות יקרא אחר חצות עד עמוד השחר כדפסק מרן בסי' רל"ח סעיף ג' וכן פסק הלבוש שם ע"ש:

לכן נראה לומר שהלבוש תרתי בעי וקפיד על שני דברים אחת שיהא דוקא זמן תפלה והשנית שעודנו עדין עוסק בתפלה הזמנית אזי הוא זמן תפלת התשלומין וכמו שמדוקדק מלשונו דקאמר לפי שכיון שהוא זמן תפלה והוא עוסק בתפלתו וכו' הרי ידים מוכיחות דבעי תרתי זמן תפלה והוא עוסק בתפלתו דהיינו תפלה הזמנית ולכן הוצרך לומר אבל שלא בזמן תפלה כגון שהשלים תפלת שחרית מיד אחר חצות קודם שהגיע זמן תפלת המנחה דר"ל הגם דדריש סמוכים מ"מ כיון שעבר כבר זמן תפלת שחרית תו ליכא תשלומין ולפ"ז יבואו דברי הלבוש הכל על נכון דס"ל דצריכה תפלת התשלומין שתהא סמוכה לתפלה הזמנית דוקא וכדמוכח באמת מדברי הרשב"א וכמו שפירשנו דברי הרב ב"י דסימן פ"ט כן הם ג"כ דברי הלבוש:

איך שיהיה בהא סלקינן ובהא נחתינן שאם התפלל תפלה הזמנית והפסיק וחלף והלך לו שוב אין דין תפלת התשלומין נוהג וכן כתב הרב לחם חמודות בפרק תפלת השחר על פסקי הרא"ש דשם סימן ב' אחר שהעתיק דברי הרשב"א בס"ק ח' כתב וז"ל על כרחיך לומר דרצונו לומר שאם הניח עסק התפלה והלך לו שוב אין לו ענין להשלים וכו' ע"ש, וכן כתב הפרישה בטור סי' ק"ח ס"ק ב' וז"ל דכתבתי בסימן פ"ט דברי חידושי הרשב"א דכתב דאין לה תשלומין אלא בשעה שעוסק תחילה ומתפלל אותה תפלה שבזמנה דאז מקובלת לפני השי"ת ג"כ התשלומין שטעה בה ולפ"ז נראה לי דכמו שלא יקדים תפלת התשלומין כן לא יאחר אותה להתפלל אחר זמן כגון אם מתפלל תפלת מנחה בזמנה לא יאחר אלא שיעור הילוך ד"א או אמירת אשרי בינתים ויתפלל מיד לתשלומין של שחרית וכן באינך תפלות וכו' ע"ש, הרי דהרב דריש סמוכים בכל התפלות, ונ"ל דרוצה לומר דגם אם בדיעבד לא סמך תפלת התשלומין שוב לא יתפלל עוד חדא מדסתם דבריו הכי משמע, ועוד מדלמד איחור תפלת התשלומין מדין דלא יקדים תפלת התשלומין והתם קימ"ל שאם הקדים תפלת התשלומין לתפלה הזמנית ידי תשלומין לא יצא הכא נמי אם איחר תשלומין לתפלה הזמנית שהפסיק בינתים לא יתפלל שוב עוד תפלת התשלומין ודוק, גם מהריק"ש בסימן זה בהגהותיו דקדק מלשון הרמב"ם שדוקא בזמן שהוא עסוק בתפלה העיקרית, וכתב עוד שכן הוא דעת הראב"ד והרשב"א בפירוש ע"ש, והביאו הרב המחבר ע"ש, וחזיתיה להרב שערי תשובה בסימן ק"ח ס"ק ב' שכתב וז"ל עי' להפר"ח שכתב בזמן תפלה בעודנו עוסק בתפלתו העיקרית אחר ששהה כדי הילוך ד"א ועי' ביד אפרים עכ"ל וביד אפרים ראיתי לו ז"ל שהעתיק דברי הרב נתיב חיים שכתב וז"ל שאם לא התפלל שחרית ונשכח ממנו בשעת תפלת המנחה אע"ג דהתפלל מנחה גדולה שיש עדין זמן תפלת המנחה לכל העולם וכן בערבית וכו' אע"פ שזמנה כל הלילה מ"מ אינו יכול להשלים כיון שלא נזכר בשעת תפלת חובה דסמוך לה ועי' באליה רבה בשם מלבושי יום טוב דכתב דהיינו כששהה הרבה אחר תפלת ערבית כיון שאינו מתעסק בתפלה אינו זמן תשלומין, והרב א"ר הביא קצת ראיות דכל זמן תפלה מהני ומ"מ מסיק להחמיר ולהתפלל נדבה עכ"ל ע"ש, גם הרב מחזיק ברכה הביא כל זה והביא גם דברי הרב מר וקציעה שפקפק בזה ומסיק להיפך ואחר כך כתב גם הוא ז"ל דיש להחמיר ע"ש:

ואשורה נא להרב ט"ז בסי' פ"ט ס"ק א' וז"ל הצריך לענינינו קסבר רבינו הב"י דהרשב"א אתי למעוטי אפילו קידם זמן המנחה דהיינו ששה ומחצה שלא יתפלל וכו' ע"ש, הנה מדבריו משמע מדקאמר אתי למעוטי אפילו קודם זמן המנחה וכו', משמע דתרתי אתי למעוטי אחת שאם השלים והתפלל מנחה והפסיק שאחר זה לא מיקרי זמן תפלה והשנית הזמן שהוא קודם מנחה שהוא חצי שעה ג"כ קרי שלא בזמן תפלה והיינו כפירוש הלבוש ז"ל כדפירשנו, והט"ז העלה דלא בא למעוטי הרשב"א ז"ל אלא אם התפלל תפלה הזמנית והמתין שלא התפלל מיד תפלת התשלומין אז אין שייכות עוד לתפלת התשלומין ע"ש, שהוכיח פירושו זה מדברי הרשב"א ז"ל כמו שהוכחנו אנן בענ"ד תהלות לאל, נקטינן מיהא דגם הט"ז אזיל ומודה בהאי דינא יציבא שאם הפסיק בין תפלת חובה לתשלומין אזדא לה תפלת התשלומין

ואולם ראיתי להרב מ"א ז"ל בסימן ק"ח סק"ג שכתב וז"ל שחרית שתים נ"ל דאסור לאכול קודם שיתפלל השניה ואם התחיל אינו פוסק וכו' ע"ש, משמע להדיא מתוך דבריו דגם בהפסיק ביניהם עדין רביע עליה חובת התשלומין, ובאמת קשה עליו מכל מה שהוכחנו לעיל, ואולי יאמר הרב מג"א דלא דבר הרשב"א אלא באם לא נזכר בעודנו עוסק בתפלתו הזמנית והפסיק ביניהם ואחר כך נזכר מתפלת התשלומין בזה הוא דס"ל להרשב"א דלא יתפלל עוד תפלת התשלומין שכבר חלף הלך זמנה, אבל אם נזכר בשעה שהוא עוסק בתפלה הזמנית ונתחייב להשלים תפלתו ששגג וטעה בה תו לא פקע מיניה חיובא כל זמן משך תפלה הזמנית, ומצאתי להרב מחצית השקל בדברי הרב מג"א הנז' שכתב ואולי שמפרש בדברי הרשב"א שלכתחילה הוא דקאמר שישלים דוקא בשעה שהוא עוסק בתפלתו אבל אם בדיעבד לא השלים באותה שעה ישלים אח"כ ע"ש, ולפ"ז כונת הרשב"א כך היא דאי זמן זה דהיינו כל המשך זמן תפלה הזמנית שוה הול"ל יתפלל אחר חצות או יתפלל כל הלילה, אלא ודאי שאינו שוה שהמצוה היא דלכתחילה יתפלל בזמן שהוא עסוק בתפלתו אבל בדיעבד יתפלל גם בהפסיק ביניהם ולהכי לא פסיק ותני הכי דמשמע דשוים הם ע"ש, ועוד כתב הרב מחצית השקל שהרב לחם חמודות והרב פרישה כתבו שלדברי הרשב"א גם בדיעבד אל יתפלל בתורת תשלומין אם לא התפלל בשעה שהוא עוסק בתפלתו ע"ש:

וראיתי אחרי רואי להרב זרע יעקב למהר"י בן נאיים ז"ל בשו"ת סי' י"ג שדעתו דעת עליון שלפי מש"כ מרן ב"י סי' פ"ט מוכח שדעת הרב"י שלא בא למעט אלא חצי שעה שביעית הראשון שאינו לא זמן שחרית ולא זמן מנחה, ועוד תוכח"ת מגולה מדברי מרן בש"ע שכתב בלשונו דוקא בזמן תפלה אבל בשעה שאין זמן תפלה לא והשמיט מש"כ הרשב"א והוא עוסק בתפלתו משמע דלא אתי למעוטי אלא זמן שאינו ראוי לתפלה הסמוכה ולא למעוטי ריחק תפלותיו זו מזו דמרן לא דריש סמוכים ואפילו לא נזכר ממנחה אלא בסוף הלילה אחר שהתפלל ערבית בצאת הכוכבים יכול להשלים בתורת חובה וכו' ע"ש, עוד כתב שכבר הושגו מרן ומור"ם ז"ל דבסימן פ"ט מהרב ב"ח ומהרב ט"ז ומהרב הפר"ח דלא נתכוונו הרבנים הנז' מרן ומור"ם היטב בכונת הרשב"א ומוכרח הוא דכונתו כמ"ש הב"ח והט"ז והפר"ח דלא בא למעוטי אלא באם ריחק תפלותיו והרשב"א דריש סמוכין, וכתב הרב זרע יעקב שהדין עמהם עש"ב, ומסיק הוא ז"ל דכיון דריחק תפלותיו הויא פלוגתא דלמרן מתפלל בתורת תשלומין ולסברת החולקים עליו ס"ל דלאו בר תשלומין נראה פשוט דמתפלל נדבה ודעתו נוטה דיתפלל נדבה בלא חידוש ותמה על מרן ז"ל דאמאי לא פסק דין הרחקה שכתבו הראב"ד, עי' להראב"ד בהשגות פרק ג' מהלכות תפלה דדריש סמוכין ע"ש:

ואנכי הד"ך אומר אחרי נשיקת עפרו עפרא דרבנן עפר הקדש נראה לומר שאין פירושו בדברי מרן מלכא כמו שעלה על דעתו דעת עליון שמרן לא בא למעט אלא חצי שעה שביעית ולא בא למעט ריחק תפלותיו זו מזו ולשווייה למרן מלכא טועה בדבר משנת הרשב"א דא"כ מאי קאמר הרשב"א אי נמי טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה הול"ל כדהוכחנו לעיל שאין לפרש הפירוש הזה ואין מי שיטעה בזה וח"ו שרבינו ב"י שהשכינה מדברת בגרונו יטעה ויפרש כזה חלילה למריה דרב יוסף שיפרש פירוש זה בדברי הרשב"א ועל כן צריכין אנו לומר דגם מרן מלכא יודה שהרשב"א בא למעט נמי ריחק תפלותיו זו מזו אלא דמרן יוסף מלכא ארכבה במרכבת המשנ"ה אשר לו דס"ל דהרשב"א בא למעט שתים, חצי שעה שקודם מנחה שאינו זמן תפלת מנחה ועוד זמן שאחר שהתפלל תפלת מנחה שכבר התפלל והפסיק וכמו שכתב הלבוש שכבר העתקנו לשונו ופירוש לפירושו וכהבנת הט"ז ז"ל ג"כ בדברי מרן שכבר דקדקנו מלשונו שכן הבין ז"ל בדברי הרב ב"י והוא ז"ל השג ישיג הוא ז"ל וחמיו הרב ב"ח מימר קדישין דלא בא הרשב"א למעט אלא זמן של אחר שהתפלל מנחה והפסיק, ואי משום הא דהשמיט מרן בש"ע מש"כ הרשב"א והוא עוסק בתפלתו נ"ל שאין ראיה משם לומר דלא סבר לה מר, דיש לומר דהשמיט דבר זה מטעמא אחרינא והוא משום דהני מילי בכמות שהן סתראי נינהו דמאמר שהוא עוסק בתפלתו משמעותה עדין עוסק בתפלתו שלא גמרה עדין והא באמת אינו כן שהרי אינו מתפלל תפלת התשלומין עד שיגמור תפלת חובה ואינו מתעסק בה אזי יתפלל התשלומין לכן השמיט מאמר זה ולעולם דעת מרן ז"ל שבא למעט הרשב"א גם זמן שאחר מנחה כדאמרן, וא"כ דברי הכל אם ריחק תפלותיו תו אין תשלומין ועי' להרב חיד"א בספרו מחזיק ברכה בקונטריס אחרון סימן ק"ח אות א', גם הרב מגן האלף כתב בסימן ק"ח ס"ק ט' וז"ל בזמן תפלה דוקא בזמן תפלה ממש ושיעורה כדי הילוך ד"א כמ"ש הפרישה והפר"ח אבל ביותר אין להפסיק ביניהם עכ"ל ע"ש, וגם אשור נלוה לדעה זו הוא הרב שלמי צבור בשלמי יחיד דף קס"ט שהעתיק דברי מי שגדול הרב מוהריק"ש ז"ל וסיים בדבריו וז"ל ובדבר הזה שגו רבים ומתפללין אחרי מופלג מזמן התפלה שבזמנה והרב המגיה שם העתיק דברי הפר"ח ודברי הרב יד אהרן שכתבו שמדברי הרב מג"א משמע דס"ל דיכול להתפלל גם בהרחיק תפלותיו והעתיק דברי הרב חיד"א במחב"ר שהעתיק דברי הרב קרבן נתנאל והרב אליה רבה דסברי מרנן דצריך לסמוך התפלות והרב מר וקציעה דסבר שאין צריך לסמוך, עוד הביא לנו דברי הרב חיד"א בקונטרס אחרון במחב"ר שהביא בספרו הקדוש דברי הרב זרע יעקב דהסכים כיון דפלוגתא היא יתפלל בתורת נדבה עש"ב:

ועד אחרן ראיתי להרב מאמר מרדכי להרב רמ"ך בסימן ק"ח סק"ב שכתב וז"ל דוקא בזמן תפלה וכו' וכן כתב הרשב"א ז"ל, והנה הרבה מן האחרונים ז"ל פירשו דהכי קאמר שיתפלל של תשלומין תיכף ומיד אחר תפלה וכו' שאם התפלל והלך לעסקיו תו לא מצי מצלי תשלומין וכבר נתבאר לעיל סימן פ"ט שאין כן דעת מרן ומור"ם ולבוש ז"ל גם מדברי הרב מגן אברהם סימן זה משמע להדיא שאע"פ שהפסיק בין תפלה לתפלה יכול להשלים ופירוש זמן תפלה שכתב הרשב"א לאפוקי אחר חצות שאינו זמן שום תפלה וכו' ומ"מ לכתחילה נכון ליזהר כדברי האחרונים להתפלל של תשלומין תיכף ומיד אחר תפלה ראשונה וכו' ע"ש, ולדידי חזי לי שמרן והלבוש אין כונתם כמו שהבין הוא ז"ל וכמו שהוכחנו לעיל בעליל כן נראה לענ"ד אחר המחילה רבה מכבוד תורתם וקדושתם הרמה ודעתם דעת עליון הגם שראיתי מי שפירש בדעת הלבוש שדעתו הוא שזמן תפלת ערבית כזמן קריאת שמע אין דעתי נוחה בזה וכמו שהוכחתי לעיל ודוק:

המורם מכל האמור שהיא פלוגתא דראשונים ואחרונים שהראב"ד ז"ל בהשגות דריש סמוכים ומביאים שלמי"ם שהיא תפלת התשלומין וסומכי'ן עליהם, וכן הוא דעת הרב לחם חמודות, וכן הוא דעת סברת הפרישה, וכן הוא דעתו של מהריק"ש ודעת הפר"ח ודעת הרב נתיב חיים ודעת מלבושי יום טוב ודעת הרב ט"ז והסכמת הרבנים בעלי ספר מגן האלף ודעת הב"ח, עשרה מאמרות אמרות טהורות הם אמרו דבר אחד שמביאים שלמי"ם וסומכי'ם עליהם, והרב זרע יעקב ז"ל לא דריש סמוכים לדעת מרן ב"י וכן הוא דעת הרב מר וקציעה וכן הוא משמעות הרב מגן אברהם וכן הוא דעת הרב מאמר מרדכי בפירוש דברי מרן, ורבו דברי האומרים לסמו'ך וכן דעת הרב שלמי צבור והרב המגיה כאמור לעיל, ועל כן נראה לי דלכתחילה יש ליזהר מאוד ולהזדרו מאוד שיתפלל כל תפלה בזמנה שלא יבא לידי מדה זו ואם היה אנוס או בא לידי שכחה יזהר שיתפלל מיד אחר תפלה הזמנית ויהיה זריז ונשכר לסמוך תפלת התשלומין כל היכא דאפשר לתפלה הזמנית, ואם עבר ולא התפלל והרחיק את תפלותיו יתפלל נדבה, ונ"ל דע"פ זה יש לפרש הכתוב כל נדיב לב יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת, ר"ל שאם יתפלל בזמן הקבוע לכל תפלה הרי זה במדרגת זהב ואם בזמן התשלומין במדרגת כסף ואם אחר כך דהיינו בתורת נדבה במדרגת נחשת נחשת"י ויברכני ה' בגללך אמן השם יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות, י"ד לכסליו שנת ורוח כל בשר תרומ"ם זכרך תמיד לפ"ק אורן יע"א והיא שנה שניה לשמיטת כספים:

דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן יא

ראיתי להרב שמו יוסף זצ"ל בסי' קמ"ה שהעתיק מעשה שהיה בהרה"ג רבינו שמואל בר תשילו'ן זצ"ל שאירע בו מעשה בעצמו ששכח לשאול מטר בתפלתו ולא נזכר עד שהגיע הש"צ בחזרת התפלה לשאלה שהיא ברך עלינו אז נזכר, לכן מאז והלאה נתן דעתו לכוין לצאת בתפלת החזרה של שליח צבור וכיוין מברכת השנים ע"ס התפלה לצאת שכך הסכימה דעתו דעת עליון שדי בזה ויצא י"ח ע"ש, שהביא דחד מן קאמייא דהתם קאי השיג על הרב די השיב במעשה זה והרב די השיב סתר דברי המשיג ע"ש:

ואנכי הד"ך אחר המחילות מעצמותיהם הקדושים אשר בארץ המה ואחרי נשיקות ולחיכת עפר רגליהם רגל ישרה הנה עיני בנאמני ארץ שהוראתם הוראה תמוהה בזה ואומר עם קנ"י שהגם דתפלה דרבנן ובמצוה דרבנן לדעת הרדב"ז אין צריך כונה לצאת י"ח מ"מ צריך לכוין למה שאומר השליח צבור מראש ועד סוף וכמ"ש מרן בא"ח סימן קכ"ד סעיף א' ע"ש, וזה שלא היה בדעתו כשהתחיל ש"צ תפלת החזרה לצאת בתפלת הש"ץ מסתמא לא נתן דעתו לשמוע כל מלה ומלה כיאות לפי הדין למי שרוצה לצאת י"ח מש"ץ ומסתמא לא נתן דעתו אלא על כל חתימה וחתימה שהיא סוף כל ברכה וברכה כדי לענות אמן וב"ה ובש"מ בחתימה וכל אדם חזו בו דהכי הוא ואין מי שיכחיש בזה שכן הוא הנוהג שבעולם וכ"ש האידנא שנתרבה היסח הדעת בעולם וזה לא כיוין לכל מה שאומר השליח צבור, ועוד נראה שזה שהיה בדעתו שכבר התפלל ויצא י"ח תפלה הוא גרע ממי שלא התפלל ושמע מש"ץ התפלה אע"פ שלא כיוין לצאת דקימ"ל להרדב"ז שיצא כיון שהיא מצוה דרבנן דזה נראה דהוי כאילו נתן דעתו שלא לצאת בתפלת ש"צ, ודמי למי שהיה בדעתו שכבר ביטל הגט כמ"ש לקמן בח' אה"ע סי' ד' דהגם שנתייחד עמה לא כיוין לקדשה שכבר בדעתו שהיא מקודשת לו ע"ש, ועוד הרי פסק הרב מג"א דהבקי אינו יוצא בתפלת ש"צ כמ"ש סק"א, אלא דלזה י"ל כמ"ש הרב ב"י שם בסעיף י' שאם שכח יעלה ויבא וכו' דחכמים מודו לרשב"ג בשכח וטעה שיוצא בתפלת ש"ץ ולא פליגי עליה אלא בלא התפלל כלל ע"ש, ועיין להרב ט"ז שם סק"ה ע"ש, אלא דעדין קשה הרי הרב מ"א בסעיף י' כתב על דברי מרן שאין אדם יכול לכוין לכן יחזור ויתפלל ע"ש, ועי' בסי' קפ"ג סעיף ז' והוא דעת רש"ל וב"ח ע"ש, ועי' כנה"ג בסימן קכ"ד הגהת ב"י אות ז' ע"ש, וכ"ש זה שלא היה דעתו מתחילה לכך וא"כ למה יכניס עצמו בפלוגתא אף אם יכוין מתחילה וע"ס, ועוד מסתמא היה מתחילה עונה ברוך הוא וברוך שמו על כל חתימה וחתימה וכמו שכתב הש"ע שם סעיף ה' וכתב הרב מ"א שם סק"ט וז"ל ופשוט דאם עסוק במקום שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו ע"ש, ולפ"ז הו"ל הפסק כיון שהוא מתפלל תפלתו וכבר פסק מרן ז"ל בסימן ק"ד סעיף ה' שאם פסק בשלש ראשונות יחזור לראש אלא דגם לזה יש לומר שדוקא שכח כדי לגמור את כולה ודוק:

ועוד נראה שסברת הרדב"ז בעל סברא זו שחילק בין מצוה דאורייתא למצוה דרבנן עי' באר היטב בסימן ס' סק"ב אינה מוסכמת להלכה שנראה שהש"ע אינו מודה בזה ומנא אמינא לה מהא דפסק מרן ז"ל בסימן תר"ץ סעיף י"ג וז"ל היה כותבה שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה וכו' אם כיוין לבו לצאת י"ח יצא ע"ש, הרי לך דמגילה דרבנן ואפילו הכי פסק שצריך כונה לצאת ועי' להרב ברכי יוסף בסימן תפ"ט אות י"ג מש"כ בזה ע"ש, מכל אילין מוכח דלא כוותיה דמר שמואל הרמת"י זצ"ל אחרי נשיקות עפרא דרבנן מר ניהו רבה הנ"ל כ"ח כסליו התרפ"ו אורן יע"א:

דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן יב

מי שהיה מתפלל תפלת י"ח ומצא עצמו ובפיו במהרה בימינו, ונסתפק אם הוא במהרה בימינו דברכת המינים או אם הוא במהרה בימינו דברכת תשכון בתוך ירושלים, להיכן הוא צריך לחזור אי נימא כיון שתפלה דרבנן ספיקא דרבנן לקולא וכ"ש במילי דברכות, ונראה דאפילו להרמב"ם בהלכות תפלה פרק א' דסובר דתפלה דאורייתא הכא כבר יצא מחובת תפלה דאורייתא במה שהתפלל כמה ברכות כבר וא"כ מעתה אין כאן חיוב אלא מדרבנן ועוד שכמה בקשות בקש קודם תפלת העמידה בתפלת יוצר ובברכות השחר וכבר יצא י"ח מן התורה, ועיין בספר מצות השם מצוה תל"ד בפרשת עקב דף נ"ו יום ט"ז ע"ש, ולכן פסק הרמב"ם בהלכות תפלה בפרק עשירי הלכה ו' מי שנסתפק לו אם התפלל אם לא התפלל אינו חוזר ומתפלל וכו' ע"ש, הגם דהוא ז"ל סובר דתפלה מדאורייתא וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ולפ"ז הול"ל שדין תפלה כדין קריאת שמע שחוזר אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר ויש להביא ראיה לזה שאינו צריך לחזור ויסיים בברכת תשכון שהיא בונה ירושלים מהא דפסק הרב גינת ורדים והרב קרית חנה והעתיק דבריהם הרב בית עובד בדיני יוצר דף ע"ג ע"ב וז"ל נסתפק אם עומד בהגבור והנורא קדוש הוא שבברכת יוצר או אם הוא בהגבור והנורא בטחנו שבברכת אהבת עולם אינו חוזר לברכת יוצר אלא אומר בטחנו, שו"ת גינת ורדים ובספר קרית חנה סימן א' ודלא כתשובת הרב פרי הארץ ע"כ ע"ש:

ונראה לי דבנדון דידן גם הרב פרי הארץ יודה שאין צריך לחזור לראש הברכה הקודמת שדוקא בברכות ק"ש קאמר הרב שיחזור לברכה ראשונה מספק כיון שעדין לא קרא ק"ש שהיא דאורייתא וכיון שהיא דאורייתא מחוייב הוא לברך על מצות דאורייתא כתקנם כדין מי שנסתפק אי קרא ק"ש שחוזר וקורא עם ברכותיה הגם שהברכות אינם אלא מדרבנן היינו טעמא דהרב עי' בתשובתו שזהו עיקר טעמא דטעים לה, אבל התפלה שהיא מדרבנן אמרינן בזה אליבא דכ"ע ספיקא דרבנן לקולא, ודע דלא דמי האי דינא להא דפסק מרן בסימן תקפ"ה שאם טעה או שהוא מסופק בהמלך הקדוש דחוזר לראש ע"ש, הרי דגם במסופק חוזר דשאני התם דמסתמא על הרגל לשונו אומר ודוק, וכן מי שמצא בפיו ובלשונו "דוד עבדך מהרה" ונסתפק ולא ידע אם הוא בברכת תשכון שהיא וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין או אם הוא בברכת את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח דינו כנז', והגם שבסימן ק"ז סעיף א' פסק מרן בש"ע וז"ל אם הוא מסופק אם התפלל חוזר ומתפלל וכו' ועי' בטור שם ובב"י שם מ"ש, וכבר כתב שם הרב מג"א והביאו הרב באר היטב סק"א דהא דפסק שחוזר ומתפלל היינו על תנאי שמתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי ע"ש, היינו דוקא אם מתנה על כל התפלה אבל בנדון דידן דהתפלל תחילת התפלה וסופה אדעתא דחובה ובשני ברכות או שלשה הוא שמתנה אינו יכול להתנות שתפלתו תהא נחלקת לחובה ולנדבה זה לא יעלה לרצון לפני השם, אחר כך ראיתי להרב יפה ללב בסי' קי"ח אות ח' שנסתפק בספק זה וכתב הוא ז"ל דהוה ליה כדין ספק התפלל ספק לא התפלל דפסק מרן בסימן ק"ז דחוזר ומתפלל ודן משם ק"ו דליכא רק שתי ברכות לבד וכו' ע"ש, וכבר כתבנו שאין משם ראיה לנדון דידן אלא שראיתי לו ז"ל שהביא ראיה מהרב שרשי הים שכתב לענין מי שהיה עומד בתפלה בעשי"ת ומצא עצמו אומר בא"י המלך ולא ידע אי קאי בהמלך הקדוש או בהמלך המשפט דגומר המלך הקדוש והולך וכתב ודלא כהרב בעל חסדי דוד חסאן דסובר דגומר המלך המשפט ע"ש, ולכאורה דברי הרב שרשי הים הם היפך דברי הרב גינת ורדים והרב קרית חנה ואפשר שיש לחלק בנדונים דלא קאמר הרב שרשי הים אלא לענין תפלה דקי"ל כר"י דסובר הלואי שיתפלל כל היום ולא בשאר ברכות, וראיתי להרב פקודת אלעזר בסי' קי"ח סעיף ג' שכתב כמו שכתבנו אנן במושלם עש"ב, אחר כך ראיתי להרב שמן המאור מש"כ בסימן ק"ז עיין עליהם שהם מכוונים לדברינו ע"ש:

סימן יג

מה שסדרו לנו מתקני התפלה לומר אחר נפילת אפים אבינו מלכנו וכו' ברוגז רחם תזכור ברוגז אהבה עקידה תמימות תזכור, עי' להרב בעל שערי תפלה להרב הגדול ר' יעקב רקח ז"ל שכתב בדיני ודוי ונפילת אפים באות ח' וז"ל נוסח הסדורים רחם אהבה עקידה תמימות וכן הוא בשערי רחמים ובשער השמים ובעמודי שמים אלא דבמשנת חסידים ובמג"א כלל י"ז אות ט"ז סידר אהבה לבסוף כנגד דוד והם חגת"ם וכן כתב בעבודת התמיד ובדרך ישרה וכו' ע"ש, ואני הד"ך נ"ל שעיקר הנוסחא כנוסחא דידן רחם אהבה עקידה תמימות שהמסדר הזה נקט בתחילה לישנא דקרא כמו כל התפלות שנהגו בהם לנקוט לישנא דקרא ותבחר לשון ערומים והסדיר לשון הכתוב בחבקוק ג' דכתיב בקרב שנים תידיע ברוגז רחם תזכור ועל קרא הנז' פירשו הרד"ק וכל המפרשים דר"ל שאף בזמן הרוגז והגלות תזכור לרחם עליהם על דרך זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו' עיין עליהם, ועל כן אני אומר שכיון שמסדר התפלה הזכיר לישנא דקרא בתפלתו כדרכו בקודש והתפלל בלשון הזה ברוגז רחם תזכור כמו שהתפלל חבקוק נתעורר להוסיף בה דברים ברוגז אהבה תזכור ברוגז עקידה תזכור ברוגז תמימות תזכור הרומזים לאבות העולם אברהם אוהבי וגו' עד וזכרתי את בריתי וגו' וסדרם כסדרם מלמעלה למטה ודוק כי נכון הוא כפי הנוסחא דידן:

והנה נסדרו בכאן ארבעה רוגזי לא פחות ולא יותר ונראה לי שהוא ע"פ מה שראיתי בזוהר פקודי סוף דף רמ"ג עא"ב וז"ל אבל האי רוגזא דשלטא וכו' ארבע רוגזי מתפרשאן מההוא רוגזא קדמאה אקרי רוגז וכו' רוגזא תניינא איהו נחתא לעלמא וכו' והאי איהו רוגזא דשתיק דקיימא בעקימו האי קשיא מכולהו וכו' רוגזא תליתאה האי איהו רוגזא בהפוכא מקדמאה דאזלא ואתתקף ולא שתיק אלא אתגלי ההוא רוגזא וכל מה דאתגלי ולא שתיק הכי אתבר ואקרי רוגזא תבירא, רוגזא רביעאה שירותא תקיף סופא תביר וכו' ע"ש, הרי לך דחשיב ואזיל ארבעה סדרים בזה ופשוט דע"פ הזוהר הנז' נתקן הכא, ודע שנראה מלשון הזוהר הנז' שכתב רוגזא תניינא וכו' והאי אקרי שנאה וכו' משמע דאהבה היא תניינא היפך השנאה ודוק:

והנה ראיתי בתקונים תקון תשעה ועשרים דף ע"ג וז"ל פקודין דעשה מסטרא דימינא דאיהו רחמי דכלילן באברהם ועלייהו אתמר ברוגז רחם תזכור וכו', ע"ש וא"כ לפ"ז תרתי דאינון חד באברהם כדכתיב ושמת שמו אברהם שהוא גימט' רמ"ח רמז לרמ"ח מצות והיינו רח"ם שרומז לאברהם שנשתלם ברמ"ח מצות יזכור לנו זכותו שנשתלם ברח'ם מצות ועוד יזכור לנו אהבתו וכו':

סימן יד

יש לשאול דלמה הפליגו רז"ל כ"כ בהזכרת גשמים משאלת מטר שהזכרת גשמים קבעוה מיום שמיני עצרת ואילך ושאלה אחר כמה ימים דלבני א"י משבעה מרחשון ולבני הגולה מיום ששים אחר תקופת תשרי, שאם בא"י אין צריכין למטר עד ז' מרחשון ואילך וכן בני הגולה אין צריכין עד אחר ששים של תקופה כחנניה (תענית י') א"כ הו"ל להשוות מדותיהם גם לענין הזכרת הגשם שלא יזכירו כ"א בזמן שצריכין כשאלה, ויש לומר שטעם הדבר הוא משום דבא"י צריכין לגשמים בזמן החג וכמ"ש הכתוב בראשית ח' כ"ב עוד כל ימי הארץ זרע וגו' ופירש"י בחומש וז"ל כמו ששנינו בפרק המקבל דף ק"ג חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע וכו' ע"ש, הרי לך דעת הזרע מתחיל מחג והוא עת הזרע בא"י שהיא ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה וגו' וא"כ היה מן הראוי לשאול מתחילת החג לצורך הזרע והוא זמן הגשמים לדידהו אלא מפני שהם סימן קללה בחג כדאיתא במסכת סוכה לכך מאחרין השאלה עד עבור החג ואחרוה עוד עד לשבעה מרחשון משום עולי רגלים כדי שיהיה להם זמן מוכשר לחזור לבתיהם ולא יצטערו מפני הגשמים כדאיתא בתענית דף י' במתניתין ע"ש, גם ההזכרה בחג לא רצו רבותינו להזכיר הגם שהוא זמן הגשמים והטעם כיון שהוא סימן קללה בחג לא רצו ליתן שבח והודאה בדבר שהוא סימן קללה ולפיכך איחרו שבח ההזכרה עד יום טוב אחרון של חג שכבר נשלמו שבעת ימים של סוכות שהוא סימן קללה, וכיון שההזכרה היא שבח והודאה ולא שאלה בזה לא חשו לעולי רגלים כיון שאין שואלין אלא נותנים שבח לה' שמוריד הגשם בעונתו, ולכן גם בני הגולה מפליגין זמן ההזכרה משאלה כיון שגם בני א"י מפליגין אותה ולכך ראו חכמים להשוות מדותיהם בין לבני א"י בין לבני הגולה בענין ההזכרה שתהיה בזמן אחד לכל, כיון שאינו אלא שבח הגם שאין צריכין לגשמים מ"מ כיון שהם יורדין בעונתן ויועילו לבני א"י גם הם יודו וישבחו לה' למי שנותן גשמים למי שצריך להם, אבל אין שואלים עד שיגיע זמנם כדאמרן:

אחר כן ראיתי להרב בעל ספר האשכול (הוא הרב רבינו אברהם בר יצחק אב בית דין מחכמי ורבני נרבונא ז"ל) בהלכות תפלה וק"ש סימן י"ג צד כ"ג שכתב וז"ל ואיכא למיבעי מאי שנא שתקנו להזכיר גשמים מיו"ט אחרון של חג ולהלן, ושאלה אינה אלא בז' של מרחשון ובגולה עד ס' בתקופה, טעם הדבר מפני שיו"ט אחרון של חג זמן גשמים אע"פ שאין אנו צריכין עדין לגשמים עד לפנים כיון שהחג זמן גשמי שנה ושינוי החורף מן הקיץ צריכין אנו לשבח למקום ולהודות לו על עת שינוי הזמנים ופרוד זה מזה ואנו מזכירים שבחו להיות לנו לרצוי בזמן שאלה הבא עכ"ל ע"ש, מה שכתב הרב אע"פ שאין אנו צריכין עדין לגשמים עד לפנים וכו' נ"ל דקאי לבני הגולה אבל לבני א"י מדקאמר תלמודא בתענית טעמא דמאחרין שאלה לבני א"י עד לשבעה מרחשון משום עולי רגלים משמע דזמנם בימי החג וצריכין להם א"י אלא דמשום עולי רגלים מאחרין שאלה כדכתבנו לעיל ומש"כ בסוף דבריו ואנו מזכירין שבחו להיות לנו לרצוי בזמן שאלה, דבריו חיים וקיימים ונאמנים כדברי התוספות ז"ל בריש פרקא דתענית דף ב' בסוד"ה אם כן וכו' שכתבו וז"ל אבל ביו"ט ראשון חובה לרצות לפני שאלה שכל הבא לבקש מקדים ומרצה וכו' עיין שם:

וראיתי להלבוש בא"ח סימן קי"ז סעיף א' שכתב וז"ל הצ"ל ובא"י מתחילין לשאול מליל ז' מרחשון ואף אם לפעמים היו צריכין קודם לכן לא התפללו עליו קודם לכן משום עוברי דרכים של עולי רגלים שעדין לא הגיעו לבתיהם. עד שבעה במרחשון וגם אחרי החרבן היו נוהגין כן שאע"פ שלא היו עולין לרגל מ"מ היו מתאספין יחד בירושלים כל הדרים סביבותיה ולכך לא היו מתחילין גם אחרי החרבן עד ז' מרחשון כדי שיגיעו לבתיהם ודוקא השאלה מאחרין מפני זה משום שהיא היתה עיקר התקנה אבל לא סגי כל כך שנאמר שנאחר את ההזכרה ולכן א"י וחו"ל שוים הם להתחיל בשניהם בתפלת מוסף של יום ראשון של יו"ט אחרון של חג עכ"ל ע"ש, והנה מש"כ דגם אחר החרבן היו מתאספין יחד כל סביבות ירושלים ולהכי לא היו מתחילין לשאול אלא עד שבעה מרחשון, לכאורה נראה שזה היפך מן סוגית הש"ס תענית דף ד' דקאמר בש"ס כי קאמר ר' יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים וכו' השתא דאתית להכי הא והא ליהוי ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש דאיכא עולי רגלים עד ז' מרחשון כאן בזמן שאין בית המקדש קיים השאלה עס ההזכרה בזמן אחד, ואי אפילו אחר החרבן היו מתאספין ועדין התקנה במקומה עומדת א"כ אכתי כהדדי נינהו, וראיתי שדברי הלבוש הנז' הם דברי הר"ן ז"ל בפרק קמא דתענית על סוגיא זאת והוא ז"ל מסיים בה וז"ל ומה שתלוי מזה בדקדוק הסוגיא מפורש בחידושי עכ"ל ע"ש, ודברי הר"ן הנז' העתיקם רבינו ב"י בספרו הגדול בסי' קי"ז ע"ש:

והנראה לומר בזה הוא דהנה הר"ן ז"ל מדקא פסיק ותני הכי דגם אחר החרבן היו מתאספין בירושלים ולא קאמר הכי בדרך אפשרות משמע דהכי פשיטא ליה ובודאי ראתה עינו באיזה מקומן דהכי הוא כמו שמצינו דגם אחר החרבן היו מקדשין ע"פ הראיה כדאיתא בר"ה ל' ע"ב, וכשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום כדאיתא בר"ה פרק רביעי משנה ד' ובפרק ראשון משנה ג' על ששה חדשים וכו' וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר וכו' ע"ש, ובמשנה ד' וכשהיה בית המקדש קיים מחללין על כולן וכו' ע"ש, ולהכי פסיק ותני הכי וא"כ יש לומר שאחר החרבן סמוך לו לא היו מתאספין משום שהיו אז מטולטלים נעים ונדים ממקום למקום ועדין לא נתיישבו כדי ליתן דעתם על זה ואחר כמה שנים אז החזירו העטרה ליושנה והיו עולים לירושלים להתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל לתיקון הדברים הצריכין לכל השנה איזהו חכם הרואה את הנולד מרבה עצה מרבה תבונה, ולפי זה אתי שפיר דברי הש"ס דקאמר כי קאמר ר' יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים דהיינו בסמוך לחרבן שעדין לא נתיישבה דעתם כדי לחזור ולהתאסף כמקדם אבל אחר כך חזרו לתקנתם ראשונה ולא היו שואלים הגשמים עד שבעה מרחשון ודוק, אחר כך ראיתי להרב בעל שלמות הלב בסידור שלש רגלים קודם תפלת מוסף בתקון הגשם לשמיני עצרת דף נ"ה שהביא לנו טעם כטעם בעל ספר האשכול ע"ש, אחר זמן הנז' יצא לאור הדפוס ספר מעשה בראשית וראיתי לו להרב בפרשת אמור מצוה שכ"א דף רמ"ז שכתב כעין זה משם הכל בו עש"ב, ט"ו כסליו שנת תפר"ח ותגל כחבצלת לפ"ק אורן יע"א:

סימן טו

בתחילת הזמירות או"א זוכרנו בזכרון טוב וכו' משמי שמי קדם, יש לדעת מה היא הכונה דמשמי קדם ועוד מהו הכפל משמי שמי קדם ועוד דהיל"ל ופוקדנו בפקודת ישועה ורחמים ותו לא מידי ויבא הטוב מה' ולמה מיחד לו מקום שהוא משמי שמי קדם, ואפשר לומר דר"ל שיפקדנו בפקודת וכו' משמים העליונים השוכן בם אלקי קדם שהוא קדמונו של עולם ומשום דיש מעכבים את טובתנו אם ישתלשלו מעולם לעולם עד שיגיע לעולם המלאכים ועולם הגלגלים להכי קאמר דתפלתנו היא שתפקדנו משמי שמי דהיינו למעלה מן השמים שהם העליונים מן הכל דהיינו ערבות כדכתיב לרוכב בערבות ביה שמו ששם שבתו ומעונו ברוך הוא והרחמים יהיו נשפעים מלמעלה משמי שמי קדם שהם ראשונים וקדומים מכל רקיעים שלמטה מהם ממקום כסא כבודו יתברך משם יפקדנו הוא יתברך מבלי הפסק מעולם לעולם אלא מיד הכסא כבודו יחול עלינו השפעתו ולא ע"י אמצעי אלא מידו לידינו שאז אין שם מי מעכב ותרבה הישועה והרחמים וכדאיתא בזוהר פרשת מקץ דף ר"ב ע"ב וז"ל ד"א תוחלת ממושכה מחלה לב דא הוא אתר דאתייהיב ההיא מלה באתר אחרא דלא איצטריך ואתמשכא עד דאתייהיב מידא לידא ולזמנין דלא ייתי מ"ט בגין דאתפשטא ואתמשכא בכל אינון ממנן לנחתא ליה לעלמא, ועץ חיים תאוה באה דא הוא תוחלת דלא אתמשכא בין אינון ממנן רתיכין אלא דקב"ה יהיב ליה לאלתר בגין דכד אתמשכא בין אינון ממנן רתיכין כמה אינון מאריהון דדינא דאתייהיב לון רשותא לעיינא ולאסתכלא בדיניה עד לא יתנון ליה וכו' ע"ש, אחר כך ראיתי בספר אדרת אליהו בפרשת בראשית שפירש שמי השמים גבוה מעל גבוה ופירש דשמים שנבראו ביום ראשון נקראו שמי השמים והשמים השני הנקרא רקיע הוא שנברא ביום השני ע"ש:

סימן טז

מה שסידרו לנו רבותינו בתחילת הזמירות או"א זוכרנו בזכרון טוב מלפניך וכו' וזכור לנו וכו' את הברית ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה וכו' שהקדימו השבועה לעקידת יצחק הגם שהעקידה קדמה לשבועה, נ"ל לומר דנקט הכי מלמטה למעלה ועל דרך וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו' שהוא מלמטה למעלה הקרוב קרוב קודם, א"נ שמתחילה הקדימו חסדי האל ואהבתו אל הקדמונים אברהם יצחק ויעקב ומה שכרת עמהם ברית ועשה עמהם חסד ונשבע להם, שתמיד תחול ברכתו עליהם ואחר כך הזכירו זכות אבות שהיו נאמנים בבריתו בכל מה שצוה להם וגזר אומר הוא צוה ויעמוד כי עמדו בצוויו והיינו דאמרינן ואת העקידה שעקד את יצחק בנו שהוא הנסיון הגדול שבעשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, א"נ שכונתם בבקשה הזאת לבקש שתי בקשות זכות אברהם ושבועתו וזכות עקידת יצחק שעקדו אברהם אבינו ויצחק היה בן ל"ז שנה והיה יכול לעכב ואפילו הכי פשט צוארו ברצונו הטוב ע"ג המזבח, והסכים על דעת קונו ועל דעת אביו לעשות רצון אבינו שבשמים, והוא ע"ד הבקשה אשר לפנים הסמוכה לה לקמן שאומרים אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה זרע יצחק עקידך שנעקד על גבי המזבח עדת יעקב בנך וכו' ודוק, אחר כך ראיתי להרב יפה ללב בסימן מ"ח סעיף א' עש"ב מה שכתב בזה:

סימן טוב

בהודאה מודים אנחנו לך וכו' לדור ודור וכו', נראה שהוא מהדברים ומהכתובים שאין להם הכרע אי קאי אלפניו, אתה הוא לדור ודור, או קאי אלאחריו לדור ודור נספר תהלתך, ונראה להכריע דקאי אלפניו ומגן ישענו אתה הוא לדור ודור ויש לי חבר בזה ממה שאומרים באמת ויציב אמת אלקי עולם מלכנו צור יעקב מגן ישענו לדור ודור, הוא קיים ושמו קיים וכו' א"כ שמע מינה דלדור ודור קאי אמגן ישענו, והגם דהתם נמי איכא לספוקי דלדור ודור קאי אהוא קיים ושמו קיים דלאחריו מ"מ כיון דמצינו דבשני מקומות שהזכירו שבח זה דמגן ישענו אחריו נאמר שבח זה דלדור ודור מוכח דעל מגן ישענו קאי לדור ודור, והגם שממה שכתוב בתהלים סימן קמ"ה תהלה לדוד וגו' דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו, נראה כמו דהתם אמר דור לדור ישבח מעשיך הכא נמי נימא לדור ודור נספר תהלתך ונימא דהכי קאמר לדור ודור נודה לך ונספר תהלתך מ"מ ההכרח שכתבנו לעיל אלצני לפרש כן, וכן בתהלים פ"ט לדור ודור אודיע אמונתך בפי, ובזוהר פרשת ויחי דף ר"ל ע"ב וז"ל אודיע אמונתך בפי טיבו וקשוט דעביד קב"ה עם כולא וכו' ע"ש:

סימן חי

במודים דרבנן נאמר או"א אלקי כל בשר יוצרנו וכו' לכאורה קשה הלא כתוב אלקי עולם ה' וכו' והוא אלקי האלקים ולמה אנו אומרים אלקי כל בשר ולא אלקי עולם, והגם שבאמת שהוא לישנא דקרא בירמיה ל"ב כ"ז הנה אני ה' אלקי כל בשר וגו' מ"מ גם על לשון הכתוב ראוי להתבונן, ונראה דר"ל שהשם מורה השגחתו ואלהותו גם על השכלים שהם בשר ודם, או על דרך ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם ורצונו לומר ע"ד והסירותי את לב האבן וגו' ונתתי לכם לב בשר שאז מורה אלהותו והשגחתו עליהם, על דרך אם משים עצמו כבשר כמ"ש פ"ק דסוטה, והיינו ואלקי כל בשר שתקנו לומר במודים דרבנן וק"ל, ועי' רבינו בחיי בפרשת קרח על פסוק אל אלהי הרוחות לכל בשר ע"ש:

סימן יט

כתב הרב הגדול בעל ספר שערי תפלה בדיני הודו עד סיום ברוך שאמר באות י"א וז"ל ה' מלך לדעת א"ח הוה עבר ויהיה, אמנם הרב ב"ד כתב ה' מלך מעצמו וכשברא העולם ובני אדם מלך עליהם וה' ימלוך לעתיד ועי' להרב המגיה בשלמי צבור ובעבודת התמיד הביאו דבריו וכתב עוד בעבודת התמיד בשם ספר הק' שהיה הוה ויהיה ע"ש, אמנם דבריהם היפך הרב א"ח גם הרב פתח הדביר הביא מז"ח בתקונים ומהכלבו בברכת המזון ומגנת אגוז ורבינו בחיי שהוה עבר ויהיה, ותמה על הב"ד ושכן מבואר מאדון עולם עש"ב, ושכן פירש בשלמות הלב וכו' ע"ש, ופשוט דכונתו בתמיהתו על הב"ד הוא על מה שמסיק ב"ד בפירושו שמלך (בסגול) מעצמו ולאחר שברא עולמו אזי מלך (בקמץ) עליהם וכו' דעל זה תמה שהרי מבואר מהרב א"ח ומהכלבו ומז"ח ומתקונים וכו' שהוא הוה עבר ויהיה, ולזה כתב שכן מבואר מאדון עולם שהנוסחא בו אדון עולם אשר מלך (בקמץ) בטרם כל יציר נברא הרי שמלך (בקמץ) הוא עבר ועוד כתוב לעת נעשה כחפצו כל אזי מלך (בסגול) שמו נקרא הרי שמלך (בסגול) הוא הוה זהו כונתו אע"פ שספר פתח הדביר אינו מצוי בידי מ"מ נראה לי שזה כונתו, אלא שנראה דגם להפירוש אשר הסכים עליו הרב ז"ל הוי אדון עולם תיובתיה, דבאדון עולם וכן בכלבו בברכת המזון שמרו הסדר הנכון שהוא עבר ברישא ואחר כך הוה וכו', וכפי פירושו בה' מלך (בסגול) שהוא הוה היה ויהיה א"כ בה' מלך (בסגול) לא שמר כדבעי ליה למעבד וזה נראה לי דקשיתיה להרב ב"ד ז"ל עד שהוצרך לומר דגם מלך (בסגול) הוא עבר שהיה מלך (בסגול) בעצמו קודם שברא את העולם ובני אדם ה' מלך (בקמץ) עבר והוה דהיינו מלך (בקמץ) על עולמו כשבראו ועדין הוא מולך עליהם, ה' ימלוך לעתיד, וראיתי לו ז"ל שהביא ראיה לפירושו מהפזמון בטרם שחקים וארקים נמתחו ה' מלך (בסגול) ועד לא מאורות זרחו ה' מלך (בקמץ) שהוא כפירושו ממש, ולא תיקשי ליה מהרבנים א"ח והכלבו ומכל הנז' דגם הוא ראה ויספרה לסברת הרבנים הנז' וכמו שפירש הוא בתחילה אלא שאין נראה לו פירושם משום דלפי פירושם לא שמר הסדר הנכון לכן פירש פירושו הנכון שהוא כסדרם וכהלכתם והביא ראיה מפורשת מפזמון בעל בטרם שחקים שהלך בדרך ישרה ולא תיקשי ליה מהרבנים הנז' דבדבר דלית ביה נפקותא לדינא יוכל האדם לפרש פירושו כאשר נראה לו אם יהיה מכוון הגם שלא בדרך רבותינו ז"ל כאשר עיניך תחזינה משרים בפירוש הרב מהר"ח בן עטר אור החיים על התורה כמה פעמים שכתב כן עיין עליו ואנכי את דכ"ה ערב עלי פירושו ערבים עלי דברי דוד, ועוד ראיה ממה שאומרים ביוצר המלך המרומם לבדו מאז וכו' אחר כך ראיתי להרב יפה ללב א"ח סימן ה' אות ב' שכתב משם א"ח שסובר דה' מלך ה' מלך הוא היה הוה ויהיה ע"ש וזה היפך ממה שכתבנו לעיל משם בעל שערי תפלה שכתב משם א"ח וצ"ע, וכן משמע מהזוהר דבראשית דף ל"ד ע"א וז"ל ה' מלך לעילא ה' מלך באמצעיתא ה' ימלוך לתתא ע"ש, ועי' להרב מעשה בראשית בח"ב מצוה תל"ג דף י"ט ע"ב ע"ש:

והנה לפי מש"כ לעיל שמלך (בסגול) קידם שברא את עולמו ולאחר שברא את בריותיו מלך עליהם, נראה לפ"ז שה' מלך (המ"ם בקמץ והלמ"ד בפתח) שהוא לשון פעל כמו מלך אלקים על גוים וגו' וכן ראיתי בסדור דרך החיים שכתוב בגליון וז"ל ש"פ גורס ה' מלך (מ"ם קמץ למ"ד פתח) ע"כ, ועוד ראיתי בנהורא השלם בכונות פשיטות וז"ל ה' מלך קודם שנברא העולם ה' מלך לאחר שברא העולם וכו' ע"ש, הרי גם הרב ז"ל אזיל בשיטת הרב בית דוד ז"ל אשר בחרנו בה, ה' יאיר עיני במאור תורתו אמן, ח' לחדש אדר ש' ותעלומות סתר"י כל ח"י לפ"ק אורן יע"א:

דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן כ

בענין אם יש לשנות השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום משום עניינו של יום ולומר שיר אחר, עיין להרב ברכי יוסף בסימן תרצ"ג בא"ח ע"ש שהביא דעת הרב ראש יוסף וכתב שנעלם ממנו דברי הרמב"ם ז"ל הלכות תמידין שכתב דשיר ר"ח דוחה של שבת וכן נמי איתא בירושלמי שלהי שקלים ושלהי סוכה שירו של שבת ושירו של ר"ח, שירו של ר"ח קודם וכו' ע"ש, וכתב דמהכא משמע דהשיר של שבת נדחה לגמרי וכמ"ש הפר"ח לעיל סוס"י תרפ"ד ועיין שם במש"כ, ועיין בשיירי כנה"ג סוף סימן תרפ"ד ועיינתי בשיירי ז"ל ומצאתי לו ז"ל שאזיל בתר איפכא ע"ש, ונ"ל הא דאמרינן דשירו של שבת ושירו של ר"ח דשירו של שבת נדחה מפני ר"ח היינו דוקא בשיר ענינו של יום שהיה בו מוסף והיה נאמר של מוסף ונדחה שירו של יום אבל בימים שלא היה בהם מוסף כגון בחנוכה ופורים והשיר שאנו אומרים בהם אינו אלא משום מנהג אין סברא כלל לדחות שיר היום ולומר השיר שאנו אומרים מענינו של יום ולכן צריכין לומר שניהם כאחד טובים השנים ובמקום דאיכא פרסומי ניסא כגון מזמור שיר חנוכת הבית לדוד מקדימין השיר שהוא מענינו של יום משום פרסומי ניסא ואח"כ שיר היום ועיין בשיירי ודוק, וכן משמע מהא שאמרו בסוכה נ"ה ע"א ואם חל שבת באחד מהם ימוטו ידחה, ופירש רש"י שם ד"ה ואם חל שבת באחד מהם ידחו שיר המועד מפני שיר של שבת ע"כ ע"ש, הרי לך דכיון שאינו אלא משום מנהג שנהגו לומר במועד בניסוך החג ידחה משום שיר של שבת שנתקן לקרבן שבת ולא דמי לשיר ר"ח דקימ"ל דשיר ר"ח דוחה שבת וכדכתבנו ודוק, עיין בא"ח בהגה סימן קל"ב ס"ב ובבאה"ט סק"ז:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה